בפני תביעה כספית.
התובעת טענה בתביעתה כי בתאריך 28.2.14 רכשה מהנתבע רכב מסוג יונדאי מספר רישוי
53-656-62 (להלן: "הרכב") תמורתו שילמה סך של - 72,500 ₪ זאת לאחר שהנתבע, הצהיר בפניה שהרכב הינו בבעלות פרטית, רכב שהינו יד שניה ועבר 173,524 ק"מ. הוסיפה התובעת כי לאחר רכישת הרכב, והעברת הבעלות ברכב משם הנתבע לשמה ובחלוף תקופה קצרה של כשבועיים ימים נבדק הרכב במוסך המרכזי של יונדאי בנתניה זאת ביום 17.3.14 ובבדיקה זו הסתבר כי מד האוץ זויף וכי עד שנת 2010 הרכב עבר 285,000 ק"מ (נספח 3 לתביעה). עוד טענה, כי בבדיקה שעשתה במשרד הרישוי התברר לה שהרכב היה בתחילה בבעלות מדינת ישראל/משרד החקלאות וכי לא מדובר ברכב יד שניה כפי שהוצהר בפניה ע"י הנתבע אלא יד חמישית. לטענת התובעת, עפ"י חוות דעת שמאי הרכב פדילה צלאח מיום 10.4.14 (נספח 4 לתביעה) ערך הרכב לאור נתונים אלו הינו 41,373 ₪. בנסיבות אלו עתרה התובעת לחייב את הנתבע להחזיר לה את הסך של - 31,127 ₪ שזה ההפרש בין המחיר ששילמה תמורת הרכב לבין מחירו עפ"י חוות דעת שמאי הרכב פדילה צלאח מיום 10.4.14, וכן לחייב את הנתבע בהחזר תשלום שכ"ט שמאי הרכב בסך של - 1,593 ₪ ובתשלום בגין עוגמת הנפש שנגרמה לה בסך של - 1,000 ₪, הכל בצרוף ריבית הפרשי הצמדה והוצאות.
הנתבע, אברהם כרמלי, עתר לדחיית תביעת התובעת שהוגשה נגדו בציינו כי הרכב נמכר על ידו לתובעת כדין ובהתאם לכל הפרטים הרשומים ברישיון הרכב המונפק ע"י משרד הרישוי הכל בתום לב ובהתאם למס' הק"מ שהיה רשום במד האוץ שברכב, מספר הבעלים הרשום ובהתאם לידיעתו. טענות התובעת, כך הוסיף, בדבר היות הרכב יד חמישית, היותו בעבר בבעלות משרד החקלאות וכי מד הקילומטרז' זויף אינן מוכרות לו כלל ובכל מקרה, אין לו יד בנושא. עוד טען הנתבע כי הוא רכש את הרכב ביום 9.1.13 מסוחר הרכב צור מגן יעקב, שהינו צד ג' (להלן: "הסוחר") ומעיון ברישיונות הרכב שנמסרו לו ע"י הסוחר למד שהקילומטרז' שדווח למשרד הרישוי היה נמוך מזה, שנטען. ברישיון הרכב לשנים 2012-2013 נרשם שהקילומטרז' הנכון ליום 19.1.11 היה 116,571 ק"מ וברישיון הרכב לשנים 2013-2014 נרשם שהקילומטרז' נכון ליום 19.1.12 הינו 138,256 ק"מ וכי היו 2 בעלים קודמים. המשמעות היא, כך טען, שכאשר רכש הוא, הנתבע, את הרכב ביום 9.1.13 מסוחר הרכב צד ג', יעקב צור מגן, כבר אז גורם אחר זייף את מד הקילומטרז' שכן הזיוף מיוחס לשנת 2010 ואילו הוא, הנתבע, רכש את הרכב בתאריך 9.1.13. נשלחה ע"י הנתבע הודעת צד ג' לסוחר המכוניות יעקב צור מגן, ממנו רכש הנתבע את הרכב.
צד ג', יעקב צור מגן, סוחר המכוניות, עתר לדחיית הודעת צד ג' שנשלחה נגדו בציינו כי במועד מכירת הרכב לנתבע הצהיר בפני הנתבע על מספר הבעלים הקודמים שהיו לרכב לפי מיטב ידיעתו והמסמכים שהוצגו בפניו על ידי מי שמכר לו זאת ביולי 2012 את הרכב היינו ע"י צד ד' אורן בטאן (להלן: "אורן"), וברישיון הרכב שהציג בפניו אורן ביום המכירה של הרכב לצד ג' ביולי 2012 היה מס' הק"מ המצוין ברישיון הרכב נמוך מאוד ביחס לזה הנטען בכתב התביעה ובהודעת צד ג'. הטענות בדבר היות הרכב יד חמישית וכי הרכב היה בבעלות משרד התחבורה וכי מד הקילומטרז' זויף אינן מוכרות לו לצד ג', ולו, כך טען, אין יד בנושא זה. מעיון ברישיונות הרכב שנמסרו לו, כך הוסיף וטען צד ג', למד הוא שהקילומטרז' שדווח למשרד הרישוי היה נמוך מזה שנטען. ברישיון הרכב לשנים 2012-2013 נרשם שהקילומטרז' נכון ליום 19.1.11 הינו 116,571 ק"מ וברישיון הרכב לשנים 2013-2014 נרשם הקילומטרז' נכון ליום 19.1.12 שהינו 138,256 ק"מ. המשמעות היא, הוסיף וטען, שכאשר רכש הוא, צד ג' את הרכב מאורן בטאן (צד ד') כבר אז היה מד הקילומטרז' מזויף ולכן הגיש הוא צד ג' על כך תלונה למשטרה. צד ג' טען שלא ידע דבר אודות המיוחס לרכב ולא יכול היה אף לדעת על כך.
צד ג' עתר לדחיית הודעת צד ג' שנשלחה אליו ושלח הודעות צד ד' לאורן בטאן.
צד ד', אורן בטאן (להלן: "אורן") טען שאין כל יריבות בינו לבין צד ג' שכן הרכב לא היה מעולם בבעלותו ומשכך עתר לדחיית הודעת צד ד/ שנשלחה נגדו. צד ד' טען כי הבעלים של הרכב הייתה אימו אשר רכשה את הרכב מיד פרטית וכך גם רשום במפורש ברישיון הרכב שהונפק ע"י משרד הרישוי ובדוח השמאי שפדילה צלאח שצורף לתביעת התובעת. הרכב נרכש על ידי אימו כרכב פרטי, כפי שרשום ברישיון הרכב, בסכום של 60,000 ₪ (כשמחיר המחירון שלו היה 96,000 ₪), זאת מאחר ורמת הבלאי שלו הייתה גבוהה. הרכב נמכר על ידי אימו לצד ג' בסך של - 53,000 ₪ (אף שמחיר המחירון היה כ-88,000 ₪) בשל רמת הבלאי הגבוהה של רכב זה. בהמשך, כך טען, למד הוא מזכרון הדברים שצורף לתביעה, כי סוחר המכוניות צד ג' מכר את הרכב במחיר מופקע של 72,000 ₪ כשמחיר זה לא שיקף את מצב הרכב שכן עפ"י מחירון יצחק לוי שצורף לדוח השמאי מחיר הרכב בזמן שנרכש הוא ע"י התובעת היה 67,000 ₪.
צד ד' עתר לדחיית הודעת צד ד' שנשלחה נגדו.
התובעת, אהלי רמז לוי ציינה בעדותה הדברים הבאים:
"ב-28.2.14 רכשתי מהנתבע רכב שמספרו 5365662 ושילמתי עבורו 72.500 ₪. אחרי שנעשתה העברת בעלות באופן שהנתבע העביר לי בעלות על הרכב, אני לקחתי את הרכב כשבעלי נלווה אליי למוסך יונדאי המרכזי בנתניה ואז הסתבר שלא מדובר ברכב שהוא רכב שקניתי מיד שניה, פרטי, אלא שמדובר ברכב שהוא יד חמישית והוא לא היה כל הזמן ביד פרטית אלא בעברו הוא היה רכב בבעלות משרד החקלאות. כמו כן הסתבר לנו שמד האוץ ברכב הזה היה מזויף. כשקניתי את הרכב היה רשום במד האוץ שיש בו 173.524 ק"מ ובפועל הסתבר שמדובר במד אוץ של רכב שעבר 285 אלף ק"מ לפחות. אני מפנה לחוות דעת שהגשתי וצירפתי לתביעה שזה נספח 4 לכתב התביעה שלי ומדובר בחוות דעת שמאי רכב פדילה צאלח. אני ובעלי פנינו לנתבע שממנו רכשתי את הרכב. עו"ד תחילה פנה אליו במכתב שזה נספח 5 לתביעה שלי והנתבע לא התייחס אליו ואחר כך בעלי דיבר עם הנתבע והנתבע אמר לי שהוא מבקש שנקיים פגישה שבה יהיו נוכחים הנתבע וצד ג' 1. צד ג' 1 כפי שהבנו יש לו מגרש מכוניות והוא זה שמכר את הרכב לנתבע לפי טענת הנתבע. נפגשנו במגרש המכוניות של צד ג' 1, היינו בפגישה הזו אני, בעלי, הנתבע וצד ג' 1. בשיחה שהייתה שניהם אומרים היינו גם הנתבע וגם צד ג' 1 אומרים שהם יודעים שמית מי הוא זה ששינה את מס' הקילומטרים במד האוץ. יש לי הקלטה של השיחה הזו ואני בהחלט יכולה להגיש תמלול של ההקלטה הזו, לא ידעתי שאני צריכה להביא תמלול של ההקלטה. אני מציינת שבתביעה שהוגשה אני מבקשת שהנתבע יחזיר לי את ההפרש בין מחיר הרכב שהוא המחיר הריאלי של הרכב לבין מה ששולם בפועל, באופן שאני טוענת שערך הרכב ליום המכירה בהתחשב במס' הקילומטרים שהוא עבר ובעובדה שזה לא היה רכב פרטי הוא 41,373 ₪ ולא 72,500 ₪ שזה המחיר ששילמנו בפועל. השמאי מטעמנו הוא זה שקבע שערך הרכב ליום המכירה בהתחשב בנתונים האמיתיים שלו היה 41,373 ₪. כמו כן, אני מבקשת שבית המשפט יפסוק לזכותי גם את סכום שכ"ט השמאי 1,593 ₪ ועוגמת נפש בסך של 1,000 ₪".
בישיבת יום 22.3.15 הגישה התובעת מסמך ממשרד הרישוי (סומן כמוצג ב') בו צויין שהרכב היה רשום תחילה בבעלות משרד החקלאות. כך גם הגישה תמליל הקלטה של שיחה בינה לבין צד ג' ובעלה יוסי לוי.