רביב נ' קלאב הוטל - ניהול (1996) בע"מ - פסקדין

רקע וטענות הצדדים

לפניי תביעה על סך של 10,000 ₪ בהליך של תביעות קטנות. התובע רכש לפני שנים רבות (בשנת 1996) זכות שבועית פעם בשנה ביחידת נופש באתר קלאב הוטל אילת. בתביעה שלפניי, מלין התובע על כך שנשללה זכות הנופש שלו בשנת 2017. התובע דורש לפצות אותו בסכום של 10,000 ₪.

התובע טוען, כי בתאריך 17.6.16 משך מהדואר שובר לתשלום דמי האחזקה ליחידת נופש, ובתאריך 30.8.16 שילם את השובר. בחודש ספטמבר קיבל התובע מכתב מקלאב הוטל על שלילת חופשתו עקב איחור בתשלום דמי האחזקה. התובע שלח מכתב הדורש ביטול השלילה אך נענה כי הנתבעת פעלה בהתאם להסכם בין הצדדים הקובע שאי תשלום דמי האחזקה השנתיים במועד שוללת מבעל יחידת הנופש לנצל את זכותו לקבל את יחידת הנופש באותה שנה. התובע טוען כי קלאב הוטל מנצלת את גודלה וכוחה וגוזלת שלא כדין את זכות התובע לממש את חופשתו.

הנתבעת מנגד טוענת, כי פעלה כדין מהרגע שהתובע לא שילם את דמי אחזקת יחידת הנופש בזמן וביטלה את זכאותו לחופשה במועדים הקובעים. הנתבעת מציינת כי התובע שילם את דמי האחזקה רק בחלוף חודש וחצי מקבלת השובר, והתובע ידע כי אי תשלום יביא לביטול הזכאות לפי ההסכם שנחתם בין הצדדים. בנוסף הנתבעת הדגישה שלמרות האיחור בתשלום היא אפשרה לתובע לנצל את זכותו לשבוע נופש באותה שנה בתאריכים אחרים למרות שלא הייתה מחויבת לכך. עוד טוענת הנתבעת כי גם בעבר נאלצה לשלול את זכות הנופש של התובע. למשל בשנת 2009 כשלא שילם את דמי האחזקה בזמן, אך לפנים משורת הדין אפשרה לתובע לנצל את זכות הנופש בשבוע אחר באותה השנה. היא מבקשת לציין שגם את דמי האחזקה לשנת 2018 שילם התובע באיחור.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בחומר שלפניי ושמעתי את טענות הצדדים, סבורני כי דין התביעה להידחות.

התובע היה מודע להסכם אשר חתם עם הנתבעת בשנת 1993, ותשלום דמי האחזקה במועד הוא תנאי מוקדם למימוש זכות הנופש ובהיעדר תשלום כאמור, רשאית הנתבעת לשלול את הזכות ביחידת הנופש לאותה שנה. במקרה כזה, כך לפי הסכם, לרוכש לא תהא כל תביעה או טענה בגין אי ניצול זכות הנופש שלו. לא מקובל עליי טענת התובע כי שילם את דמי האחזקה בתאריך 30.8.16, כתוצאה ממחדלי הנתבעת. התובע משך את השובר בדואר, לאחר קבלת מספר הודעות, בתאריך 17.7.16 וטרח לשלמו רק כעבור כחודש וחצי. הנתבעת עשתה ככל שביכולתה להגיע לתובע ולמסור לו את שובר התשלום, גם בדואר וגם ע"י שליח לבית התובע אך כנראה הוא "לא כל כך" היה מעוניין לקבל את השובר לידיו...

לתובע כבר קרה מקרה של אי תשלום דמי אחזקה, והנתבעת הסבירה לתובע כי התשלום בזמן הוא תנאי מתלה לניצול זכות הנופש, ובחרה שלא לבטל את חופשתו והעבירה את התובע לחופשה במועד אחר. התובע להבנתי אכן קיבל הצעה זו בזמנו ואין זה שונה במקרה שלפניי.

במקרה הנדון בפנינו סירב התובע לצאת עם משפחתו בשבוע אחר כפי שהציע הנתבעת ו"עמד על זכותו" לצאת לנופש בדיוק בשבוע בו היה רגיל לצאת כל שנה. אך לצד זכות זו, קיימת גם חובה לקיים את הוראות ההסכם.

יש גם הגיון בדרישת הנתבעת לתשלום דמי האחזקה השנתית עד למועד מסוים, בכדי שתוכל לכלכל את צעדיה ולתכנן את השנה כולה ולדעת איזה יחידות נופש פנויות לאיזה שבועות בכדי שתוכל לשווקם לציבור הרחב.

משכך ולאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסכום של 500 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 ימים, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום בפועל.