אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"ק 17625-06-14 דהן ואח' נ' הדקה ה- 90 ואח'

ת"ק 17625-06-14 דהן ואח' נ' הדקה ה- 90 ואח'

תאריך פרסום : 03/11/2014 | גרסת הדפסה
ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות קריות
17625-06-14
29/10/2014
בפני השופט:
נאסר ג'השאן

- נגד -
תובעים:
1. אלירן דהן
2. מיטל דהן - דרעי

נתבעים:
1. הדקה ה- 90 ח.פ. 512543927
2. צד שלישי- ישראם ישראל תיור בע"מ ח.פ. 511909186
3. צד רביעי- חברת התעופה Transavia (NL)

פסק דין
 

1.לפניי תביעה בגין נזקים שנגרמו לתובעים במהלך חופשתם בעיר אמסטרדם שבהולנד.

2.התובעים, בני זוג, הגישו את התביעה כנגד הנתבעת – ממנה רכשו הם את חבילת הנופש הכוללת טיסות הלוך וחזור בטיסת שכר של הצד הרביעי, ומלון – Bastion Deluxe Hotel שמו, המדורג בדרגה של שלושה כוכבים, למשך 6 לילות בין התאריכים 15-21/04/2014.

3.התובעים טענו כי במהלך חופשתם אירעו להם מספר "תקלות", בגינן נגרמו להם נזקים שונים. לטענתם, התחילו "התקלות" כאשר הגיעו לשדה התעופה באמסטרדם וגילו לדאבונם שאחת המזוודות שהועמסו יחד עם כבודת המטוס – לא נמצאה, ובעקבות כך נאלצו הם לקחת מונית משדה התעופה לעיר אמסטרדם (שעלותה 130 אירו), לקנות פריטים שהיו במזוודה שאבדה (שעלותם 400 אירו) וכן לשכור מכונת אינהלציה לה נזקקת התובעת בשל מחלת אסטמה (שעלותה 60 אירו). עוד טוענים התובעים כי בתחילה קיבלו במלון חדר מעופש, מעין מרתף, ורק לאחר יומיים ובעקבות תחנוניה של התובעת, ניאות המלון להעבירם לחדר טוב יותר, אם כי לא ברמה לה ציפו התובעים. בהמשך, נאלצו התובעים לשלם, לטענתם, עוד סך 33 אירו ישירות למלון, אף שלא עודכנו על כך ע"י הנתבעת. בכך לא תמה מסכת התקלות, כאשר התובעים טוענים כי לאחר שאישרו את הטיסה חזור ממחשב במלון, הגיעו לשדה התעופה כשלוש שעות לפני הטיסה, ולאחר שמזוודותיהם עברו בידוק והודבקו עליהן מדבקות, נציגת חברת התעופה לא הסכימה כי מזוודותיהם של התובעים יועלו למטוס או כי יישלחו אליהם לישראל על חשבונם, ועל כן החליטו התובעים שלא לעלות לטיסה. מבירור שערכו התובעים יחד עם בני משפחתם לאחר שלא עלו התובעים לטיסה, הסתבר להם כי אין מקומות פנויים בטיסות לישראל באותו יום, ועל כן נאלצו התובעים, לטענתם, לרכוש כרטיסי טיסה של חברת אל-על בשווי 1,760 דולר ארה"ב ליום שלאחר מכן, וכן לשכור חדר במלון ללילה בשווי 200 אירו, שכן הודיעו להם בשדה התעופה שהם ייאלצו לבלות חלק מהלילה מחוץ לשדה. לבסוף טוענים התובעים כי נאלצו לשלם בגין חנייה בשדה התעופה בישראל עוד 320 ₪ עבור יומיים נוספים. התובעים עתרו לפיצוי בסך 5,000 ₪ בנוסף לנזקים שנגרמו להם – בשל עגמת נפש. בסך הכל העמידו התובעים את תביעתם על סך 15,326 ₪. יצויין כי התובעים טענו כי ניסו במהלך החופשה, ובשל התקלות הרבות, לפנות אל הנתבעת מספר פעמים, אולם ללא הצלחה. עוד יצויין כי התובעים טוענים כי נציג הנתבעת טען בפניהם כי כבודתם מבוטחת, אולם הסתבר להם למפרע כי לא כך היה הדבר.

4.הנתבעת טוענת כי לא לה הריב, וכי אין היא בעל הדין הנכון. לטענתה, היא משמשת כסוכנת נסיעות בלבד, המתווכת בין הלקוחות לספקי השירות ועל כן התקלות שאירעו לתובעים במהלך שהותם בחו"ל אינם באחריותה. הנתבעת טוענת כי פעלה על פי תקנה 3 לתקנות תקנות שירותי תיירות (חובת גילוי נאות), תשס"ג – 2003, כאשר הודיעה לתובעים אודות ספקי השירות – חברת התובלה האווירית, המלון, וסוכנות הנסיעות שהציעו את השירותים, ובכך עמדה בחובתה. עוד הוסיפה הנתבעת כי העבירה לתובעים את טופס "פרטי הזמנה ותנאיה", המהווה חוזה בין הצדדים, ובו נכתב כי "האחריות הבלעדית לביצוע השירותים בפועל היא על הספק בלבד", כאשר הדבר צויין מפורשות הן ביחס למלון והן ביחס לטיסות (נספחים ב2-ב3 לכתב ההגנה של הנתבעת), וכאשר לטענתה מעבר להעברת הטפסים – הקריא נציג הנתבעת את התנאים לתובעים כנהוג. הנתבעת טוענת כי העבירה לתובעים את כרטיסי הטיסה שהופקו ע"י חברת ישראם אליהם צורף תקנון כרטיס הטיסה וכן שובר המלון שהונפק ע"י חברת "אקספדיה", ובכך תמו תפקידה ואחריותה. הנתבעת טענה כי בכל הקשור להובלת נוסעים ומטען, הרי שעל פי חוק התובלה האווירית התש"ם-1980 ואמנת וורשה, וכן על פי הפסיקה, המוביל האווירי הוא האחראי לנזק שנגרם בשל הובלת נוסעים או מטען והתובעים מצאו לנכון שלא לתבוע את המוביל האווירי. באשר למלון, טוענת הנתבעת כי התובעים לא הוכיחו את טענותיהם, ובנוסף על פי הפסיקה אין סוכנות נסיעות אחראית לנזקים שנגרמו עקב תקינות מתקני המלון או איכות השירות שניתן בו, ככל שהמלון תואם לתנאי ההזמנה. הנתבעת הוסיפה כי התובעים מעולם לא פנו אליה או אל הספק בזמן אמת כאשר נתקלו בבעיות שונות במהלך חופשתם, כאשר לטענתה ישנו מענה טלפוני מנציגיה 24 שעות ביממה, כולל שבתות וחגים. הנתבעת טוענת כי ייתכן שאם היו פונים אליה התובעים בזמן אמת היה באפשרותה לסייע להם, במיוחד בכל הנוגע לסירוב הנטען לאפשר לתובעים להעלות את כבודתם למטוס. הנתבעת טוענת כי ההוצאות הרבות שהוציאו התובעים הוצאו ללא ידיעתה או הסכמתה של הנתבעת, וכן אין הוצאות אלו עומדות בקנה המידה של הקטנת הנזק.

5.הנתבעת הגישה הודעת צד שלישי כנגד חברת ישראם – ספקית שירותי הטיסה, כאשר הנתבעת טענה כלפיה כי היא הינה אחראית לביצוע בפועל של ההזמנה ולאיכות ותקינות השירותים המסופקים על ידה, לרבות שיבושים ותקלות בכל הקשור לאספקת השירות.

6.הצד השלישי הגישה כתב הגנה, ובו טענה כי אינה אחראית לשירותי המלון שהתובעים הזמינו, שכן סיפקה לנתבעת שירותי טיסה בלבד. עוד טענה היא כי לגבי שירותי הטיסה, היא אינה אחראית לאיחור בהגעת הכבודה או לסירוב הנטען להעלאת הכבודה בטיסה חזור, שכן על פי סעיף 10 לחוק התובלה האווירית– ישנו כלל ייחוד העילה לפיו כל נזק שנגרם בשל איחור הגעת כבודה או אבדנה רובץ על המוביל האווירי, ובמקרה דנן - חברת Transavia, הצד הרביעי. הצד השלישי טענה כי אינה מוביל אווירי כהגדרתו בחוק. עוד טענה היא כי הנתבעת לא הצביעה על כל מחדל שביצעה הצד השלישי. לטענתה, לא פנו אליה התובעים או הנתבעת בזמן אמת או בכל שלב, ועל כן לא ניתנה לה ההזדמנות לסייע לתובעים ולתקן את מחדלה, ככל שהיה כזה. באשר לנזקי התובעים טוענת הצד השלישי כי מדובר בהוצאות מוגזמות ביחס לבעיות בהם נתקלו התובעים, והן גבוהות מן הסכום המקסימלי שניתן לתבוע במסגרת אמנת וורשה. עוד לטענתה, לתובעים אחריות למחדל הנוגע למכשיר האינהלציה, שכן היה באפשרותם להעלותו למטוס יחד עם כבודת היד – ככל שמדובר במכשיר רפואי לה נזקקת התובעת.

7.הצד השלישי שלחה הודעה לצד רביעי. לטענתה, האחריות לכבודתם של התובעים רובצת על המוביל האווירי לאור ייחוד העילה שבאמנת וורשה וחוק התובלה האווירית, וכן לאור הנטען בכתב התביעה. הצד הרביעי לא הגיש כתב הגנה.

8.במעמד הדיון ביום 19.10.14, העידו התובעים וכן הגב' וילנסקי – נציגת הנתבעת ומר שאנן קראוס מטעם הצד השלישי.

דיון והכרעה

9.אתמקד תחילה בטענות התובעים כלפי הנתבעת, ובאחריותה של הנתבעת כלפיהם על פי הדין ועל פי ההסכמים בין הצדדים.

 

10.התובעים טוענים לשלושה אירועים, שמהווים עילה לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו להם עקב אירועים אלה. האירוע הראשון הינו איחור בהגעת אחת מן המזוודות לאחר הטיסה לאמסטרדם. האירוע השני נוגע למלון – והוא נוגע לטיבו של החדר במלון בו שוכנו התובעים ותשלום המיסים בסך 33 אירו למלון. האירוע השלישי הינו סירוב חברת הטיסה להעלות את מזוודות התובעים למטוס. להלן נבחן את אחריותה של הנתבעת לכל אחד מן האירועים הנ"ל.

האיחור בהגעת המזוודה

11.על פי סעיף 10 לחוק התובלה האווירית התש"ם-1980 (להלן: החוק):

"אחריותו של המוביל, עובדיו וסוכניו לפי חוק זה לנזק, לרבות לנזק שנגרם עקב מותו של נוסע, תבוא במקום אחריותו לפי כל דין אחר, ולא תישמע כל תביעה לפיצוי על אותו נזק שלא על פי חוק זה, תהא עילתה הסכם, עוולה אזרחית או כל עילה אחרת ויהיו התובעים אשר יהיו".  

על פי החוק, ישנו ייחוד עילה, כלומר לא ניתן לתבוע נזקים על פי חוק אחר (ראו: דנ 36/84 רג'ין טייכנר נ' איר-פרנס נתיבי אוויר צרפתיים מא (1) 589). החוק מפנה בסעיף 2 לאמנה לאיחוד כללים מסויימים בדבר תובלה אוירית בינלאומית כ"א 32 6.1.1950 (להלן: אמנת וורשה), כאשר על פי סעיף 19 לאמנת וורשה המוביל האווירי הוא שאמור לפצות מי שניזוק "מחמת איחור בתובלה אוירית של נוסעים, כבודה או טובין". סעיף זה נותר על כנו באמנת מונטריאול (כ"א 1564).

12.בענייננו, האיחור בהגעת המזוודה, שעל פי הנטען הגיעה אל התובעים לאחר שלושה ימים (ראו עדות התובעת בעמוד 2 שורות 12-13 לפרוטוקול), אינו באחריות הנתבעת על פי החוק ואמנות וורשה ומונטריאול. בנוסף, לנתבעת לא הייתה כל שליטה על האיחור בהגעת המזוודה ועל כן לא ניתן להטיל עליה אחריות בגין איחור זה. כך גם, על פי נספחי כתב התביעה הגישו תובעים תלונה לצד הרביעי בגין האיחור בהגעת המזוודה, וגם מסיבה זו הם מנועים לתבוע את מלוא נזקיהם מנתבעים נוספים. לבסוף, על פי טופס ההזמנה (נספח ב לכתב ההגנה של נתבעת) המהווה חוזה בין הצדדים – (והתובעים אינם כופרים בכך שקבילו אותו או בכך הסכימו לתנאיו), נכתב ש"האחריות הבלעדית לביצוע השירותים בפועל היא על הספק" (נספח ב2), וכן נכתב בהקשר לטיסות כי "האחריות לעיכובים, שינויים וביטולים הנה, על-פי כל דין, על המוביל האווירי ו/או הספק בלבד בלבד" (שם). מכל האמור עולה כי אין הנתבעת אחראית לנזקים שנגרמו לתובעים עקב האיחור בהגעת המזוודה. מעבר לנדרש אעיר כי מסופק אני האם ההוצאות שהוציאו התובעים לאחר שגילו שהמזדוודה לא הגיעה עומדות בחובת הקטנת הנזק.

עוד יש להעיר בהקשר זה כי על פי סעיף 22 לאמנת מונטריאול ניתן להצהיר הצהרה מיוחדת בדבר האינטרס במסירה במקום היעד, ולשלם על כך בהתאם, ואז תקרת הפיצוי במקרה של אבדן או עיכוב תעלה עד לגובה ההצהרה. בענייננו יכלו התובעים לקחת עימם את מכשיר האינהלציה בכבודת היד, ולמצער להצהיר על כך, כאמור, וייתכן שבכך היה בא המקרה על פתרונו.

13.על כן, התביעה בגין האיחור בהגעת המזוודות, נדחית, כל זאת מבלי למנוע מן התובעים לתבוע נזקיהם מן הנתבע המתאים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ