ברגר ואח' נ' ביה"ס מאור ע.מ 009463666

1.התובע 2 ביצע עשרות שיעורי נהיגה בבית הספר לנהיגה מאור שבבעלות הנתבע, אצל מורה הנהיגה שלמה מזרחי (להלן: "שלמה"). בעקבות טענות שהעלו התובעים כלפי שלמה בכתב ובעל פה ולא זכו למענה מניח את הדעת מנקודת מבטם של התובעים, הפסיק התובע 2 את לימודי הנהיגה אצל שלמה והמשיך ללמוד בבית ספר אחר.

2.ביום 7/12/15 הגישו התובעים לבית משפט זה כנגד הנתבע תביעה כספית על סך 13,000 ₪. נטען כי שלמה הכפיש את התובע 2 מאחורי גבו באוזני חבריו, לא דיווח על תאונת דרכים שהתרחשה במהלך שיעור הנהיגה, ביצע קניות בזמן השיעורים והפעיל כלפי התובע 2 אלימות מילולית. התובעים מבקשים לחייב את הנתבע להחזיר את כל הסכומים ששולמו עבור שיעורי הנהיגה ולפצות את הנתבע בגין הוצאות ועוגמת נפש.

3.ביום 16/2/16 הגיש הנתבע כתב הגנה. נטען כי שלמה עוסק בהוראת נהיגה משנת 1965 ומעולם לא הוגשה נגדו כל תלונה על ידי תלמידים או על ידי משרד הרישוי. נטען כי לאחר כחמישים שיעורים החליט הנתבע להגיש את התובע 2 לטסט פנימי. נטען כי לאחר הטסט הפנימי הוחלט כי התובע 2 מתאים לגשת לטסט חיצוני לאחר שייקח שיעורים אחדים לשם שיפור סופי של יכולת הנהיגה. נטען כי בשלב זה החליט התובע 2 לנטוש את שיעורי הנהיגה אצל הנתבע תוך שהוא מותיר חוב בסך של כ – 660 ₪ עבור שיעורי נהיגה. נטען כי טענות התובעים זכו למענה במכתב של ב"כ הנתבע. נטען כי מיד לאחר פניית מורה הנהיגה החלופי ניסים מנשה, העביר אליו הנתבע את כל הטפסים של התובע 2. נטען כי כל הטענות שמעלים התובעים במסגרת התביעה הן בדויות ותמוה כי הועלו רק בשלב סיום לימודי הנהיגה.

4.ביום 29/2/16 הוגש כתב תשובה במסגרתו נטען כי כל הניסיונות להידברות נדחו על הסף ולכן הוגשה התביעה. באשר לתאונה נטען כי שלמה ביקש לצלם את האירוע.

5.ביום 5/6/16 התקיים דיון ראשון בתביעה אליו התייצבו רק התובעים. לאחר שהתברר כי הנתבע לא התייצב לדיון כיון שאושפז בביה"ח, ניתנה החלטה מנומקת הדוחה את הדיון להיום ומחייבת את הנתבע לשלם לתובעים הוצאות משפט בסך של 500 ₪.

6.היום התקיים דיון שני בתביעה אליו לא התייצב הנתבע לאחר ששוחרר מאשפוז נוסף והומלץ כי ינוח בבית. לדיון התייצבו חתנו של הנתבע ושלמה. במסגרת הדיון נשמעו העדויות של התובעים ושלמה והצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה כמפורט בפרוטוקול. בגמר הדיון ובטרם ניתנה החלטה בדבר קיום דיון נוסף בהשתתפות הנתבע, הודיעו הנוכחים כי אין צורך בדיון שכזה.

7.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני מקבל את טענת התובעים לפיה התובע 2 לא היה שבע רצון מהתנהגותו של שלמה כמורה לנהיגה, אולם סבור כי הדבר אינו מצדיק בנסיבות העניין קבלת התביעה וחיוב הנתבע להחזיר כספים ששולמו על שיעורי נהיגה שהתקיימו.

8.יש סגנונות שונים של מורים לנהיגה. יש מורים שניחנים במזג נוח ויודעים לומר לתלמיד את הדברים הקשים ביותר באופן בונה. מורים אחרים עושים שימוש מידי פעם בהרמת קול ומביעים בפני התלמיד ביקורת באופן שעלול להעליב את התלמיד ואף לפגוע בביטחונו העצמי. במקרה שלפניי שלמה אישר למעשה כי הרים את קולו אך הסביר כי עשה זאת במסגרת השיעורים, כפי שהוא מתנהג כלפי כל תלמידי הנהיגה שלו. שלמה אף לא שלל את האפשרות לפיה במהלך השיעורים הורה לתובע 2 לעצור את הרכב כדי שהמורה יוכל ללכת לשירותים או לקנות ירקות אך טען כי הטענות שהועלו בעניין זה הן מוגזמות. אני קובע כי הטענות שהועלו בעניין קניית הירקות והעצירות כדי ללכת לשירותים, אינן הטענות שהובילו להגשת התביעה ולכן אין בקבלתן באופן חלקי כדי להצדיק חיוב כספי של הנתבע בהחזרת כספים ששולמו או בפיצוי בגין מתן תמורה לקויה. התובעים לא טענו כי עצירות אלו גרמו לכך שהתובע 2 לא קיבל את הזמן המגיע לו במסגרת שיעורי הנהיגה עליהם שילם. בנוסף, אם אכן מדובר היה בהתנהלות לקויה של מורה הנהיגה, סביר להניח כי התובע 2 היה מספר על כך לאביו התובע 1 והיה ניתן לכך ביטוי בשיחת טלפון ובמכתב סמוך להתחלת לימודי הנהיגה.

9.בכל הנוגע לתאונת הדרכים שהתרחשה במהלך השיעור, אני מקבל את עדותו של התובע 2 שנתמכה בתמונות, לפיה התרחשה תאונה שכזו. קשה לי לקבל את עדותו של שלמה לפיה אינו זוכר האם התרחשה תאונה, שכן סביר להניח שתאונה בה מעורב רכב המשמש ללימוד נהיגה אינה אירוע שגרתי. כמו-כן אני מקבל את עדותו של התובע 2 לפיה אותה תאונה נזכרה על ידו כאירוע טראומתי כיוון ששלמה השמיע כלפיו טענות על אופן נהיגתו, למרות שרכב של צד ג' פגע בו מאחור ונהגו לקח אחריות על התאונה. עם זאת, איני סבור כי תאונה זו הובילה את התובע 2 להחליט על הפסקת לימודי הנהיגה אצל שלמה. יש ממש בטענת הנתבע לפיה אם התאונה היתה הגורם להפסקת לימודי הנהיגה, הדבר היה מוצא את ביטויו במכתב שכתב התובע 1 לשלמה מיום 8/11/15. מדובר במכתב מודפס שניכר כי נערך בקפידה והועלו בו מרבית הטענות האחרות שהועלו במסגרת התביעה. הדבר מלמד על כך שהתאונה לא היתה גורם משמעותי בהחלטת התובע 2 להפסיק ללמוד נהיגה בבית ספר של הנתבע.