ת"פ
בית משפט השלום ירושלים
|
19150-09-15
03/02/2016
|
בפני השופט:
איתן קורנהאוזר
|
| - נגד - |
מאשימה:
מדינת ישראל
|
נאשמים:
עודאי עורי (עציר)
|
| החלטה |
תיק זה עניינו עבירות הסתה במרשתת.
ביום 23.12.15, טען ב"כ הנאשם טענה מקדמית, במסגרתה עתר לקבל לעיונו עותקי כתבי אישום שהוגשו בעבירות דומות, וכן תיקים בהם התקיימה חקירה אך לא הוגש כתב אישום. בנוסף, עתר לקבל לידיו את מדיניות המאשימה לגבי אופן הפתיחה בחקירה והגשת כתבי אישום.
לבקשת המאשימה, ניתנה לה אורכה לשם השלמת תגובתה בכתב. המאשימה הגישה תגובתה באיחור, תוך התייחסות מפורטת לשני סוגי החומרים אותם ביקש הסנגור לקבל לידיו. יודגש, כי עיקר תגובתה של המאשימה, אשר התפרשה על פני חמישה עמודים, התייחסה לסוגיית העברת עותקי כתבי אישום ותיקי חקירה בהם לא הוגשו כתבי אישום. נוכח העובדה שב"כ הנאשם טען את טיעוניו לראשונה בתמצית, איפשר לו בית המשפט להשלים את טיעוניו בסוגית קבלת עותקי כתבי אישום ותיקי חקירה בהם לא הוגש כתב אישום. לאור תגובתה המפורטת של המאשימה, כאמור לעיל, ניתנה החלטה ביום 21.1.16.
בהחלטה נקבע, כי על המאשימה להעביר לעיון בית המשפט תגובה מפורטת לגבי הפרטים המופיעים בסעיף 2 להחלטה, וכן לעדכן אילו פעולות נעשו לשם ביצוע האמור בסעיף 7 להחלטה, זאת תוך 7 ימים. המאשימה ניצלה שבוע ימים זה, על מנת להחליט כי היה מקום לאפשר לה להגיב לטיעוני ב"כ הנאשם, אשר כאמור בהחלטתי מיום 30.1.16 – לא היה בהם כל חדש. לא ברור מדוע עמדה זו לא התקבלה בבית המשפט, במועד הדיון בו ניתנה ההחלטה, ולמצער – יום למחרת.
תגובת המאשימה הוגשה, שוב, באיחור. בשונה מתגובתה הקודמת, לא נכתב עתה דבר לגבי הסיבה לאיחור.
עיינתי היטב, שבתי ועיינתי, הפכתי והפכתי בתגובה, אך לא ירדתי לסוף דעתה של המאשימה, אשר עמדה על זכותה להגיב שוב לטיעוני ב"כ הנאשם.
ראשית, לא ברורה לי קביעתה החד משמעית של המאשימה, לה הקדישה את הסעיף הראשון לתגובתה, כי היה על בית המשפט לערוך את הדיון בעל פה. אינני רואה לנכון להפנות את המאשימה למקור סמכות בית המשפט לקבוע את אופן הטיעונים, אך אציין כי אותה מאשימה היא שעתרה להגיב באופן מסודר ובכתב, זאת כאשר ב"כ הנאשם העלה את טיעוניו בעל פה בדיון ביום 23.12.15. אותה מאשימה, עתרה אף בדיון שהתקיים היום, במסגרת ת"פ 59951-11-15, להגיב בכתב לטיעונים דומים שהועלו בעל פה על ידי ב"כ הנאשם באותו תיק. דומה כי ניתן היה להימנע מהקדשת סעיף שלם בתגובה, לתוכחת בית המשפט לגבי אופן הדיון הראוי.
בסעיף 2 לתגובתה, פרשה המאשימה את טיעוניה כי הדיון הינו בהתאם לסעיף 108 לחוק ולא בהתאם לסעיף 74. לא ברור כיצד נשמטה מהמאשימה העובדה, שטענה זו התקבלה במלואה על ידי בית המשפט (ראו סעיף 3 להחלטה מיום 21.1.16).
בסעיפים 3-5 לתגובתה, שבה המאשימה על הטיעונים אשר נטענו על ידה, ביתר הרחבה, בתגובתה הראשונה, ואף הפנתה לאחד הסעיפים הרבים בהם הרחיבה בתגובתה הראשונה, את שכעת תמצתה.
בסעיף 6 לתגובתה, פירטה המאשימה את התייחסותה לפסיקה אליה היפנה ב"כ הנאשם. עיון בהחלטה מיום 21.1.16, היה מעלה כי בית המשפט לא מצא כל עוגן באחת ההחלטות אליהן היפנה ב"כ הנאשם, ומכאן – לא ברור הצורך להתייחסות מפורטת לכל אחד מאותם פסקי דין.
תוכן התגובה, כאמור לעיל, מעלה תהיות מדוע היה מקום לדחות את ביצוע הפעולות עליהן הורה בית המשפט, ולגזול את זמנו בבקשה זו, הכל תוך היות הנאשם עצור עד תום ההליכים.
