ת"ק 18557-11-14 - פסקדין

1.רכבה של התובעת 2, טויוטה קורולה מס' רישוי 31-177-74 (להלן: "הטויוטה"), נפגע וניזוק בתאונה שאירעה ביום 16.9.14, ברחוב הראשי של הישוב עראבה (להלן: "התאונה").

בעת אירוע התאונה נהג בטויוטה התובע 1 (להלן: "התובע"), שהינו בעלה של התובעת 2.

בתאונה היה מעורב רכב מס' רישוי 10-121-10 (להלן: "הרכב המעורב"), שהיה נהוג ע"י הנתבעת.

2.לטענת התובעים, התאונה אירעה באשמתה הבלעדית של הנתבעת. לכן הם הגישו את התביעה שבפניי, בה הם עותרים לחייב את הנתבעת לפצותם בגין הנזקים שנגרמו להם, לטענתם, כתוצאה מהתאונה.

כאן המקום לציין כי רק התובעת 2, שהינה הבעלים של הטויוטה, ניזוקה כתוצאה מהתאונה. לתובע, שנהג בטויוטה, אין בעצם עילת תביעה.

לטענת הנתבעת, התאונה אירעה באשמתו של התובע. לכן היא מבקשת לדחות את התביעה ולחייב את התובעים בהוצאות משפט.

3.בפניי שתי גירסאות סותרות באשר לאופן אירוע התאונה.

על סמך העדויות ושאר הראיות שהובאו בפניי, לרבות מיקום הפגיעות בשני כלי הרכב שהיו מעורבים בתאונה, אין באפשרותי להכריע בין הגרסאות. משזה המצב ולאור העובדה שעל התובע רובץ נטל ההוכחה, אני קובע כי לא עלה בידי התובע להוכיח את גרסתו באשר לאופן אירוע התאונה. משכך, יש לבדוק האם לפי גירסת הנתבעת (שאף היא לא הוכחה) יש מקום להטיל עליה אחריות מלאה או חלקית לאירוע התאונה.

לאחר ששקלתי בעניין הגעתי למסקנה כי על פי גרסת הנתבעת ניתן לקבוע כי התאונה אירעה באשמתם המשותפת של שני הנהגים המעורבים בה. אין ספק כי רשלנותו של התובע, אשר ניסה להידחף לנתיב היחיד (במקום אירוע התאונה הפך הכביש מדו נתיבי לחד נתיבי) לפני הרכב המעורב, שכבר היה בנתיב היחיד, עולה בהרבה על זו של הנתבעת, שרשלנותה התבטאה בכך שלא היתה ערנית מספיק ולא הבחינה מבעוד מועד בתובע שמנסה להקדימה ולהיכנס לנתיב היחיד.

בנסיבות המקרה אני קובע כי על פי גרסת הנתבעת נושא התובע ב-70% מהאחריות לאירוע התאונה והנתבעת נושאת ב-30% מהאחריות. לכן על הנתבעת לפצות את תובעת 2 בשיעור של 30% מהנזק שנגרם לה כתוצאה מהתאונה, המסתכם, כפי שקבעתי בפסק הדין שניתן ביום 8.2.15 (פס"ד שניתן בהעדר הופעה מטעם הנתבעת ובוטל לאחר מכן), בסכום של 8,379 ₪.