מדינת ישראל נ' ס.

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירת איומים. בהתאם לעובדות כתב האישום ביום 11.4.23 שהה הנאשם בסניף קופת חולים בקרית ים. הנאשם סבר שהרופאה המטפלת אינה מתייחסת לדבריו ברצינות ולכן הרים את קולו דבר שגרם למתלוננת להיבהל ולהזמין את המשטרה. כאשר הגיעו למקום שוטרים איים הנאשם על המתלוננת, בנוכחות השוטרים "אם יקרה לי משהו אני יהרוג אותך, אמרתי לך אני יהרוג אותך אישית, אישית, אישית אני ארצח אותך".

בדיון היום הודיעו הצדדים כי הגיעו להסכמה עונשית לפיה ההרשעה תבוטל ויוטל על הנאשם צו של"צ וכן התחייבות. המאשימה נימקה את עמדתה בהמלצת שירות המבחן, בעבר הנקי, בנסיבות שאפפו את האירוע – חרדה של הנאשם אותה עת לחייו ובריאותו ולפגיעה שעלולה להיגרם לו בשל הרשעה. הסנגור הצטרף לטיעוני המאשימה וביקש לכבד את ההסדר. כן פירט בדבר פגיעה קונקרטית שעלולה להיגרם לנאשם עקב הרשעתו. הנאשם הביע צער על העבירה.

אין צריך להכביר במילים בדבר חומרת העבירה. כפי שנקבע פעמים רבות יש לראות בחומרה רבה איומים על גורמי רפואה העושים לילות כימים לטיפול בציבור ועל בתי המשפט לתרום תרומתם בביעור נגע האלימות כלפיהם בין היתר על דרך הטלת ענישה מרתיעה. על רקע דברים אלו ככלל הענישה הראויה בגין עבירה כגון זו אמורה להיות מחמירה. עם זאת במקרה זה מצאתי את עמדת הצדדים מאוזנת וראויה ובכוונתי לכבדה. אנמק בקצרה את מסקנתי.

האיום אותו השמיע הנאשם היה אמנם בוטה אך הוא נאמר בנוכחות שוטרים, עובדה אשר יש להניח שהקלה על חששה של המתלוננת. כמו כן מקובל על המאשימה כי הנאשם היה נתון באותה עת במצב חרדתי ביחס למצבו הרפואי. נסיבות אלו יש לראותן כמקלות במעט את חומרת העבירה באופן המאפשר לבחון את עוצמת הפגיעה שתגרום הרשעה באיזון הכללי לצורך בחינת האפשרות לביטול הרשעה. בענין הפגיעה אציין כי מדובר בבחור צעיר יחסית שעברו נקי, הוא אב לילד. הנאשם הכיר באחריותו, הבין את הפגיעה שגרם למתלוננת ושירות המבחן התרשם כי מדובר באירוע חריג בחייו וכי אין מדובר במי שמאופיין בדפוסי התנהגות אלימים. לכך יש להוסיף כי הנאשם כבן 32 וטרם ביסס מעמד יציב בחייו התעסוקתיים. הוא אף נפצע לאחרונה ודומה שהאירוע הסיטו ממסלול חייו. על רקע כל אלו סברתי כי יש מקום למסקנה לפיה להרשעה תהיה השפעה לא מבוטלת על יכולתו למצוא מקום עבודה התואם את כישוריו ומכאן שאף עלולה להיגרם פגיעה בשיקומו. אציין כי נתתי משקל נמוך יחסית לטענת ההגנה בדבר האפשרות שהרשעה תמנע עיסוק במקום מסוים אותו הזכירה שכן בנושא זה דווקא ראוי לדעתי להותיר את שיקול הדעת לגוף המחליט ולו רק היה עומד טיעון זה לבדו, אפשר שהנמקת הצדדים היתה משכנעת פחות אך כאמור התרשמתי מאפשרות פגיעה בשל נימוקים רחבים יותר מאלו.

לכך יש להוסיף כי הצדדים הסכימו על צו של"צ בנוסף להמלצת שירות המבחן . בענין זה יש לציין כי שירות לא המליץ על של"צ בשל מצבו הרפואי של הנאשם אשר לעבר אחרונה כאמור תאונה. עם זאת כאמור הצדדים הסכימו על צו בהיקף של 80 שעות ואציין כי שירות המבחן מתבקש לתאם את תחילת עבודות השל"צ לא לפני 1.2.25 בתקווה שעד אז יתייצב מצבו של הנאשם. כן ראוי ששירות המבחן ימצא עבור הנאשם מקום עבודה התואם את מגבלותיו.

לאור כך אני מקבל את הסדר הטיעון וקובע כלדקמן:

• בהתאם לסעיף 192א אני מבטל את ההרשעה.

• הנאשם יבצע 80 שעות של"צ בהתאם להנחיית שירות המבחן, מובהר לנאשם שעליו למלא אחר הנחיות שירות המבחן ואם לא יעשה כן, ניתן יהיה להפקיע את הצו, להרשיעו ולהטיל עליו ענישה נוספת.

• הנאשם התחייב שלא לעבור בתוך שנה את העבירה בה הורשע. ככל שיפר התחייבות זו ישלם סך של 3,000 ₪. הנאשם הצהיר כי הוא מבין את תוכן ההתחייבות ומסכים לה ואין צורך בחתימה.

• פיצוי למתלוננת עדת תביעה מס' 1 בסך 1,500 ₪ אשר ישולם בתוך 60 יום. המאשימה תמסור למזכירות את פרטי המתלוננת ותביא לידיעתה את תוכנו של גזר הדין.

   

  זכות ערעור תוך 45 יום.

   

  המזכירות תשלח עותק פסק הדין לשירות המבחן.

  ניתנה והודעה היום כ"ה תשרי תשפ"ה, 27/10/2024 במעמד הנוכחים.

   

  יוסי טורס, שופט, סגן הנשיאה