ת"ק 21015-10-13 - פסקדין

התובע הגיש תביעה כספית להשבת כספים ששילם, בעקבות נזק כספי שנגרם לו לטענתו, על ידי הנתבע.

התובע טוען כי רכש בחו"ל ארבעה חישוקים משומשים, ללא צמיגים, והגיש בקשה לרישוי יבוא אישי לצריכה עצמית, בצירוף כל המסמכים הנדרשים לפי הנוהל, והנתבע אישר את יבוא הסחורה, בתנאי שיסומן תקן DOT על המוצרים. התובע טוען כי בדק מול היצרן שהמוצר עומד בתקן, ועל כן הזמין את היבוא באמצעות חברת FEDEX, אשר מסרה לו כי המוצר איננו עומד בתקן, מאחר והחישוקים משומשים.

התובע טוען כי פנה לנתבע, אולם החישוקים לא שוחררו והוא נאלץ לשלם עבור אחזקה, עבור משלוח החישוקים ארצה ובחזרה לחו"ל, וצירף קבלות.

הנתבע טוען כי על בקשת היבוא לא צויין שמדובר בחלקים משומשים, ובהתאם לחקיקה ולנהלי היבוא, חל איסור על חלקי רכב משומשים, ורק כשהגיעה הבקשה למרכז היבוא ומעיון בחשבונית, עלה שמדובר באופני רכב משומשים, כאשר החשבונית סתרה את הצהרת התובע בבקשה.

הנתבע טוען כי מדובר במוצר משומש שאסור ביבוא, ועל כן עוכב במכס, הואיל ואיננו מוצר בטיחותי, וניתנה לתובע אפשרות לפיה מכון התקנים יבצע את השחרור תמורת תשלום בהתאם למחירון מכון התקנים, אלא שהתובע סירב.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, ועיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, אני קובעת כי צודק התובע בטענתו, וזכאי להחזר כספי של הסכומים שהוציא.

עיון בבקשה לרישוי יבוא אישי לצריכה עצמית, שהגיש התובע מיום 12.7.2011, מלמד כי נרשם בטופס: "אין התנגדות לשחרור חלקי החילוף החדשים/משומשים שיובאו לשימוש אישי לצריכה עצמית".

מכאן עולה כי בטופס הבקשה עצמה מתייחס הנתבע, הן לחלקי חילוף חדשים והן לחלקי חילוף משומשים, ומן הדין היה שימסור לתובע את התנגדותו כבר בשלב הראשוני.