שממה נ' KPMG סומך חייקין

1.המבקש, רואה חשבון במקצועו, הועסק במשך כ- 40 חודשים במשיבה. עם סיום עבודתו הגיש את הבקשה שבפניי. בגידרה, הוא מבקש לאשר כייצוגית תובענה שעניינה קיפוח זכויות עובדי המשיבה, כך לטענתו, מכוח צו ההרחבה [נוסח משולב] לפנסיה חובה (להלן: צו ההרחבה). המשיבה טוענת להגנתה, בין היתר, כי היא מבצעת הפקדות פנסיוניות עבור עובדיה באופן המהווה "הסדר מיטיב" כמשמעותו בצו ההרחבה, ועל כן הוראות הצו אינן חלות עליה.

התשתית העובדתית

2.המשיבה, KPMG סומך חייקין, היא פירמת רואי חשבון, שותפות כללית, העוסקת במתן שירותים פיננסיים. המשיבה חברה ברשת העולמית של פירמת רואי החשבון KPMG, אחת מחמשת הפירמות המובילות עולמית במתן שירותי ייעוץ פיננסיים ושירותים חשבונאיים.

המשיבה מעסיקה רואי חשבון, מומחים בתחומים משיקים, וצוות ניהולי ומנהלי. המבקש החל לעבוד אצלה ביום 21.10.12, תחילה כמתמחה בראיית חשבון, ובהמשך כרואה חשבון. העסקתו הוסדרה בהסכם עבודה שנחתם ביום תחילת עבודתו (להלן: הסכם העבודה). במועד תחילת עבודתו עמד שכרו החודשי, כמתמחה בדרגת "ג'וניור", על 5,250 ₪; מיולי 2013 עמד השכר על 5,650 ₪; מיולי 2014 על 6,650 ₪; ומיולי 2015 על 9,150 ₪. בנוסף, קיבל המבקש בנפרד גמול שעות נוספות.

3.המבקש התפטר ביום 10.1.16, לאחר למעלה משלוש שנות עבודה, בנסיבות שאינן מזכות בפיצויי פיטורים. במהלך תקופת עבודתו נצבר עבורו ברכיב הפיצויים בקרן הפנסיה "הראל" סך 17,362 ₪. במועד סיום עבודתו, המשיבה שחררה לזכותו מחצית מסכום זה. המחצית השנייה בסך 8,681 ₪ לא שוחררה, והמשיבה הגישה לקרן הפנסיה בקשה להחזרתה אליה.

4.ביום 9.2.16 פנה ב"כ המבקש למשיבה במכתב שעניינו "התראה לפני הגשת בקשה לאישור תובענה ייצוגית" (נספח 12 לכתב התביעה). בפנייה נטען שבדיקת תלושי השכר, הסכם העבודה, והדוחות הפנסיונים העלתה שזכויות המבקש להסדר פנסיוני על פי צו ההרחבה נפגעו ממועד תחילת עבודתו. כמו כן, נטען שעם סיום יחסי העבודה, המשיבה משכה בחזרה את כספי הפיצויים הצבורים בקרן הפנסיה, וכך נהגה המשיבה אף ביחס ליתר עובדיה. ב"כ המבקש דרש את תיקון הפרות הדין הנטענות' ותשלום ההפרשים הנובעים מאי ביצוע הוראות צו ההרחבה.

ביום 22.2.16 השיב ב"כ המשיבה שלמבקש נערך משנת עבודתו השנייה במשיבה הסדר ביטוח פנסיוני מקיף שהוא בבחינת "הסדר מיטיב" ביחס להסדר הפנסיוני על פי צו ההרחבה. משכך, נטען שחלות הוראות הסכם העבודה בנוגע לאי-זכאות המבקש לכספי הפיצויים בהסדר הפנסיוני במקרה של סיום יחסי העבודה בנסיבות שאינן מזכות אותו בפיצויי פיטורים. זאת, כל עוד שיעורם של הפיצויים המשולמים אינו נופל מגובה ההפקדות המחויבות שבוצעו בשנת העבודה הראשונה על פי צו ההרחבה (נספח 13 לכתב התביעה).

מהלך ההתדיינות 

5.ביום 23.3.16 הגיש המבקש תביעה כספית כנגד המשיבה על סך 11,875 ₪. המבקש עתר בגידרה לחיוב המשיבה בפיצוי בגין אי ביצוע הפקדות פנסיוניות במהלך חמשת חודשי עבודתו הראשונים בסך 1,571 ₪; פיצוי בגין ביצוע הפקדות המעסיק בחסר ברכיב התגמולים מיום 1.1.14 בסך 1,623 ₪; והשבת מחצית כספי הפיצויים שנותרו בקרן הפנסיה עם סיום עבודתו, בסך 8,681 ₪. בד בבד הגיש את הבקשה שבפניי לאישור תובענתו כייצוגית.

6.דיון קדם משפט התקיים ביום 26.10.16. בהמשך לו, התקיים דיון הוכחות בבקשה לאישור ביום 2.2.17, במהלכו העיד המבקש לעצמו ומטעם המשיבה העידו הגב' נתלי גונן, מנהלת מחלקת שכר, ומר מיכאל גלזנר, יועץ לנושא הסדרי פנסיה למעסיקים, המייעץ למשיבה בעניינים אלה.

להשלמת התמונה יצויין כי ביום 5.2.17, דהיינו לאחר דיון ההוכחות, הגישה המשיבה בקשה להוספת חוות דעת מומחה מטעמה, וכן לצירוף מסמכים נוספים, בתמיכה בטענותיה העובדתיות. הבקשה נדחתה בהחלטה מיום 22.2.17. בקשה רשות ערעור שהוגשה לבית הדין הארצי נדחתה אף היא (בר"ע 21582-03-17, החלטת כב' השופטת חני אופק גנדלר מיום 14.3.17).

לאחר כל זאת הגישו הצדדים סיכומים בכתב. בהמשך להם, ביקשו הצדדים, ונעניתי לבקשתם זו, לעכב את מתן ההחלטה בבקשה לאישור נוכח קיום מגעים ביניהם לחתימה על הסכם פשרה. משלא צלחו המגעים לפשרה, הגיעה העת לדון ולהכריע בבקשה לאישור התובענה כייצוגית.

דיון והכרעה

7.בקשה לאישור תובענה ייצוגית, כמו זו שבפניי, היא הליך מקדמי שבגידרו על בית הדין לקבוע האם מתקיימים התנאים הקבועים בחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 לדיון בתובענה כייצוגית. לשם כך, עלי לבחון האם מתקיימים ארבעת התנאים המצטברים הבאים, הנדרשים לצורך האישור:

ראשית האם התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה (הרישא לסעיף 8(א)(1) לחוק);

שנית האם יש אפשרות סבירה ששאלות אלה יוכרעו לטובת הקבוצה (הסיפא לסעיף 8(א)(1));