ת"ק 16133-04-15 בר נ' מסרי

1.התובע, אופטומטריסט בהכשרתו, מנהל עסק בשם "קרן אור – אופטיקה ועדשות מגע". בתאריך 22.1.15 הגיעה הנתבעת לעסקו של התובע, על מנת שיבצע לה בדיקה של כושר ראיה, לצורך חידוש רישיון הנהיגה שלה.

התובע ביצע לנתבעת בדיקה של כושר הראיה, שבעקבותיה מצא כי ראייתה אינה תקינה וכי לצורך נהיגה עליה להרכיב משקפי ראיה. בעקבות כך הזמינה הנתבעת אצל התובע זוג משקפי ראיה, במחיר מוסכם של 2,500 ₪ ושילמה לו, על החשבון, סך של 500 ₪, זאת בנוסף ל-50 ₪ ששילמה לו עבור ביצוע בדיקת כושר הראיה.

2.לטענת התובע, כעולה מכתב התביעה, עד למועד הגשת התביעה לא שילמה לו הנתבעת את יתרת החוב. היא נימקה את סירובה לשלם לו "... בטענה כי בדקה בעניין רשות התובע לבצע בדיקות מטעם משרד התחבורה..." והתברר לה כי התובע לא מוסמך מטעם משרד הרישוי לבצע בדיקות כושר ראיה (כפי שכתבה במכתבה מיום 15/2/15, שהעתקו צורף לכתב התביעה) והתובע אף יידרש להחזיר לה את הסך 550של ₪.

עוד נטען ע"י התובע, בכתב התביעה, כי במכתבה מ 15.2.15, שהעתקו צורף, כאמור, לכתב התביעה, מעלה הנתבעת טענות שווא "... המהוות פגיעה בשם הטוב של התובע".

לכן הגיש התובע את תביעתו שבפניי, בה הוא עותר לחייב את הנתבעת לשלם לו את הסך של 5,000 ₪. סכום זה כולל את יתרת התמורה עבור המשקפיים (2,000 ₪) והיתרה פיצוי בגין פגיעה בשמו הטוב.

3.לטענת הנתבעת, כעולה מכתב ההגנה, עת פנתה אל התובע, ב-22.1.15, כדי שיבצע לה בדיקת ראיה לצורך קבלת רישיון נהיגה, היא ביררה עמו האם הוא מוסמך לבצע את הבדיקה והאם הוא מקושר באפן ממוחשב ואוטומטי למשרד הרישוי ורק לאחר שהתובע אמר לה שהוא מוסמך וכי הוא מבצע בדיקות ראיה עבור משרד הרישוי, היא הזמינה אצלו בדיקת ראיה ולאור התוצאות של הבדיקה היא הזמינה משקפיים ושילמה לתובע סך של 550 ₪ על החשבון.

עוד נטען ע"י הנתבעת, בכתב ההגנה, כי משפנתה למשרד הרישוי, לאחר ביצוע הבדיקה, כדי לחדש את רישיון הנהיגה, התברר לה כי התובע הציג בפניה מצג שווא והטעה אותה שכן "... אינו מוסמך מטעם משרד הרישוי לבצע אותן בדיקות ראיה". לכן היא פנתה אל התובע, ב-28.1.15, ביטלה את הזמנת המשקפיים וביקשה מהתובע כי יחזיר לה את הסך של 550 ₪ ששילמה לו ועוד באותו יום פנתה אל אופטומטריסט אחר, מארון עיסא (להלן: "עיסא"), שביצע לה בדיקת ראיה ועם תוצאות הבדיקה שלו פנתה למשרד הרישוי ב-29.1.15 וקיבלה רישיון נהיגה זמני.

לכן מבקשת הנתבעת לדחות את התביעה ולחייב את התובע להשיב לה את הסך של 550 ₪ (ראוי לציין שלא הוגשה תביעה שכנגד) ולשלם לה הוצאות משפט.

4.מאחר שמכתבי הטענות (כולל כתב התשובה שהגיש התובע) ומהדיון הלא פורמאלי שהתקיים ביום 28.6.15 עלה כי עיקר המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלה האם התובע מוסמך או לא לבצע בדיקות ראיה מטעם משרד הרישוי לאנשים מעל גיל 40, ולאור דברי מר מוחמד חלאילה (להלן: "מוחמד"), עובד משרד הרישוי בכרמיאל, שהופיע למתן עדות, כי קיימת רשימת אופטומטריסטים המוסמכים לבצע בדיקות כאלה, נדחה הדיון כדי לאפשר למוחמד להביא את אותה רשימה.