חסין נ' אלשאויש - פסקדין

עסקינן בתביעה שהוגשה על ידי התובע נגד הנתבע בגין נזק שנגרם בשל תאונת דרכים שבין צומת נעורה וצומת דבוריה.

הנתבע טוען לדחיית התביעה מחוסר סמכות מקומית וטוען כי התביעה צריכה היתה להיות מוגשת בבית משפט במחוז צפון.

בטרם אתן החלטתי, ביקשתי את תגובת התובע אשר טען בתשובתו כי הגיש את הבקשה לבית משפט זה נוכח הקרבה למקום מגוריו.

תקנה 2 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז- 1976 (להלן: התקנות) מונה מספר חלופות שבהתקיים אחת מהן קונה בית המשפט לתביעות קטנות סמכות מקומית לדון בתביעה המוגשת לו. זו לשון התקנה:

"תביעה תוגש לבית המשפט שאזור שיפוטו הוא אחד המקומות המנויים להלן, והוא על אף האמור בכל הסכם שבין בעלי הדין; ואלה הם:

(1)מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע;

(2)מקום יצירת ההתחייבות;

(3)המקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות;

(4)מקום המסירה של הנכס;

(5)מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים;

(6)בתביעה שכנגד - מקום הגשת התביעה המקורית"

די בקיומה של זיקה אחת מבין אלה המנויות בתקנה כדי להקנות סמכות לבית משפט זה. בטרם נדון בחלופות המתקיימות בעניינו "יש להזכיר את המגמה הרווחת בפסיקה שלא לייחס משמעות מופרזת לשאלת הסמכות המקומית" רע"א 11556/05 קמור רכב בע"מ נ' חימו ([פורסם בנבו), 27.2.2006), וכן כי "במדינה קטנה כמדינתנו ממילא אין לייחס משמעות מופרזת לשאלה אם תובענה פלונית מוגשת בתחום סמכותו המקומית של בית-משפט זה או אחר; ואין עניין זה ראוי, בנסיבות רגילות, לשמש נושא להעלאת טענות טרומיות" רע"א 6920/94 לוי נ' פולג פ"ד מט(2), 731 (1995) (להלן: עניין לוי). הדברים הנ"ל תקפים ביתר שאת כשמדובר בהליך הנדון כתביעה קטנה.

במקרה שלפנינו לא מתקיימת אף אחת מהחלופות.