ת"ק 20807-12-14 מועלם נ' אילוז

מונחת לפני תביעה לפיצוי התובעת בגין נזקי פח שאירעו לרכבה בתאונת דרכים מיום 29.7.14.

לטענת התובעת היא נהגה ברכבה ועצרה לפני צומת T . באותו הזמן יצאה הנתבעת בנהיגה לאחור, מחניה המצויה בנתיב השמאלי, המנוגד לכיוון נסיעת התובעת, מתוך כוונה להתיישר לאחור, בנתיב השמאלי הנגדי וממנו להשתלב בנסיעה קדימה לנתיב הימיני באותו הכיוון בו נסעה התובעת ולכיון הצומת. לטענת התובעת, לפתע פגע בה רכבה של הנתבעת בחלקו הקדמי שמאלי של רכבה וגרם לו נזק. התובעת אף הביאה כעדים את בעלה ואת חברתה שישבה במושב האחורי של רכב התובעת. היא גם תמכה את תביעתה בחוות דעת שמאי מומחה מטעמה.

הנתבעת מאשרת כמעט את כל דברי התובעת, באשר ליציאתה מהחניה ונסיעתה לאחור, אולם טוענת כי כאשר השלימה את יציאתה אחורנית בנתיב השמאלי המנוגד לכיוון נסיעת התובעת חשה בחבטה ברכבה שנפגע מרכבה של התובעת שהסיטה את רכבה בחוסר זהירות לנתיב השמאלי. לטענת הנתבעת "אם הייתי נכנסת בה המכה אצלי היתה מאחורה ולא בדלת שהיא עקפה אותי" וממילא היה על התובעת לאפשר לה להשתלב בנתיב הנסיעה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ונספחיהם שמעתי את הצדדים והעדה שהעידו בפני ועיינתי בתמונות שהוצגו, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל ואלה נימוקי:

1. אני מקבלת את טענת התובעת כי נסעה ברכבה ועצרה בנתיב הימיני כווון נסיעתה לפני הצומת כאשר לפניה היו עוד מספר כלי רכב. אני קובעת כממצא עובדתי כי לפתע פגעה בה הנתבעת עם רכבה כאשר רצתה להשתלב מהנתיב השמאלי לאחר שיצאה אחורנית מחניה לנתיב זה. בהקשר זה העידו הן התובעת והן בעלה. עדויות אלה לא סתרו האחת את השנייה. הן התבועת והן בעלה העידו כי בעודם עומדים ברכבם ורואים כי הנתבעת עומדת לפגוע בהם צעקו לה להזהירה.

2. עדותה של התובעת הותירה עלי רושם חיובי באשר לדרך בה תיארה את אופן קרות האירוע, עדותה מסתייעת בעדות הנתבעת עצמה אשר אישרה כי נסעה לאחור בנתיב הנגדי על מנת לצאת מחנייה, עצרה והיה בכוונתה לנסוע קדימה ולהשתלב בנתיב הימיני כיוון נסיעת התובעת.

3. נסיעתה של הנתבעת אחרונית בנתיב השמאלי, ובניגוד לכיוון התנועה היא אסורה.

4. במסגרת נסיונה של הנתבעת להשתלב לנתיב הנסיעה של התובעת היה עליה לוודא כי הדרך פנויה עבורה וניתן להשתלב בבטחה בדרך. התובעת שעמדה בשיירה לפני הפנייה בצומת לא אמורה היתה לצפות כי מאן דהו יסע לאחור בנתיב לתוך הנתיב הנגדי וירצה להשתלב לתוך נתיב נסיעתה מהנתיב השמאלי שכיוון הנסיעה הוא הפוך מזה שלה וממילא ככל שהיתה צריכה לצפות לא היה ביכולתה לעשות דבר באותו הרגע. אני מקבלת את טענת התובעת ובעלה שהעידו כי עמדו לקראו לעברה שתעצור אולם היא לא שמה לב.

5. עדותה של התובעת מסתייעת גם בעדות בעלה שעולה בקנה אחד עם עדותה. עדותה מסתייעת גם בעדות הנוסעת שישבה בכסא האחורי של מכונית התובעת וראתה את מכונית הנתבעת נוסעת לאחור. אינני מייחסת חשיבות ל"סתירה" שבעדותה לעדויות התובעת ובעלה כאשר אמר כי הנתבעת פגעה ברכב התובעת עם האחורי של רכבה ולא הקדמי. עדה זו ישבה ברכב התובעת במושב האחורי וכנראה לא היה ערה מספיק לכיווני נסיעת הנתבעת לאחר שיצאה מהחניה.