ת"ק 12925-07-14 שני- בקרמוס נ' נצר

זוהי תביעה שניה שנשמעה בפניי היום כנגד הנתבע, כאשר עילות שתי התביעות זהות והתובעת אף העידה כעדה מטעמו של התובע, בתביעה האחרת (ת.ק. 10348-07-14).

בתביעה שבעניינו, עותרת התובעת, מורת דרך במקצועה ובעלת רכב שטח ועוסקת בטיולי ג'יפים, לחייב את הנתבע לשלם לה את שכר עבודתה בסך של 1,630 ₪ בגין 3 טיולים שביצעה עבורו בתאריכים: 6.12.13, 10.12.13 ו-24.10.1.3, בסה"כ במשך 6.5 שעות.

התובעת מבססת את תביעתה על הטענה כי השכר המוסכם בינה ובין הנתבע, היה 500 ₪ לשעתיים ו-130 ₪ לכל שעה נוספת.

הנתבע לא חלק על כך שהתובעת אכן ביצעה עבורו את העבודה במשך 6.5 שעות, אך טען כי הסכום הנעתר על ידה הינו במחלוקת.

הנני מקבלת את טענות התובעת כי אכן סוכם בין הצדדים שהנתבע ישלם לתובעת עבור עבודתה את הסכומים, כנטען על ידה וכי סיכום זה לא שונה בכל דרך אחרת.

כפי שנקבע על ידי בת.ק. 10348-07-14, הצהרתו של הנתבע באותו כנס שהתקיים באוגוסט 2013, אין בה כדי לבסס את טענתו של הנתבע כי ההסכם בין הצדדים לעניין השכר שתקבל התובעת עבור עבודתה – הינו אחר מזה שקיבלה עד לאותו מועד.

הנתבע לא הוכיח כי בטרם הזמין את התובעת לביצוע העבודות נשוא התובענה, הודיע לה במפורש כי הינו מבקש לשלם לה שכר של 83 ₪ בלבד וכי הנתבעת הסכימה לכך.

נהפוך הוא, התובעת הציגה לעיון ביהמ"ש SMS שבו כתבה לנתבע כי הינה דורשת את תשלום חובו בסך של 1,630 ₪ והנתבע הודיע לה כי "בתחילת החודש אעביר לך את הכסף".

הנתבע לא חלק על הסכום ומתשובתו עולה באופן חד משמעי וברור כי אכן אינו חולק על התשלום הנדרש הימנו ומבקש דחיה לצורך תשלומו.