פס"ד בבקשה לביטול צו קיום צוואה

לפניי בקשה לביטול צו קיום צוואה. בהסכמת הצדדים, פסק הדין ידון גם בבקשת ההתנגדות לקיום הצוואה.

הרקע:

1. המבקשת, גב' ב', הינה אלמנת המנוח ס' ז"ל (להלן: "המבקשת" ו-"המנוח") ואם שמונת ילדיו. משיב מס' 2, א', הינו אחד מילדיהם של המנוח והמבקשת (להלן: ("המשיב"). יש לציין בפתח הדברים כי המנוח נפגע בתאונה על גג ביתו בשנת 2013 ומאז היה מרותק לכיסא גלגלים וסבל מבעיות רפואיות שונות, עד לפטירתו.

    

2. ביום 2017 חתם המנוח על צוואה בפני עדים, כאשר הוראות הצוואה הינן כי המשיב הינו יורשם היחיד של כלל נכסי המנוח. שלושה ימים לאחר מכן, ביום 2017, נחתמו תצהירי העברה ללא תמורה בין המנוח לבין המשיב ורעייתו; ולפיהן המנוח מעביר להם במתנה את כל זכויותיו בדירה העתידה להיבנות, אותה רכשו המנוח והמבקשת, במסגרת פרויקט לבניית בניין ביום xx.xx.16; ואשר לצורך רכישתה, מכרו את בית מגוריהם לאחד מילדיהם, מר ג' ורעייתו; כאשר עד למועד פטירת המנוח המשיכו המנוח והמבקשת להתגורר באותה דירה, יחד עם בנם ורעייתו.

    

3. ביום 2017 כשלושה שבועות לאחר חתימת הצוואה נפטר המנוח בבית החולים; וביום 2018 ניתן צו לקיום צוואתו לפי בקשת המשיב (להלן: "הצו"), ע"י כב' הרשמת לענייני ירושה בתל אביב. צו זה נתבקשתי לבטל.

    

4. ביום 2018 הוגשה בקשת המבקשת לביטול צו קיום הצוואה וביום 2019 הועבר התיק לבית משפט זה ע"י כב' הרשמת לענייני ירושה, בהתאם להוראות תקנה 54 (א1) לתקנות הירושה, התשנ"ח -1998 (להלן: "תקנות הירושה").

    

5. בדיון שהתקיים בפניי ביום 01.01.2020, הודיע ב"כ המבקשת כי הוא מייצג גם את יתר המשיבים למעט משיבים 1 ו-2 שהם האפוטרופוס הכללי ומר א' (המשיב).

    

6. יצוין כי בין הצדדים מתנהלים שני הליכים נוספים:

    

   1. האחד והמוקדם שבהם, הינו תיק תמ"ש ----, בו עותר המשיב לפסק דין הצהרתי ולפיו כל הנכסים והכספים הרשומים על שם המשיבה, שייכים בחלוקה שווה למשיבה ולמנוח; ומכוח צוואת המנוח, אשר קוימה ע"י הרשמת לענייני ירושה, ולפיה המשיב הינו יורשו היחיד של המנוח, יש להורות כי אותן זכויות השייכות למנוח על פי הלכת השיתוף, שייכות לו.

   2. ההליך השני הינו בתיק ת"ע -----, בו עותרת המבקשת דכאן לביטול המתנה שניתנה למשיב ולרעייתו, ע"י המנוח ביום 2017.

7. הדיון בשני ההליכים הנוספים הושעה עד לאחר שיוכרע ההליך דנן; וזאת בהחלטת המותב הקודם שדן בתיקים, כב' השופטת מיכל ברדנשטיין, ביום 2019 (סעיף 5 להחלטתה).

    

   עיקר טענות הצדדים

    

8. המבקשת עותרת לביטול צו קיום הצוואה, כאשר הטעם העיקרי לכך לדבריה, הוא כי היא כלל לא ידעה על הגשת הבקשה למתן צו לקיום צוואת המנוח לרשמת לענייני ירושה; והגשת הבקשה נודעה לה בדיעבד לאחר מתן הצו, עת הומצאה לה התביעה שהוגשה נגדה ע"י המשיב, בתמ"ש ----, אשר מבוססת על צו קיום הצוואה.

    

9. לדברי המבקשת, לו ידעה מבעוד מועד על הגשת הבקשה, הייתה מגישה התנגדותה בזמן, אך לדבריה, המשיב לא המציא לה את הבקשה כלל, כך שלא הייתה לה ידיעה בדבר הגשת הבקשה. לדבריה, טעמי התנגדותה מצדיקים את ביטול הצוואה, דיון בהם וקבלת ההתנגדות.

    

10. לשיטת המבקשת, היא זכאית לבקש לתקוף את סופיות צו קיום הצוואה באמצעות ההליך בו נקטה; בהיותה מעוניינת בדבר, שכן היא יורשת על פי דין של המנוח. עוד לדבריה, מתנגדת היא לקיום צוואת המנוח; וטעמי התנגדותה וסיכוייהם מהווים נדבך מכריע בשיקולים אותם יש לשקול, בעת בחינת בקשתה לביטול הצו שניתן.

     

11. לטענת המבקשת ביום 12.06.2018 הומצאה לידיה תביעת המשיב בתיק --- בה נתבקש פסק הדין ההצהרתי המצהיר כי רכוש המבקשת מכוח חזקת השיתוף שייך בחלקים שווים למנוח ולמבקשת, ולשיטת המשיב, בהיותו היורש היחיד של המנוח בהתאם לצוואה, חלקו של המנוח שייך למשיב. רק עם המצאת כתב התביעה, נודע למבקשת כי הוגשה בקשה לקיום הצוואה וניתן הצו המבוקש. מהחומר המצוי בפניי, עולה כי צו קיום הצוואה ניתן ביום 19.02.2018 והמבקשת הגישה בקשתה ביום 11.07.2018, קרי כחמישה חודשים לאחר מתן הצו - הוגשה בקשה לבטלו.

     

12. התנגדותה של המבקשת לצוואה מבוססת על מספר טענות. ראשית, מבססת המבקשת את התנגדותה על מצבו הרפואי של המנוח, כאשר לשיטתה, נוכח מצבו הרפואי, המנוח לא היה מסוגל לבצע את הפעולות הנטענות ע"י המשיב. בהקשר זה יוסבר כי לטענת המשיב, המנוח הגיע בגפו למשרדו של עורך הדין א' ביום שישי, ה- 15.9.17, תוך שהוא מתנייד בכיסא הגלגלים החשמלי שלו, שם, בחצר משרדו של עורך הדין, ערך את צוואתו, שכן עקב התניידות המנוח בכיסא גלגלים, לא ניתן היה להיכנס למשרד.

     

13. המבקשת טוענת בהתנגדותה כי המנוח לא היה מסוגל פיזית ונפשית להגיע בגפו למשרדו של עורך הדין, שכן הוא היה לאחר אשפוז ממושך בבית חולים; ולמעשה, ימים ספורים לאחר מכן אושפז בשנית, אשפוז במהלכו למרבה הצער, הוא נפטר.

     

14. המבקשת טוענת כי המנוח לא חתם על הצוואה; וגם אם חתם, הרי שחתימתו אינה תקינה בשל מצבו הרפואי. בנוסף, נטען כי נעדרת חתימת המנוח על העמוד הראשון של הצוואה.

     

15. עוד טוענת המבקשת וזוהי עיקר טענתה, הצוואה לשיטתה, פסולה מחמת השפעה בלתי הוגנת; ומחמת מעורבות המשיב בעריכתה, תוך שהמשיב ניצל את חולשתו ומצבו הרפואי והנפשי של אביו, השפיע עליו לצוות לו את כל רכושו, והכל תוך נישול המבקשת, רעיית המנוח במשך קרוב לחמישים שנה ויתר שבעת ילדיו מירושתו.

     

16. עוד טוענת המבקשת כי במשך תקופה ארוכה לא היה כל קשר בין המשיב לבין הוריו; ורק בעת אשפוזיו האחרונים של המנוח, חזר המשיב להיות בקשר עמם, תוך ניצול מצבו הרפואי של האב בכדי להשפיע עליו לערוך את הצוואה לטובתו.

     

17. המשיב טוען מנגד כי אין לבטל את צו קיום הצוואה. לדבריו, המבקשת מיתממת עת היא טוענת כי לא ידעה על הגשת הבקשה. לדבריו, ידעה המבקשת על הצוואה עצמה וכן על כך שהמנוח חתם על מסמכי העברת הנכס במתנה, זמן קצר לאחר עריכתה ועוד בחיי המנוח, עת האחרון היה מאושפז בבית החולים. לדבריו, המבקשת אף פעלה אל מול המנוח, עת היה מאושפז בבית החולים וביקשה לשכנעו לחזור בו מהצוואה ומהמתנה.

     

18. לדבריו, המבקשת הגישה את בקשתה לביטול הצו רק לאחר הגשת התביעה לסעד הצהרתי, על ידו; וכי הבקשה דנן הוגשה על מנת להפעיל עליו לחץ ובכדי למשוך זמן.

     

19. המשיב מציין כי המבקשת ציינה בבקשתה כי לא ידעה כלל על הצוואה וכי תוכנה נודע לה רק כאשר קיבלה את כתב התביעה לסעד הצהרתי, אך לשיטתו מדובר בטענה לא נכונה, שכן המבקשת ידעה גם ידעה על הצוואה.

     

20. בסיכומיו, המשיב הוסיף טענה חדשה ובה טען כי המשיבה גם ידעה על הגשת הבקשה לקיום הצוואה ולא פעלה להגיש התנגדותה במועד.

     

21. אשר לטענות ההתנגדות, המשיב טוען כי יש לדחות את ההתנגדות, אשר לטעמו לא הוכחה כלל. המשיב טוען כי טענות ההתנגדות מבוססות על מהימנות עדים ועל הטענה כי אין היגיון בדרכי הפעולה בהן נקט המנוח. לטעמו, טענה זו של המבקשת מופרכת מיסודה.

     

22. לדברי המשיב, הקשר בינו ובין אביו היה קשר טוב, היחסים ביניהם היו מצוינים; והמנוח היה מגיע לביתו תדיר, יחד עם המטפל שלו, בכדי לאכול אצלו ארוחת ערב, לשוחח וליהנות זה מחברתו של זה. מנגד, בהתייחס ליחסיו עם אמו, מציין המשיב כי היחסים ביניהם היו מורכבים מאד ומאופיינים בעיקר בקרירות אותה הפגינה המבקשת כלפיו.

     

23. אשר לטענות בדבר מצבו הרפואי של המנוח, טוען המשיב כי טענות אלה לא הוכחו; ולבית המשפט לא הוגשה ולו ראיה אחת כדי לקבל את עמדת המבקשת. לדברי המשיב, לו הייתה המבקשת רוצה להוכיח שמצבו הרפואי והקוגניטיבי של המנוח לא היה תקין, היה עליה לבקש מינויו של מומחה שיחווה דעתו בדבר מצבו של המנוח; ומשהמבקשת לא ביקשה מינוי זה, היא הנותנת כי המבקשת ידעה אל נכון כי המנוח היה כשיר וצלול לחלוטין.

     

24. לעניין טענת המבקשת בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת מצדו על המנוח, המשיב מכחיש טענה זו מכל וכל; וטוען כי אף לא עלה ביד המבקשת להוכיח טענתה זו. המשיב מבסס טענתו על פסק הדין בתיק דנ"א 1516/95 מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה פ"ד נב (2) (1998), (להלן: "הלכת מרום") ומפרט את המבחנים הקבועים בהלכה זו, תוך שלשיטתו המבקשת לא עמדה באף אחד ממבחנים אלה.

     

25. עוד מכחיש המשיב את טענת המבקשת כי הוא נטל חלק פעיל בעריכת הצוואה. לדבריו, תפקידו בעריכת הצוואה הסתכם בכך שהוא קישר בין המנוח לבין עורך הדין א', העביר לעורך הדין פרטים אודות נכסי המנוח; ומעבר לכך לא עשה דבר. לשיטת המשיב, הצוואה נערכה ע"י המנוח אך ורק מחמת רצונו הכן לדאוג למשיב.

     

26. הצדדים הפליגו עוד בטענותיהם והתייחסו לנסיבות עריכת הצוואה, תוקפה המשפטי, מצבו של המנוח ולטעמי ההתנגדות. לאחר תום דיוני ההוכחות הסכימו הצדדים כי סיכומיהם יתייחסו לא רק לסוגיית ביטול הצוואה אלא אף להתנגדות המבקשת לקיומה לגופה. הסכמה דיונית זו קיבלה תוקף של החלטה ביום 5.9.2021.

     

    דיון והכרעה

     

27. תחילה נדון בבקשה לביטול צו קיום הצוואה ובהמשך, ככל שנמצא כי יש לקבל את הבקשה ולהורות על ביטול הצו שניתן, נפנה לדון בטענות ההתנגדות לצוואה וזאת לאור ההסכמה הדיונית אליה הגיעו הצדדים וכשבנסיבות העניין, הדברים כרוכים זה בזה.

     

28. סעיף 71 לחוק הירושה תשכ"ה- 1965 (להלן: "החוק") מורה כי כוחם של צו קיום צוואה או צו ירושה, יפה כנגד כל העולם כל עוד לא תוקנו או בוטלו. הסמכות לתיקון או ביטולו של הצו נקבעה בסעיף 72 (א) לחוק, אשר מורה כי:

     

    "נתן רשם לעניני ירושה או בית משפט צו ירושה או צו קיום, רשאי כל אחד מהם, לגבי צווים שנתן, לפי בקשת מעוניין בדבר, לתקנם או לבטלם על סמך עובדות או טענות שלא היו בפניו בזמן מתן הצו; ואולם ראה רשם לעניני ירושה שלא להיזקק לעובדה או לטענה שהמבקש יכול היה להביאה לפני מתן הצו, או שיכול היה להביאה לאחר מכן ולא עשה כן בהזדמנות הסבירה הראשונה, יעביר את הבקשה לבית המשפט."

     

29. בבוא בית המשפט או הרשם, להכריע האם לקבל תיקון או ביטול של צו קיום צוואה עליו לבחון קיומן של עובדות או טענות שלא היו בפניו עת ניתן הצו. במקרה דנן, הטענה העיקרית היא כי המבקשת כלל לא ידעה על דבר הגשת הבקשה. לעניין זה נתייחס בהמשך. אך מצאתי להתייחס בפתח הדברים לטענת המשיב כי המבקשת איחרה את המועד להגשת הבקשה לביטול הצו. בבוא בית המשפט לבחון את מידת האיחור, ההסבר שניתן לאיחור זה וסבירותו ויפים הדברים שנקבעו בעמ"ש (מחוזי תל אביב-יפו) 17158-10-20פלוני נ' אלמונית (פורסם במאגרים המשפטיים)‏‏:

     

    "קבלת בקשה לתיקון צו קיום צוואה היא בגדר חריג (ע"א 601/88 עזבון המנוחה מיכאל רודה נ' שרייבר, פ"ד מז(2) 441 – להלן: הלכת שרייבר). יש לבחון את מידת האיחור, ההסבר שניתן לאיחור וסבירותו (ע"א 516/80 לשינסקי נ' הנאמן על נכסי החייב מנפרד לשינסקי, פ"ד לו(4) 337 – להלן: הלכת לשינסקי). ככל שההסבר לשיהוי סביר יותר, לא תהווה מידת השיהוי מכשול אף אם השיהוי משמעותי. ככל שהשיהוי ארוך יותר, יש צורך בנימוק משכנע יותר להצדקתו. יש גם לבחון את מהותה ומשקלה של העובדה החדשה המצדיקה את ביטול הצו (ע"א 4440/91 טורנר נ' טורנר, פ"ד מז(2) 436). יש אף לבחון מה מידת הפגיעה ביתר הצדדים ובין היתר מה הפגיעה שנגרמה ליכולתם של יתר הנהנים להביא ראיות ולברר את העובדות בחלוף הזמן (הלכת שרייבר).   ראו גם: ש.שילה, פירוש לחוק הירושה, כרך שלישי, עמ' 84-87 וכן ש. שוחט, נ.פינברג, י.פלומין, דיני ירושה ועיזבון (2014) עמ' 197-201."

     

30. בעניינו מדובר בבקשה שהוגשה כחמישה חודשים לאחר שניתן צו קיום הצוואה. לא מדובר בפרק זמן ארוך במיוחד; ואף ניתן לומר כי מדובר בפרק זמן קצר בהתחשב בנסיבות. ההסבר שניתן לכך שלא הוגשה התנגדות לקיום הצוואה, הוא כי הדבר נבע מחמת היעדר ידיעה על הגשת הבקשה לקיום הצוואה. הסבר זה מקובל עליי ומתיישב עם הגשת הבקשה דנן, עת קיבלה המבקשת את כתב התביעה לפסק דין הצהרתי כמפורט לעיל.

     

31. אף לו יטען המשיב כי הגשת הבקשה בשלב בו היא הוגשה מהווה פגיעה בזכויותיו או ביכולתו להביא ראיות, הרי שדין טענה זו יהיה להידחות, שכן המשיב עצמו הגיש בסמוך לאחר מתן הצו תביעה לסעד הצהרתי כנגד אמו; ומשכך כלל הראיות עדיין מצויות בידו, שכן ראיות אלה קשורות קשר הדוק לבקשה למתן צו קיום צוואה. משכך, מצאתי לדחות את טענת המשיב בדבר איחורה של המבקשת בהגשת הבקשה.

     

32. טענתה העיקרית של המבקשת בבקשתה לביטול הצו הנה כי היא לא ידעה על הגשת הבקשה. המשיב מכחיש טענה זו וטוען, בסיכומיו, כי המבקשת ידעה על הגשת הבקשה. יצוין כי בכתבי טענותיו טען כי המבקשת ידעה על קיום הצוואה, אך לא התייחס לידיעתה את דבר הגשת הבקשה. המשיב אינו טוען כלל כי הוא הביא את דבר הגשת הבקשה לידיעת המשיבה או ידיעתם של יתר אחיו ואחיותיו, אלא טוען בכלליות לכך שהמבקשת ידעה על הגשת הבקשה.

     

33. עם זאת המשיב לא הסביר כיצד לשיטתו נודע למשיבה על הגשת הבקשה לקיום הצוואה, באיזה תאריך הדבר הובא לידיעתה, על ידי מי וכד'. יודגש כי המשיב לא טוען כי הוא בעצמו או באמצעות אחרים המציא את הבקשה למבקשת. לו היה מציג המשיב אישור מסירה על המצאה באמצעות דואר רשום או אפילו התכתבות בטלפון על כך שהוא הודיע למבקשת על הבקשה, היה ניתן לברר המסירה נעשתה כדין, אך בהעדר מסירה כלשהיא למבקשת, לא ניתן לקבל את טענת המשיב כי המבקשת ידעה על הבקשה, אך נמנעה מלהגיש התנגדות.

     

34. תקנה 14 (ב) 4 (ב) לתקנות הירושה קובעת בזו הלשון:

     

    "לא היה בין הזוכים על פי הצוואה אחד מאלה: ילדים של המוריש, צאצאיהם, הורי המוריש, צאצאיהם, או בן זוג של המוריש – יצורף גם אישור מסירה לילדי המוריש ולמי שהיה במות המוריש בן זוגו; לא הניח המוריש בן זוג או ילדים, יצורף אישור מסירה להורי המוריש, ואם גם לא הניח הורים, יצורף אישור המסירה לאחיו; הודעה לפי פסקת משנה זו תהיה ערוכה לפי טופס 3ב לתוספת הראשונה;"

     

35. תקנה זו מורה לנו, כמו גם ההיגיון הבריא והשכל הישר, כי מקום בו זוכה מגיש בקשה לקיום צוואה, אשר לא כוללת אחד מהאנשים הכלולים בתקנה, אשר ניתן לכנותם "מעגל קרוב" של המוריש, יש להודיע להם ולצרף אישור מסירה על הגשת הבקשה לקיום צוואה.

     

36. דברים ברוח זו נפסקו גם בעמ"ש (מחוזי חיפה) 34987-10-16ש' ט' נ' ה' ט' ר (פורסם במאגרים המשפטיים)‏‏:

    "שיקול נוסף הוא שהאחיות כשלו בלהוכיח שהן עדכנו את שרון על כוונתן להגיש בקשה לקיום צוואת המנוחה, זאת למרות שהדבר נדרש מהן על פי תקנה 14(ב)(4)(ב) לתקנות הירושה [נוסח מלא ומעודכן], התשנ"ח-1998..."

     

37. בנוסף, בת"ע (משפחה אשדוד) 24418-04-17פלוני נ' פלונית(פורסם במאגרים המשפטיים) דן בית המשפט בסוגיה זו באריכות ונקבע בהחלטה מיום 13.02.2018 בהאי לישנא:

     

    "סבורני כי יש לאמץ פרשנות מרחיבה להוראות תקנה 14(ב)(4)(ב) לתקנות הירושה:

    לטעמי, אין מקום להבחין בין מצב שבו חלק מבני המשפחה מנושלים לבין מצב שבו בני המשפחה מנושלים כולם.

    כמו כן יש לזכור כי מדובר בפעולה פשוטה שעל מבקש צו הקיום לבצע." (ההדגשות במקור).

    ובהמשך:

    "מכלל לאו אתה שומע הן. לאחר תיקון תקנה 14(ב)(4)(ב) קיימת חובה על מבקש צו קיום צוואה למסורה הודעה על קיום ההליך ליורשים על פי דין."(ההדגשה במקור).

     

38. ניתן לראות כי הוראות הדין ופסיקת בתי המשפט מורות כי יש להמציא את הבקשה לצו קיום הצוואה ליורשים על פי דין לפי תקנה 14(ב)(4)(ב) לתקנות הירושה. גם אם בין היורשים על פי הצוואה נמנה אחד מבני המעגל הקרוב למוריש, כבעניינינו, הרי שכאשר על פי הצוואה, הלכה למעשה, רוב המעגל הקרוב של המוריש מנושל, ובהם רעייתו במשך כחמישים שנה ושבעה מילדיהם, כאשר היורש היחיד הוא אחד מילדי המוריש, הרי שדומני כי אף החובה לנהוג בתום לב, מחייבת את מגיש הבקשה ליידע את שאר היורשים על פי דין בדבר הגשת הבקשה. ודוק, מדובר בפעולה פשוטה שאינה מצריכה מאמץ; וביצועה, יביא לכך שאדם המבקש להתנגד לצוואה, יוכל להגיש התנגדותו במועד. שעה שככל והצוואה תבוטל, יזכו בעיזבון היורשים על פי דין, הרי שמכאן שחובת תום הלב מחייבת כי יש להמציא את הבקשה לצו לקיום הצוואה, ליורשים על פי דין.

     

39. למעלה מן הצורך אוסיף עוד כי עצם הטענה שמעלה המשיב כי המבקשת ידעה על הצוואה, ומסיק מכך שהיא ידעה על הבקשה לקיום הצוואה, היא הנותנת שהוא מאשר שהיה עליו להביא לידיעת המבקשת את דבר הגשת הבקשה לקיום הצוואה.

     

40. המשיב לא רק שנמנע מלהביא את דבר הגשת הבקשה לידיעת אמו, אלא הוא המתין עד לאחר שהושלם המעשה וניתן הצו; ולולא אצה לו הדרך להגיש את התביעה בתיק הקשור, כנגד אמו, יכול ודבר המעשה לא היה מובא לידיעתה ביוזמתו לעולם, או שבאיחור רב. חוששני כי אופן התנהלות זה של המשיב מהווה התנהגות חסרת תום לב, אשר די בה כדי לבטל את צו קיום הצוואה. לֹא בִּכְדי מורה חוק הירושה על פרסומים של בקשה לקיום צוואה או צו ירושה וזאת כדי לאפשר לבעלי עניין שאולי יש להם נגיעה בדבר, לדעת על ההליך. אדרבה, התנהגות תמת לב אותה ניתן היה לצפות מהמשיב כלפי אמו, הייתה מחייבת אותו להמציא את הבקשה לקיום צוואה - למבקשת.

     

41. משהדבר לא נעשה ולאור האמור לעיל, אני מורה על ביטול צו קיום הצוואה בעניין עיזבון המנוח ס. י. ז"ל.

     

42. משהגעתי לתוצאה האמורה, נדון עתה בטענות ההתנגדות לצוואה. לדברי המבקשת, המשיב ורעייתו סירבו לקיים כל קשר עם המנוח עד לאשפוזו האחרון. כן לדבריה, המנוח לא היה כשיר פיזית ונפשית לערוך צוואה, המשיב השפיע עליו השפעה בלתי הוגנת, החתימה על הצוואה מזויפת או אינה תקינה עקב מצבו הרפואי של המנוח בשעת החתימה, החתימה הינה רק על העמוד השני כך שיכול להיות שהעמוד הראשון בצוואה הוחלף. כן ציינה כי בתחילה נכתב בצוואה כי הזכויות בדירה יועברו למשיב ולאחר מספר ימים הזכויות בדירה ניתנו במתנה למשיב ולרעייתו. עוד נטען כי המנוח הדיר מהצוואה את רעייתו ויתר שבעת ילדיו ללא כל רקע מקדים ובניגוד לכל היגיון ולאופי הקשר המשפחתי.

     

43. המשיב השיב כי המבקשת לא הוכיחה טענותיה ומשכך יש להותיר את הצוואה על כנה, העדויות מטעמו מהימנות ולא נפל בהן פגם ולו קל שבקלים. אשר לטענות הרפואיות באשר למצבו הרפואי של המנוח, טען המשיב כי אלה לא הוכחו והמנוח היה כשיר וצלול לחלוטין. עוד הוסיף כי המבקשת לא עמדה במבחנים שנקבעו בהלכת מרום, המבקשת יכולה הייתה להביא עדים נוספים ויש לזקוף את אי הבאתם לחובתה. עוד ציין כי מידת מעורבותו של המשיב בצוואה היא מינימלית.

     

44. נשמעו בפני עדויות כדלקמן: המבקשת, עו"ד י' , עו"ד א', המשיב ורעייתו. נבחן כעת את טענות המבקשת.

     

    טענת הזיוף

     

45. לטענת המבקשת, המנוח לא חתם על הצוואה וגם אם חתם בפועל, הרי שעקב מצבו הגופני חתימתו לא נחזית להיות החתימה שלו. כמו כן נטען כי לא הייתה חתימה על העמוד הראשון של הצוואה ויכול להיות שעמוד זה הוחלף. המשיב לא התייחס לכך בסיכומיו.

     

46. לאורך ההליך המבקשת לא ניסתה להוכיח את טענת זיוף החתימה וניתן להבין מכך כי טענה זו נזנחה, ומכל מקום טענה זו לא הוכחה ולא נעשה ניסיון לכך, שאלות לעניין זה אף לא הופנו לעו"ד א' אשר ערך את הצוואה והיה אחד מעדיה. המבקשת לא הביאה דוגמאות אחרות לחתימה של המנוח, לא ביקשה חוות דעת מומחה שתיקבע האם מדובר בחתימת המנוח אם לאו, וכאמור אף לא חקרה בעניין זה עדים לחתימת הצוואה. פירוש הדבר הוא שהטענה לא הוכחה והיא נדחית.

     

     

    היעדר חתימה על אחד מעמודי הצוואה

     

     

47. טענה נוספת של המבקשת מתייחסת להיעדר חתימת המנוח על העמוד הראשון של הצוואה. בפסיקה נדונו מקרים רבים בהם לא הייתה חתימת המוריש על כל עמוד בצוואה, לעיתים אף לא בסוף הצוואה כמקובל - אלא באמצעה. ניתן לראות מהפסיקה כי מדובר בפגם שאינו מבטל את הצוואה אך בהחלט מעורר חשד, ומחמת חשד זה, עלול הוא להצטרף לנסיבות אחרות ולהביא לביטול הצוואה. ראו הדברים שנאמרו ע"א 681/77צבי גבריאל מרק נ' אורסולה שאבי, לג(1) 7 (1978) ‏‏:

     

    "דרישת החוק היא איפוא, כי צוואה בעדים תיחתם בידי המצווה. האם משמעות הדבר היא כי על המצווה לחתום על כל אחד מדפי הצוואה, או די בכך שהוא חותם על הדף האחרון? שאלה זו התעוררה בע"א 564/71 הרטה (נשר) אדלר נ' מאיר נשר, פ"ד כו(2) 745, 748, ולא הוכרעה. דעתי היא כי במקום שהחוק דורש שהצוואה "תיחתם בידי המצווה", יוצא המצווה ידי החוק שעה שהוא חותם על הדף האחרון המיועד לחתימתו, ואין לדרוש ממנו כי יוסיף חתימתו על כל אחד מדפי הצוואה. פירוש אחר, לא רק שאינו מתבקש מלשון  החוק, אלא שתוצאתו תהיה הוספת דרישות פורמליות העשויות, בהעדרן, לפסול את הצוואה, ונמצא כי עקרון היסוד בדיני צוואה, המחייב לתת אותו פירוש המקיים את דברי המת על פני פירוש העשוי לבטלם, לא יוגשם (השווה ע"א 576/72 משה שפיר, ואח' נגד צבי אריה שפיר, פ"ד כז(2) 373, 381, 378, בע' 382).   אף שהחתימה על כל אחד מדפי הצוואה אינה תנאי הנדרש על-פי סעיף 20 לחוק, הרי מסכים אני, עם כל הכבוד, לדברים שאמר השופט ברנזון בע"א 564/71, הנזכר, לפיהם ראוי גם ראוי הוא כי בצוואה המורכבת ממספר דפים ייחתם כל דף על-ידי המצווה. אומר השופט ברנזון (בע' 748):   "עיקר העיקרים וקודם לכל הוא, אמיתותה של הצוואה, דבר המחייב זהירות מירבית מצד בית-המשפט, שהרי ענין לנו עם מסמך המוגש מטעם אדם שאינו עוד בחיים וידיעת האמת לאמיתה קבורה יחד עמו. אשר-על-כן, סבורני כי העדויות ביחס לאמיתות מסמך רב גיליונות כצוואה, שאינו חתום כמקובל על כל הגיליונות, ושאר הנסיבות הסובבות את המקרה, חייבות להיות ברורות וחלקות ללא דופי ובלי לעורר חשד כלשהו."   השאלה האמתית אינה, אם העדרה של חתימת המצווה על כל אחד מדפי הצוואה מטיל פגם פורמלי בצוואה. השאלה האמתית היא, אם כל נסיבות המקרה, לרבות העדרה של חתימה על כל אחד מדפי הצוואה, מצביעים באופן ברור כי הצוואה היא אכן צוואת אמת של המצווה. לשון אחרת: העדרה  של חתימה על כל אחד ואחד מדפי הצוואה אינו מטיל כשלעצמו, מבחינה משפטית, פגם בצוואה, אם כי הוא עשוי, בהצטרפו לשאר הנסיבות העובדתיות של המקרה, להטיל ספק באמתותה של הצוואה."

     

48. המסקנה העולה מהפסיקה המצוטטת לעיל, היא כי טוב היה עושה המנוח לו חתם על כל דף ודף בצוואה בכדי שהצוואה תהיה נקיה מספקות, אך מקום בו המנוח לא חתם על כל עמוד בצוואה, הרי שאין בכך בכדי להוות פגם פורמאלי. מכל מקום, בנוסף לנסיבותיו העובדתיות האחרות של כל מקרה ומקרה, הדבר עשוי להקים חשד לגבי אמיתות הצוואה. בנסיבות העניין שלפניי, לא נשאלו עורך הדין א' אשר ערך את הצוואה והיה עד לחתימתה, לנסיבות החתימה על עמוד אחד בלבד בצוואה. המבקשת אף לא ביקשה לזמן את העד הנוסף לחתימת הצוואה; ועל כן בנסיבות העניין שלפניי, לא ניתן לקבוע ממצא עובדתי חד משמעי לעניין זה.

     

    היעדר כשירות

     

49. המבקשת טוענת כי במצבו של המנוח, ספק אם הוא היה מסוגל להביע נפשית את רצונו החופשי וספק אם הוא הבין את טיבה של הצוואה ולהורות כפי שהורה. טענה זו לא הוכחה ולמעשה אף לא נעשה ניסיון להוכיחה. אמנם צורפו תעודות רפואיות ומסמכים המלמדים על מצבו של המנוח, אך כפי שנראה בהמשך, כל אלה הוגשו במסגרת הוכחת הטענה לקיומה של השפעה בלתי הוגנת על המנוח. המבקשת לא ביקשה למנות מומחה אשר יחווה דעתו בדבר כשירותו של המנוח לצוות; ומכל מקום כפי שיפורט בהמשך, אף המבקשת עצמה פנתה אל המנוח בעת אשפוזו האחרון, עת נודע לה כי הוא חתם על התחייבות למתן מתנה למשיב ורעייתו וביקשה ממנו לבטל התחייבות זאת; ומשכך אף לשיטתה היא, היא לא סברה כי המנוח לא היה כשיר מבחינה משפטית לערוך צוואה. משכך, טענה זו נדחית.

     

    השפעה בלתי הוגנת

     

50. טענתה העיקרית של המבקשת הנה לקיומה של השפעה בלתי הוגנת מצד המשיב כנגד המנוח; וזאת בשים לב להוראת סעיף 30(א) לחוק המורה כי:

    "הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית - בטלה".

     

51. משמעותה של השפעה בלתי הוגנת היא שיש בה מרכיב של אי הגינות שעל פי מושגים של מוסר אישי וחברתי יש בו כדי להצדיק את ביטולה של הצוואה. על בית-המשפט להשתכנע מנסיבותיה של אותה השפעה בקיומו של מרכיב בלתי הוגן שיש בה וכי הצוואה הייתה פועל יוצא של אותו מרכיב.

     

52. חשש לקיומה של השפעה בלתי הוגנת והעלאת סברות וחשדות בעלמא, תוך הסתמכות על העובדה שנושלו יורשים לטובת זוכים אחרים, אין בהן די בכדי להביא לבטלותה של הצוואה מטעם זה בלבד. (ראו 53/88 מנלה נ' ברנדווין, פורסם במאגרים המשפטיים). עוד יצוין כי ברי שנטל ההוכחה לקיומה של השפעה בלתי הוגנת מוטל על הטוען לקיומה. (ע"א 3828/98 מיכקשווילי נ' מיכקשווילי, פורסם במאגרים המשפטיים).

     

53. בהלכת מרום אליה מפנים הצדדים, נקבעו מבחנים אשר נועדו לסייע לבית המשפט בבואו להכריע אם המוריש היה נתון להשפעה בלתי הוגנת. בין המבחנים נמנו מבחן תלות ועצמאות, תלות וסיוע, קשרי המוריש עם אחרים, נסיבות עריכת הצוואה ועוד.

     

54. במקרה שבו מתקיימים מאפיינים של מבחנים אלה, קמה חזקה הניתנת לסתירה כי על המוריש השפיעו בדרך בלתי הוגנת, תוך שעל בית המשפט לבדוק את כלל הנסיבות בהן נערכה הצוואה.

     

    תלותו של המנוח באחרים

     

55. במקרה דנן, כזכור, המנוח נפגע בתאונה שאירעה על גג ביתו בשנת 2013 ומאז היה מרותק לכיסא גלגלים ונזקק לסיוע רב. לדברי המשיב, אין בכך כדי ללמד על תלות של המנוח באדם אחר או לאיין את עצמאותו של המנוח. איני שותף לדעה זו. הדעת נותנת כי אדם נכה, מבוגר, חולה המתנייד באמצעות כיסא גלגלים הוא בהכרח אינו עצמאי כאדם בריא. אין זה אומר כי כל אדם נכה אינו עצמאי אבל מידת עצמאותו פוחתת ככל שנכותו גוברת. מכל מקום, לאור המסמכים הרפואיים שצורפו לתיק, לרבות העדויות שנשמעו, העובדה שהמנוח שוחרר מאשפוז ארוך בבית החולים שבועות ספורים לפני עריכת הצוואה והעובדה שבסמוך לאחר עריכת הצוואה המנוח אושפז שוב, כאשר למרבה הצער הלך בעת אשפוז זה לעולמו, אני מוצא כי המנוח היה תלוי בעזרת הזולת בשעת חתימת הצוואה.

     

56. הדברים מקבלים ביטוי מבוסס בתעודות הרפואיות שהוגשו וסומנו כמוצגים; וביתר שאת בדו"ח הערכת תלות מטעם המוסד לביטוח לאומי, אשר הוגש וסומן מוצג נ'1. מדו"ח זה שנערך ביום xx.xx.2016, למעלה משנה לפני מועד עריכת הצוואה, עולה כי המנוח נזקק לשינויי תנוחה ארבע פעמים ביום; והדבר נעשה ע"י אשתו, המבקשת או המטפל הנמצא באותו זמן בבית, כן נדרש הוא באותו מינון לקטריזציה ושקיות שתן. כן צוין בדו"ח כי המנוח סבל מבצקות בכפות הרגליים, מחולשה כללית ודילול שרירים וכי הוא נעזר באשתו ובמטפל בקימה והעברה לכיסא. עוד צוין כי המנוח סבל ממגבלה בהרמת וסיבוב ידיים. עוד רשם המעריך בדו"ח שהגיש כי המנוח נראה חלש, כאוב, מרותק למיטה, סיעודי ודיבורו חלש מאד. בסעיף המתייחס לתיאור והתרשמות המעריך, נרשם כי :"לאור מצבו הרפואי הירוד, ריתוק למיטה, סיעודי כאוב מאד, משותק בחצי גוף תחתון ולאור התרשמותי מביקור, הנבדק לא התבקש להדגים קימה והליכה עקב מצבו שתואר ומקובל עליי דבריו שנעזר באשתו או במטפ(ל) בקימה והעברה לכסא גלגלים והסעתו בבית".

     

57. בהתייחס לתלונות המנוח, הביא המעריך את דברי המנוח עצמו ולפיו בכל בוקר מביאים לו מגבת רטובה ומנקים את ידיו, הוא נעזר במטפל או באשתו ברחצת כל גופו. "לא יכול, אני חלש משותק, אין לי כוח.." אף בהתייחס לאכילה ושתייה ציין המנוח בפני המעריך כי אשתו, המבקשת, מחממת ומגישה לו אוכל למיטה. "לא יכול לבד לחמם ולהגיש בגלל שאני משותק. המטפל או אשתי עוזרים לי לאכול לא יכול אני חלש אין לי כוח"

     

58. כמו כן, בהתייחס לשימוש בשירותים, הביא המעריך את דברי המנוח ולפיו הוא אינו שולט בשני הסוגרים, אינו נייד לשירותים ונעזר באשתו או במטפל בהחלפת טיטול. עוד נכתב בהמשך הדוח כי המנוח ציין שאין באפשרותו לצאת לקניות כלל ואף כשהוא נזקק לרופא משפחה, הרופא מגיע אליו הביתה. כן ציין שהוא שוכב במיטה רוב שעות היום, עושים לו שינויי תנוחה, שעה ביום הוא יושב בכיסא גלגלים, אך לא יכול יותר, בגלל הכאבים בעכוז. כן צוין כי המנוח לא נשאר לבד בבית ואשתו נמצאת איתו כל הזמן. המעריך סיכם וציין כי "הנבדק חלש מאד, אפיסת כוחות, משותק ומרותק למיטה עקב נפילה מגובה. לפי התרשמותי לא יכול להזעיק עזרה אם יהיה בסכנה מוחשית"

     

59. מצאתי ליחס לדו"ח משקל רב שכן הוא נעשה שנה טרם עריכת הצוואה ועל ידי גורם ניטרלי לסכסוך שבפניי. כשמצבו זה של המנוח הינו לנגד עיננו, הרי שדומני כי אין ספק שהמנוח היה תלוי בסיוע זולתו במידה רבה אם לא לחלוטין. בשים לב למצב דברים זה יש לבחון את טענת המשיב כי המנוח לבדו יצא מביתו בכיסא הגלגלים, התנייד לעבר משרדו של עורך הדין א', חצה רחובות וכבישים, עלה וירד מהכביש למדרכה והגיע בגפו למשרדו של עורך הדין. יש לזכור שמאז הערכת המאבחן מטעם המוסד לביטוח לאומי חלפה למעלה משנה עד לחתימת הצוואה, כשבתקופה זו מצבו של המנוח רק הלך והידרדר; והצוואה נחתמה זמן קצר לאחר שחרורו של המנוח מבית החולים לאחר אשפוז ארוך; וכאמור זמן קצר לפני אשפוזו האחרון במהלכו נפטר.

     

60. בשים לב למצבו הרפואי של המנוח, אשר רק שנה לפני כן נכתב בדו"ח המוסד לביטוח לאומי כי הוא אינו יוצא מביתו כלל ושרוי במיטתו רוב שעות היממה; ואף כשהוא נזקק לרופא משפחה, הרופא מגיע אליו, קשה לקבל את תיאור העובדות אותו מציע המשיב.

     

61. לזאת יש להוסיף כי נטען כי עקב התניידות המנוח בכיסא גלגלים, לא ניתן היה לערוך את הצוואה במשרדו של עורך הדין א' והצוואה נחתמה בחנייה של משרדו. (ראו עדותו של עו"ד א', פרוטוקול הדיון מיום 8.6.2021, עמוד 26, שורות 14 -16). אם כך נשאל הכיצד עבר המנוח ממיטתו לכיסא הגלגלים, כיצד יצא את ביתו לבדו לרחובה של עיר וכיצד ניווט דרכו למשרדו של עורך הדין ודווקא בפתח משרדו של עורך הדין נמצא המכשול שמנע מהמנוח להיכנס למשרדו.

     

62. בהקשר זה אף יש לזכור כי כל פועלו זה של המנוח לגרסת המשיב, נעשה כאשר באותה העת ילדי המנוח ביצעו משמרות והיו בביתו כל הזמן כפי שעלה מעדותו הוא (ראו פרוטוקול הדיון עמ' 43, שורה 28 ואילך ):

    "מי גר בבית עם הוריך באותה תקופה?

    לא יודע. מה זאת אומרת? אף אחד לא גר איתם. עשו משמרות, כל אחד בא בתורניות שלו. זה מה שהיה.

     

     

63. המורם מן הדברים הוא כי לגרסת המשיב, בזמן שככל הנראה הוא עצמו השגיח על המנוח (שהרי אחרת יש להניח כי אף אחד אחר, רעייתו או יתר ילדיו לא היה מאפשר למנוח לצאת מהבית במצבו) בעת משמרתו שלו, חמק המנוח מהבית אל משרדו של עורך הדין כדי לחתום על הצוואה. קשה לקבל כי כך אכן נעשו הדברים. מכל מקום, הדברים אינם מתיישבים עם מצבו הרפואי של המנוח כפי שפורטו בדו"ח שנערך ע"י המעריך מטעם המוסד לביטוח לאומי.

     

64. לזאת יש להוסיף כי המשיב מאשר כי הוא יצר את הקשר בין המנוח ובין עורך דין א' והוא העביר מסמכים רלוונטיים לצורך עריכת הצוואה או עריכת הסכם המתנה לעו"ד א' בעצמו. לדברי המשיב, המסמכים היו מעל המקרר והמנוח הפנה אותו למקום המצאם, קשה לקבל גרסה זו של המשיב ממנה עולה כי לכאורה המנוח הניח את המסמכים מעל המקרר; וזאת בשים לב למצבו של המנוח, כפי שעולה מעדות המשיב עצמו. (ראה פרוטוקול הדיון עמ' 42, שורה 18 ואילך):

     

    "אבי אמר לי שמעל המקרר בביתו יש מסמכים שהוא רוצה שאני אצלם ואביא אותם לעו"ד א'".

    ובהמשך:

    "אביך משותק מהחזה ומטה, יש מעלית מהרצפה עד לארון מעל המקרר?

    הוא לא שם את זה שם

    אז מי שם?

    אני לא יודע, הוא אמר לי שזה שם. יש עוד אנשים שחיים בבית הזה."

     

65. לזאת יש להוסיף כי שלושה ימים לאחר שהצוואה נחתמה, חתם המנוח על התחייבות לתת את חלקו בדירה אותה רכש עם המבקשת, במתנה למשיב ורעייתו. כשנשאל המשיב להגיונה של פעולה זו וכן מתי קיבל את הצוואה מעו"ד א' ומתי התעורר נושא המתנה, ענה תשובות מתחמקות, כגון: "לא יודע" "מה יש לי להגיד" (שורות 4 ו-8 עמ' 42 לפרוטוקול הדיון).

     

66. טענה זו ממנה עולה כי המנוח החליט בסוף השבוע ולאחר חתימת הצוואה, להתחייב לתת מתנה למשיב ולרעייתו ולהגיע שוב למשרדו של עו"ד א', אינה סבירה בעיניי. ראשית, לא מובן הצורך של המנוח להתחייב לתת מתנה, שכן אם נערכה צוואה לטובת המשיב, מדוע יש צורך גם בהתחייבות לתת מתנה, סמוך כל כך לאחר מכן. שנית, מדוע בצוואה היורש היחיד הינו הבן, ואילו בהתחייבות לתת מתנה ראה המנוח צורך להוסיף את רעייתו של המשיב ובשים לב לסמיכות הזמנים. שלישית, מדוע ההתחייבות לתת מתנה ועריכת הצוואה לא נעשו באותו מעמד, בפרט כשהמנוח היה נכה שסבלו היה רב ויציאה מהבית הייתה כרוכה במאמץ ניכר מצדו, אם הדבר היה בכלל אפשרי וזאת לנוכח הדו"ח מטעם המוסד לביטוח לאומי, אשר תיאר את מצבו הקשה של המנוח שנה לפני כן, כאשר המנוח אף נמנע מללכת לקופת חולים והרופא היה צריך להגיע אליו. שאלות אלה נותרו ללא מענה.

     

67. התנהגות זו מחזקת את טענת המבקשת בדבר החזקה לקיומה של השפעה בלתי הוגנת של המשיב על המנוח. אינני מקבל את גרסת המשיב כי המנוח יצא את ביתו לבדו והגיע בגפו למשרדו של עורך הדין. נראה יותר לסבור כי המשיב הסיע את המנוח לעורך הדין. לו היה המשיב מאשר כי הסיע את המנוח למשרדו של עו"ד א', לא היה במעשה זה בלבד בכדי לפגום בצוואה מחמת טענה שהמשיב לקח חלק אחר בעריכתה. אולם, המשיב ניסה להרחיק את עצמו מאירוע חתימת הצוואה ולא טען כי הסיע את המשיב לעורך הדין א'. עובדה זו מחזקת את הטענה להשפעה בלתי הוגנת של המשיב על המנוח, שלולא כן, לא היה צריך להסתיר את הבאת המנוח למשרדו של עורך הדין.

     

68. יש לזכור כי הצוואה נערכה לטובת יורש אחד בלבד- המשיב, זאת כאשר גם רעייתו עשרות שנים של המנוח ושבעת ילדיו מודרים מהצוואה. דברים אלה מעלים יותר מחשש בדבר קיומה של החזקה ולפיה המשיב השפיע על המנוח לערוך את הצוואה לטובתו; וזאת באמצעות השפעה בלתי הוגנת, שעה שהמנוח מרותק לכיסא גלגלים ולמיטתו ונזקק לעזרת הזולת כמעט בכל דבר ועניין.

     

    העדויות

     

    עדותו של עו"ד י'

     

69. ביום 08.06.2021 התקיים דיון הוכחות. תחילה העיד עו"ד י'. בכיר בעיריית --- וראש ועדת המשנה לתכנון ובנייה. עדותו הייתה מהימנה בעיניי. עו"ד י' העיד כי הוא מכיר את כל הדמויות לרבות עורכי הדין של הצדדים. עו"ד י' העיד כי נתבקש ע"י המנוח לעצור את תהליך המתנה ואף העיד ביושר כי עו"ד א' פנה אליו בסמוך לאחר החתימה על ההתחייבות לתת מתנה על מנת להתחיל בתהליך וזאת נוכח התחייבות של המבקשת והמנוח בהסכם הרכישה, כי לא ניתן יהיה להעביר את זכויותיהם על פיו, מבלי לקבל את עמדת המוכרים. לדבריו, בעקבות פנייתו זו של עו"ד א' פנה עורך הדין י' למבקשת אשר הופתעה ומסרה כי תברר זאת עם המנוח; ולאחר מכן מסרה לעורך הדין כי המנוח מתחרט על מתנה זו. לדברי עו"ד י' בשלב זה הוא הגיע לבית החולים שם היה המנוח מאושפז ושוחח עמו. לדבריו:

    " ערב יום כיפור באתי אליו ושם נאמר לי, פניתי אליו, אמרתי אני אחתים אותו אם הוא אומר לי כך או אחרת, וכמובן הילדים שלו היו אצלו, הוצאתי אותם החוצה, הוא די היה בהיר וברור, ושאלתי אותו את תעודת הזאת שלו לראות אם הוא זוכר את הדברים, שאלתי את שמות ילדיו, הוא ענה לי בבהירות, בסופו של עניין הוא אמר לי תשמע ,יכול להיות שטעיתי פה אני יכול להיות שאני טועה, אני רוצה שכולם יקבלו אין לי בעיה עם זה, מבחינתי אין לי בעיה, שאלתי אותו אתה מוכן לחתום על הנייר הזה, אמר לי כן, לצערי, החתמתי אותו למרות שאני יודע מאיזה מקום, אבל החתמתי אותו. אין לי את החתימה שלו לצערי. עברתי שלוש פעמים משרד . התיק הזה משום מה נעלם לי מהידיים אני לא יודע למה. אני יכול לומר שהמסמך הזה, יש פה תצלום של המאפיינים שלו. אין לי את החתימה אבל אני כן החתמתי אותו, שמתי אותו בתיק. (ראו פרוטוקול הדיון מיום 8.6.2021, עמוד 18, שורות 15-24).

     

70. מעדותו זו של עו"ד י' עולה כי המנוח חתם על מסמך תצהיר ביטול הסכם מתנה (להלן: "המסמך"). עו"ד י', אשר עדותו הייתה מהימנה, העיד כי הוא אינו מוצא את המסמך החתום, אך הוא עצמו היה עד לחתימת המנוח על המסמך. בסיכומי המשיב נטען כי יש לייחס משקל נמוך למסמך זה, הן מחמת הגשת המסמך החתום ואף כי יש בו שני תאריכים שונים. דומני בהקשר לטענה בדבר קיומם של שני תאריכים על המסמך, כי לצורך ביסוס טענתו כנגד המסמך, היה על המשיב לשאול את העד מדוע יש שני תאריכים שונים על המסמך, אם הדבר רלבנטי; והיעדר חקירה בעניין, מלמד על כך שאף המשיב לא ראה בכך פרט חשוב.

     

71. עדותו זו של עו"ד י' מלמדת כי המנוח ידע להשיב על שאלות והיה ענייני בתשובותיו ואף חתם על המסמך אותו הביא עו"ד י' לבית החולים. עוד עולה מהדברים כי המבקשת עצמה הייתה מודעת להתחייבות המנוח לתת למשיב ורעייתו את זכויותיו בדירה עת הדבר הובא לידיעתה על ידי עו"ד י', ופעלה לשכנע את המנוח לשנות החלטתו זו. מכלל הן אתה שומע לאו- דומני כי מעדותו זו של עו"ד י' בדבר פועלה של המבקשת, ניתן ללמוד כי היא לא הייתה מודעת כלל לקיומה של הצוואה עצמה, אחרת הייתה מנסה לשכנע את המנוח לבטלה גם כן.

     

    עדותו של עו"ד א'

     

72. בהמשך העיד עו"ד א' אשר ערך את הצוואה והיה אחד מעדיה. בתשובתו לשאלה מדוע המנוח הוריש הכול למשיב ונישל את שבעת ילדיו ורעייתו, השיב עו"ד א' כי המנוח הסביר לו את סיבותיו אך הוא לא ראה לנכון לציין זאת בצוואה מפאת נימוס. אמנם, המנוח היה אדון לרכושו והוא יכול היה לעשות בו כרצונו וגם אם לא חלה על עורך הצוואה חובה משפטית לשאול ולקבל הסבר בדבר אופן חלוקת הרכוש על ידי המוריש, הרי שעו"ד א' העיד שקיבל הסבר מדוע נושלה כל משפחת המנוח למעט המשיב, אך לא סיפק הסבר לכך בצוואה עצמה או בעדותו בבית המשפט.

     

73. עו"ד א' העיד כי הקריא את הצוואה למנוח והלה אישר כי הבין וחתם עליה בפניו. בנוסף נכח במעמד עורך דין י' א' אחיו ושותפו למשרד של עו"ד א'.

     

74. דומני כי מקום בו מדובר באדם אשר אותו ואת רעייתו, המבקשת, מכיר העד מילדותו (סעיף 4 לתצהירו) אשר הגיע על כיסא גלגלים לאחר אשפוז ממושך בבית החולים; והמצווה מנשל בצוואתו זו את כל משפחתו למעט יורש יחיד, אשר הוא זה שהביא את המסמכים לעורך הדין ויצר את הקשר בין המנוח לבין עורך הדין, מצופה מעורך הדין העורך את הצוואה לחקור בעניין, לבדוק היטב את הדבר ולוודא שלא הופעלו על המנוח כל לחץ או השפעה בלתי הוגנת ולתעד זאת, בתרשומת פנימית לכל הפחות. זאת לא נעשה בענייננו, כפי שהעיד עו"ד א'. יצוין כי ניתן היה להעיד גם את העד הנוסף לחתימה על הצוואה, עו"ד א', אך הדבר לא נתבקש על ידי מי מהצדדים.

     

    עדות המבקשת

     

75. ביום 16.05.2019 נחקרה המבקשת על ידי בית המשפט (כב' השופטת מיכל ברדנשטיין). אף בדיון ההוכחות שהתקיים ביום 8.6.2021 נחקרה המבקשת. בשני הדיונים השונים המבקשת ענתה תשובות מבולבלות וניכר כי מחלתה הקשה (נמסר בדיונים כי המבקשת לקתה במחלת הסרטן), עם כל הצער בדבר, משפיעה על תשובותיה ועל זיכרונה. בתחילה אמרה המבקשת כי ידעה על הצוואה כשבעלה היה בבית החולים; בהמשך אמרה כי נודע לה על הצוואה עם בואו של שליח שהגיע לחתימה לאחר מות בעלה. ניכר כי עדותה של המבקשת אינה קוהרנטית, אך אין מדובר, לדעתי, בעדה שאינה דוברת אמת אלא באישה מבוגרת וחולה, שניסתה לענות כמיטב יכולתה, אך לא ניתן לקבוע ממצאים על פי עדותה, זאת אף לדבריה "הזיכרון שלי לא כל טוב עכשיו" (שורה 3 עמ' 7 לפרוטוקול) ואידך זיל גמור. לאור האמור, לא התרשמתי שניתן להסיק ממצאים מעדותה של המבקשת בבית המשפט.

     

    עדות המשיב

     

76. בדיון ההוכחות שהתקיים ביום 29.06.2021 נחקר המשיב. המשיב ענה לחלק מהשאלות בתשובות מהוססות ואף תשובות לא מקובלות, כגון שיש לשאול את אביו, המנוח, את השאלות ולא אותו. המשיב לא ידע להסביר מדוע המנוח החליט לנשל את כל המשפחה, לרבות רעייתו אשר טיפלה בו במסירות במשך שנים ולהוריש לו הכול כיורש יחיד. המשיב לא ידע לספק הסבר מדוע לאחר חתימת הצוואה, המנוח רצה להעניק במתנה את הדירה למשיב ולאשתו וזאת בטווח של מספר ימים לאחר מכן. המשיב לא סיפק הסבר איך ידע המנוח ואיך הצליח להגיע בגפו למשרדו של עו"ד א' לחתימה כאשר זמן קצר לאחר מכן הוא אושפז בגין מצבו וכאמור הלך לעולמו בעת אותו אשפוז. סבורני כי כל אלה מגבשים את קיומה של השפעה בלתי הוגנת של המשיב על המנוח.

     

    עדות רעיית המשיב

     

77. רעיית המשיב, הגב' א', (להלן: "רעיית המשיב") העידה בפניי אף היא. עדותה ניתנה לאחר שנכחה ושמעה את עדותו של המשיב. יצוין כי רעיית המשיב לא שפכה אור על נסיבות החתימה על הצוואה או ההתחייבות למתן המתנה ולא מצאתי את עדותה כמועילה למי מהצדדים בהכרעה בתיק דנן. העדה ענתה לפי מיטב ידיעתה ובהגינותה אמרה שפחות הייתה מעורבת ומכאן שפחות זכרה את קרות האירועים, ואף במענה לשאלת ב"כ המבקשת האם המנוח אהב אותה ואת המשיב יותר משאר הילדים, השיבה שאינה יודעת את מי יותר ושיודעת שאהב את המשיב ואותה.

     

    מבחנים נוספים לבחינת קיומה של השפעה בלתי הוגנת

     

78. אשר לשאר המבחנים לבחינת קיומה של השפעה בלתי הוגנת, הרי שבהקשר זה אין מחלוקת כי למנוח היו קשרים הדוקים עם אחרים. המוריש היה נשוי לרעייתו במשך זמן רב והיו להם שמונה ילדים כשאחד מהם הינו המשיב. לדברי המשיב "למנוח היה קשר עם ילדיו האחרים ועם אשתו" ולא יסף. בכך נעוץ מכשול למשיב. בהלכת מרום אוזכר מבחן הנישול שדן בעריכת צוואה השוללת את הירושה על פי דין. המשיב טוען כי המנוח היה בקשר עם רעייתו ועם יתר שבעת הילדים. בכך למעשה המשיב "גובר" על מבחן הקשרים האחרים של המורשים. ואולם, המשיב לא מספק הסבר כלשהו לכך שהמוריש החליט לנשל את כל יורשיו על פי דין ובהם אשתו, מזה שנים רבות, אשר טיפלה בו במסירות רבה; ומצא דווקא להוריש את רכושו למשיב ולו בלבד.

     

79. מקום בו היה המשיב מספק הסבר לפעולה חריגה זאת, היה ניתן לשקלה ולבוחנה; אך בעניינו לא סופק כל הסבר לכך והדבר אומר דרשני. יפים לכך הדברים הבאים:

     

    "עם זאת, שלילת קיומו של מניע נראה לעין לנישול היורשים החוקיים עשוי לתמוך באפשרות שהצוואה נעשתה עקב השפעה בלתי הוגנת. (ע"א 36/88 ד' זלוף ואח' נ' ש' זלוף [32], בעמ' 188-189)."

     

80. במקרה דנן אפילו המשיב הופתע לדבריו כי הוא היורש היחידי. פליאתו זו, לו הייתה כנה, הייתה במקומה. ראה עדותו של המשיב (פרוטוקול הדיון, שורה 26 עמ' 43):

     

    "לא היה לא מוזר שהוא נותן לך הכול?

    הופתעתי"

    בדומה, נשאל המשיב מדוע המנוח העדיף אותו והשיב בתשובה: (פרוטוקול הדיון, שורה 34, עמ' 43)

    "אין לי הסבר".

     

81. לזאת יש להוסיף כי בתיק הקשור, תמ"ש 25198-06-18 , טען המשיב בסעיף 37 לכתב התביעה המתוקן שהוגש על ידו, בהאי לישנא:

     

    "התובע יטען כי ההורים היו נשואים ז"לז כ-50 שנים, חיו תחת קורת גג אחת, הביאו שמונה ילדים לעולם, ניהלו חיי נישואין הרמוניים באהבה המושתתים על אדני השוויון והכבוד ההדדי..."

     

    כמו כן, בחקירתו אמר:

    "אשתי היא כגופי, כל מה ששלי שלה, אבא שלי רצה לעשות את זה בצורה כזאת."

     

    אף על פי כן, כשנשאל מדוע המנוח נישל את אשתו, המבקשת, לה היו נשוי כאמור שנים רבות וחי עמה בהרמוניה אפילו לדברי המשיב, לא ניתן לכך כל הסבר. מחד, המשיב טוען שאשתו היא כגופו וכל מה ששלו שלה, מכאן שלשיטתו, לפחות בכתב התביעה שהגיש לצורך קבלת סעד הצהרתי, זוהי גם מהות הקשר שהיה בין המנוח למבקשת; ומאידך, כשנשאל מדוע המבקשת, רעייתו של המנוח מזה עשרות שנים נושלה מהירושה ולא זכאית לקבל אף לא שקל אחד, לא מצא לתת לכך הסבר.

     

82. העובדה כי במצב הרפואי בו היה נתון שבועיים טרם מותו, מצא המנוח לנשל את רעייתו ויתר ילדיו ולהוריש למשיב לבדו את כל רכושו, מעלה עננה כבדה מעל טענות המשיב ומביאה את בית המשפט למצוא כי במקרה דנן הייתה על המנוח השפעה בלתי הוגנת מצד המשיב. יפים לכך הדברים הבאים בהלכת מרום:

     

    "שיקול נוסף העשוי להנחות את בית-המשפט בבחינת העובדות שברקע הנישול, כרוך במספר היורשים על-פי הצוואה. כאשר הנהנה, שלגביו מבקשים להחיל את החזקה, נקבע על-ידי המצווה כיורש יחיד או עיקרי של נכסי העיזבון, הנטייה לקבוע שהייתה השפעה בלתי הוגנת מצדו על המצווה תהיה חזקה יותר מאשר במקרה שבו חילק המצווה את ירושתו בין יורשים מספר. אך הזהירות הננקטת לאורך כל הדרך, מקומה יפה גם כאן: העובדה שהנהנה הוא היורש היחיד, כשלעצמה, אינה מוכיחה, אף לא לכאורה, שהנהנה גרם לעשיית הצוואה בהשפעה בלתי הוגנת על המצווה (ע"א 851/79, 160/80 ש' בנדל ואח' נ' ד' בנדל (להלן – פרשת בנדל [33]), בעמ' 106 וע"א 1099/90 שילה שרוני ואח' נ' שאול שרוני [34], בעמ' 794). אך היא מהווה שיקול רלוונטי, אחד מני רבים, העשוי להצטרף לשיקולים אחרים או להיסתר על-ידי שיקולים נוגדים."

     

83. המשיב טוען בסיכומיו כי אחיו ואחיותיו, יתר ילדיהם של המנוח והמבקשת, לא העידו ומכאן שיש לקבל את החזקה כי מי שיכול היה לזמן עדים ולא עשה כן חזקה שהיו מעידים לרעתו. דומני כי טענה זו פועלת על המשיב כחרב פיפיות. ראשית, המשיב בעצמו לא זימן את עו"ד י' שהיה עד לחתימת הצוואה. שנית, האחים הצהירו כבר בתחילת ההליך כי הם תומכים במבקשת והם אוחזים באותה דעה עמה; ומכאן שהמבקשת לא ראתה צורך להביאם. לו המשיב סבר כי היה בעדותם להעיד לטובתו, יכול היה לבקש לזמנם לעדות, זאת לא עשה.

     

84. לאור כל האמור, מצאתי כי עלה ביד המבקשת להוכיח את קיומה של חזקה בדבר השפעה בלתי הוגנת מצד המשיב על המנוח, ומנגד- לא עלה ביד המשיב להפריך טענה זו. משכך, אני מקבל את טענת המבקשת כי המשיב הפעיל על המנוח לחץ והשפעה בלתי הוגנת לעריכת הצוואה לטובתו.

     

    מעורבות בעריכת הצוואה

     

85. האם המשיב לקח חלק בעריכת הצוואה? מהחקירה עולה כי המשיב יצר קשר עם עו"ד א', מסר לו פרטים, צילם מסמכים, העביר את המסמכים לעו"ד ובזה לדבריו א' חלקו של המשיב הקשור לצוואה. האומנם? וגם- אם המשיב לקח חלק בעריכת הצוואה האם יש בכך כדי לפסול את הצוואה או שמא יש בכך בכדי להוסיף למארג הנסיבות בדבר ההשפעה הבלתי הוגנת.

     

86. בחקירתו העיד המשיב כך:

     

    "התקשרתי לעו"ד א' שאלתי אותו אם הוא מתעסק בצוואות, והעברתי את הטלפון שלו לאבי.

    בהמשך אמר שמסר את המסמכים לעו"ד כך:

     

    "נכנסתי למשרד שלו ונתתי, השארתי לו את זה במשרד והלכתי."

     

87. סעיף 35 לחוק הירושה קובע כדלקמן:

    "הוראת צוואה, פרט לצוואה בעל-פה, המזכה את מי שערך אותה או היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה, והוראת צוואה המזכה בן-זוגו של אחד מאלה – בטלה".

     

88. סעיף זה מונה שלוש עילות בהן יש לבטל הוראה המזכה אדם או בו זוגו בצוואה והעילות הן כדלקמן:

    1. עורך הוראת הצוואה

    2. מי שהיה עד לעשייתה

    3. מי שלקח באופן אחר חלק בעריכתה

        

89. במקרה דנן, יש להידרש לעילה האחרונה ברשימה זו בדבר בירור קיומו של אדם שלקח חלק בעריכת הצוואה באופן אחר. לגבי אדם הלוקח חלק בעריכת צוואה נקבע בפסק דין בע"א 6496/98 בוטו נ' בוטו, (פס"ד מיום 4.1.2000, פורסם במאגרים המשפטיים) כך:

     

    "..החוק יוצר הנחה חלוטה כי מי שלוקח חלק בעריכת הצוואה השפיע שלא כדין על המצווה. חזקה זו אין לסתור אף לא בהבאת ראיות המלמדות כי שלבים אחרים בהליך היווצרותה של הצוואה היו נקיים מפגם. העובדה שהנהנה על-פי הצוואה לא ערך אותה והעובדה שלא היה עד לעשייתה, עשויים להעיד על כך שהוראת הצוואה ניתנה בסופו של יום מרצון חופשי, אולם אם 'לקח הוא חלק בעריכתה באופן אחר', אין תוקף להוראה המזכה אותו - אפילו הייתה זו הוראת אמת"."

     

90. במקרה דנן המשיב טוען כי לקח חלק פעוט ביצירת הקשר בין המנוח לבין עורך הדין א'. המשיב אישר כי הוא יצר את הקשר עם עו"ד א' ושאל אותו אם הוא עוסק בצוואות. המשיב אישר כי מסר פרטים על רכושו של המנוח לרבות מסירת מסמכים ולרבות העברת מעטפה סגורה ממשרדו של עו"ד א' לאביו. בזה לדבריו תמו מעשיו בחלקו בעריכת הצוואה. ואולם, מעדותו של עו"ד א' ניתן ללמוד כי המשיב ידע את תוכנה של המעטפה, דבר שהמשיב לא התייחס אליו בתצהירו; ונראה כי הוא מבקש לשוות להעברת המעטפה נופך שונה. הדבר נובע לדעתי מרצונו של המשיב להרחיק עצמו ממעורבות בעריכת הצוואה.

     

91. בבע"א 586/03 חרמון נ' גולוב פ"ד נ"ט (3)1 נקבע כי יש להסתכל על המכלול בזו הלשון:

    " ... השכל הישר מורנו גם, כי הצטברותם של אירועים וזיקות שאולי כ"א מהם כשלעצמו לא היה בו כדי להציב תווית של נטילת חלק בעריכת הצוואה, הנה בהיקצבם יחד, "במבט-על" אל המכלול, יוצרים הם אותה השתתפות בעריכתה שיש בה כדי לפסול..."

     

92. כאשר נקבע כי אדם לקח חלק בעריכת הצוואה בהוראה בצוואה המזכה אותו, ישנה חזקה חלוטה בדבר קיומה של השפעה בלי הוגנת ויפים לכך הדברים והאסמכתאות בת"ע (משפחה אשדוד) 24418-04-17פלוני נ' פלונית(פורסם במאגרים המשפטיים):

    ‏

    הפסיקה חזרה וקבעה, כי ביסוד ההוראה שבסעיף 35 לחוק הירושה, חזקה חלוטה בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת (ראו:  ע"א 529/69 רוזנהויזר נ' כהן פ"ד כ"ד(2)93; ע"א 99/86 זיידה נ' זיידה פ"ד מ'(3) 105;  ע"א 1079/92 גדליה נ' דאלי פ"ד מ"ז (5) 431; ע"א 2500/93 שטיינר נ' איגוד עולי מרכז אירופה, פ"ד נ (3) 338; ע"א 6496/98 בוטו נ' בוטו  פ"ד נ"ד (1) 19; ע"א 2098/97 בוסקילה נ' בוסקילה פ"ד נ"ה (3) 887)."

     

93. נקבע בפסיקה כי יש לבחון האם נטל הנהנה חלק בעריכת הצוואה, ומה הייתה רמת המעורבות שלו - וזאת בהתאם לנסיבות של כל תיק ותיק. לא כל מעורבות תביא לכך שהוראה מזכה תבוטל ומנגד מעורבות גדולה בעריכת הצוואה תביא בהכרח לביטול הוראה שכזו.

     

94. בתצהירו של עו"ד א' נכתב כי הוא קבע עם המנוח שיגיע אליו ביום שישי לבדו והמשיב לא היה נוכח כלל במפגש. עוד הצהיר עו"ד א' כי קודם להגעת המנוח למשרדו, נשלחה אליו טיוטת הצוואה, באמצעות המשיב, במעטפה חתומה ונוסח הטיוטה שהוכן היה מקובל על המנוח. דומני כי מצב הדברים היה כי המשיב הסיע את המנוח למשרדו של עו"ד א' והותירו בחצר המשרד. לא מן הנמנע שדבר הבאת המנוח ע"י המשיב לא הובאו לידיעתו של עו"ד א', אך רק ניתן לצפות שבמצבו הוא היה נשאל, ולו על מנת להביע עניין ברווחתו, כיצד הוא הגיע למשרדו של עורך הדין.

     

95. בהקשר זה יש לציין כי לו היה טוען המשיב כי הוא אכן הביא את אביו אל עורך הדין ויצא אל מחוץ למתחם המשרד והמתין עד שיקראו לו בתום עריכת הצוואה, הדבר היה מתיישב על הדעת, שכן לכשעצמו, אין כל פסול בכך שהנהנה יביא את המצווה אל עורך הדין. אך כאשר המשיב מכחיש מכל וכל שהוא הביא את אביו למשרד עורך הדין ומציג תזה ולפיה המנוח עבר דרך חתחתים לבדו עד שהגיע למשרדו של עורך הדין; והכל כשהמנוח מרותק למיטתו ואינו יוצא מביתו כלל, הרי שהדבר מלמד יותר מכל על מעורבות פסולה של המשיב בעריכת הצוואה.

     

96. על בית המשפט להתבונן בתיק בכללותו, להביא בחשבון את כלל הנסיבות ויפה לכך הלכת החוטים השזורים. בהקשר זה, יפים הדברים שנקבעו בת"ע (משפחה פתח תקוה) 67740-12-18ט' פ' נ' האפוטרופוס הכללי(פורסם במאגרים משפטיים):

     

    ‏ "בהתאם לפסק הדין בעניין  בע"מ 4459-14 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו]  על בית המשפט לבחון את כלל הנסיבות בהן נערכה הצוואה וכאשר מונחות לפני בית המשפט ראיות נסיבתיות שונות, שאף שאין בכל אחת מהן לבדה כדי לבסס קבלת ההתנגדות, על בית המשפט להתייחס לכל אותן נסיבות, כרשת של חוטים שזורים "חוטים שונים של עילות שונות – הגם שלא היה בכוחו של כל אחד מהם לבסס עילה עצמאית – יכולים להישזר יחד, לרבדים המחזקים ומבססים את ההשפעה הבלתי הוגנת. השפעה בלתי הוגנת העולה עד כדי שלילת הבחירה החופשית של המצווה, הינה מבחן דינאמי ורחב כקשת החיים. בית המשפט המחוזי נעזר בחוטים השונים כדי להגיע לראייה כוללת המשקפת את מלוא התמונה""

     

97. פירוש הדבר בעניינינו הוא שגם אם המשיב לא היה מעורב לחלוטין בכל שלבי עריכת הצוואה, הרי שהסתרת הדרך בה הגיע המנוח למשרדו של עורך הדין, מחזקת את התהיות ובהתאם להלכת החוטים השזורים, מחזקת את החשש להשפעה בלתי הוגנת שהופעלה על המנוח.

     

98. לאור כל האמור לעיל, ובשים לב לכלל הנסיבות של עריכת הצוואה, נישול כל בני המשפחה לרבות רעייתו של המנוח מזה שנים רבות, שבעת ילדיו וההורשה לילד אחד- המשיב, אשר בעצמו לא סיפק הסבר לכך, בשים לב למצבו הרפואי של המנוח ולכך שלא יכול היה להגיע בגפו למשרדו של עורך הדין, כאשר התחושה המתקבלת היא שהמשיב פעל במחשכים כדי לשכנע את אביו להוריש לו את כל רכושו, מצאתי כי המנוח הושפע בצורה בלתי הוגנת ואני מורה על קבלת התנגדותה של המבקשת לצוואת המנוח.

     

99. לאחר שהבאתי בחשבון את דרך ניהול ההליך, הימשכו, הימנעות המשיב מהבאת הבקשה לצו קיום הצוואה לידיעת המבקשת או לאחד מיתר ילדיה, ולאחר שמצאתי לקבל את הטענה לקיומה של השפעה בלתי הוגנת על המנוח, מצאתי להטיל על המשיב הוצאות בסך 25,000 ₪ אשר ישולמו למבקשת וזאת בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין אחרת יישאו ריבית והצמדה.

     

100. המזכירות תואיל להמציא לצדדים ולסגור את התיק.

      

      

     ניתן היום, כ"ו כסלו תשפ"ו, 16 דצמבר 2025, בהעדר הצדדים.