אברהמי נ' גזגל בע"מ

לפני תביעה על סך 5,000 ₪.

התובע טוען כי בשנת 2007 רכש את ביתו וקיבל מהמוכרים את הזכויות על הגז המסופק לבית. אישור המלמד על העברת זכויות זו צורף כנספח לכתב התביעה, על גבי חוזה המכר של הנכס.

בשנת 2017 פנה לנתבעת וביקש להתנתק משירותיה וכי ייאספו מיכלי הגז שברשותו – תוך השבת הפקדון וזיכוי בגין יתרת הגז שבמיכלים. מיכלי הגז נאספו בפברואר 2017.

לטענת התובע הוא לא קיבל בחזרה את הפקדון עבור המיכלים (בשווי 666 ₪ נכון לשנת 2007; כ-800 ₪ לאחר הצמדה למדד עד למועד הגשת התביעה), ובתמורה לגז שהוחזר קיבל החזר חלקי בלבד – 320 ₪ במקום 705 ₪, לפי חשבונו. התובע טוען כי על הנתבעת לפצותו גם בגין תוספת ריבית לסכומים הנזכרים לעיל, בגין הוצאות משפט ובגין נזקיו הלא ממוניים (בסך 2,709 ₪).

הנתבעת טענה, מנגד, כי מדובר בתביעה מופרזת ומשוללת יסוד. לעמדתה, הפקדון כלל לא שולם לה אלא לחברת הגז הראשונה שסיפקה גז לנכס (בתקופת הבעלים הקודמים) ולא היא אמורה להשיבו. אשר לתשלום בגין הגז שהוחזר – שווי הגז הוא 610 ₪ (ולא 705 ₪ כפי שטען התובע) ומסכום זה נוכה סך 290 ₪ בגין עלות הובלה ואיסוף המיכלים, והיתרה שולמה לתובע.

התובע הגיש כתב תשובה לתיק בית המשפט והתייחס לטענות שבכתב ההגנה.

במהלך הדיון נעשה נסיון לפשר בין הצדדים, ועמדות הצדדים תועדו בפרוטוקול הדיון.

דין טענות התובע באשר לדרישה לקבלת החזר בגין הפקדון ששולם – להדחות. התובע טוען לזכות בקשר לפקדון ששולם (ויתכן שלחברה אחרת ולא לנתבעת, כפי שנטען – אך לא נדרשת הכרעה בשאלה זו נוכח המסקנה אליה הגעתי כמתואר להלן) וזאת מכח המחאת זכויות שניתנה לו על ידי מי שמכר לו את הבית.

בית המשפט לתביעות קטנות לא מוסמך לדון בתביעה לפי זכות שהומחתה (ס' 60(א) לחוק בתי המשפט), ועל כן – נדחות טענות התובע לעניין זה, מחוסר סמכות.

באשר לתשלום תמורת הגז שהוחזר לנתבעת – התובע הציג אישור על קבלת מיכל מלא וחצי מיכל נוסף (אישור מיום 2.2.17) וקבלה המלמדת כי תמורת מילוי מיכל שילם לנתבעת 470 ₪. מכאן, כי תמורת הגז שהוחזרה לנתבעת הוא זכאי לסך 705 ₪, כנטען. הנתבעת טענה כי המיכל החלקי היה מלא רק בכרבע מנפחו (14.31 ק"ג מתוך 48 ק"ג, כעולה ממכתב הנתבעת מיום 10.5.17) אולם לא צורפה אסמכתא לטענה זו ונוכח האישור הראשון שנמסר לתובע ("מיכלים 48 ק"ג מתוכם 1 מלא 1 חצי"), הרי שאף אם אין מדובר במדידה מדויקת יש באמור משום הצגת מצג כלפי התובע עליו הוא יכול היה להסתמך.

הנתבעת טענת כי מסכום ההחזר קיזזה "בגין הובלה, אספקה ואיסוף" סך 290 ₪ (ור' גם נספח א' לכתב ההגנה). נוכח הוראות תקנות הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה) (משק הגז – החלפת ספק גז), תשנ"א-1991 (ס' 3), לא מצאתי את מקור הסמכות לקיזוז זה ולא היה על הנתבעת לקזז את הסכום.

התובע זכאי, אם כך, להחזר מלוא התמורה בגין הגז שהחזיר לנתבעת, ולאחר שקיבל תשלום בסך 320 ₪ הוא זכאי לסך 385 ₪.