לפני תביעה על סך 30,000 ₪.
התובע טוען כי בספטמבר 2011 חתם על הסכם עם הנתבעת בו הוענקו לנתבעת, בין היתר, זכויות ההפצה לספר שכתב. בהליך קודם תבע התובע את הנתבעת בגין אי הצגת כמות ספרים מלאה ואיחור בהוצאתו לאור של הספר (ובגין האיחור חויבה הנתבעת).
בתום הדיון בהליך הקודם ביקש התובע ממנהל הנתבעת להפיץ את הספר במחיר מוזל, אולם נסיונו להדבר עם הנתבעת ועם מנהלה עלו בתוהו.
לטענתו, על הנתבעת לפצותו בגין הפרת ההסכם, אי הפצת הספר כמבוקש וההפסדים שנגרמו לו כתוצאה מכך – כולל בגין עגמת נפש והוצאות. התובע אישר בדיון כי את סכום התביעה קבע באופן שרירותי (עמ' 2, שורה 6).
הנתבעת טענה כי ביחס לטענות התובע מתקיים מעשה בית דין, נוכח פסק הדין בהליך הקודם (ת"ק 39607-07-15; פסק דין מיום 20.12.15). הנתבעת מוסיפה כי עמדה בהתחייבויותיה כלפי התובע על פי ההסכם והדפיסה את כל הספרים כפי שהוסכם, וכי כל נסיונותיה לשווק את הספר (גם במחיר מוזל) לא צלחו עקב חוסר ביקוש. לכן, הוצע לתובע כי יאסוף את עודפי הספרים לרשותו.
הנתבעת מציינת כי הסכם להוצאה לאור של ספר אינו פוליסת ביטוח להצלחתו המסחרית.
התובע השיב כי אין מדובר במעשה בית דין משום שעילת התביעה הנכחית נולדה בתום הדיון הקודם.
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.
האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.