גבאי נ' בידלובסקי ואח'

מונחת לפניי תביעה כספית לפיצויים עקב נזקים שנגרמו לרכב התובע בגין תאונת דרכים. נתבעת 2 היא חברת "אגד" המעסיקה את נתבע 1, נהג האוטובוס שלפי טענת התובע, התנגש ברכבו.

על פי הנטען בכתב התביעה, בחודש יולי 2016, בשעות אחר הצהריים, נכנס רכב התובע לכיכר הסמוכה לתחנה המרכזית בירושלים, מכיוון רחוב הצבי. במהלך ביצוע הנסיעה בכיכר, ולאחר שחלף יציאה אחת, הגיח נתבע 1 מכיוון רחוב הצבי שסמוך לבניין אגד, וביצע כניסה לכיכר ללא מתן זכות קדימה. כתוצאה מכך, התנגשו שני הרכבים. לפי טענת התובע, הרכב הפוגע פגע בחלקו הקדמי –שמאלי בצד הימני של הרכב הנפגע – באזור כנף ימין והגלגל קדמי ימני.

התובע הטעים כי ברשות חברת האבטחה "מיקוד" המאבטחת את התחנה המרכזית בירושלים תיעוד של התאונה ממצלמות הביטחון שמוצבות במקום. ברם, הוא לא צלח להשיג את הצילום משחברת האבטחה סירבה למסור לו אלא באמצעות צו של בית משפט או על ידי מסירה לקצין בטיחות מטעם חברת "אגד" והאחרונה סירבה לגשת לקבל את התיעוד.

הנתבעים מנגד, סבורים כי על התביעה להידחות משהאשם לתאונה רובץ לפתחו של התובע. לגרסתם, בעת שהגיע נתבע 1 לכיכר התנועה שבכניסה לתחנה המרכזית והשתלב בתנועה לאחר שבחן שהכיכר פנויה, הגיח לפתע התובע מצדו השמאלי של האוטובוס "בדהירה ממש", סטה לתוך נתיב נסיעת האוטובוס ופגע עם דופן ימין של רכבו בצדו השמאלי קדמי של האוטובוס. בדיון שלפניי חידדו הנתבעים את מיקום הפגיעה וטענו כי הפגיעה הייתה מתחת לחלון הנהג, בעוד שלפי גרסת התובע הפגיעה הייתה בחזית, בחלקו הקדמי –שמאלי "בפינה", ולא מתחת לחלון שמאחוריו.

התובע הביא מטעמו עד מומחה, חוקר ומשחזר תאונות דרכים, אשר העיד על תיאור הנזקים ברכבו של התובע ומשמעותם. הוא בחן באופן חד צדדי את נזקי רכבו של התובע, הואיל והנתבעים לא סיפקו תמונות של האוטובוס הנפגע. לשאלת בית המשפט את הנתבעים מדוע לא צורפה תמונה, השיבו כי לא צירפו תמונה משלא נגרם לאוטובוס כל נזק.

לשיטתו של המומחה, יש הבדל מהותי בין תאונת חזית אוטובוס לצד רכב כגרסת התובע לבין תאונה של חזית רכב ודופן אוטובוס כטענת הנתבעים, ולפי שתי הגרסאות הללו הנזקים אמורים להיות שונים. רוצה לומר, שאם נניח לטובת הנתבעים כי הפגיעה הייתה בדופן, כי אז הנזק שנגרם לרכב התובע לא היה נראה באופן שבכנף ימין של רכבו ישנו נזק מעיכה עם כיוון תנועת האוטובוס. זאת, בניגוד לכך שאם רכב התובע היה נכנס באוטובוס, עינינו היו רואות נזק בחזית הפרטית. בעניין זה הדגיש, כי בתמונה של רכב התובע נקל לראות שהפנס "התקפל" פנימה וחזית הרכב נקייה ויש מכה בכנף – דבר המחזק את גרסתו. בתגובה להערת הנתבעת כי מדובר אך בשפשוף, חלק על כך והשיב כי עסקינן בנזק מעיכה ולא שפשוף. עוד טען, כי עמדת הנתבעים לא מתיישבת עם טענתם שהתובע "נדחף ופגע בדופן". שכן, במצב דברים זה לא היה נגרם שבר בג'נט של הרכב עם מריחת שרידי צבע מהאוטובוס. כמו כן, הפנס של רכב התובע "ברח פנימה" ויצא החוצה. משמע, שאם המכה הייתה בחזית, כי אז הפנס היה נכנס פנימה או נשבר, ולא היא.

זאת ועוד, טענת הנתבעים כי התובע נהג במהירות, אין להלום. שכן, אם רכב התובע היה נכנס באוטובוס, כי אז היה נראה נזק של שפשוף. בנוסף, מראֵה הגלגל של הרכב מלמד כי מדובר במהירות מאוד איטית.

לנוכח האמור, מסקנת המומחה הייתה כי הנזק ברכב הפרטי, מבנה הכיכר וכיווני נסיעות המעורבים מחזקים את גרסת התובע כי נתבע 1 אשם בקרות התאונה. נתבע 1 נכנס בתוך רכב התובע ולא מתקבל על הדעת שרכב התובע נכנס באוטובוס שנהג נתבע 1.

הנתבעים הביאו עד מטעמם, מאבטח בתחנה המרכזית אשר העיד שראה את האוטובוס נכנס כבר לכיכר והגיע "למצב של חצי בכיכר". אז הבחין ברכבו של התובע מגיע מצד שמאל לו "ונכנס בו". לשאלת התובע אם הוא יכול להעיד כי נתבע 1 נכנס לפניו לכיכר, השיב שיש לו יכולת "מוגבלת בראייה בעניין זה".