ת"ק 11507-03-15 אברמוב ואח' נ' אוחיון ואח'

1.התביעה והתביעה שכנגד שלפניי עניינן טענות הדדיות בדבר הפרת הסכם שכירות.

2.התובעים/נתבעים שכנגד טענו שביום 17.7.13 נחתם בין הצדדים הסכם שכירות. ביום 23.2.15 ארע פיצוץ בצנרת הראשית שגרם נזק בלתי הפיך למושכר, עובדה אשר בגינה נבצר מהתובעים לשהות בדירה עד לתיקון הנזק. התובעים טענו כי חרף בקשות חוזרות ונשנות הנתבעת לא צלחה בתיקון הצנרת, וכתוצאה נוצרה הצפה ונגרם נזק למוצרי חשמל, ארונות מטבח וקיר שהתפוררו, תוך יצירת סיכון לשלומם ורווחתם של התובעים ובתם. לאור האמור, הודיעו התובעים על עזיבת הדירה במספר הזדמנויות שונות, לרבות ביום אירוע הנזק ב- 23.2.15 באמצעות שיחה טלפונית.

התובעים טענו ששיתפו פעולה עם אינסטלטורים שנשלחו מטעם התובעת לצורך תיקון הנזק, כדלקמן: ביום 23.2.15 הגיע קבלן שיפוצים להערכת הנזק ולמחרת הגיע אינסטלטור שניסה לתקן הנזילה אך ללא הועיל. ביום 25.2.15 הגיע אינסטלטור מטעם ועד הבית לצורך תיקון הצנרת, אך אף ניסיונו העלה חרס.

לאור האמור, ביום 25.2.15 שלחו התובעים מכתב התראה בדואר רשום לנתבעת שלפיו, באם הנזק לא יתוקן מיידית, התובעים דורשים ביטול המחאות בגין חודשים אפריל עד יולי כולל.

ביום 27.2.15 הגיע אינסטלטור מטעם הנתבעת ודרש עלות כספית גבוה בגין התיקון אך בשל אי הסכמתה של הנתבעת, הפסיק את הטיפול לאלתר.

ביום 1.3.15 בוצעה פנייה מטעם בא כוחם לנתבעת, המבהיר בשנית את דרישת התובעים לתיקון הנזק. ביום 2.3.15 הנתבעת דרשה מהתובעים ללא תיאום עמם, להיות נוכחים בדירה למחרת לצורך תיקון הצנרת, אך בשל אילוצים קודמים, לא יכולים היו להעתר לדרישתה.

ביום 4.3.15 שלחו התובעים לנתבעת הודעת מסרון בה חזרו על הודעתם על עזיבת הדירה.

ביום 5.3.15 נאלצו התובעים לעזוב את הנכס ומעת ההיא התגוררו אצל ההורים והדירה הייתה סגורה, פרט למועדים שבהם התובעים פקדו את המושכר לצורך תיקון הנזק באמצעות אינסטלטורים שנשלחו מטעם הנתבעת. התובעים טענו כי הציעו מספר פעמים לנתבעת לשאת בעלות הנזק וקיזוזו מתוך דמי השכירות אך הנתבעת סירבה לבקשתם, ואף דרשה מהתובעים שישתתפו בעלות הכספית שנגרמה בשל היעדרותם מהדירה, דבר שהצריך תיקון הנזק מבחוץ. התובעים הכחישו טענת הנתבעת כי מנעו כניסת בעלי מקצוע לנכס המושכר וכן את כניסת הנתבעת לדירה לאמוד את הנזקים.

התובעים טענו כי מאחר והנתבעת לא תיקנה את הנזק, נאלצו לעזוב את המושכר ולהתגורר אצל ההורים וביום 22.3.15 שכרו דירה חלופית.

התובעים עותרים להחזר יחסי מדמי השכירות בעבור תקופה 23-28 בפברואר על סך 700 ₪; בנוסף החזר דמי שכירות בגין חודשים מרץ, אפריל, מאי, יוני ויולי על סך 14,000 ₪ (2,800 ₪X5); החזר המחאות ביטחון וחמש המחאות ערבון לחיוב תשלומים סניטריים במידה ולא שולמו ע"י השוכר; במידה ולא יתבצע מעבר חיובים סניטריים על שם הנתבעת, דורשים החזר מלא של חיובים סניטריים ששולמו על ידם החל מאפריל עד יולי.

3.מנגד הנתבעת/תובעת שכנגד טענה כי התובעים הביעו תרעומת בשל פיצוץ הצנרת וביקשו לסיים את ההתקשרות החוזית ללא סיבה מוצדקת עוד ביום האירוע קרי ב- 23.2.15. הנתבעת השיבה להם כי אין מניעה לעזיבת המושכר ובתנאי שימצא על ידם דייר חלופי. הנתבעת הכחישה טענת התובעים כי נהגה בחוסר אחריות ובפרט כאשר הזמינה אנשי מקצוע לטיפול בצנרת הפגומה. הנתבעת הוסיפה כי הפגם אינו נובע מנזילה נקודתית בצנרת דירתה אלא מצנרת הבניין, כך שהדבר אינו נתון לאחריותה אך חרף זאת ביצעה את התיקון הנדרש. לטענת הנתבעת, הנזק תוקן, אך בשל סירוב התובעים לאפשר כניסה למושכר בעת התיקון, סכום התיקון הוכפל. בימים 1.3.15- 5.3.15, הנתבעת פנתה לשוכרים בבקשת רשות להיכנס למושכר וקבלת מפתחות המושכר על מנת לבצע בדיקה חוזרת. לטענת הנתבעת, התובעים סירבו למסור את המפתחות ואפשרו את הבדיקה רק ביום 8.3.15.

הנתבעת טענה שהנכס המושכר נמצא במצב תקין ותכולת הנכס הייתה בדירה כך שהדירה בפועל לא פונתה ע"י התובעים. לגרסת הנתבעת, התובעים לא יידעו אותה בהודעה פורמאלית בהתאם לחוזה השכירות כי הם עוזבים את הדירה וכל טענותיהם לעניין הנזק שנגרם במושכר מהוות אצטלא לכוונתם האמתית לסיום ההתקשרות. הנתבעת טענה שהתובעים הם שהפרו את חוזה השכירות בחוסר תום לב, בכך שעזבו הדירה קודם לסיום החוזה ב- 31.7.15 ולא הביאו דייר חלופי. הנתבעת עתרה לחייב התובעים בגין תשלומי שכ"ד עד ליום 31.7.15. בנוסף, סכום של 4000 ₪ בגין צביעת הדירה בסיד, פיצוי בסך 1,750 ₪ בגין תיקון התקלה בצנרת שנאלצה לבצע ללא כניסה לדירה, תשלום הוצאות שוטפות עד תום החוזה, מימוש שטר החוב. מימוש השקים עבור הרשויות השונות ע"פ סעיף 13 ג לחוזה. החזרת הנכס במצב תקין. כניסה מידית לנכס לצורך בדיקת הנכס ע"פ סעיף 8 לחוזה. הנתבעת העמדה תביעתה שכנגד על סך של 25,750 ₪.

דיון והכרעה:

4.לאחר שמיעת הצדדים, קריאת כתבי הטענות ועיון בחומר הראיות שהונח לפניי, סבורה אני כי דין התביעה להתקבל בחלקה. ודין התביעה שכנגד להידחות. ואבאר.