מדינת ישראל – מע"מ ת"א 3 נ' ב.ט.

א.רקע כללי:

1. הנאשם הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בעבירות לפי הוראות חוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 (להלן – החוק); כלהלן:

   • שתי עבירות של מסירת דו"ח הכולל ידיעה נכונה בלא הסבר סביר, לפי הוראות סעיף 117(א)(3) לחוק – בגין כך שבחודש ספטמבר 2011 לא דיווח על עסקאות בסך 488,696 ₪, ובחודש אוקטובר לא דיווח על עסקאות בסך 562,449 ₪ (כל העסקאות באותו חודש), ולא שילם את המע"מ הנובע מכל העסקאות הנ"ל בסך כולל של 168,183 ₪.

   • 18 עבירות של הוצאת חשבונית בלא לשלם את המס הגלום בה, לפי הוראות סעיף 117(א)(14) לחוק – בגין כך שהוציא 18 חשבוניות שלא נרשמו בספרים בסך כולל של 40,697 ₪ ולא שילם את המע"מ הנובע מהן בסך של 6,512 ₪.

2. פרטי העובדות נקבעו בהכרעת הדין ואין צורך לחזור עליהם כאן. בתמצית שבתמצית – ולצרכי גזר הדין בלבד – יצוין כי הנאשם הודה בעובדות כתב האישום אך בכל זאת ניהל משפט נוכח מספר טענות-הגנה שהעלה: החל בטענה לאי-התקיימות יסודות העבירה (בקשר לעבירות של אי-דיווח), עבור בטענה לזוטות (בקשר לעבירות בעניין החשבוניות), וכלה בטענה להגנה מן הצדק. טענותיו של הנאשם נדחו במסגרת הכרעת הדין והוא הורשע בדינו.

3. להשלמת רקע הדברים יש לציין עוד את שני אלה:

   (א)העבירות בהן הורשע הנאשם בוצעו במקביל להתמוטטות עסקית, שבגינה פתח הנאשם בהליכי פשיטת רגל. במסגרת הליכים אלה שולם למע"מ מלוא החוב, כך שהנאשם הסיר-למעשה את מלוא מחדלו עוד בטרם הגשת כתב האישום. יוער, כי למרבה השמחה סיים הנאשם זה מכבר את הליכי פשיטת הרגל וכיום שב לעסוק כעצמאי.

   (ב)בטרם העברת התיק לפניי נוהל הליך מקדמי ממושך, שבמסגרתו נעשו ניסיונות להגיע להבנות בין הצדדים. במסגרת זו הגיש הנאשם בקשה להמרת כתב האישום בהליך של כופר. דא עקא, שלאחר שהבקשה נענתה בחיוב סירב הנאשם לשלם את הכופר, תוך שבעדותו לפניי הסביר התנהלות זאת בסברתו שהדרישה אינה צודקת (ר' בפסקה 15 להכרעת הדין).

    

   ב.תמצית טיעוני הצדדים:

4. ב"כ המאשימה עמדה בטיעוניה על חומרתן הרבה של עבירות המס, שביצוען פוגע בערכים החברתיים של שוויון הנשיאה בנטל המס וההגנה על הקופה הציבורית, וכן ביכולת רשויות המס לקבל מידע נכון ואמיתי על הפעילות העסקית במשק. על רקע זה – כמו גם על רקע מדיניות הענישה הנהוגה במקרים כגון דא – עתרה ב"כ המאשימה לקביעת מתחם עונש הולם שבין ענישה צופה פני עתיד לבין 7 חודשי מאסר בפועל.

5. ב"כ המאשימה ציינה, בהגינותה, כי נוכח מכלול הנסיבות היא מסכימה שיש למקם את הנאשם ברף התחתון של המתחם ולהסתפק בענישה של מאסר מותנה בצירוף קנס. בהקשר זה הזכירה ב"כ המאשימה את העובדה שהנאשם הסיר את מלוא מחדלו עוד בטרם הגשת כתב האישום – הגם שבמסגרת הליכי פשיטת רגל – וכן את מספר העבירות שאינו גבוה.