אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"צ 54460-09-14 רוזנברג נ' מדינת ישראל

ת"צ 54460-09-14 רוזנברג נ' מדינת ישראל

תאריך פרסום : 15/08/2016 | גרסת הדפסה
ת"צ
בית המשפט המחוזי
54460-09-14
07/08/2016
בפני השופטת:
אסתר שטמר

- נגד -
המבקשת:
לאה רוזנברג
עו"ד עידו שטיינר
המשיבה:
מדינת ישראל
עו"ד מיכל פליגלר
פסק דין
 

 

הודעה על חדילה מגבייה לפי סעיף 9(ב) בחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו – 2006.

  1. ביום 23.9.14 הגישה המבקשת בקשה לאישור תובענה ייצוגית להשבת כספים שנגבו בגין אגרות שהסכומים שלהן עודכנו שלא כדין. לטענת המבקש, אגרת בקשה מכח סעיף 16 לתוספת לתקנות המקרקעין (אגרות), תשל"ה – 1974, אגרה מכח סעיף 7 לתקנות הירושה (אגרות הרשם לענייני ירושה), התשנ"ט – 1998, אגרות מכח סעיפים 3, 9 ו-24 לתוספת לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז – 2007 אגרות בגין בקשה לביצוע שטר, בגין הוצאת מעוקלים בעת ביצוע העיקול ובגין ניהול מכירה פומבית מכח תקנות ההוצאה לפועל (אגרות, שכר והוצאות), תשכ"ח – 1968, אגרות מכח סעיפים 10,8,7,6,5,1 לתקנות בית הדין לעבודה (אגרות), תשס"ח – 2008 ואגרת בקשה מכח סעיף 1י.(א) לחוק עובדים זרים, תשנ"א – 1991 (להלן יחדיו: "האגרות")" כולן חושבו בטעות לפי עדכון האגרה האחרונה למדד המחירים לצרכן, למרות שסכום האגרה כבר כלל תוספת בגין עיגול סכום האגרה הצמוד. כמו כן לא נלקח בחשבון מדד שלילי. הסוגיה נדונה קודם לכן בת"צ (מחוזי מרכז) 6573-03-14 גולן עילי נ' מדינת ישראל ("עניין גולן"). עמדת המדינה היתה ועודנה כי יש להצמיד את סכומי האגרות המעודכנים לפני עיגולם בהתאם להוראות עיגול הסכומים הקבועות בתקנות (הודעת המשיבה מיום 31.12.14, בפסקה 2).

     

  2. המבקשת טענה כי המדינה הצמידה את הסכומים המעוגלים בניגוד לדין ולעמדתה המוצהרת.

    בקשת האישור נתמכה בחוות דעת רו"ח ערן הוכהויזר.

    הקבוצה הוגדרה כל מי ששילם למשיבה בשנתיים שקדמו ליום הגשת הבקשה את האגרות.

     

    3.ביום 31.12.14 הודיעה המשיבה על חדילה מגביה לפי סעיף 9 בחוק תובענות ייצוגיות. להודעת החדילה צורף תצהירה של הגב' שרה ונסו, מרכזת ועדת האגרות הבינמשרדית, שנאמר בו, בין היתר:

     

    "3. ביום 29.5.14 נחתם על ידי תצהיר אשר הוגש לבית המשפט הנכבד במסגרת ת"צ 6537/03/14 עילי גולן נ' רשם החברות ("להלן: "תביעת עילי גולן").

    4. במסגרת אותו תיק, התעוררה הסוגיה העומדת גם בבסיס בקשת האישור הנוכחית...

    5. עמדתו המקצועית של מינהל הכנסות המדינה, היא כי יש להצמיד את הסכום שלפני העיגול...

    6. בתצהיר עליו חתמתי ושהוגש לבית המשפט הנכבד במסגרת תביעת עילי גולן, הצהרתי עוד, כי בהתאם למדיניות זו נהגו במינהל הכנסות המדינה וועדת האגרות הבינמשרדית מאז ומתמיד.

    .....

    8. אלא, שבדיקה מעמיקה שנערכה במינהל הכנסות המדינה לאחר שחתמתי על התצהיר כאמור...העלתה, כי ככל הנראה היו בעבר מקרים בהם, בשל כללי הצמדה אחרים שהוזנו במערכת המחשובית...הוצמדו סכומי האגרות המעוגלים וזאת בניגוד לדברים שהוצהרו על ידי כאמור.

    ....

    10. לאחר שהתגלתה הטעות, באוקטובר 2014 תוקנו כללי ההצמדה אשר הוזנו למערכת המחשובית בהתאם, ומאז, ככלל, נוהג מינהל הכנסות המדינה בהתאם למדיניות זו..". (ההדגשות במקור – א"ש).

     

    כן צורפה חוות דעתו של רו"ח קוסאי עאסי, מרכז בכיר במינהל הכנסות המדינה המפרטת את האופן בו בוצעה ההצמדה ביחס לכל אחת מן האגרות; ותצהירי נציגות היחידות הרלוונטיות כי הגביה תוקנה עד לא יאוחר מיום 23.12.14.

     

  3. ביום 13.1.2015 הודיעה המבקשת כי היא מסכימה להודעת החדילה של המשיבה אשר בוצעה לפני המועד הקובע בסעיף 9 (א) בחוק תובענות ייצוגיות. ההודעה על החדילה הוגשה אמנם לאחר מועד זה, אך ניתן למחול על אחור בן יום אחד.

     

    בדיון שהתקיים ביום 2.4.2015 נדרשה ב"כ המשיבה להמציא את מלוא המידע בקשר לשווי החדילה. לפי הודעתה מיום 1.6.2015 גביית היתר בשנתיים שקדמו למועד הגשת הודעת החדילה עמדה על 4,865,171 ₪.

    המשיבה הבהירה כי נפלה טעות ביישום הודעת החדילה באחת היחידות, רשות האוכלוסין וההגירה במשרד הפנים. גביית היתר שבוצעה בשל הטעות היא בסכום של 21,790 ₪.

    בסוף חודש אפריל 2015 החלה הרשות לתקן טעות זו, ולהחזיר את הכספים שנגבו ביתר.

     

    המשיבה הבהירה כי הטעות התרחשה במערכת התשלומים הממוחשבת: למרות שסכום האגרה המתוקן פורסם ברשומות, רשות האוכלוסין וההגירה המשיכה לגבות באמצעות המערכת הממוחשבת את הסכום השגוי של האגרה. מקור הטעות הוא בבלבול שאירע בין האגרה הנגבית בהתאם לסעיף 1י(א) בחוק עובדים זרים (שאליה התייחסה בקשת האישור) לבין אגרה בסכום זהה, אשר נגבית מכח סעיף 1י(א1) לחוק עובדים זרים (שלא נתקפה בבקשה) (תצהיר הגב' ענת טוויטו, מנהלת אגף מת"ש במינהל שרות למעסיקים ועובדים זרים ברשות האוכלוסין וההגירה, בסעיפים 8-9; וכן תצהיר הגב' שירה שושני, סגנית חשב משרד הפנים, בסעיפים 6-9).

    הודעת המשיבה נתמכה גם בתצהיריהן של גב' ניצה פויכטונגר, סגנית הממונה על המרשם באגף רישום והסדר מקרקעין; גב' מימי אמסילי, מנהלת תחום אזרחי ומשפחה בחטיבת התפעול והמזכירויות בהנהלת בתי המשפט; גב' שרון עוזר, מנהלת תחום גזברות ארצית ברשות האכיפה והגביה; וגב' סיגל יעקובי, סגנית מנהל אגף האפוטרופוס הכללי והכונס הרשמי.

     

  4. המשיבה פנתה למשלמים בניסיון להשיב להם את גביית היתר, אך בפועל הוחזר רק כרבע מסכום הגבייה. המשיבה נתבקשה להודיע כיצד ניתן להגביר את ההשבה.

     

  5. ביום 14.1.2016 הודיעה המשיבה כי נערכה פניה ל – 110 מעסיקים, ומתוכם ל – 72 בוצע ההחזר. סכום הזיכוי שבוצע עומד על 12,050 ₪, מעל מחצית הסכום שנגבה ביתר לאחר הודעת החדילה.

    להערכת המשיבה, בעתיד יוחזרו סכומים נוספים, לאחר שמעסיקים שאליהם פנתה רשות האוכלוסין וההגירה יפנו לקבלת ההחזר.

     

  6. לאחר הודעה זו הגישו הצדדים את טיעוניהם לעניין הגמול ושכר הטרחה.

     

    החדילה

  7. בקשת האישור הוגשה ביום 23.9.2014, ואילו הודעת החדילה הוגשה ביום 31.12.2014, ולפי האמור בה באוקטובר 2014 תוקנו כללי ההצמדה אשר הוזנו למערכת המחשובית; ועד 23.12.2014 תוקנה הגביה ביחידות הרלוונטיות.

    כאמור לעיל, התברר מאוחר יותר כי נפלה טעות ביישומה של הודעת החדילה באחת היחידות והמשיכה גביית יתר בסכום של 21,790 ₪.

     

    אם אבחן את הודעת החדילה ללא התייחסות לטעות ביישומה, הרי שהחדילה בפועל היתה לפני המועד הקובע בסעיף 9(א) בחוק תובענות ייצוגיות, ואילו ההודעה על החדילה הוגשה יום לאחר מועד זה.

    סעיף 9(א) בחוק מאפשר לבית המשפט להאריך את תקופת 90 הימים "מטעמים שיירשמו" (בר"מ 7689/13 מינהל מקרקעי ישראל נ' דוד דהאן פסקה 10 (29.6.2014)). בעניננו, משהוברר כי המשיבה חדלה מגבייה לפני המועד הקבוע בחוק – אני מאשרת את הודעת החדילה.

    הטעות שחלה ביישום הודעת החדילה הובילה לכך שלא היתה חדילה מלאה בפועל. ענין זה תוקן על ידי המשיבה בשניים: ראשית, תצהירים המלמדים כי אך טעות ביישום היא, ושנית, השבת הסכומים שנגבו בפועל לאחר חלוף המועד להודעת חדילה.

     

    וודאי שאילולא ההשבה, החדילה לא היתה מאושרת (לעניין זה השווה: בר"מ 5438/14 עירית קרית מוצקין נ' חזות בת שבע (13.1.2015)).

     

    גמול ושכר טרחה 

     

  8. המבקשת מבקשת לפסוק לה גמול בשיעור 3% מסכום גביית היתר (145,000 ₪), שכר טרחה בשיעור 12% מסכום גביית היתר (583,820 ₪) בתוספת בע"מ, והחזר עלות חוות דעת המומחה מטעמה בהתאם לקבלות שתציג:

    • גביית היתר הופסקה רק על ידי ההליך דנן, למרות שקדם לה הליך אחר, עניין גולן, שבמסגרתו נטען הפגם השיטתי באופן הצמדת האגרות. המשיבה לא תיקנה את המצב, אלא רק בהליך הנוכחי בו הותקף הפגם ישירות באגרות אלו. יש להרתיע את המשיבה וליצור תמריץ לאכיפת הדין באמצעות פסיקת גמול ושכר טרחה ראויים.

      ב.יש לפסוק את שכר הטרחה על פי שיטת האחוזים. גביית היתר בשנתיים שקדמו להגשת הבקשה עומדת על סכום של 4,865,171 ₪. סכום זה מעיד גם על היקף התועלת העתידית.

      בהתאם לפסיקת בית משפט זה בת"צ (מחוזי מרכז) 5279-07-14 איקה המבורג נ' מ.א. חוף השרון (11.12.2014), יש לאשר את הסכומים המבוקשים.

  9. המשיבה טוענת כי יש לפסוק גמול ושכר טרחה "על הצד הנמוך":

    • פסיקת שכר טרחה לאחר חדילה אינה ברירת מחדל הכרחית, והיא תיעשה לאור השיקולים הכללים הקבועים בסעיפים 22-23 בחוק. יש לשקול שיקולים ייחודיים לחדילה.

       

    • בפסקי דין רבים נפסקו גמול ושכר טרחה נמוכים, מתוך שמירה על הקופה הציבורית. שכר הטרחה והגמול המבוקשים חורגים מפסיקת בית המשפט בעניינים דומים.

    • בית המשפט אינו חייב לפסוק גמול ושכר טרחה על פי שיטת האחוזים. ממילא, במקרים בהם מוגשת תובענה ייצוגית ראויה וסכום גביית היתר הוא גבוה, שיעור הגמול ושכר הטרחה יהיה נמוך יחסית.

    • התובענה הצריכה השקעת תשומות מינימלית: קדמה לה תובענה בעילה זהה, שגם בה יוצג המבקש על ידי ב"כ המבקשת כאן; בקשת האישור דנן נסמכה במרביתה על "הודאת" המשיבה בתיק הקודם, באשר לאופן בו יש להצמיד את סכומי האגרה; המשיבה היא שעמלה על חוות הדעת שעניינה סכום ההשבה לקבוצה; ועבודת ב"כ המבקשת התמצתה באיתור התקנות שהצמדתן נעשתה בשיטה הלקויה ובחישוב הפער בין חישובי ההצמדה השונים.

    • הגשת התובענה השיגה אמנם את מטרתה אולם ספק אם שיטת החישוב החדשה באגרות הרלוונטיות תיטיב דווקא עם חברי הקבוצה.

      לאורך שנים, האופן בו פעלה המשיבה אינו מביא בהכרח להעשרת קופתה.

      ו.ענייננו בשיטת הצמדת אגרות שנתונה לפרשנויות שונות. למען האחידות והרציונל הכלכלי החליטה המשיבה לבצע את ההצמדה תוך התעלמות מהעיגול השנתי. תיקון מנגנון ההצמדה באגרות נשוא בקשת האישור לא שיקף עשיית עושר שלא כדין של המדינה.

      ז.היעדר עילה: המבקשת שלמה אגרה מכח סעיף 16 לתוספת בתקנות המקרקעין (אגרות), תשל"ה – 1974, אך בקשת האישור כוללת גם אגרות רבות נוספות, לצורך "ניפוח" סכום התביעה והגדלת סכומי הגמול ושכר הטרחה בהתאם.

       

      דיון 

  10. סעיף 9(ג) בחוק תובענות ייצוגיות קובע כי במקרים שבהם חדלה הרשות מן הגבייה, רשאי בית המשפט לפסוק גמול למבקש ושכר טרחה לבא כוחו בכפוף לשיקולים שבסעיפים 22 ו-23 בחוק (עע"מ 6687/11 מדינת ישראל נ' ז'וז'ו אבוטבול (25.12.12)).

     

    בעע"מ 9237/12 עיריית מודיעין מכבים רעות נ' א.ש. ברקאי בע"מ (18.5.14) קבע בית המשפט:

    "הכלל הוא שבהליכים המוגשים לפי חוק תובענות ייצוגיות יש לפסוק, ככל האפשר, שכר טרחה לבא-הכוח המייצג לפי שיטת האחוזים (ראו, ע״א 2046/10 עזבון המנוח משה שמש נ׳ רייכרט [פורסם בנבו] (23.5.2012)). על פי שיטה זו, יש לחשב את שכר הטרחה כאחוז מסוים מן הסכום שנפסק לקבוצה או שנקבע במסגרת הסדר פשרה. כל זאת, תוך התחשבות בשיקולים שונים ובהם, בין היתר, נסיבותיו הספציפיות של ההליך, האופן בו הסתיים והתנהלותו הדיונית של התובע המייצג ובא כוחו. לצורך המקרה שלפנינו, ונזכיר כי מדובר בתביעת השבה נגד רשות, הרי ניתן ליישם את שיטת האחוזים מתוך הנחה כי הסכום שהיה נפסק לקבוצה בתום ההליך היה עומד על סכום הגבייה שבמחלוקת... מקובל עלינו, כי מן הראוי ליישם את שיטת האחוזים באופן שאינו מחמיר, שעה שמוגשת לבית המשפט בקשת אישור ראויה, בסכום נמוך יחסית, וזו מסתיימת בהודעת חדילה, בפשרה או בדרך אחרת (ובלבד, כמובן, שלא קיימים שיקולים נגדיים המצדיקים את הפחתת שכר הטרחה). עוד נציין, כי מקום בו הוגשה הודעת חדילה והוכח קשר סיבתי בין הגשתה של בקשת האישור לבין הפסקת הגבייה, הרי מן הראוי לזקוף זאת לטובת התובע המייצג ובא כוחו, לצורך פסיקת שכר הטרחה והגמול" (שם, בפסקה 5).

     

  11. במקרה זה חדלה המשיבה מן הגבייה רק לאחר שהוגשה בקשת האישור, ובכך הושגה תועלת משמעותית לחברי הקבוצה. עם זאת, בפסיקת הגמול ושכר הטרחה יש להתחשב בכך שבקשת האישור לא הצריכה השקעת משאבים רבים לבירור העובדות, שכן נסמכה בעיקרה על ההליך הקודם בעניין גולן (פסקאות 7-16 בבקשת האישור).

     

    כך גם יש לקחת בחשבון את התנהלות המבקשת שלא הקדימה פניה רשמית בכתב למשיבה, אלא ביקשה לראות בעניין גולן "כפניה מקדימה למשיבה בדבר גביית היתר בגין אותם אגרות" (סעיף 15 בבקשת האישור).

     

    אמנם במועד הגשת בקשת האישור טרם נקבעה חובה כללית להקדים פנייה לרשות בטרם הגשת תובענה ייצוגית נגדה (עע"מ 2978/13 מי הגליל – תאגיד והביוב האזורי בע"מ נ' יוסף אחמד יונס (23.7.2015), אולם הדרישה לפניה מוקדמת נובעת מחובת הצדדים להתנהלות ראויה ולתום לב, ומהווה שיקול רלבנטי בפסיקת הגמול ושכר הטרחה (ע"ע (ארצי) 12842-07-10 עו"ד אסף איל נ' הוט מערכות תקשורת בע"מ (9.6.2011); ת"צ (מחוזי ת"א) 35183-05-13 דרור הולנברג נ' עיריית הרצליה (7.3.2014); ת"צ (מחוזי מרכז) 29621-09-14 ש. וא. לבה. צ. בע"מ נ' מניב ראשון בע"מ פסקה 11 (19.7.15)).

    אין לראות בדברי ב"כ המבקשת בדיון בעניין גולן כי הוא "רואה בהליך הזה כפניה מקדימה באשר לתביעת יתר האגרות האחרות" (נספח 4 לבקשת האישור כאן) משום פניה מקדימה כנדרש.

     

    אין מחלוקת כי סכום גביית היתר בשנתיים שקדמו להגשת הבקשה עומד על 4,865,171 ₪. אני סבורה כי יש ליישם את שיטת האחוזים על בסיס סכום זה, תוך התחשבות בכך שמדובר בקופה הציבורית (ראה עניין יונס לעיל, בפסקה נז).

    יש לזכור גם כי ככל שסכום גביית היתר גבוה, יקטן האחוז שייפסק לטובת עורך הדין (ע"א 2046/10 עזבון המנוח משה שמש נ' דן רייכרט פסקה 9 (23.5.2012); עניין יונס, בפסקה נה; וכן: ת"צ (מחוזי מרכז) 54150-02-11 רחל חדד נ' עיריית נס ציונה פסקה 32 (25.11.2014). ערעור שהוגש על פסק הדין נמחק לבקשת המערערים ובהסכמת המשיבה (עע"מ 565/15)).

     

  12. בהתחשב בכל האמור החלטתי לחייב את המשיבה לשלם למבקשת גמול בשיעור 2% מסכום גביית היתר (97,303 ₪) ושכר טרחה לבא כוחה בשיעור 8% מסכום גביית היתר (389,213 ₪) בתוספת מע"מ. בנוסף תשלם המשיבה את הוצאות חוות דעת מומחה המבקשת, לפי קבלות שיציג בא כוחה.

     

  13. המזכירות תשלח העתק מפסק הדין למנהל בתי המשפט לשם רישומו בפנקס התובענות הייצוגיות.

     

    ניתן היום, ג' אב תשע"ו, 07 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.

     

     

    תמונה 2

     

    אסתר שטמר , שופטת 

     

     

     


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ