ת"ק 18917-05-15 אלון נ' שושן - פסקדין

בפני תביעה קטנה בסך של 6,500 ₪, להשבת כספים שגבתה הנתבעת מהתובעת, וכן לפיצוי עבור עגמת נפש והוצאות משפטיות.

אין מחלוקת כי בין הצדדים נכרת הסכם שכירות, לפיו שכרה התובעת מהנתבעת דירה בנתניה. בהתאם להסכם השכירות מיום 09.03.2014, תקופת השכירות מסתיימת ביום 31.03.2015.

לפי סעיף 13.2 להסכם: "לא פינו השוכרים את המושכר במועד הנקוב והמחייב בהסכם, ו/או כאמור בסעיף 13.1 לעיל, ומבלי לפגוע בזכות העומדת למשכיר על פי הסכם זה או על פי כל דין, ישלמו השוכרים למשכיר דמי שימוש קבועים מראש בסך של 500 ₪ ליום בגין כל יום איחור. מוסכם בין הצדדים כי סכום זה מהווה פיצוי ראוי וסביר בגין הנזקים הצפויים למשכיר עקב אי פינוי המושכר במועד..."

אין מחלוקת כי לפי סע' 14.2 להסכם, מסרה התובעת לנתבעת ערבות בנקאית על סך 10,000 ₪.

אין מחלוקת כי התובעת פינתה את המושכר באיחור, באופן יחסי לקבוע בהסכם. אף אין חולק כי הנתבעת מסרה הוראה לבנק לממש 4,000 ₪ מתוך הערבות הבנקאית וגבתה סכום זה.

טוענת התובעת בתביעתה דנא, כי הדירה נמסרה לה כשאינה מסוידת ועם חורים בקירות. היא צירפה לכתב התביעה תמונות לתיעוד האמור. לשיטתה, התחייבותה על פי ההסכם לסייד את הדירה לפני החזרתה לנתבעת, ניתנה לפנים משורת הדין.

התובעת מוסיפה וטוענת, כי ביום 27.03.2015, מספר ימים לפני סיום השכירות במועד החוזי, נפגשה עם הנתבעת בדירה ומסרה לה את החזקה לשביעות רצונה, כאשר הדירה פנויה מכל אדם וחפץ, לרבות מסירת מפתחות הדירה והשלט לחנייה. דא עקא כי הנתבעת דרשה לסייד את הדירה וסוכם בין השתיים כי הדבר ייעשה עד ליום 31.03.2015.

התובעת טוענת כי הבינה מהנתבעת, באותו מעמד, שהנתבעת מקבלת את הדירה לחזקתה, אך מסכימה לדחיית עבודות הניקיון, עד לאחר סיוד כאמור.