ת"ק 2167-11-14 - פסקדין

תביעה כספית לתשלום סך של 7,075 ₪, עבור שימוש שעשה הנתבע ב"זכות ציבורית" שהינה רישיון להפעלת מונית.

טענות התובעת:

1.על פי כתב התביעה, שכר הנתבע מהתובעת זכות ציבורית להפעלת מונית, בין התאריכים 16.10.10-11.6.14, בגינה התחייב לשלם מידי חודש סך של 1,500 ₪. על פי התחייבותו, שילם הנתבע את דמי השכירות באמצעות העברה בנקאית לחשבון התובעת, למעט חודשים 2/14 עד 5/14 וחודש 11/13.

עוד טוענת התובעת, כי הנתבע קיבל דו"ח על סך 155 ₪ בעקבות ביצוע עבירת חנייה, אותו לא שילם, חרף התחייבותו לשלמו.

2.לטענת התובעת, בעקבות פניותיה לנתבע לתשלום החוב ומנגד, בקשת הנתבע לשחרר את רכבו מהמכס, נפגשו הצדדים בבית התובעת, בנוכחות ביתה, אז התחייב הנתבע לשלם את חובו לתובעת. במעמד זה שילם הנתבע סך של 1,100 ₪ ואת היתרה התחייב לשלם למחרת, עת ייסעו הצדדים למכס. יום לאחר פגישתם, נסעו הצדדים למכס והרכב שוחרר, אולם הנתבע לא שילם לתובעת את יתרת החוב, לטענתה.

טענות הנתבע:

3.הנתבע דוחה את טענות התובעת ולטענתו אינו חב לה עוד כספים.

על פי גרסתו, בעת פגישת הצדדים בבית התובעת, בנוכחות שתי בנותיה ומר שלום בני, נאותה התובעת לתשלום סך של 3,000 ₪ לשם סיום החשבון, מאחר והיתה מודעת למצבו הכלכלי והבריאותי. לטענת הנתבע, באותו מעמד חתם על מסמך הנמצא בידי התובעת ומאשר את האמור ושילם סך של 1,000 ₪. בין הצדדים סוכם כי היתרה תשולם לתובעת למחרת, עת יגיעו למשרד הרישוי לשם שחרור רכבו, תוך שהתובעת מתנה את שחרור הרכב, בתשלום יתרת החוב.

4.הנתבע מוסיף כי ביום 25.5.14, בעת שחרור רכבו, שילם לתובעת את יתרת החוב בסך 2,000 ₪ וכי התובעת מעלימה את העובדה ולפיה לא כל תשלומי השכירות שולמו באמצעות הבנק.

אשר לדו"ח החנייה, טוען הנתבע כי ביקש מהתובעת לשלמו והוא ישיב לה את הכספים לאחר שתציג קבלה, תוך שהסביר לה כי בידיה יתרת כספים השייכת לו, בסך של 360 ₪ אשר שולמה לשם ביטוח מונה המונית, שלא נוצלה על ידו.