האלה נ' עוזרי - פסקדין

לפני תביעה על סך 15,000 ₪.

בתום הדיון שהתקיים ביום 15.6.17 עתרו הצדדים להתיר להם להגיש סיכומים בכתב. נוכח אופי המחלוקת ובנסיבותיה, מצאתי להתיר הגשת סיכומים באופן זה.

מכתבי הטענות ומסיכומי הצדדים עולות, לפיכך, הטענות כדלקמן:

לגרסת התובע קיבל ממנו הוא קיבל מהנתבע הלוואות בסך 35,900 ₪ בין השנים 2013 ו-2015, באמצעות שיקים לפקודתו. בתמורה, הפקיד התובע לחשבון הנתבע סכומי כסף בסך 48,640 ₪ במהלך אותה תקופה. ההלוואה ניתנה ללא ריבית וללא הסכם – וזאת לאור יחסי החברות בין הצדדים.

התובע פנה לנתבע שישיב לו שיק על סך 5,000 ₪ וששולם במלואו, אך נדחה. פניות נוספות לנתבע לא נענו אף הן.

לעמדת התובע, על הנתבע להשיב לו את התשלומים ביתר שביצע, בסך 12,270 ₪, וכן להחזירו לו הוצאות שנדרש להוציא על מנת לקבל מידע ביחס לשיקים שהוחלפו בין הצדדים ואשר אותו סירב הנתבע להעביר לידי התובע.

התובע הוסיף, בסיכומיו, כי בדיון בבית משפט השלום בתל אביב הודה הנתבע כי הופקדו לחשבונו סך 48,600 ₪ (תא"מ 6678-12-16; פרוטוקול דיון מיום 10.5.17). יוער כי מעיון בפרוטוקול הדיון, שצורף לסיכומי התובע, עולה כי הנתבע מאשר את ההפקדות לחשבונו אולם מציין כי "זה כסף ללא קשר לשלושת השיקים ... נתת לי שיקים תמורת פריטה וזה לא 48,000 ₪" (עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 19 – 20).

התובע טען כי הדיון בתל אביב התייחס רק לשיק נוסף, רביעי במספר, וכי במסגרת פסק הדין שניתן באותו הליך נקבע כי אין מחלוקת שחלק מהכסף נמסר לנתבע כהלוואות וחלק לצורך פריטת שיקים.