ת"פ 18299-04-13 מדינת ישראל נ' אבו סנינה

הרקע:

הנאשם הורשע, על פי הודאתו, שניתנה במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של פציעה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 334 + 335(א)(1), (2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

על פי המפורט בכתב האישום המתוקן, עובר לאירוע ישבו המתלונן, הסובל מנכות קשה מאז ילדותו, וחברו, ברכבו של המתלונן (להלן: "הרכב"), בשכונת בית חנינה בירושלים. בנו הקטין של הנאשם הגיע למקום, דפק על דלתות הרכב, גידף את המתלונן ולגלג על נכותו ועל מחלתו. עובר אורח התערב בנעשה, והביא לכך שבנו של הנאשם עזב את המקום.

על רקע האמור, ביום 24/3/2013, הנאשם הגיע למקום יחד עם אחרים. הנאשם הטיח אבן על שמשת חלון הרכב, אך החלון לא נופץ. משכך, הנאשם פתח את דלת הרכב, הכה את המתלונן, פצע אותו בראשו וברגלו השמאלית באמצעות חפץ שאינו ידוע, ובעט לפרקים בבטנו. כל זאת עשה הנאשם בעת שהמתלונן ישב במושב הנהג.

הנאשם חדל ממעשיו לאחר שעלה בידי המתלונן להניע את הרכב ולהתחיל בנסיעה. המתלונן הפסיק לנהוג כאשר חש שהוא אינו מסוגל להמשיך ולעשות זאת, והוא פונה באמצעות אמבולנס לטיפול רפואי בבית חולים.

כתוצאה ממעשיו של הנאשם נגרמו למתלונן מספר חתכים בקרקפת, חתך רוחבי בעומק של 3 ס"מ באפקט לטרלי של ירך שמאל, ושטפי דם במספר מקומות. הנאשם טופל בהרדמה מקומית לצורך תפירת וחיטוי החתכים.

תמצית טיעוני הצדדים:

המאשימה טענה כי מתחם העונש ההולם המתאים למעשה העבירה שביצע הנאשם נע בין שנת מאסר אחת לבין שתי שנות מאסר, וביקשה להטיל על הנאשם עונש מאסר בתוך המתחם, מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן.

לטענת המאשימה, נגע האלימות הפך לרעה חולה בחברה, ועל בתי המשפט להילחם בו באמצעות ענישה הולמת.

המאשימה טענה כי מדובר בתקיפה חמורה שגרמה לתוצאות חמורות. לעניין זה הפנתה המאשימה לכך שמדובר באירוע מתמשך, במהלכו הנאשם פגע פעם אחר פעם באדם חסר ישע, הסובל מנכות קשה, בעת שישב ברכבו ולא יכול היה לעשות דבר להגנתו. רק העובדה שעלה בידי המתלונן להניע את הרכב ולהתחיל בנסיעה שמה קץ למעשיו של הנאשם.