אישור צוואה המזכה צד ג'

1.         התובענה המונחת בפני הינה התנגדות לצוואת המנוחה, צ.ב ז"ל (להלן: "המנוחה") מיום 25.11.03 (להלן: "הצוואה").

            התובע הינו שכן המנוחה, מר א.ג. (להלן: "התובע"); והנתבעת, המתנגדת לקיום הצוואה הינה קרובת משפחה - בת דודה מדרגה שנייה של המנוחה, גב' ש.פ. (להלן: "הנתבעת").

            בצוואה מורישה המנוחה את כל רכושה לתובע.

2.         העובדות

המנוחה הלכה לבית עולמה ביום 14.8.2004, בהיותה אלמנה  - בעלה, צ.א. ז"ל נפטר לפניה ביום 20.11.02, לבני הזוג לא נולדו ילדים. 

בחייה, ככל הנראה, כתבה המנוחה שתי צוואות: האחת, צוואה הדדית עם בעלה מיום 8.8.95 אשר נכתבה הן בשפה הרומנית (שפת האם של המנוחה ובעלה) והן בשפה העברית, והוגשה לקיום בגרסה הרומנית במסגרת תע 101062/05 על ידי הנתבעת; והשנייה הצוואה דנן, אשר הינה צוואה נוטריונית.

לצוואה הנוטריונית צורפה חוות דעת רפואית מטעמו של ד"ר בוריס אהרונוביץ מיום 25.11.03, היום בו נחתמה הצוואה, על פיה המנוחה היתה בהכרה מלאה ובדעה צלולה אחראית למעשיה וכשירה לעשיית פעולה בפני נוטריון. 

לאחר פטירת בעלה הגישה המנוחה תובענה למתן צו ירושה אחריו, חרף קיומה של הצוואה ההדדית כמפורט לעיל. תיק זה הועבר מהרשם לענייני ירושה לבימ"ש זה (תע 106751/04), ונמחק בהחלטת כב' השופט שוחט בהחלטה מיום 7.11.04. בנוסף, בהתאם להחלטת כב' השופט שוחט מיום 6.6.05 הובהר כי התיק בעניין קיום צוואת המנוח יישאר תלוי ועומד עד להחלטה מי הזוכה בעיזבון המנוחה. 

העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת מצביעות על כך כי המנוחה היתה עיוורת בעין אחת, וכן כי ראייתה בעין השנייה השתבשה אף היא בסמוך למועדים הרלוונטיים. כמו כן עולה כי המנוחה ובעלה התגוררו שנים רבות בגרמניה, שם גם טופלה המנוחה בעיניה. עוד ברור כי אובדן בעלה היווה מכה קשה עבור המנוחה, בהיותו האדם אשר תמך וטיפל בה תקופה ארוכה.

לאחר מות בעלה ככל הנראה הזדקקה המנוחה לטיפול והשגחה עקב הבעיות בעיניה ומצבה הרפואי. בתקופה זו החל קשר קרוב בין המנוחה לבין התובע אשר לטענתו סעד את המנוחה והביא לה כל מבוקשה, עד כדי כך שהמנוחה אף התגוררה בביתו של התובע למשך מספר חודשים, החל מחודש נובמבר 2003. בין לבין המנוחה אף נכנסה לבית אבות, בו שהתה למשך כחודש ימים, לאחריהם בחרה לחזור לביתה.

בחודש מרץ 2004 הוכנסה המנוחה שוב לבית אבות. ביוני 2004 אושפזה המנוחה בבית החולים, משם הועברה ל"בית רבקה", שם נפטרה.  

3.         לנתבעת בהתנגדותה לקיום הצוואה מספר טענות, לרבות טענה להשפעה בלתי הוגנת, מעורבות בעריכת צוואה וכן טענה כי המנוחה לא ידעה להבחין בטיבה של צוואה.

            לגרסת התובע הוא תמך במנוחה וסייע לה. כמו כן לטענתו הוא לא לקח חלק בעריכת הצוואה, והמנוחה היא שבחרה לערוך הצוואה מיוזמתה.

במסגרת הראיות נחקרו בנוסף לצדדים, עו"ד משה אבידן, עורך הצוואה המוקדמת; עו"ס דורית חרת מטעם שירותי הרווחה ברמת גן; עו"ס אורנה בן צור מעמותת "מטב"; ג.ס. אשר טיפלה במנוחה בביתה במשך 4 חודשים; מ.ל. חברתה של המנוחה; עו"ס תמר שחם, מבית האבות בו שהתה המנוחה 3 חודשים;  ד"ר בוריס אהרונוביץ, נותן חווה"ד הרפואית ביום עריכת הצוואה ועו"ד מיכל אופיר, עורכת הצוואה הנוטריונית דנן.  בנוסף הוגשו לתיק מסמכים רבים, הן רפואיים והן מטעם השירותים הסוציאליים.

4.         טענות הנתבעת

*           המנוחה היתה אישה פשוטה, כמעט עיוורת, אשר היתה מרבית חייה תלויה לחלוטין בבעלה. בנוסף לקשיי ראייה ולמגבלות פיזיות רבות, למנוחה היו אף קשיים בהבנת השפה העברית, אשר לא היתה שגורה בפיה. 

*           התובע הודה בחקירתו הנגדית כי החל להתקרב למנוחה כשבעלה נפטר. הנתבעת, שהיתה קרובת המשפחה היחידה של המנוחה ניסתה לעזור, אולם היא עצמה (וכך בסיכומים) היא אישה נשואה, עובדת, מתגוררת בבת ים ולא ממונעת. ל"נישה" הזאת נכנס התובע וניצל את בדידותה של המנוחה וההיזקקות שלה לעזרה. התובע הצליח לרכוש את אמונה של המנוחה ולהשתלט עליה ועל ענייניה. כך יצר התובע תלות שהלכה והעמיקה של המנוחה בו. כן נטען כי התובע הודה כי הוא זה שפנה לעו"ד אופיר והוא שהביא את המנוחה פעמיים למשרדה על עוה"ד.

*           חוזר ב"כ הנתבעת וטוען כי במקרה דנן עניין לנו באישה חלשה, תלותית באופייה, עיוורת, מוגבלת בתנועותיה, חולה בשלל מחלות, במצב נפשי דיכאוני מתמשך עקב מות בעלה שהיה לה משענת בחיים, זקוקה לעזרה בכל דבר ואשר נאחזה בתובע שהיה נוכח בקרבתה, זיהה את הקורבן וידע ליצור אצלה תלות חזקה בו תוך ניצול חולשותיה, עד שלילת רצונה החופשי. כך, שהמנוחה מוחזקת בדירתו של התובע בתנאים מחפירים תוך הפעלת לחץ מילולי בלתי פוסק וללא יכולת נפשית מצידה להתנגד, התובע הביא אותה לעשיית צוואה על פי רצונו, לטובתו כנהנה היחיד.

*           הצוואה הינה צוואה בפני רשות, במקרה זה נוטריון. בניגוד לתקנה 7 לתקנות הירושה עו"ד אופיר העידה כי לא ביקשה ולא קיבלה בקשה בכתב מהמנוחה בעניין רצונה לערוך צוואה, ולא ערכה פרוטוקול כדרישת התקנה. בניגוד לאמור בתקנה 8 לתקנות הנוטריונים עוה"ד לא ציינה באישור הצוואה את עובדת עיוורונה של המנוחה ולא את הדרך בה השתכנעה כי המנוחה אמנם הבינה את משמעות הפעולה שעשתה.