אין לעקל רכש ששווי עשרות אלפי שקלים בגין חוב של כאלף ש"ח

א.         מהות העתירה

 זו עתירה בה מתבקש ביהמ"ש להורות על הסרת עיקול שנרשם במשרד הרישוי, על רכב מסוג מזדה מ.ר. 35-130-25 שבבעלות העותר (להלן: "הרכב").

ב.         עובדות רלבנטיות

העותר הנו בעל הרכב.

המשיבה 1 הינה רשות מקומית הטוענת כי העותר ביצע בתחומה עבירות חניה.

המשיבה 2 הינה חברה הרשומה בישראל, שלוחתה של המשיבה 1 ומשמשת כגובה מס שלה.

לטענת המשיבים חייב העותר בגין דוחות חניה סך נומינלי של 140 ש"ח.

בשל אי תשלום החוב האמור בצירוף תוספות פיגורים והוצאות גביה, הגיע החוב לסך 1093 ש"ח.

בגין חוב זה נרשם עיקול על רכב העותר.

לטענת העותר אין יחס סביר והגיוני בין גובה החוב הנטען והמוכחש, בגינו הוטל העיקול לבין שווי הרכב המוערך בכ - 72,000 ש"ח. (ר' הערכת שמאי, מסומן ב').

המשיבה 1 טוענת להעדר יריבות וכן לשיהוי בהגשת העתירה.

כמו כן טוענות המשיבות כי ההליכים שננקטו כנגד העותר בדין, ננקטו.

לאחר שלא שילם את הקנס, לא הגיש בקשה לביטול הודעת תשלום הקנס, לא הגיש בקשה להישפט במועדים הקבועים בחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב - 1982, פעלו בהתאם לפקודת המיסים (גביה) והטילו על רכבו של העותר עיקול ברישום. בטיעוניה גרסה ב"כ המשיבים, כי הדבר נעשה תוך התחשבות בעותר דווקא, מכיוון שפעולה של הטלת עיקול ברישום לא יוצרת עימות עם העותר בין במשרדו ובין בביתו, ולא גורמת להלבנת פניו.

מכאן העתירה.

ג.          הפלוגתאות בין הצדדים

-           האם קיימת יריבות בין העותר למשיבה 1 ?

-           האם העיקול הוטל כדין ?

ד.         האם קיימת יריבות בין העותר למשיבה 1?

המשיבה 1 טוענת כי אין כל יריבות בינה לבין העותר. עיקול הרכב הוטל באמצעות המשיבה 2 שהינה חברה קבלנית המספקת שירותי גביית דוחות חניה לעיריית רחובות.