ת"ק 17614-08-15 עוזרי נ' יעקב - פסקדין

רקע ונסיבות צריכות לעניין:

1. הצדדים התקשרו בינם בהסכם לשכירת דירה באופן שהתובע שכר מאת הנתבעת דירת 2 חדרים. במועד החתימה על 'זכרון הדברים' ביום 5/6/15 העביר התובע לידי הנתבעת סך של 1,000 ₪ תמורת הוצאות חשמל ארנונה וועד בית עתידיים ו- 500 ₪ נוספים שניתנו בידי הנתבעת כעין "דמי רצינות" בעת החתימה. סכום אחרון זה היה אמור להתקזז מדמי השכירות עבור חודש השכירות הראשון. דמי השכירות החודשיים הועמדו על סך של 2,400 ₪.

   מועד כניסת התובע לנכס נקבע ליום 1/7/15.

2. ביום 23/6/15 עת ביקש התובע להעביר לידי הנתבעת שיקים על חשבון דמי השכירות, ביקשה הנתבעת מאת התובע להעביר לידיה שיקים 'פתוחים' ללא שם המוטב. לטענת הנתבעת כך ייעץ לה מנהל סניף הבנק שלה (עמ' 3, ש' 24). משסירב התובע להעביר לידי הנתבעת שיקים שאינם לפקודת מוטב, סירבה הנתבעת לקיים את הסכם השכירות.

   בנסיבות אלה הודיע התובע על ביטול החוזה בין הצדדים ודרש לקבל מלוא הכסף שהפקיד בידי הנתבעת. הנתבעת הסכימה להשיב לתובע סך של 1,000 ₪, אך סירבה להשיב לו סך של 500 ₪ שהופקדו בידה כ'דמי רצינות' באשר לטענתה, מאחר שהתחייב התובע לשכור את הדירה לא השכירה את הדירה לדיירים פוטנציאליים שהיו עמה בקשר לגבי שכירת הדירה (עמ' 2 לכתב ההגנה).

   המחלוקת בין הצדדים היא איפוא בשאלת זכותו של התובע לקבל לידיו מלוא הסכום שנתן בידי הנתבעת. בצד האמור הוסיף התובע לתביעתו נזקים שנגרמו לו לטענתו מהפרת החוזה מצד הנתבעת.

   על-פי הוראת תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976, משמדובר בתובענה בהליך של תביעות קטנות, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי.

   דיון ומסקנות:

3. בהעדר תנייה מוסכמת בחוזה השכירות בין הצדדים (צורף כנספח לכתב התביעה) כי התשלום עבור דמי השכירות ישולם בשיקים 'פתוחים' ללא שם מוטב, זכאי היה התובע לדרוש כי השיקים שהוא מוסר בידי הנתבעת יהיו למוטב בלבד וממוענים אליה. דרישתו זו של התובע מגינה עליו מפני 'גלגול השיקים' לצדדי ג' שעשוי לחשוף אותו לסיכונים מול צדדי ג' שמנותקים מעסקת היסוד בגינם ניתנו השיקים – הם יחסי השכירות בין התובע לנתבעת.

   מאחר שהנתבעת עמדה על דרישתה לקבל שיקים 'פתוחים' ללא שם מוטב ודרישתה זו באה לעולם אך ביום 23/6/15 ולא במועד החתימה על ההסכם (5/6/15), יש לראותה כמי שגרמה להפסקת ההתקשרות בין הצדדים. מכאן שהתובע זכאי היה לעמוד על ביטול החוזה והשבת מלוא התמורה ששילם לנתבעת (סע' 7 ו- 9 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970).