ת"פ 18803-04-10 רשות שמורות הטבע - תביעות נ' אדם בשטח - תוכניות ואח'

1.על פי כתב אישום שהוגש כנגד הנאשמים, בלילה שבין התאריכים 25-26/2/2009, בנחל הרדוף, בשמורת טבע מדבר יהודה, ערכו הנאשמים סדנת הישרדות לנערים הלומדים במוסד חינוכי אותו מנהל נאשם 4, במהלכה לנו החניכים בתוך כוכים הפזורים לאורך גדות הנחל, מחוץ לשבילים המסומנים ומחוץ לחניוני הלילה.

בנוסף, הבעירו החניכים מדורה במקום.

נאשמת 1 היא העמותה שערכה את הסדנא (להלן גם: "העמותה").

נאשם 2 היה האחראי על הסדנא מטעם העמותה.

נאשמת 3 שימשה כמנכ"לית של העמותה.

2.כתב האישום ייחס לארבעת הנאשמים את העבירות הבאות:

שהיה בשמורה מחוץ לשעות המותרות בניגוד לתקנה 3 לתקנות שמורות הטבע (סדרים והתנהגות), התשל"ט-1979 (להלן: "התקנות"); חניה בתחום שמורה בניגוד לתקנה 11 לתקנות; הימצאות בשבילים שאינם מסומנים, בניגוד לתקנה 10 לתקנות ואי ציות להוראות הרשות ופקחיה, בניגוד לתקנה 15 לתקנות.

3.ביום 20/9/2011 הורשעו נאשמים 1-3 בהיעדרם על ידי מותב קודם (כב' השופט באומגרט) ונדונו כל אחד לקנס בסך 3,000 שקלים.

הנאשמים 1-3 הגישו ערעור על הרשעתם. לדיון הראשון בערעור, לא התייצבו מי מן הנאשמים והערעור נמחק.

לבקשת הנאשמים 1-3 לביטול החלטת מחיקת הערעור, נקבע הערעור לדיון, אליו התייצבה נאשמת 3.

בפסק דין שניתן בערעור, מיום 9/5/2012, הורה בית המשפט המחוזי על ביטול פסק דינו של כב' השופט באומגרט שניתן בהיעדר, וזאת בעיקר בשים לב לנסיבותיו האישיות של נאשם 2, נכה בשיעור של 100%, עקב פציעה קשה. עוד צוין כי במהלך תקופת פציעת נאשם 2 הייתה נאשמת 3 בת זוגו של נאשם 2 ואֵם בנם המשותף.

בית המשפט המחוזי ציין כי עובדות אלה – המספקות הסבר מוצדק לאי התייצבות נאשמים 1-3 לדיון - לא הובאו בפני בית המשפט בעת מתן פסק הדין בהיעדר, וזאת על אף שהמאשימה ידעה על מצבו של נאשם 2 ועל מצבה של בת זוגו, נאשמת 3.