שלמה נ' לביא - פסקדין

המחלוקת בין הצדדים בתיק זה היא האם היה מגע בין הרכבים, כאשר התובעת טוענת כי בעת שרכבה עמד בחניה מצידו הימני של רכב הנתבע, החלה הנהגת (להלן: ארזית) בנסיעה לאחור בקשת ימינה, כדי לצאת מהחניה, ותוך כך פגע חלקו האחורי ימני של רכבה בפינה השמאלית אחורית של רכב התובעת, וגרם לו שפשופים ומעיכה.

על אופן קרות התאונה העידו התובעת-הנהגת וידידה סהר, שישב ברכב בעת התאונה במושב האחורי שמאלי. שניהם העידו כי תוך היותם בחניה בטרם היציאה מהרכב, הבחינו ברכב שמשמאלם יוצא מהחניה, ותוך נסיעתו לאחור פוגע בפינה השמאלית אחורית של רכב התובעת. הם העידו כי ניסו לעצור את הנהגת ולקבל את פרטיה אך היא המשיכה בנסיעה, ורק כשרכבה עצר ברמזור, הצליחו לצלם אותו, וסהר גם דיבר עם הנהגת ודרש את פרטיה, אך היא סרבה לתיתם ואמרה שהרכב של חברה בה עובד בעלה.

ארזית טענה, כי כלל לא היה מגע בין הרכבים. עם זאת, היא אישרה את מנח שני הרכבים בעת החניה, את העובדה כי רכב התובעת היה בעצירה מוחלטת, את העובדה כי היא עצמה החלה בנסיעה אחורנית, ומיד לאחר מכן דלקו אחריה הנוסעים ברכב התובעת, דפקו על חלון רכבה כשעמדה ברמזור ודרשו את פרטיה בטענה כי פגעה ברכב התובעת תוך יציאתה מהחניה. היא גם אישרה כי לא נתנה להם את הפרטים, וזאת מאחר שלטענתה לא היה כל מגע בין הרכבים, ואמרה כי יתכן ששגתה בכך.

עוד טענה ארזית, כי אילו היה מגע בין הרכבים, היו חיישני הרכב ומצלמתו מתריעים על כך בעוד מועד, ולא היתה כל התראה כזו. טענה נוספת שהעלתה, היא כי רכב התובעת הינו ישן יחסית, ואין לדעת אם השפשופים הנראים בפינה השמאלית לא היו שם מתאונות קודמות. כן הצביעה ארזית על כך שבצילום של רכבה שלה, בעת עמידתו ברמזור אחרי התאונה, לא נראית כל חבלה בחלקו האחורי ימני של הרכב, שצבעו לבן, ועל כן פגיעת שפשוף ברכבה השחור של התובעת היתה אמורה להשאיר בו סימנים.

לאחר שבחנתי את גרסאות שלושת העדים ואת יתר הראיות בתיק, שוכנעתי כי עדויות התובעת וסהר מהימנות, וכי פנייתם הנסערת לארזית לאחר יציאתה מהחניה, בדרישה למסירת פרטים, לא התבססה על קנוניה או על דמיון אלא על מכה שחשו שניהם ביושבם ברכב, ועל כן מיהרו לרוץ אחרי הנהגת הבורחת מהמקום ולתעד את רכבה ואותה בטלפונים הניידים שלהם (הוגשו תצלומי הרכב ותצלום ארזית בתוכו).

אשר לתהיה, כיצד לא נראית פגיעה בחלקו האחורי שמאלי של רכב הנתבע, הרי שקיימות מספר אפשרויות, האחת היא כי הצבע הלבן שירד מרכב הנתבע עקב החיכוך נמרח על רכב התובעת, אך נשארה שכבת צבע לבן כך שהנזק אינו בולט בצילום מרחוק, והשניה, שהמכה היתה עם הדלת האחורית שמאלית בחלק שאינו נראה בצילום (לפני הגלגל). אילולא הסתלקה ארזית מזירת התאונה, חרף הדרישה שתעצור, ניתן היה לתעד בצילום, בנוכחות התובעת והעדים, את מלוא הצד השמאלי של רכב הנתבע ולבחון אותו מקרוב, כדי לראות אם יש בו נזקי תאונה, אך ארזית מנעה אפשרות זו בעזיבתה את זירת האירוע, ובכך יצרה נזק ראייתי שאין להשיתו על התובעת, שניסתה לצלם כמיטב יכולתה אך הספיקה לצלם צילום אחד בטרם עזיבת ארזית את המקום.

לעניין הטענה כי יתכן שמדובר בנזקים ישנים, מדובר בטענה ספקולטיבית, הנזק נראה אחיד ומתבטא בשפשוף ומריחת צבע לבן באותו אזור, ועל כן אני דוחה את הטענה.

לפיכך אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבע בסכום התביעה וכן אגרת המשפט.

ניתן היום, ב' אייר תשע"ח, 17 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.