מרוז נ' בבאי - פסקדין

לפני תביעה על סך כ-10,000 ₪.

התובעת טוענת כי הנתבע שכר ממנה דירה מרוהטת וכי כשעזב את הדירה נמצא כי חסר בה ארון, נותר חוב לחברת החשמל והדירה לא היתה מסוידת, בניגוד למוסכם בהסכם השכירות.

הנתבע טען, מנגד, כי הוריד את הארון למחסן בשל חוסר במקום והבטיח להשיבו למקומו, טען כי צבע את הדירה וניקה אותה בטרם החזירה לתובעת והוסיף כי נאלץ לתקן את מזגן הדירה על חשבונו וקיזז עלות זו מול חשבונות אחרים.

בתאריך 16.5.17 ניתן פסק דין נגד הנתבע, בהעדר התייצבות לדיון שנקבע לאותו מועד. פסק הדין בוטל ביום 25.6.17.

בדיון שהתקיים ביום 19.9.17 חזרו הצדדים על טענותיהם.

הנתבע הסביר כי חשבונות החשמל שולמו על ידי הדיירת הקודמת וכי היה משלם לאותה דיירת, ואישר כי היו חודשיים-שלושה בהם לא שולם חשבון החשמל. עוד חזר הנתבע על הטענות בדבר המזגן שתוקן על ידו והוסיף כי היו בידיו התכתבויות במסרונים עם התובעת – אך אלה אבדו עם מכשיר הטלפון שלו.

מעיון בכתבי הטענות ובמסמכים שצורפו אליהם עולה כי הצדדים הסכימו להאריך את חוזה השכירות עד לסוף חודש ספטמבר 2016 (ר' מסמך מיום 25.7.16 שצורף כנספח לכתב התביעה). בהתכתבות בין הצדדים, לקראת סוף תקופת השכירות, הועלה על ידי התובעת נושא מצב התחזוקה של הדירה – כולל סוגיית הידיות (שהוזכרה בדיון) והצביעה, והיותו של הארון מורכב בחדר השינה.