ת"ק 9920-03-15 חנן נ' ישראייר תעופה ותיירות בע"מ - פסקדין

בפני תביעה לפיצוי בגין ליקויים בשירות שקיבלו התובע ומשפחתו בנופש שהזמינו מאת הנתבעת, באמצעות סוכנות נסיעות מטעמם.

על פי המתואר בכתב התביעה, הזמין התובע נופש לו ולמשפחתו (אשתו ושתי בנות קטנות) במלון לינדוס אימפריאל באי רודוס, וזאת ל-4 לילות (זמן הגעה באמצע הלילה של הלילה הראשון). כשהגיעו, נעשה ניסיון במלון לשכנם באגף שהיה עדיין בבניה, כך שבחדר היו נקודות חשמל חשופות, ריח חריף של צבע, ואף כתמי דם במקלחת. בנוסף, היה החדר בקומת הקרקע, עם גישה ישירה לבריכה, בלא כל גדר או מעקה למניעת תאונות חלילה. התובע ומשפחתו סרבו לקבל את החדר, ונאלצו להעביר את יתרת הלילה בלובי. למחרת קיבלו חדר אחר, אשר היה מלוכלך, והם נאלצו לנקותו בעצמם. לבד מכך, הרי שתקלה בסוף שהייתם גרמה לכך שהאוטובוס שנועד להעבירם חזרה לשדה התעופה יצא לדרכו בלעדיהם, ורק לאחר תחנוניהם שב על עקבותיו ואסף אותם.

לדברי התובע, במהלך הדיון, התקלה בלילה הראשון, והחוויה הלא נעימה בכניסה לחדר החלופי, הרסה את הנאתם מהנופש כולו, וגרמה לכך שמבחינתם מוטב היה שלא לצאת כלל לנופש, ולא להפסיד ימי חופשה שנלקחו לצורך כך. מטעם זה, סבור התובע כי על הנתבעת לפצותו בשיעור של 13,187 ₪, שהם עלות החבילה כולה, בצירוף 5,000 ₪ פיצוי עבור עגמת נפש.

במקביל, לאחר שובם של התובע ומשפחתו ארצה, ולאחר פניות אל סוכנות הנסיעות ואל הנתבעת – פניות שלא נענו במשך חודשים ארוכים – הודיע להם סוכן הנסיעות כי הנתבעת מוכנה לפצותם בסך של 2,000 אירו, ואף שלח להם כתב סילוק לחתימה. הם חתמו על כתב הסילוק, אלא שאז הודיע להם הסוכן, כי הנתבעת טוענת כי נפלה טעות סופר בכתב הסילוק, וכי הצעתם היא לפיצוי בסך 200 אירו בלבד.

בהתאם, טוען התובע כי כסעד חלופי לסעד העיקרי, הוא מבקש לאכוף על הנתבעת את ההסכם שנכרת כמתואר, ולחייבם לשלם לכל הפחות את הסך של 2,000 אירו, אותו התובע מוכן לקבל כפיצוי מספק, נוכח הסכמתו אז להודעת הסוכן.

הנתבעת טוענת, מנגד, כי כל תפקידה בעסקה הוא כשל מתווכת, וכי אין היא אחראית על טיב השירות שניתן במלון. הנתבעת מפנה בהקשר זה לתנאים הכלליים שליוו את השוברים שסופקו לתובע ולמשפחתו. הנתבעת טוענת עוד, כי בזמן אמת, במלון, לא פנה התובע אל עובדי הנתבעת בישראל, ולפיכך מנע מהם את האפשרות לסייע בזמן אמת, אם במגעים מול המלון ואם בהעברה למלון חלופי. לגוף הטענות טוענת הנתבעת, כי גם אם חוויית הלילה הראשונה היתה לא נעימה, ואין ככל הנראה הכחשה, גם מטעם המלון, באשר לטענה העקרונית של האגף הלא-גמור, הרי שאין יסוד לטענה כי חוויה כזו הורסת נופש שלם, וכי אין חולק כי התובע ומשפחתו נהנו מיתרת ימי החופשה. מקום בו סך התמורה ששולמה למלון עבור כל השהייה אינה עולה על כמה מאות דולרים, הפיצוי הנדרש הוא מופרז. באשר לאוטובוס, טוענת הנתבעת כי התובע ומשפחתו הגיעו לנקודת האיסוף באיחור, אולם ממילא לא נגרם נזק, באשר האוטובוס חזר על עקבותיו.

באשר להסכם, טוענת הנתבעת כי אכן נפלה טעות סופר, שמקורה בקריאה לא נכונה של מכתב המלון אליה, בו נכון היה המלון לפצות בסך 2,000 אירו את כלל המתלוננים באותה עונה, בשל מצב המלון, ומתוך סכום זה רק סך 200 אירו היה מיועד לתובע עבור תלונתו. הנתבעת סבורה, שאין לראותה כמחויבת על פי ההצעה המוטעית שהעבירה לתובע, באמצעות הסוכן.

מחמת הגיון הדברים, נפתח בהסכם: לכאורה, אכן נכרת הסכם מחייב. הנתבעת העבירה הצעה מפורשת, והתובע קיבל אותה. די בכך.

אלא, שהנתבעת טוענת לטעות בכריתת ההסכם. זוהי טעות שהיא, על פני הדברים, יסודית (כמשמעות המונח בחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973), שכן ברי כי אילו היתה ערה הנתבעת לטעות, לא היתה מתקשרת בהסכם זה. ברם, עסקינן בטעות שהתובע לא אמור היה לדעת שנפלה, ועל כן אין מדובר בסוג הטעויות המזכות את הנתבעת בביטול ההסכם על דעתה-היא, אלא רק ברשות בית המשפט.