טוליאן נ' אור

הצדדים הסמיכו את בית המשפט למתן פסק דין על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.  בחנתי את העדויות, את טענות הצדדים, את כתבי הטענות על נספחיהם, את תמונות זירת התאונה ותמונות רכב הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") בסמוך לאחר התאונה כפי שצורפו לכתבי הטענות, את הנזק בכלי הרכב המעורבים ואת הודעת הנתבעת למבטחיה. על יסוד כל החומר שפניי, ראיתי לחלק את האחריות לתאונה על הצדדים באופן הבא: התובע - 30%, הנתבעת 1- 70%.  קביעתי מתבססת על כך שמצאתי לקבל את גרסת הנתבעת לפיה רכב הנתבעת היה בעצירה לאחר חניה לאחור, כשמרבית הרכב בתוך תא החנייה בניצב לנתיב הנסיעה של רכב התובע וקדמת רכב הנתבעת בתוך נתיב הנסיעה, עת שרכב התובע שנסע בנתיב הנסיעה פגע עם חזית צד ימין בצד השמאלי קדמי של רכב הנתבעת. התרשמתי מעדות הנתבעת, אשר נמצאה אחידה מול גרסתה בכתב ההגנה, בהודעת הנתבעת למבטחיה ובמכתב הנתבעת מיום 02.09.2015, וראיתי להעדיפה על גרסת התובע לפיה רכב הנתבעת יצא מהחניה והתפרץ לכביש.  גרסת הנתבעת לתאונה גם מסתברת יותר עם נזקי כלי הרכב ועם מיקום רכב הנתבעת סמוך לאחר התאונה, כפי שנראה בתמונה נ/1 ובתמונות שצורפו לכתב ההגנה. רכב הנתבעת נראה כשקדמת הרכב בולטת במאונך לנתיב נסיעת רכב התובע וגלגלי הרכב בהטיה, מה שמסתבר יותר עם גרסת הנתבעת כי רכבה היה בתהליך נסיעה לאחור ולא עם יציאת הרכב מהחניה בנסיעה קדמית, כגרסת התובע. בנוסף, רכב הנתבעת ניזוק בצד השמאלי קדמי ורכב התובע ניזוק בחזית צד ימין, כשעל פי חוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה ניזוקו פגוש קדמי, פנס ראשי קדמי וכנף ראשי ימין. התובע העיד כי לא ראה את רכב הנתבעת בנסיעה אלא "אלפית השנייה" לפני התאונה (עמ' 2 שו' 20-21). מיקום הנזקים בכלי הרכב המעורבים, יחד עם עדות התובע, מסתבר יותר עם גרסת הנתבעת מאשר עם גרסת התובע. שהרי אילו רכב הנתבעת היה בנסיעה לפנים והתפרץ לכביש שבריר שנייה לפני התאונה כגרסת התובע, צריכה הייתה להיות פגיעה בחזית רכב הנתבעת ולא בצד השמאלי קדמי של הרכב וברכב התובע לא הייתה צריכה להיות פגיעה בחזית הרכב.  לא מצאתי בטענת הנתבעת בטופס ההודעה למבטחיה "ישבתי ברכב בתוך החנייה" ובדבריה במכתב מיום 02.09.2015 "ועמדתי לצאת מרכבי לאחר סיום החנייה", לגרוע מקבלת גרסת הנתבעת לכך שנכנסה לחנייה בנסיעה לאחור, לאחר שווידאה שאין תנועת כלי רכב וכי במועד התאונה היה רכבה בעצירה. גרסה שנמצאה אחידה בעדות הנתבעת, בהודעה למבטחיה, במכתב הנתבעת ובכתב ההגנה. עם זאת, לאור טענות אלה של הנתבעת בטופס ההודעה ובמכתבה, לא ניתן לקבל את טענת הנתבעת כי עצרה את רכבה רק משהבחינה ברכב התובע. הנתבעת לא טענה בעדותה כי בלמה את רכבה. מעדות הנתבעת בשילוב גרסתה בהודעה למבטחיה ובמכתבה, עולה כי היא לא השלימה את תהליך החנייה. הנתבעת עצרה את רכבה כשהוא בולט לכביש ומהווה מכשול לנוסעים בדרך, ישבה ברכב ולטעמה הייתה לאחר סיום החנייה, בטרם הגיע רכב התובע ומכאן אחריותה המרבית של הנתבעת לתאונה, בשיעור שקבעתי. לכך יש להוסיף כי הנתבעת העידה "ונשאר לי מטר אחורה לסיים את החנייה" (עמ' 3 שו' 7-8). כך שהיה בידי הנתבעת לנקוט בצעדים למניעת התאונה על ידי השלמת הנסיעה לאחור, במקום עצירה כשרכבה בולט לכביש.  אף כי רכב התובע הוסע בנתיבו, התובע אישר בעדותו שידע שמימין לכיוון נסיעתו חונים כלי רכב, כי התאונה ארעה במרחק של 40-50 מטרים ממקום כניסתו לרחוב בו ארעה התאונה וכי היה לו שדה ראייה. כך שהיה על התובע לראות את רכב הנתבעת, שבלט עם קדמת הרכב לנתיב הנסיעה ולהאט את מהירות נסיעתו ובמידת הצורך אף לעצור, כדי למנוע את התאונה ומכאן אחריותו של התובע לתאונה, בשיעור שקבעתי.  אשר לנזק, כפוף לחלוקת האחריות שקבעתי, אני מקבלת את התביעה בגין נזקי הרכב על פי דוח שמאי שלא נסתר ובגין שכ"ט השמאי. אינני מקבלת את התביעה בגין עוגמת נפש, ורכיב זה יילקח בחשבון בשיעור ההוצאות שיפסקו. סוף דברלאור כל האמור, ובהתאם לחלוקת האחריות שקבעתי, הנתבעות 1 ו-2, יחד ולחוד, ישלמו לתובע סך של 4,954 ₪, וזאת בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא התשלום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התאונה (21.05.2015) ועד למועד התשלום בפועל. כן יישאו הנתבעות 1 ו-2 בתשלום הוצאות משפט לתובע בסך של 350 ₪. סכומים אלה ישולמו בתוך 30 יום.5129371 ניתן היום, ט"ז ניסן תשע"ו, 24 אפריל 2016, בהעדר הצדדים.