ברומברג נ' ונונו ואח'

בפני תביעה לפיצוי כספי עקב תאונת דרכים מיום 24.9.15 בה ביו מעורבים רכב התובע נהוג על ידי בתו, סבטלנה (להלן: "הנהגת") לבין משאית שהיתה נהוגה על ידי נתבע 1, בבעלות הנתבעת 2 ומבוטחת אצל נתבעת 3.

התובע עותר לסכומים הבאים:

א. נזק לרכב על פי דו"ח שמאי בסך של – 4,446 ₪

ב. שכ"ט שמאי בסך של – 450 ₪

ג. עלות סיוע מעורך דין בהכנת כתב התביעה בסך של – 1,180 ₪

ד. עגמת נפש בסך של – 2,500 ₪

ה. טרחה, בטלה , אובדן ימי עבודה והוצאות בסך של – 1,000 ₪

בסך הכל 9,576 ₪

על פי גרסת הנהגת, היא התקרבה בנסיעה ברכב התובע לצומת מרומזר שבין רחוב ארליך לרחוב בן צבי בנתניה. בשני הרחובות שני נתיבי נסיעה לכל כיוון נסיעה. בעת שהנהגת התקרבה בנסיעה בנתיב השמאלי ביותר לצומת האמור, המשאית עמדה בנתיב הימני בסמוך לקו העצירה של הצומת. שני כלי הרכב התכוונו לפנות שמאלה ובמקביל לכך החל נתבע 1 להסיע את המשאית שמאלה מהנתיב הימני כך שהמשאית נכנסה לתוך נתיב נסיעת הנהגת וחסמה חלקית את דרכה. הנהגת בלמה באופן מידי בלימת חירום על מנת למנוע התנגשות ו/או למזער ככל הניתן את הנזק אך לא הצליחה לחמוק מההתנגשות. התוצאה היתה שצד ימין של רכב התובע בו נהגה ספג נזק מחלקה הקדמי של המשאית, מאחורי קבינת הנהג.

חשוב לציין שבעת ההתנגשות, על פי דברי הנהגת , הנתבע 1 קיבל על עצמו את האחריות לקרות התאונה ואף עשה הכל על מנת להניח את דעתה כי מוטב שהוא ידאג לתיקון רכב התובע מאשר שהצדדים יפנו לחברות הביטוח שלהם. משום כך, ומשום שהתקרב מועד החגים, התובע לא הביא את רכבו לבדיקת שמאי אלא רק ביום 15.11.15 .

לנתבע 1 גרסה שונה: לטענתו, נסעה המשאית בנתיב הנסיעה שלה ולפתע הגיח משמאל רכב התובע תוך כדי סטייה לנתיב בו נסעה המשאית וכתוצאה מכך אראה התאונה (ראה כתה הגנה ס' 8).

כך תאר נתבע 1 את אופן התרחשות התאונה בעדותו בפני בית המשפט:

"אני הגעתי לצומת... הייתי בצד ימין , אני נעצרתי, כך היה רמזור אדום. היא הגיעה שלושים שניות אחריי, אני שומע חריקות, התמרור (הכוונה לרמזור ה.ג) התחיל להבהב, היא רצתה להשיג את התמרור" (עמ' 4, ש' 7-8)