ת"פ 17748-04-15 מדינת ישראל נ' רזילוב(עציר)

הפסיכיאטר המחוזי הגיש חוות דעת בה קבע כי הנאשם אינו אחראי למעשיו ואינו מסוגל לעמוד לדין. אין מחלוקת כי הנאשם ביצע את המעשה העובדתי המתואר בכתב האישום. הסניגור מבקש לדון בשאלת אחריותו המהותית של הנאשם לביצוע העבירה, ואילו המאשימה סבורה כי לא ניתן לעשות כן – בשל חוסר כשירותו הדיונית של הנאשם. על שאלה זו נסבה ההחלטה.

רקע והליכים

1.נגד הנאשם הוגש כתב אישום – תוך כדי מעצרו – המייחס לו עבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). על פי עובדות כתב האישום, ביום 10.4.2015 בשעה 5:00, בדירה בה מתגוררים הנאשם וזוגתו-המתלוננת, בהיותו בגילופין, החל הנאשם לקלל את המתלוננת. המתלוננת עזבה את הדירה והלכה אל אמו של הנאשם. בהמשך לכך, איים הנאשם על המתלוננת בכך ששלח לה הודעות בזה הנוסח: "אני לא ראק לא היה היה בעל שלך מהיום אני אוייב שלך אני אמצוץ לך תדם", "את כול הארון של אני אופח", "ואני גם רוצה שאת תמותי את יכולה" [השיבושים במקור- מ.ע.]. כמו כן, איים הנאשם על המתלוננת כי הוא חושב שהיא בוגדת בו ואם יתפוס אותה ירצח אותה.

2.במהלך הדיון בהליכי המעצר עד תום ההליכים הורה בית המשפט לפסיכיאטר המחוזי לבדוק את הנאשם ולמסור חוות דעת בשאלת אחריותו לביצוע העבירה, וכשירותו (מסוגלותו) לעמוד לדין כיום.

3.חוות דעת הפסיכיאטר המחוזי הוגשה לתיק בית המשפט. בחוות הדעת ציין הפסיכיאטר המחוזי כי הנאשם מוכר למערכת הפסיכיאטרית, לאחר שבשנת 2003 עבר תאונת דרכים עם חבלת ראש קשה, והוא מצוי במעקב פסיכיאטרי אך לאחרונה הפסיק את הטיפול התרופתי. צוין כי הנאשם אובחן בעבר כסובל ממצב פסיכוטי דלוזיונלי פעיל שהתבטא במחשבות שווא של בגידה כלפי אשתו. נקבע כי גם כיום הנאשם שרוי במצב פסיכוטי דלוזיונלי עם מחשבות שווא של בגידה כלפי אשתו ומסוכנות גבוהה לאשתו ולעצמו, עוד צוין בחוות הדעת כי קיים קשר ישיר בין התכנים הפסיכוטיים לבין מעשה העבירה. לסיכום, נקבע בחוות הדעת כי הנאשם לא היה אחראי למעשיו בעת ביצוע העבירה, ואינו כשיר מבחינה דיונית לעמוד לדין כיום; וכי הוא זקוק לאשפוז פסיכיאטרי במסגרת בית חולים לבריאות הנפש.

4.בדיון שהתקיים לפניי ביום 22.4.2015 ציין הסניגור כי הוא מאשר שהנאשם ביצע את המעשה שצוין בכתב האישום. על רקע האמור בחוות הדעת, ביקש הסניגור לזכות את הנאשם מהעבירה שיוחסה לו בכתב האישום. ביסוד הטיעון כי בהתאם לחוות הדעת שהוגשה, לא מתקיים היסוד הנפשי הנדרש לעבירה. הסניגור ממשיך וטוען כי אין הוא מסתפק בכך שההליכים נגד הנאשם יופסקו בהתאם לסעיף 170 לחוק סדר הדין הפלילי, התשמ"ב-1982 (להלן: חסד"פ) והוא כאמור, מבקש לזכות את הנאשם.

5.המאשימה אינה מתנגדת, על יסוד האמור בחוות הדעת, להפסקת ההליכים נגד הנאשם בגדרי סעיף 170 לחסד"פ, אך מתנגדת לזיכוי הנאשם מהעבירה שיוחסה לו. עמדתה של המאשימה כי בהעדר כשירות דיונית אצל הנאשם, לא ניתן לדון בכשירות המהותית; קרי בקיומו של הסייג לאחריות פלילי: האם בשל מחלת הנפש ממנה סובל הנאשם הוא אחראי למעשיו אם לאו. המאשימה מוסיפה וטוענת כי במידה ועמדתה לא תתקבל, כי אז היא מבקשת לזמן את עורך חוות הדעת כדי להיחקר על חוות דעתו, שכן ממצאיו לגבי העדר האחריות אינם מקובלת עליה.

דיון והכרעה

כללי