ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות תל אביב - יפו
|
21814-06-14
22/01/2015
|
בפני הרשמת הבכירה:
נעמה פרס
|
| - נגד - |
התובעת:
הדסה אללוף
|
הנתבעת:
ויקטוריה אוסיפצ'וק
|
| פסק דין |
כללי
בפני תביעה קטנה לתשלום נזקי רכוש בסך של 4,452 ₪, אשר נגרמו, על פי הנטען, לרכב התובעת, מסוג סקודה מ"ר 9481417, בעטיה של תאונת דרכים מיום 16.5.14 (להלן: "התאונה"). התאונה התרחשה בשעה 15:30 או בסמוך לכך, בצומת הרחובות מונטיפיורי ונחלת בנימין, בתל-אביב. בתאונה היו מעורבים רכבה של התובעת נהוג בידי בתה עורכת הדין, גב' עדי אלאלוף (להלן: "נהגת התובעת") ורכב הנתבעת מסוג "קיא" מ"ר 5578567, בו נהגה הנתבעת. בין הצדדים ניטשה מחלוקת באשר לאופן קרות התאונה. בפתח הדברים אציין כי לתאונה לא היו עדי ראיה.
כיצד התרחשה התאונה?
התובעת טוענת, כי ביום 16.5.14, רכבה הנהוג בידי בתה, החל לפנות שמאלה מהנתיב השמאלי של רחוב מונטיפיורי לרחוב נחלת בנימין, בו היא מתגוררת. לפתע, וללא התראה מוקדמת, רכב הנתבעת אשר נסע בנתיב הימני המיועד לנסיעה ישר, סטה בפתאומיות לנתיב נסיעת רכב התובעת, פגע ברכב וגרם לנזקים המפורטים בחוות דעת השמאי, מר ניצן גושן מיום 5.6.14 (להלן: "חוות הדעת"). לטענת התובעת, התאונה אירעה באחריותה הבלעדית של הנתבעת, אשר נהגה ברשלנות ובניגוד לתקנה 40(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה") לפיה: "לא יסטה נוהג רכב מנתיב נסיעתו אם עלול הדבר לגרום להפרעה או לסיכון".
בדיון מיום 8.1.15, העידה נהגת התובעת, באופן ברור וסדור, כך (ההדגשה הוספה –נ' פ'):
"ב- 16.5 נסעתי ברכב של אמי, בסקודה, בדרך לביתי בנחלת בנימין 48. עמדתי ברמזור בצומת הרחובות מונטיפיורי ונחלת בנימין, בנתיב השמאלי לפני פניה שמאלה לרחוב נחלת בנימין, שהוא רחוב חד סטרי. בנתיב הימני עמדה הנתבעת ברכב ג'יפ קיה, כפי שמצוין בכתב התביעה, בנתיב שמיועד לנסיעה ישר בלבד. בהתחלף הרמזור התחלתי פניה שמאלה לרחוב נחלת בנימין. תוך כדי הפניה הרכב של הנתבעת סטה שמאלה והתנגש ברכב שלי באופן הזה (מדגימה). תוך כדי נסיעה היא התנגשה בי במרכז הצומת, הפגיעה ברכב של אמי בפנס קדמי ימני, בפגוש קדמי ימני. אצלה הפגיעה היא בדלת הנהג".
הנתבעת, מצדה טוענת כי התאונה קרתה עת רכבה עמד כדין ברמזור, בנתיב הימני ברחוב מונטיפיורי בתל-אביב, לכיוון מערב, ולפתע חשה בחבטה בדלת. הנתבעת מוסיפה וטוענת, כי רכב התובעת פגע ברכבה במהירות גבוהה. וזו עדותה של הנתבעת בבית המשפט (ההדגשה הוספה – נ' פ'):
"...אני עמדתי ברמזור, כשהוא היה אדום הגברת לא הייתה נמצאת. היא טענה שהיא עמדה ברמזור, אך רק אני הייתי ברמזור. ברגע שהתחלף לירוק והתחילה הנסיעה, רק אז היא הצטרפה לצומת. ייתכן מאוד ששני הרמזורים לא מתחלפים בבת אחת. ברגע שאני מתחילה בנסיעה, במיוחד בתל אביב, אני נוטה להסתכל לצדדים. עמדתי ברמזור אדום, כשהתחלף אכן הסתכלתי לצדדים והרכב של התובעת לא היה עדיין, לא עמדתי ברמזור אדום, למרות שטענת כך. כשהתחלתי את הנסיעה התיישרתי בנתיב, אני לא עוברת לנתיבים. ברגע שראיתי שהצומת פנויה, הנתיב שלידי אמור לפנות שמאלה, התיישרתי בנתיב שלי, אך לא סטיתי ממנו. שמעתי את המכה בדלת. לא יכולתי לצאת, פשוט נלחצתי כי ראיתי את הרכב של התובעת נכנס בי במהירות גבוהה. אני לא מסכימה למנח הרכבים כפי שהראתה בת התובעת, הנהגת ברכב. המכה שלי היא סוג של שפשוף".
דיון
לאחר ששמעתי את עדויות נהגת התובעת והנתבעת, אשר הדגימו כל אחת לגרסתה את אופן התרחשות התאונה, עיינתי בתמונות ממקום התאונה ובחנתי את מוקדי הנזק ברכבים המעורבים, מצאתי לקבל את התביעה ברובה. אנמק בקצרה.
הגעתי לכלל מסקנה, כי גרסת נהגת התובעת באשר לאופן קרות התאונה, עדיפה בעיני על פני גרסתה של הנתבעת. גרסת נהגת התובעת הייתה מדויקת, רציפה והגיונית, ועדותה הותירה אצלי רושם חיובי ביותר. אציין, כי מצאתי את גרסת הנתבעת כפחות הגיונית ומסתברת ואסביר. הנתבעת העידה בכוללניות, ובלא כל פירוט, כי החלה בנסיעה, עת התחלף הרמזור המוצב בכיוון נסיעתה למופע ירוק, ולהערכתה, רכב התובעת הוא זה שסטה לעברה. הנתבעת לא ידעה להסביר מדוע לאחר התאונה אמרה לנהגת התובעת כי סטתה מנתיבה משום "שהיה משהו על הכביש". בעדותה בפני, ניסתה הנתבעת לתרץ אמירה זו באופן הבא: "יתכן שהשתמשתי במילה שסטיתי אך לא סטיתי מהנתיב שלי". הסבר זה של הנתבעת איננו מקובל עלי ואני דוחה אותו. יתר על כן, גרסת נהגת התובעת באשר לאופן קרות התאונה, מתיישבת עם מוקדי הנזק ברכבים המעורבים. ניתן לראות כי הנזק לרכב התובעת הינו נזק במגן ימני קדמי ואילו הנזק לרכב הנתבעת הינו נזק לדלת הקדמית שמאלית. מוקדי נזק אלה מחזקים את גרסת נהגת התובעת לפיה, רכב הנתבעת היה זה שעבר מהנתיב הימני לנתיב השמאלי, ובעת המעבר האמור, פגע ברכב התובעת בצד הימני קדמי ונפגע בצדו הקדמי שמאלי, בדלת הנהג.
