פס"ד הדוחה התנגדות לצוואה

 האם יש ליתן צו לקיום צוואת המנוחה? זו השאלה העומדת להכרעתי. [השמות בפסק הדין הם שמות בדויים למניעת זיהויים]

א' - העובדות הצריכות לעניין:

1. המנוחה הל"ע באפריל 2021 בהיותה בת 98 בהותירה אחריה שני ילדים - יעקב ז"ל וראובן יבל"א, ושני נכדים - שמעון המכונה "שמעון הגדול" (בנו של יעקב), ושמעון המכונה "שמעון הקטן" (בנו של ראובן).

2. בשנת 2015, העניקה המנוחה ביחד עם בעלה המנוח את זכויותיה (הווה אומר, מחצית) בדירה בבית ים (להלן: הדירה) לנכדה, "שמעון הקטן" במסגרת הסכם מתנה (להלן: עסקת המתנה).

3. ביום 2.3.2017 ניתן צו למינוי יעקב כאפוטרופוס זמני לגופה ולרכושה של המנוחה, אשר סבלה מאלצהיימר ודמנציה, וביום 29.6.2017 הפך המינוי לקבוע (ר' א"פ 52240-02-17).

4. ביום 12.11.2020 הגישה המנוחה תביעה לפסק דין הצהרתי לביטול עסקת המתנה (תמ"ש 33545-11-20). למען הסדר הטוב, יוזכר כי המנוחה הייתה באותה תקופה אשל"א והאפוטרופוס שלה היה בנה, יעקב.

5. ביום 14.12.2020 אישרתי בקשה למתן עדות מוקדמת של המנוחה בתביעה לביטול עסקת המתנה שהגישה והיא אכן העידה בפניי בדיון שהתקיים ביום 24.12.2020.

6. ביום 27.4.2021, כארבעה חודשים לאחר עדותה בפני, המנוחה הל"ע בהותירה אחריה צוואה בעדים מיום 13.8.2020 (להלן: הצוואה) בה ציוותה את מלוא עזבונה לבנה, יעקב.

7. יעקב נכנס בנעלי המנוחה בתביעה לביטול עסקת המתנה, וכן הגיש תביעה לצו קיום צוואת המנוחה מיום 13.8.2020 (ת"ע 68811-12-21). אחיו, ראובן, הגיש התנגדות לצו קיום הצוואה.

8. במהלך ההליכים, יעקב הל"ע ובנו המכונה "שמעון הגדול" (יכונה מעתה: התובע) נכנס בנעליו, הן בתביעה לביטול עסקת המתנה נגד בן דודו "שמעון הקטן" והן בתביעה לצו קיום צוואת המנוחה נגד דודו ראובן (יכונה מעתה: הנתבע).

9. מטבע הדברים, הדיון בפניי יעסוק בשאלת מתן צו לקיום צוואת המנוחה, שהרי ההכרעה בה תכתיב למי זכות העמידה בעניין ביטול עסקת המתנה, שכן לדברי הצדדים, ספק אם כיום בעיזבונה של המנוחה קיים רכוש כלשהו מעבר לזכות התביעה לביטול עסקת המתנה.

10. ביום 17.5.2022 הוריתי על מינויו של ד"ר אליעזר פלדינגר כמומחה מטעם בית המשפט לצורך בדיקת כשרותה המשפטית של המנוחה לערוך צוואה ביום 13.8.2020 (להלן: המומחה). בחוות דעתו מיום 13.3.2023 קבע המומחה, בין היתר, כי המנוחה הייתה מסוגלת להבחין בטיבה של הצוואה.

11. משהצדדים נשמעו בפניי והגישו סיכומיהם, בשלה העת ליתן פסק דין זה.

    ב' – טענות הצדדים:

12. להלן עיקר טענות הנתבע:

    1. התביעה למתן צו קיום לצוואת המנוחה היא למעשה חלק מאסטרטגיה משפטית בה נקט התובע המקורי יעקב, בעצת עורכי דינו, שמטרתה לשלול מבנו של הנתבע את זכויותיו בדירה מתוקף עסקת המתנה. כך, המנוחה חתמה ביום 13.8.2020 כמקשה אחת על הצוואה הנטענת וכן על מסמכי הגשת התביעה לביטול עסקת המתנה.

    2. המנוחה נעדרה כשירות לחתום על הצוואה הנטענת. כך, חתמה על הצוואה הנטענת בגיל 97 ובהיותה אשל"א מזה מעל שלוש שנים מפאת החמרת אלצהיימר ודמנציה, ולמרות זאת מעמד החתימה לא תועד בוידיאו ואף לא צורפה תעודה רפואית מאת גריאטר או פסיכוגריאטר.

    3. המנוחה כלל לא הבינה את משמעות האמור בצוואה, אשר לא תורגמה לשפתה על אף שלא ידעה קרוא וכתוב בעברית (דיברה לאדינו וטורקית). בנוסף, במסגרת הצוואה הנטענת ציוותה המנוחה רכוש שאינו בבעלותה (זכויותיה בדירה אשר הועברו כחמש שנים עובר לחתימתה על הצוואה במסגרת עסקת המתנה) כך שלא ידעה מהו היקף רכושה. יתרה מכך, כאשר העידה בפני בית המשפט, הביעה המנוחה רצון הפוך מזה הכתוב בצוואה – כי רכושה יחולק שווה בשווה בין שני בניה.

        

        

    4. הצוואה נערכה מחמת השפעה בלתי הוגנת על המנוחה מאת האפוטרופוס, התובע המקורי יעקב (הוא גם הזוכה היחיד לפי הצוואה), כאשר זה האחרון התגורר עמה מאז שנת 2016 והיא הייתה תלויה בו באופן יומיומי ומוחלט. בנוסף, יעקב הוא שפנה לעורכי הדין ומכאן שיש לפסול את הצוואה אשר הזוכה בה היה הרוח החיה מאחורי עריכתה ועשייתה של הצוואה.

13. להלן עיקר טענות התובע:

    1. יעקב מונה בשנת 2017 לאפוטרופוס של המנוחה לבקשתה ובהסכמתה, לצורך סיוע בפעולות פיזיות, תוך שהיא הייתה צלולה ומסוגלת להביע עמדתה בנושא. המנוחה לא הייתה תלויה ביעקב ולא הייתה מבודדת, אלא קיבלה ביקורים שבועיים סדירים מאת בנה הנוסף, הוא הנתבע.

    2. ביום 8.8.2020, חמישה ימים לפני מועד עריכת הצוואה, נבדקה המנוחה על ידי ד"ר חשמונאי דרזון אשר אבחן כי היא בהכרה מלאה ומדברת לעניין. בחודש דצמבר 2020 בעת עדותה בבית המשפט הייתה המנוחה צלולה וענתה תשובות סדורות וברורות לכל שאלה שנשאלה, על אף שהתקשתה לשמוע.

    3. המנוחה חתמה על הצוואה בפני שני עדים, אשר אחד מהם הוא עו"ד אסאו הדובר את שפת הלאדינו באופן שוטף. עו"ד אסאו הגיע לבית המנוחה ושוחח עמה בשפתה, רשם בפניו את דבריה, שב למשרדו והכין את נוסח הצוואה בהתאם לדברי המנוחה. מספר ימים לאחר מכן, הגיע שוב עו"ד אסאו לבית המנוחה בליווי העד הנוסף, עו"ד צימרינג והחתימו את המנוחה על הצוואה לאחר שזו הוקראה לה.

    4. יעקב לא לקח כל חלק בעריכת הצוואה מלבד יצירת קשר עם עורכי הדין שהיו עדי המנוחה לצוואה. הוא לא נכח בחדר במועד בו עו"ד אסאו שוחח עם המנוחה ואף לא במועד בו חתמה על הצוואה בפני שני העדים.

       ג' - דיון:

14. אקדים את המאוחר ואומר, כי לא בלא היסוס, מסקנתי היא כי דין הצוואה להתקיים. כפי שיובא בהרחבה להלן, בבחינת מכלול הראיות שבתיק ובשים לב לדין החל, בחרתי בסופו של יום ליתן צו לקיום צוואתה של המנוחה, אולם לא אעשה מלאכתי נאמנה אלמלא אביא את התמונה בכללותה ולרבות את הספיקות ואת התהיות אשר עמדו לנגד עיני בבואי לכתוב את פסק דיני זה.

     

     

    ג.1. – חוו"ד המומחה:

15. חוות דעת המומחה אשר מונה על ידי בית המשפט הייתה חד משמעית, ולפיה: "צוואתה... עליה חתמה בתאריך הרלבנטי, 13.8.2020, הינה צוואה פשוטה, מינימליסטית ולא מורכבת. אין בה ריבוי פרטים, פירוט רב של נכסים, חשבונות וחלוקה בין מספר יורשים פוטנציאלים דבר אשר היה מצריך יכולות קוגניטיביות שמורות יותר. לפיכך ניתן לקבוע שבתאריך 13.8.2020 המנוחה, למרות הירידה הקוגניטיבית ממנה סבלה וגילה המתקדם, היתה מסוגלת להבחין בטיבה של צוואתה" (ר' עמ' 5 לחוו"ד המומחה מיום 13.3.2023, הדגשה לא במקור).

16. ביום 4.7.2023 נחקר המומחה בפניי והתייחס לטענות הנתבע באופן המניח את הדעת באשר לחוות דעתו. כך, כאשר נשאל האם ניתן להסתמך על חוות דעת של רופא פנימאי שאינו פסיכוגריאטר לצורך בדיקת כשירות לצוות, השיב המומחה בענייניות כי הרופא הפנימאי הנדון הכיר את המנוחה לאורך שנים רבות, וכי אישורו היה רק חלק מצבר של מסמכים ועדויות שהונחו בפניו לצורך מתן חוות הדעת. מאותו צבר, עלתה מסקנתו הכוללת של המומחה לפיה על אף ירידה קוגניטיבית עקבית של המנוחה לאורך השנים, באופן הטבעי לגילה המתקדם, במועד החתימה על הצוואה היו לה מספיק יכולות קוגניטיביות שמורות.

17. המומחה נסמך, בין היתר, על חוות דעת רפואית סמוכה למועד מינוי אפוטרופוס למנוחה בשנת 2017 ובה נקבע כי המנוחה יודעת מהו אפוטרופוס ומסוגלת להביע את דעתה למינוי אפוטרופוס ובה הירידה הקוגניטיבית של המנוחה אובחנה כבינונית. בחקירתו, הסביר המומחה ארוכות בתשובה לשאלות ב"כ הנתבע כי התרופות שקיבלה המנוחה מאז שנת 2017, במינונים שקיבלה אותן, היו בעיקר להרגעה ולא לשיפור הזיכרון או להשפיע כנגד מצב פסיכוטי. כך, נשאל והשיב:

    "ש:תסכים איתי שמ- 2017 עד 2020 מדובר בערך 3 וחצי שנים חלה התדרדרות כלשהי, לא נדבר רגע על כמה אבל התדרדרות במצב הקוגניטיבי חלה, כי לדוגמה ב- 2018 התחילו להוסיף לה תרופות שאתה ציינת אותם, לדוגמה אסיוול, ויפאקס, אימובן, סרוקוול אלה תרופות שמראות לנו שב- 2018 המצב שלה התדרדר.

    ת:כן, אלה תרופות שבחלקן הן תרופות להרגעה, בחלקן הן תרופות לשינה, בחלקן הן תרופות יותר להרגעה. הן לא תרופות שאמורות לשפר את הזיכרון, אמנם היא קיבלה כנראה גם תרופה כנגד כך אבל המינון של אותה תרופה למעשה הוא לא עלה.

    ...

    ש:היא התחילה לקבל כדורים לזיכרון ב- 2017. אתה גם מדבר על כדור מסוג פרפנאן. פרפנאן לפי מה שאני יודע זה כדור נוגד פסיכוזה.

    ת:תלוי באיזה מינון.

    ש:אוקיי.

     

    ת: פרפנאן שהיא קיבלה היא קיבלה את זה במינון נמוך. היא קיבלה עוד תרופה שאתה יכול לקרוא לזה תרופה נגד פסיכוזה שזה סרוקוול, אבל היא קיבלה במינונים שהם לא אמורים להשפיע כנגד מצב פסיכוטי, למשל, פרפנאן במצב פסיכוטי נותנים בין 34 ל- 64 מ"ג ליום, היא קיבלה משהו כמו 4 מ"ג. סרוקוול שהיא קיבלה של 25 מ"ג כנגד מצבים פסיכוטיים נותנים ב- 600 ל- 800 מ"ג, כאשר התרופות האלה עבורה היו בעיקר תרופות להרגעה" (ר' עמ' 11 ש' 13-5, וש' 30-21 לפרוטוקול הדיון מיום 4.7.2023, הדגשות לא במקור).

     

18. המומחה עמד בעקביות על האמור בחוות דעתו אף כאשר ב"כ הנתבע הקשה והציג בפניו מסמכים נוספים מאת הביטוח הלאומי שלא היו חלק ממכלול העדויות לצורך מתן חוות דעתו וכן שאל בפירוט, כאמור לעיל, על השפעתן המשולבת של כל התרופות אותן נטלה המנוחה מאז שנת 2017 ועד למועד חתימתה על הצוואה, ביניהן כדורים נוגדי דיכאון ונוגדי סכיזופרניה. כך, נשאל המומחה והשיב:

    "ש: ושאלה אחרונה ופה אני אסיים. תראה, קשה לי לקבל את חוות הדעת שלך. הראיתי לך עכשיו במהלך החקירה שחלה התדרדרות במצב שלה מ- 2017 , היה תוספות של תרופות, היה לנו את הפרפנאן, היו לנו עוד כדורים אחרים נוגדי דיכאון, חוץ מנוגדי הסכיזופרניה. והיה לנו בנוסף לזה תצהיר מאוד ארוך שהיא נדרשה לחתום עליו שטוענים שהיו איתה כל כך הרבה זמן, ויש לנו מסמכים מביטוח לאומי שלא הייתה התייחסות בחוות הדעת. ואני אומר לך שבכל אלה יש כדי לשנות ממה שאתה אומר... תאשר לי שבהתאם למסמכים והממצאים שהראיתי לך כרגע קיים ספק כזה.

    ת: אני מבין את השאלה אבל לי אין ספק. לי אין ספק במיוחד לאור התיעוד כפי שציינתי אותו כאן. בעיקר 3 מסמכים, 2 המסמכים והחקירה שלה כאן.

    ש:איזה מסמכים? תזכיר לי.

    ת: הבדיקה של דוקטור בבור ב- 2015 , הבדיקה של רופא המשפחה שמכיר אותה מ- 2020, והחקירה שלה כאן" (ר' עמ' 20 ש' 32-23 ועמ' 21 ש' 5-1 לפרוטוקול הדיון מיום 4.7.2023, הדגשה לא במקור).

     

19. אחד הטיעונים העיקריים של הנתבע הוא כי המנוחה חתמה על הצוואה כחלק מאסטרטגיה משפטית מורכבת ומתוחכמת של יעקב, שמטרתה הייתה להחזיר לידי המנוחה או לעיזבונה את זכויותיה בדירה שניתנו במתנה לנכדה. כפועל יוצא, הקשה ב"כ הנתבע על המומחה בטענה כי בעוד נוסח הצוואה אולי פשוט (ואפילו פשטני) והתאים לכאורה ליכולותיה הקוגניטיביות של המנוחה באותה עת לדידו של המומחה, לא יכול להיות ספק כי נוסח התצהיר וכתב התביעה לביטול הסכם המתנה, עליהם חתמה המנוחה כמקשה אחת עם הצוואה מיום 13.8.2020, מורכבים היו מדי ליכולותיה באותו מועד. כך, נשאל המומחה והשיב:

     

    "ש: כמה זמן, אתה כתבת הרי, אני הולך רגע לסוף של חוות הדעת, בסוף חוות הדעת המומחה כתב "צוואה פשוטה, מינימליסטית, לא מורכבת, אין בה ריבוי פרטים, פירוט רב של נכסים, חשבונות, חלוקה, דבר אשר (לא ברור) מצריך יכולות קוגניטיביות שמורות יותר", השאלה שלי, אתה כותב את זה לא סתם הרי, אם הייתי מביא לה צוואה של עמוד וחצי, קצת יותר מורכב מזה, מה היית אומר?

    ת: אם היית מביא צוואה יותר מורכבת מריבוי פרטים וזה אז הייתי שוקל בהחלט את כשירותה לצוות" (ר' עמ' 16 ש' 29-24 לפרוטוקול הדיון מיום 4.7.2023).

     

20. הסבריו ותשובותיו של המומחה מקובלים עלי בהחלט. המומחה לא התעלם כלל מהספק שהועלה בעניין כשירותה של המנוחה והשיב לכל שאלה כדבעי ושב והזכיר כי מדובר בצוואה פשוטה ולא מורכבת שהייתה למידותיה של המנוחה.

21. רק לאחרונה שב בית המשפט העליון והזכיר את מעמדה של חוות מומחה הממונה על ידי בית המשפט לאמור: "על רקע דברים אלו, הדגישה פסיקת בית משפט זה – ושבה והדגישה – כי שומה על בית המשפט כי תעמוד לנגד עיניו חוות דעתם של מומחים לדבר... חוות הדעת של גורמי המקצוע הרלוונטיים חיונית לצורך קבלת הכרעה מושכלת... על בית המשפט לקבל החלטה מושכלת ורציונאלית וזאת באמצעות היעזרות במומחים לסוגיה שאינה בתחום התמחותו... "וככלל, אף יאמץ בית המשפט את המלצת המומחים שאותם מינה, אלא אם כן קיימים טעמים נכבדים ובעלי משקל ממשי, המצדיקים סטייה מאותה המלצה"... יובהר מיד, כי אין להסיק מכך שבית המשפט משמש אך 'חותמת גומי' לקביעת המומחה שמינה; מובן מאליו, שאין בית המשפט רשאי לפטור עצמו מהפעלת שיקול דעת עצמאי בגיבוש הכרעתו... הרי ש"בהיעדר ראיות בעלות משקל לסתירת האמור בחוות-דעת המומחים, ייטה בית-המשפט לאמץ את מימצאי חוות-הדעת..." (ר' בע"מ 61114-02-25 פלונית נ' פלונית (נבו, 31.3.2025; פסקה 30 לפסק דינה של כב' השופטת י' וילנר)).

22. למען הסר ספק, יודגש כי פסק דיני זה נסוב סביב שאלת תוקף צוואת המנוחה בלבד ואין בהחלטתי כאן כדי לקבוע דבר וחצי דבר ביחס לחתימתה על תצהיר כתב התביעה לביטול הסכם המתנה ולשאלה האם הבינה את משמעות תצהירי המתנה.

23. אין חולק כי מעמד חתימת הצוואה לא תועד בוידיאו למרות גילה המתקדם של המנוחה והרקע הרפואי המורכב שלה. אף המומחה ציין בחקירתו כי הוא מקבל צילומי וידיאו של עריכת הצוואה בתיקים דומים כאשר בית המשפט מאשר זאת (ר' עמ' 20 ש' 16 לפרוטוקול הדיון מיום 4.7.2023). דעתי היא כי דרך המלך, בפרט במקרים של מצווים מבוגרים במיוחד, היא לתעד בוידיאו את מעמד עריכת הצוואה למען הסר כל ספק, וחזקה על שני עורכי דין שנכחו במעמד החתימה לדעת זאת.

     

24. מנגד, במקרה הנדון הייתה למומחה אפשרות להתרשם באופן בלתי אמצעי מן המנוחה על ידי קבלת גישה לעדותה בפני. אמנם המומחה ציין שלא שמע את ההקלטה בקולה, אלא קרא את תמלול ההקלטה בלבד ויחד עם זאת, מצאתי כי המומחה הסיק מסקנות ראויות מקריאת התמליל, אשר לדבריו היווה רכיב משמעותי בהבניית חוות דעתו, ולעניין זה אמר בפניי: "... ודבר נוסף חשוב זה החקירה שלה כאן. החקירה שלה כאן, אני קראתי את התמליל זו חקירה ממושכת לגבי אישה כבת 97, 98 משהו כזה כשעומדת כאן קרוב לשעה ונחקרת והיא יודעת להגיד את הפרטים של שמות של ילדיה, ויודעת למסור דברים בצורה קוהרנטית אני חושב שזה מה שקובע..." (ר' עמ' 19 ש' 32-30 ועמ' 20 ש' 2-1 לפרוטוקול הדיון מיום 4.7.2023). אוסיף כי זוהי הייתה גם מסקנתי מהתרשמותי הבלתי אמצעית מהמנוחה במעמד הדיון.

25. תחת נסיבות אלה, לא מצאתי התקיימותן של נסיבות כבדות משקל שיש בהן כדי לאיין את מסקנות המומחה וכפועל יוצא, אני דוחה את הטענה כי המנוחה לא הייתה כשירה לערוך את הצוואה.

    ג.2. – הטענה כי המנוחה לא הבינה את האמור בצוואתה שלא הוקראה לה בשפתה:

26. אין חולק כי המנוחה לא ידעה לקרוא עברית והיה צורך בהקראת הצוואה בפניה ובתרגומה לשפה אותה היא מבינה. בהתאם לפסיקה: "... מי שחותם על צוואה שאין הוא מסוגל לקוראה - אם בשל אי-ידיעת השפה ואם מטעם אחר כלשהו - נושא בחובה להבטיח: ראשית - כי תוכנה של הצוואה יובא לידיעתו, לפני שיחתום עליה, על-ידי אדם המהימן עליו; ושנית כי עובדה זו תבוא לכלל ביטוי ברישום מתאים על פני הצוואה, ורצוי שחתימות האימות תתייחסנה גם לעובדה זו. אי-עמידה בחובה האמורה חושפת את הצוואה לטענה שהמצווה "לא ידע" על מה הוא חותם, בשל כך שלא היה מסוגל לקרוא את הכתוב בה; ונטל השכנוע כי ידע - מוטל לפתחו של המבקש את קיום הצוואה, שהרי המדובר בתנאי מוקדם לתוקפה..." (ר' ע"א 2119/94 לנדאו נ' ויין, פ"ד מט(2) 77, 84-86 (1995)). בעמ"ש 63262-01-14 ד.ע. נ' ל.ע. (נבו, 16.11.15) כב' השופט ש' שוחט סיכם את הסוגיה והביא מפסיקתו הענפה של בית המשפט העליון, לאמור: "שלילת הכשרות לצוות, לאחר מות, מאדם שבתהליך חייו לא הוטל ספק בכושרו לעשות פעולות משפטיות לרבות עשיית צוואה, אינה עניין של מה בכך. בשלילת הכושר לצוות יש משום פגיעה בכבוד האדם וחירותו ואין די בהעלאת ספקות בדבר כשרותו כדי לעמוד בנטל השכנוע המוטל על הטוען לחוסר כשרות... יש צורך בראיות ממשיות וברורות והנטל הינו כבד ביותר... "הכרזה על בטלותה של צוואה הינה מעשה חמור וכבד משקל – לכאורה נוגדת היא את דבריו האחרונים של המנוח – ועד שנהיה רשאים להסיק, כי פלוני לא ידע להבחין בטיבה של צוואה, נדרוש ראיה ספציפית יותר וחד משמעית יותר"... "נקפיד היטב ולא נפסול צוואה בשל העדר כשרות, אלא אם נוכל לקבוע בבירור, כי לא רצונו החופשי של המצווה הוא שהכתיב לו את דברו האחרון"). נקודת הזמן הרלבנטית הינה מועד החתימה על הצוואה וחומר הראיות לבחינת הטענה צריך שיתייחס למועד זה... " (הדגשות לא במקור).

27. לשאלה על מי הנטל להוכיח כי הצוואה אכן הוקראה למצווה בשפתו, השיבה הפסיקה לאמור: "העדר תרגום בפועל של הצוואה לשפתו של המצווה הינו פגם מהותי היורד לשורש העניין ונוגע לעצם הבנת המצווה את הוראות הצוואה ומשכך, אף בגמירות דעתו ביחס אליה. פגם מהותי מסוג זה ממילא אינו ניתן לריפוי באמצעות סעיף 25 לחוק הירושה העוסק בפגמים צורניים שנפלו בצוואה. במקרה זה, עובר נטל ההוכחה – המוטל, במקרה שהצוואה נחזית על פניה להיות תקינה, על המבקש לבטלה – אל המבקש לקיים את הצוואה, המחויב להוכיח כי המצווה הבין את הוראותיה של הצוואה וכי אלה משקפות את רצונו האמיתי" (ר' בע"מ 3779/10 עזבון המנוחה פלונית ז"ל נ' פלוני (28.9.10), פסקה 13 לפסק הדין).

    מן הכלל אל הפרט;

28. לטענת הנתבע, המנוחה, אשר דיברה עברית בסיסית בלבד ולא ידעה קרוא וכתוב בעברית, ועל כך אין מחלוקת, לא הבינה את משמעות האמור בצוואה, אשר נערכה בעברית ולא נרשם על גביה בשום מקום כי היא תורגמה לשפתה או הוסברה לה בשפתה (לאדינו או טורקית). לעניין זה, טען הנתבע לסתירות בין עדויות שני העדים לצוואה לגבי האופן בו התנהל הליך ההסבר למנוחה והחתמתה על הצוואה. העד הראשון, עו"ד צימרינג, העיד בתצהירו כי "התצהיר והצוואה תורגמו למנוחה מילה במילה ע"י עו"ד אסיאו, והיא חתמה עליהם בפנינו, וזאת בנוסף לכך ששאלתי אותה בעברית דברים בסיסיים בעניין והיא הבהירה לי שזה רצונה" (ס' 13 לתצהיר עו"ד צימרינג מיום 6.3.2023). מצאתי כי בעדותו, חזר עו"ד צימרינג על גרסתו בלא סתירה מהותית. כך:

    "ש: אתה אמרת לנו דיברת איתה, אתה אמרת 'הסברנו לה את התצהיר באותו יום',

    ת:נכון, לא, אני הסברתי לה את הצוואה, לא אמרתי שהסברתי לה את התצהיר, אמרתי ששאלתי אותה שאלות לגבי התצהיר" (ר' עמ' 31 ש' 10-8 לפרוטוקול הדיון מיום 4.7.2023).

29. בהמשך, עו"ד צימרינג סיכם את חקירתו באמירה לפיה הניסיונות לקעקע את האופן בו הוחתמה המנוחה על המסמכים ביום 13.8.2020 והאופן בו הדברים הוסברו ותורגמו לה אינם יכולים לעלות לכדי דבר ממשי. כך, נשאל והשיב:

     

    "ש: תראה, אני משווה בין תצהיר העדות שלך לבין העדות שלך להיום. ואני רואה שאתה, בזמן שבתצהיר אתה מנסה להרחיק את עצמך ולגמד את החלק שלך בכל ההליך שאתה באת בתור אחד שעד וחותם, והכל תורגם לך על ידי אסיאו, פתאום פה אתה מספר לנו כמה היית מעורב... 

     

     

    ת:אדוני זה בדיוק מה שכתוב בתצהיר, ואם אתה מנסה להציג תמונה אחרת לא אצלי, זה לא ילך. זה בדיוק מה שכתוב בתצהיר. התצהיר שלי כתוב בצורה מפורטת, מדויקת, קצרה וקולעת, זה הכל" (ר' עמ' 38 ש' 11-5 לפרוטוקול הדיון מיום 4.7.2023).

     

30. עדותו של העד השני לצוואה, עו"ד אסיאו, חיזקה את האמור בעדותו של עו"ד צימרינג לגבי החלק אותו לקח במעמד החתימה על הצוואה. כך, נשאל והשיב:

     

    "ש:אוקיי. תגיד לי, אני הולך רגע לצוואה, ובצוואה תאשר לי שלא כתוב פה בשום מקום שאתה תרגמת את הצוואה לשפת לדינו, נכון?

    ת:כי אנחנו באותו יום עשינו גם תצהיר, ואם אתה תסתכל בתצהיר אתה תראה שאני קראתי, הסברתי לה וגם בגלל ששי [עו"ד צימרינג – י' ש'] נמצא שם וגם הוא היה מתערב בצוואה, היה שואל דברים לפעמים, היה, היא הייתה בסיסית, אז לא כתבתי שצריך שגם (לא ברור) אנחנו יודעים את השפה" (ר' עמ' 40 ש' 24-19 לפרוטוקול הדיון מיום 4.7.2023).

     

31. בנוסף, בעדותו עו"ד אסיאו הדף טענות נוספות אשר נגעו לפגם הנטען לעניין תרגום הצוואה לשפת המנוחה והקראתה לה. מצאתי כי עדותו מהימנה ומשקפת נכונה את אופן התנהלות העניינים בין יעקב, שני העדים והמנוחה עצמה. התמונה העולה מתצהירו ומחקירתו בפניי, וזו אף נתמכה גם בעדותו של עו"ד צימרינג, היא כי הפנייה הראשונית לעורכי הדין נעשתה על ידי יעקב אך לקראת עריכת הצוואה נפגש עם המנוחה מספר פעמים, דיבר עמה בשפתה ושמע את רצונה והקריא לה את הצוואה עובר לחתימתה. כך, נשאל והשיב:

     

    "ש: הבנתי. את הפרטים של כל המקרה מי מוסר לך?

    ת:בהתחלה יעקב סיפר לי, ואחר כך שהלכתי לשם אז היא סיפרה לי, הייתי שם כמה פעמים וכל הזמן הייתי שם יותר מחצי שעה, שעה, היא הסבירה לי כמה פעמים.

    ש:הבנתי. היה רעיון שלך, כמו שאתה אמרת לנו עכשיו, לערוך לגברת צוואה. זה אתה אומר, 'אני יעצתי לה לעשות צוואה'.

    ת:נכון, אני אמרתי, אם זה מה שהיא רוצה, אם היא רוצה שיגיע שווה בשווה אז זה מה שהיא צריכה לעשות.

    ש:כשמגיע אליך יעקב הוא אומר לך 'אמא רוצה לעשות צוואה'? הוא לך אמר את המילים האלה? כי אתה אמרת לי עכשיו שאתה ייעצת לו לעשות צוואה, ליעקב.

    ת:זה מה שצריך לעשות אמרתי.

    ש:זה מה שצריך לעשות. לכמה פגישות עורך דין צימרינג מתלווה אליך כדי לפגוש את המנוחה?

    ת:הוא הגיע איתי מתי שהיא חתמה על הצוואה ועל התצהיר" (ר' עמ' 41 ש' 31-28 ועמ' 42 ש' 10-1 לפרוטוקול הדיון מיום 4.7.2023, הדגשה לא במקור).

32. תצהירו של עו"ד אסיאו, כאמור, מציג את אותה הגרסה ומשקף התנהלות מקצועית מצדו בתהליך עריכת הצוואה: "נפגשתי עם המנוחה בדירה הנ"ל בבית ים, ושוחחתי איתה בשפת הלדינו, אותה אני דובר כשפת אם... בין היתר המלצתי לה לערוך צוואה, אשר תשקף את רצונה... חרף העובדה שנכחתי להבחין כי המנוחה הייתה צלולה בדעתה, ביקשתי כי יוצג לי אישור רפואי עדכני. [מספר] ימים לאחר מכן המנוחה אכן נבדקה ע"י רופא, אשר הבהיר כי המנוחה הייתה צלולה וכי אין מניעה כלשהי שתחתום על מסמכים משפטיים. לאחר ששמעתי את דברי המנוחה, שבתי למשרדי והכנתי תצהיר תמיכה לתביעה וצוואה. לאחר קבלת האישור הרפואי, שבתי לביתה של המנוחה, יחד עם עו"ד צימרינג, שוחחנו עמה ונוכחנו להבחין כי היא צלולה בדעתה. באותו המעמד, הקראתי בפני המנוחה את התצהיר והצוואה, היא אישרה את תוכנם וחתמה עליהם בפנינו. ברצוני להוסיף כי זכור לי היטב שלאחר שהמנוחה חתמה על הצוואה היא הסתכלה לי בעיניים ושאלה אותי האם הדבר יסתדר כפי רצונה, ואמרתי לה שנעשה כמיטב יכולותינו" (ר' ס' 16-10 לתצהיר עו"ד אסיאו מיום 8.3.2023 שלא נסתר).

33. ב"כ הנתבע הקשה על עו"ד אסיאו בחקירתו ושאל מדוע בנוסח הצוואה לא מופיעה כל התייחסות לבנה הנוסף של המנוחה, ראובן, והאם היא נשאלה מדוע אינה מורישה לו דבר. לטענת הנתבע, היעדרות הבן ראובן מנוסח הצוואה מצביע על כך שהמנוחה לא הבינה את האמור בה. לעניין זה, אף שלא חלה חובה מפורשת על עורכי הדין שערכו את הצוואה לשאול זאת, אני מסכים כי הדבר מתבקש במסגרת התנהלות מקצועית – ירידה לסוף דעתו של מצווה וקבלת התמונה המלאה באשר לאופן החלוקה של רכושו. בענייננו, מצאתי כי עו"ד אסיאו השיב באופן מספק לשאלות האמורות, והתייחס לנושא בעקביות. כך, מתוך חקירתו:

    "ש: ...אני לא רואה פה אפילו מילה אחת על ראובן. אתה שאלת אותה משהו על ראובן?

    ת:... אני כמה פעמים הלכתי לשם והבנתי מה קרה, היא הסבירה כבר למה היא רוצה, כי אני כשאני עורך צוואה אני, אם בן אדם יש לו ילדים ולא רוצה לתת לאחד מהם אני שואל 'למה? מה קרה?' אני רוצה להבין את הדבר הזה. אז בימים שהלכתי היא הסבירה את זה... גם המטפלת היא, אני דיברתי איתה גם, היא גם אותו הדבר, היא אמרה כל הזמן... אותו הדבר... והיא הסבירה איך זה קרה ואיך הסכימו לה והיא התחרטה על זה" (ר' עמ' 43 ש' 17-16, 32-31 ועמ' 44 ש' 5-1 לפרוטוקול הדיון מיום 4.7.2023, הדגשה לא במקור).

34. אשר על כן, אני קובע כי התובע הוכיח כי הצוואה הוקראה למנוחה והיא הבינה את תוכנה.

     

     

     

    ג.3. – הטענה כי המנוחה לא ידעה את היקף רכושה בעת חתימתה על הצוואה: 

35. לטענת הנתבע בכתב ההתנגדות, צוואת המנוחה לא יכולה להיות תקפה בשעה שהיא מצווה בה רכוש שכלל אינו בבעלותה בדמות זכויותיה בדירה אשר הועברו כחמש שנים עובר לחתימתה על הצוואה במסגרת עסקת המתנה, וכן נעדר ממנה רכוש שכן היה בבעלותה (תכשיטי זהב, זכותה הנטענת בתביעה לביטול עסקת המתנה), באופן המעיד על מצבה הקוגניטיבי כך שלא הייתה מודעת להיקף רכושה בעת החתימה על הצוואה. לעומת זאת, בסיכומיו טען הנתבע ברוח דומה כי הסתירה בין מצבת רכוש המנוחה המתוארת בצוואה לזו האמיתית מעידה על כך שהצוואה לא הוקראה לה, לכל הפחות, ולכל היותר כי כלל לא הבינה, במסגרת החתימה על כלל מסמכי התביעה לביטול עסקת המתנה, כי היא חותמת גם על צוואה.

36. לתוך טיעון זה, שוזר התובע את עדות המנוחה בפניי, ככזו אשר יש בה לסתור, שוב, את עניין הרכוש הנטען היות והמנוחה התייחסה בעדותה לתכשיטים שאינם מופיעים בצוואה וכן ציינה בעדותה מספר פעמים כי היא מעוניינת בחלוקה "חצי-חצי" בין ילדיה (כאשר, כאמור, הנתבע טוען שכוונתה לחלוקה שוויונית של תכשיטי המנוחה אשר ניתנו לתובע, והתובע טוען שכוונתה להסדרת הזכויות בדירה כך שהוא יקבל את מלוא זכויות המנוחה באם אלה יוחזרו לה, בשעה שבנו של הבן ראובן קיבל את מלוא זכויות בעלה של המנוחה).

37. בכל הכבוד, טענת הנתבע סותרת את טענותיו הקודמות, שכן אם הייתה המנוחה כשירה לצוות, כיצד לא ידעה להבין טיבה של צוואה ואם הבינה טיבה של צוואה, כיצד שלא הייתה כשירה לצוות? במהלך חקירת המומחה בדיון שהתקיים בפניי, ניסה ב"כ הנתבע להוכיח היעדר כשירות מצד המנוחה בכך שציוותה רכוש שלא היה בבעלותה, והתייחסתי לטענה זו בעצמי:

    "ש:תראה, אני לוקח את כל זה ביחד ואתה הרי קראת את הצוואה, אתה קראת לה צוואה פשוטה, המנוחה הורישה דירה בצוואה באופן מפורש, נכס שבבעלותי (לא ברור), במועד הצוואה לא הייתה למנוחה דירה, עובדה, לא הייתה לה עוד דירה. איך אתה מסביר את זה שבא בן אדם שאנחנו הלכנו כל הדרך והיא מצווה משהו שאין לה, איך זה מתיישב לך עם כל מה שדיברנו עכשיו? 

    ת:אדוני אני מתנגד לשאלה.

    בימ"ש:... זו שאלה משפטית, כי זה לא נכון, כי היא בהוויה שלה היא האמינה שיש לה את הדירה הזאת.... אני אגיד למומחה, היא בהוויה שלה יש לה דירה, גנבו ממנה את הדירה, בהוויה שלה, אני לא אומר שאני אומר [צ"ל קובע – י' ש'] את זה, אבל היא הרגישה שלקחו ממנה דירה. זה בסדר או לא בסדר שהיא מורישה את אותה דירה שהיא טוענת שגנבו ממנה?

    ת:כן, היא חושבת שיחזירו לה את זה" (ר' עמ' 15 ש' 32-28 ועמ' 16 ש' 10-1 לפרוטוקול הדיון מיום 4.7.2023, הדגשות לא במקור).

38. אין לי אלא לחזור על דברים שנאמרו מפי בדיון וכפועל יוצא, אני דוחה את הטענה.

    ג.4. – הטענה כי המנוחה הייתה נתונה להשפעה בלתי הוגנת מצד התובע המקורי:

39. בע"א 5185/93 היועמ"ש נ' מרום, מט(1), 318 (1995) נקבע כי ככל שקמה חזקת השפעה בלתי הוגנת, כל שמועבר הוא נטל הבאת הראיות, להבדיל מנטל השכנוע – הנותר בעינו. אכן עצם קיום סוג מערכת יחסים מסוים בין מצווה לבין נהנה המאופיין באפשרות קיומה של תלות כלשהי – כגון: בין מטפל לבין מטופל; בין נאמן לבין נהנה; בין אפוטרופוס לבין אדם שמונה לו אפוטרופוס – עשוי להקים חזקה לקיומה של השפעה בלתי הוגנת. במקרה דנן, מדובר בק/ר בין אשל"א לבין האפוטרופוס שלו, קשר במעצם טיבו וטבעו יוצר תלות מסוימת במידה כזו או אחרת בין השניים. עם זאת, משמעות הקמת החזקה תחומה לנטל הבאת הראיות בלבד, תוך היוותרות נטל השכנוע על המתנגד לקיום הצוואה. קרי, עליו הנטל להטות את מאזן ההסתברויות לטובת טענתו להעדר כשרותה של הצוואה (ר' רמ"ש (ת"א) 27644-11-17 מ.מ.ח נ' ת.מ (26.3.2018)).

40. לטענת הנתבע, המנוחה הייתה תלויה ביעקב תלות מקיפה ויסודית. הנתבע שוזר לאורך כל כתבי טענותיו טענות אשר יש בהן, לדידו, כדי להקים חזקה בדבר השפעה בלתי הוגנת על המנוחה, הן מתוקף תלותה המוחלטת בתובע המקורי יעקב, אשר התגורר איתה באותה עת ואף שימש כאפוטרופוס קבוע לגופה ולרכושה, והן מתוקף חולשתה הפיזית והמנטלית. כך, טוען הנתבע כי המנוחה נזקקה לסיוע יומיומי בכל דבר, מפאת היותה מרותקת למיטה, לא עצמאית ומתניידת בכיסא גלגלים. אף המטפלת הסיעודית של המנוחה הייתה, לטענת הנתבע, תלויה לחלוטין ביעקב על מנת שזה ייתן לה תקציב לקניית מזון, תרופות ומוצרי היגיינה בסיסיים שנדרשו למנוחה.

41. הנתבע טוען כי השפעתו הבלתי הוגנת של יעקב באה לידי ביטוי לכל אורך ורוחב הליך עריכת הצוואה אשר הוא הזוכה הבלעדי בה, כאשר הוא זה שאיתר ופנה לעורכי הדין שערכו את הצוואה והיו עדים לה, הביא אותם לבית המנוחה, סיפר להם את סיפור חייה ומשאלותיה ושילם את שכר טרחתם. יתרה מכך, בצוואת המנוחה אין כל אזכור לבנה הנוסף, הוא הנתבע, ואין כל נימוק לנישולו של זה מן הירושה.

42. שקלתי בכובד ראש טענות אלה מצד הנתבע, היות ואכן מדובר באפוטרופוס של המנוחה אשר הוא הזוכה היחיד בצוואתה. דווקא באחת מטענותיו של הנתבע עצמו מצאתי את הקושי המובנה בגרסתו. כאשר הנתבע מספר כיצד דווקא הוא שילם על מחצית העלויות החלות על המנוחה אשר אינן מכוסות בסל הבריאות והביטוח הלאומי, כגון הוצאות חשמל, ארנונה, מים ועד בית, תרופות, הפרשי תשלום בסך של 2,000 ₪ לחודש (ר' ס' 54 לסיכומי הנתבע).

     

43. כיוון שכך, אני מתקשה לראות כיצד הדבר מתיישב עם התלות המוחלטת של המנוחה, לטענתו של הנתבע, ביעקב. כאמור, אין ספק בעיני כי המנוחה הייתה תלויה ביעקב במידת מה, אולם אינני סבור כי בנסיבות עניין ניתן לומר כי התלות הייתה מוחלטת או קרובה לכך.

44. אף העסקתה של מטפלת סיעודית צמודה למנוחה גורעת מגרסת הנתבע כי תלות המנוחה ביעקב הייתה בלעדית ומוחלטת. בנוסף, לא נטען בשום שלב כי נותק הקשר בין הנתבע לבין המנוחה, או בינה לבין יתר משפחתה המורחבת. בנוסף, לא נטען כי הנתבע סבר כי יש למנות לאימו אפוטרופוס אחר בכל שלב, גם בעת הגשת התביעה לביטול עסקת המתנה בין המנוחה לבין בנו.

45. לעניין הטענה לפיה יעקב הוא שפעל לעריכת הצוואה והיה הרוח היה מאחוריה, מצאתי, אף בהתרשמותי הכנה מן המנוחה כאשר זו העידה בפניי בתביעה לביטול הסכם המתנה, ואף בהתרשמותי מעדות שני עורכי הדין אשר היו עדים לצוואה, כי המנוחה הצליחה להביע את רצונה האמיתי באופן בלתי אמצעי ולא ניכר כי מישהו אחר דיבר מגרונה. בהתאם, הליך עריכת הצוואה נעשה כשורה וזאת בהתאם לעדותו של עו"ד אסיאו, אשר מצאתי, כפי שהובא לעיל, כי היא מהימנה ועקבית. חרף האמור לעיל, לא יכולתי להתעלם ממעורבותו של יעקב בנוגע לאיתור עורכי הדין, השיחה עמם וכו'. אף כי מעורבותו של יעקב יכולה הייתה להיות מצומצמת יותר, לא התרשמתי כי היא עברה את הרף הנדרש לשם קביעה כי אין לקיים אחר צוואת המנוחה.

46. על האמת להיאמר; קיימת אי נוחות ברורה וגלויה כל אימת שאשל"א עורך צוואה לטובת האפוט' שלו ובאופן טבעי ומוצדק הדבר מדליק נורה אדומה. יחד עם זאת, כל מקרה חייב להתברר לגופו ובהתאם לעובדותיו וחרף אי הנוחות שהדבר גורם, במקרה שבפני לא התרשמתי כי מוצדק יהיה לפסול את צוואתה של המנוחה מטעם זה.

    ד' - סיכומם של דברים:

     

47. בסופו של יום ארוך, וחרף הקשיים שהוצבו, מצאתי להורות על קיומה של הצוואה. כפי שנכתב לעיל, בירור התובענה חשף קשיים כאלו ואחרים ולא ניתן לקבוע כי מדובר במקרה מובהק של התנגדות סרק או אפילו התנגדות שקרובה להתנגדות סרק. צר לי מאד כי הצדדים, חרף האובדן שחוו במשפחה, לא השכילו להגיע לעמק השווה עד שלא נותרה ברירה אלא ליתן פסק דין זה. סברתי ועודני סבור כי עם מעט רצון יכולים היו הצדדים לייתר מתן פסק דין, ואולם לא כך היה.

     

     

48. אין להבין ו/או להסיק מפסק דיני זה מעבר לגזרה המצומצמת שבגדרו הוא ניתן. חרף האמור לעיל, ובשים לב כי סביר מאד להניח כי פסק דין זה לא יהיה סוף פסוק (אזכיר את התביעה לביטול עסקת מתנה), אני רואה חובה לציין - בזהירות המתחייבת - כי המשוכה המשפטית והראייתית שתוצב בפני התובע את ביטול עסקת המתנה איננה משוכה קלה כלל ועיקר. כמובן שאין בדברים שנאמרים כדי לקבוע את תוצאת ההליך העתידי, ואולם יש בהם כדי לאפשר לצדדים להתכנס לחשיבה נוספת, תוך שקילת מכלול הסיכויים מול הסיכונים ולהעדיף הסדר כזה או אחר על פני תוצאה בינארית של כל פסק דין עתידי שיינתן.

     

49. לנוכח כל האמור בפסק דין זה, ולנוכח אי היותה של ההתנגדות שהוגשה בגדר התנגדות סרק, לא מצאתי לעשות צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

     

50. אשר על כן ומכל המקובץ, הריני להורות:

     

    1. ניתן צו לקיום צוואת המנוחה. לא מונה מנהל עיזבון.

    2. אין צו להוצאות

    3. מתיר פרסום בהשמטת פרטים מזהים.

    4. התיק ייסגר.

        

       ניתן היום, כ"ד אייר תשפ"ה, 22 מאי 2025, בהעדר הצדדים.