פס"ד בתביעה לקיום צוואה והתנגדות לה

בפני תובענה לקיום צוואת המנוחה **** ז"ל שנערכה ביום 00.06.2008 והתנגדות לה.

כמו כן הוגשו תובענות לקיום צוואה מוקדמת מיום 00.6.2003 ולהוכחתה בהעתק.

רקע כללי:

1. המנוחה **** ז"ל, הלכה לבית עולמה ביום 00.7.2018. בהתאם לרשום בתעודת הפטירה של המנוחה, היא נולדה בשנת 1911, דהיינו בעת פטירתה היתה כבת 107 שנים. התובעים טוענים כי מאחר והמנוחה עלתה לישראל מ***, ללא תעודות, שנת הלידה המופיעה בתעודת הפטירה איננה נכונה והמנוחה היתה למעשה צעירה יותר מהעולה מהמרשם.

    

2. המנוחה נפטרה כשהיא אלמנה. בחייה נולדו לה **** ילדים, *** נפטרו בינקותם, חמש בנות – הן הנתבעות, בן אחד – ***, הוא אביהם של התובעים נכדי המנוחה.

    

3. התובעים הגישו לקיום את צוואת המנוחה מיום 00.6.2008, שנערכה בפני העדים עו"ד ירון *** ומר ***, בה ציוותה המנוחה את כל עיזבונה להם, תוך נישול כל ילדיה, למעט זכות מגורים שניתנה לבנה בבית מגוריה עד אחרית ימיו. לציין כי הבן עזב כבר לפני מספר שנים את בית המנוחה והוא מתגורר במסגרת מוסדית.

    

4. הנתבעות הגישו התנגדות לקיום הצוואה, וכן הגישו לקיום צוואה מוקדמת משנת 2003, שנערכה בפני עו"ד גביזון. הוצגה גם צוואת בעלה של המנוחה שנערכה אף היא באותו מעמד. כמו כן הוגשה בקשה להוכחת הצוואה משנת 2003 בהעתק, משלא אותר מקור (להלן: "הצוואה המוקדמת").

    

5. בצוואתה המוקדמת המנוחה הותירה את עיזבונה לששת ילדיה, המתנגדות בהליך זה ובנה, בחלקים שווים ביניהם.

    

6. באשר לבן המנוחה – הנ"ל שינה גרסאותיו במהלך ההליך, פעם תמך בגרסת ילדיו הזוכים על פי הצוואה ופעם בגרסת אחיותיו המתנגדות לקיום. בנוסף, נחקר בעדות מוקדמת. להתרשמות בית המשפט עדותו היתה בלתי קוהרנטית, ולא ניתן להפיק ממנה מידע רלוונטי להליך. משכך, בשל עמדתו שהיתה לא ברורה, בן המנוחה לא צויין בכותרת פסק דין זה כאחד מבעלי הדין, ובית המשפט אף לא מוצא להסתמך על איזו מגרסאותיו.

    

7. צוואת המנוחה קויימה ע"י רשמת הירושה ביום 00.5.20, אך בדיון שהתקיים ביום 27.1.2022 בוטל צו הקיום וניתנה אפשרות להגיש התנגדות, שהוגשה, ומכאן פסק דין זה.

    

   טענות הצדדים בקצרה:

    

    

8. המתנגדות: טענתן המרכזית של המתנגדות היתה כי המנוחה היתה בלתי כשירה לערוך צוואה בשנת 2008, אז היתה בת כ 97 שנים, וכבר סבלה מדמנציה חמורה ולא ידעה להבחין בטיבה של צוואה. עוד נטען כי קיימת מעורבות של התובעים בעריכת הצוואה והשפעה בלתי הוגנת מצדם על המנוחה.

    

9. התובעים: התובעים הינם נכדי המנוחה, ילדי בנה. בשל גירושי הוריהם עת היו ילדים צעירים, עברו להתגורר בבית המנוחה והיא היתה להם כאם. המנוחה היא שיזמה עריכת צוואה לטובתם ולבקשתה פנה התובע מר *** לעו"ד ירון ***, שיצר קשר עצמאי עם המנוחה ונפגש עמה פעמיים. חתימת המנוחה על הצוואה הוסרטה ומהסרטון ניתן ללמוד על רצונה. המנוחה היתה כשירה והצוואה משקפת את רצונה.

    

   דיון והכרעה:

    

10. כבר עתה יאמר שמצאתי שיש להורות על פסילת הצוואה מהטעם שהמנוחה לא היתה כשירה בעת עריכתה וכי יש מקום לקיים את צוואתה המוקדמת. להלן יפורטו נימוקי.

     

    חוו"ד מומחה בית המשפט:

     

11. לבחינת טענות הצדדים בעניין כשרות המנוחה לערוך צוואה הוזמנו מלוא המסמכים הרפואיים והסוציאליים של המנוחה והועברו למומחה שמונה על ידי בית המשפט פרופ' שלמה נוי.

     

12. בהתאם לקביעת מומחה בית המשפט, ולאחר שסקר את המסמכים הרפואיים והסוציאליים שהונחו בפניו, קבע המומחה כדלקמן: "ניתן לקבוע כי במרבית התיעוד הרפואי שהונח בפני עולה כי כבר בשנת 2002 החלה לסבול מירידה קוגניטיבית, שהלכה והתדרדרה לאורך השנים, כאשר כבר בשנת 2007 נקבע באבחון פסיכוגריאטרי כי היא סובלת מדמנציה קשה ובינואר 2008 אף נקבע בהערכת תלות למוסד לביטוח לאומי כי היא חסרת תובנה ובעלת ליקוי רציני בשיפוט ואובחנה כסובלת מדמנציה במצב מתקדם. לכן, ניתן לקבוע כי הסבירות הגבוהה יותר היא שבמועד הנדון לא היתה המנוחה כשירה לבצע פעולות משפטיות."

     

13. התובעים טענו כי יש לפסול את חוו"ד המומחה או להורות לו לבצע בחינה מחודשת, תוך התעלמות ממסמך מיום 23.10.2007 שנערך במרפאת מומחים של המרכז הרפואי הגריאטרי בית החולים שמואל הרופא. במסמך זה, שכותרתו "אבחון פסיכוגריאטרי" וחתומה עליו ד"ר מישייב, צוינו תוצאות בדיקה שנערכה למנוחה על ידי ד"ר משייב: "שיתוף פעולה חלקי...קיימת ירידה קשה בזכרון לכל הטווחים, איננה מתמצאת בזמן ובמקום, שיפוט המציאות לקוי, בדיקת MMSE – 8/30. עלולה לאבד את דרכה כאשר יוצאת את ביתה...מדובר באשה עם תמונה קלינית של SEVERE DEMENTIA. תשושת נפש ואשר זקוקה להשגחה של 24 שעות ביממה ועזרה מלאה בתיפקודיה...".

     

14. יצויין כי ד"ר משייב הוזמנה לעדות אך הודיעה כי בשל מצבה הרפואי לא תוכל להתייצב.

     

15. ב"כ התובעים טען כי יש להוציא האבחון הפסיכוגריאטרי מהתיק, בהיותו מסמך שנערך לבקשת הנתבעת 1, לצורך פתיחת הליך משפטי – תיק אפוטרופסות למנוחה. מדובר לטעמו בחוו"ד שהוכנה לצורך הליך משפטי, מטעמו של בעל דין, ולפיכך פסולה.

     

16. טענה זו לעניין פסלות האבחון הפסיכוגריאטרי, לא מצאתי לקבל. ראשית – מדובר בחוו"ד שהומצאה למומחה בית המשפט בהסכמת שני הצדדים, ואין בהחלפת הייצוג בכדי לאפשר טענות שלא עלו בתחילה לעניין מסמך זה.

     

17. אך מעבר לכך וגם לגופו של עניין: בחקירתה הסבירה התובעת 1 כי הופנתה לביצוע אבחון למנוחה על ידי רופא המשפחה, כי מדובר בבית חולים ציבורי וכי היתה השתתפות של קופת החולים בעלות האבחון. קשה לקבל את המסקנה, שרופאה בבית חולים ציבורי, תבצע אבחון מוטה, שאינו משקף את התרשמותה, בשל רצון של בת המנוחה להגיש הליך אפוטרופסות לגבי המנוחה. בוצע באותה העת מבחן מיני מנטל למנוחה שתוצאתו 8/30, לא סביר שנתון אוביקטיבי זה, המעיד על דמנציה חמורה, הוטה בדרך כלשהי, בשל הכוונה להגיש את המסמך לתיק אפוטרופסות.

     

18. יתרה מכך וזה העיקר – המסמך הרפואי הנ"ל איננו מסמך יחיד המעיד על חוסר הכשרות של המנוחה בזמן הרלוונטי. כך למשל, ביום 20.1.2008, כחצי שנה לפני עריכת הצוואה, נערכה למנוחה הערכת תלות על ידי המוסד לביטוח לאומי (נספח 9 לתצהיר ע"ר מטעם המתנגדות). בהתרשמות עורכת הבדיקה צויין: "מצב רוח טוב - לא דיברה תמיד לעניין. אמרה שבישלה וכיבסה היום ויש לה עוד הרבה עבודה. שאלה אותה שאלה שוב ושוב למרות שנענתה בכל פעם." עוד ציינה עורכת הבדיקה: "...לבקשתי שתראה לי את חדרה הלכה לכיוון השירותים, הקשישה לא מתמצאת בחדרי ביתה." ובנוסף: "הקשישה לא התמצאה בחדרי ביתה לא ידעה את גילה וכתובתה, חזרה ושאלה שוב ושוב מתי תבוא המטפלת, למרות שהבת חזרה וענתה, לא הבינה מי אני ומטרת הביקור למרות הסבר חוזר." וכן: "הקשישה (שיתפה – מ.פ) פעולה באופן חלקי, היתה שקטה ורגועה, לא יזמה שיחה ענתה כשנשאלה לרוב לא לעניין." ולבסוף: "מדובר בקשישה חסרת תובנה ובעלת ליקוי רציני בשיפוט ולכן להערכתי זקוקה להשגחה."

     

19. גם מומחה בית המשפט ציין כי בנוסף לאבחון הפסיכוגריאטרי הועברו אליו מסמכים נוספים המעידים על חוסר כשרות של המנוחה במועד עריכת הצוואה, לרבות הערכת תלות למל"ל משנת 2002, כשש שנים לפני עריכת הצוואה, שם צויינה ירידה בזכרון וחוסר מודעות לצרכיה האישיים ולסכנות.

     

20. באשר לטענות התובעים כי במסמכים נוספים שהיו בתיקה הרפואי של המנוחה, כולל ביקורים אצל מספר רופאי משפחה לא מצוינת בעיה קוגניטיבית כלשהי, ראה בחקירת המומחה בפר' מיום 16.12.25, עמוד 30 שורה 15: "רופאי משפחה לא עושים אבחון כזה." ובעמוד 31 שורות 17-18: "רופאי משפחה לא עושים הערכה קוגניטיבית ב 90% מהמקרים כי אין להם זמן." ובאשר לטענה כי ההערכה הפסיכוגריאטרית היא חריגה בתיעוד הרפואי השיב המומחה: "ממש ממש ממש לא." (עמ' 31 שורות 21-22).

     

     

21. באשר לחוות הדעת הרפואית שצורפה כנספח 7 לתצהיר ע"ר של התובעים: מדובר במסמך רפואי שנערך לקראת עריכת הצוואה, על ידי ד"ר דני פישר, פסיכיאטר ופסיכוטרפיסט. הבדיקה בוצעה לבקשת עורך הדין שערך את הצוואה. הפניה לד"ר פישר נעשתה על ידי הזוכה על פי הצוואה והוא אף תיאם את ביקור המומחה אצל המנוחה (ראה חקירת הזוכה בפרוטוקול עמוד 34 שורות 28-31). ד"ר פישר לא הוזמן לעדות בבית המשפט.

     

22. על פי המסמך הרפואי של ד"ר פישר, המנוחה אמרה בפגישה עמה כי היא מבקשת להעביר רכושה לנכדיה התובעים, אשר גדלו אצלה לאחר גירושי הוריהם, מבקשת שבנה ימשיך לגור בבית גם לאחר מותה ואינה רוצה להוריש ישירות לבנה שכן "מעשה כזה יגרור אחריו "מלחמה" בין בנה לבנותיה." ד"ר פישר קבע כי המנוחה "צלולה, מתמצאת ומאורגנת מבינה משמעותה של צוואה, יודעת מיהם יורשיה הפוטנציאלים בנותיה ובנה, הביעה את רצונה וזאת מספר פעמים במהלך בדיקתה, להוריש את חלקה בביתה לשני נכדיה ולהם בלבד...".

     

23. אינני סבורה כי יש במסמך הרפואי של ד"ר פישר בכדי להביא לשינוי המסקנה שהמנוחה לא היתה במועד פטירתה כשירה לעריכת צוואה. ראשית – כאמור מעלה, ההתקשרות עם ד"ר פישר נעשתה על ידי הזוכה על פי הצוואה והוא הוזמן מראש במטרה לקבל חוו"ד בדבר קיומה של כשרות משפטית. בנוסף, לא צויין במסמך כי בוצעה בדיקה כלשהי של כשרות משפטית כגון בדיקת מיני מנטל או מוקה.

     

24. בנוסף, אין במסמך הסבר מדוע בחרה המנוחה לנשל את בנותיה מירושתה והטענה כי הורשה לבנה תגרור "מלחמה" בין הבן לבנות, מעלה תהיות. מדוע חששה מפרוץ "מלחמה" בעקבות הוראות צוואתה? מדוע סברה כי הורשה לנכדים לא תעורר התנגדות ואילו הורשה לבן תוביל ל"מלחמה"? אין במסמך תיעוד כי המנוחה התבקשה להרחיב ולבאר בעניין החשש שהעלתה ומקורו.

     

    תיקי האפוטרופסות:

     

     

25. אחר המנוחה התנהלו שני תיקי אפוטרופסות. הראשון נפתח בשנת 2007 והסתיים לאחר שבת המנוחה הודיעה שהיא חוזרת בה מרצונה להתמנות כאפ' והוסכם על רישום הע"א על בית המנוחה. בדיון שהתקיים ביום 13.10.09 אמרה באת כוח היועמ"ש כי "אין חולק שיש צורך באפוטרופסות." הליך נוסף נפתח בשנת 2015, ובעקבותיו מונתה הנתבעת 1 כאפוטרופא לענייני גוף ורכוש. בתסקיר שהוגש מצוין כי כל בנותיה של המנוחה הסכימו למינוי, הבן התנגד. המנוחה התגוררה אז בבית הנתבעת 1, והבן ניתק עמה קשר. צוינו טענות של כל הבנות כנגד הבן בדבר אלימותו לאורך השנים כלפי בנות המשפחה.

     

26. המידע העולה מתיקי האפוטרופסות, בדגש על התיק הראשון שנפתח, תומך במסקנה כי המנוחה לא היתה כשירה במועד עריכת הצוואה.

     

    צפיה בסרטון המתעד מעמד חתימת המנוחה על הצוואה.

     

27. במועד עריכת הצוואה, נערך סרטון המתעד את השיחה בין עורך הדין למנוחה ואת חתימת המנוחה (בטביעת אצבע) על הצוואה.

     

28. בנוסף, הוגש תמליל של סרטון עריכת הצוואה, צורף לתיק ביום 19.1.25.

     

29. ראשית יש להדגיש – הסרטון לא הוגש בהתאם לדין, לא צורף תצהיר של מי שצילם את הסרטון ועו"ד *** ציין שאינו זוכר זהות הצלם (עמ' 41 לפר' מיום 16.12.25). עו"ד *** אמר בחקירתו כי אינו זוכר בוודאות, אך סבור שזו היתה המטפלת, אך לאחר שבית המשפט צפה בסרטון עלה כי בנקודת זמן מסוימת המנוחה קוראת למטפלת להיכנס לחדר ולפיכך לא נראה שהמטפלת היא המצלמת. בנוסף, בסרטון נראים עורך הדין והעד הנוסף, כך שאף הם לא אלו שצילמו. זהות הצלם, שהיה נוכח במעמד החתימה, נותרה לא ידועה.

     

30. חרף אופן ההגשה של הסרטון, בית המשפט מצא לנכון לצפות בו.

     

31. לא היה בצפיה בסרטון בכדי לשנות את המסקנה כי המנוחה לא היתה כשירה לעריכת צוואה ואף נותרו לאחר הצפיה סימני שאלה ביחס לרצונה, לכשרותה ולאמירות שאמרה. אמנם, המנוחה נשמעה בסרטון מספר פעמים מזכירה את נכדיה ומשיבה לשאלות עורך הדין כי היא משאירה להם רכושה. אך במקביל, צפיה בסרטון מעלה מספר קשיים כפי שיפורט להלן וכן סתירות באמירות המנוחה וסימני שאלה באשר להבנתה וגמירות דעתה.

     

32. ראשית יש לציין כי בסרטון נראה עורך הדין מקריא למנוחה את הצוואה. מדובר בצוואה המחזיקה למעלה משני עמודים ומנוסחת בשפה משפטית. הצוואה מוקראת למנוחה בקצב מהיר, ונראה ברור כי קיים קושי לעקוב אחר הדברים הנאמרים למנוחה.

     

33. בנוסף, מספר אמירות של המנוחה, נראות חסרות פשר. כך למשל בעמוד הראשון לתמליל, שורות 23-26:

     

    "ירון (עוה"ד – מ.פ): כן, עכשיו אנחנו פה התכנסנו כי את רוצה לעשות צוואה, למי את רוצה לעשות צוואה?

    (המנוחה): לבנים שלי, בן, למי אני אעשה? והבן לא יצליח.

    ירון: לא יצליח.

    (המנוחה): למה? למה לא יצליח, יש דיונים, יש ממשלה והכל."

     

    ובהמשך בעמוד 2 לתמליל שורות 54-55, במענה לשאלת עוה"ד אם היא אזרחית ישראל, משיבה המנוחה: "**. יש את (שם) ו (שם) ו (שם)."

     

     

34. המנוחה מציינת מספר פעמים כי מורישה את רכושה לנכדיה, אך בהמשך, עמוד 7 לתמליל שורות 185-186 אומרת המנוחה: "הבנות יקחו כסף, יקחו הכל אבל הבית לא, הבית של הנכדים, בשביל אבא שלהם, הנה הוא גר במחסן."

     

    מדברים אלו עולה לכאורה כי המנוחה ביקשה לתת לתובעים את ביתה בלבד ולהוריש הכספים ויתר הרכוש לבנות. הצוואה איננה משקפת אמירה זו ומהתמליל עולה כי עורך הדין אף לא התעכב על הדברים על מנת לברר באותו הרגע אם יש לערוך שינוי בצוואה, שהוכנה מראש על סמך השיחה הראשונה שערך עורך הדין עם המנוחה.

     

35. יצויין כי בהמשך השיחה, עמוד 7 שורה 206 לתמליל, אומרת המנוחה "הכל לנכדים שלי. איפה הם ילכו? לאמא שלהם? לאבא שלהם? אני גידלתי אותם." אמירה זו סותרת כאמור אמירה קודמת באשר לאופן ההורשה, ועולה ספק באשר לגמירות הדעת.

     

36. בעמוד 8 לתמליל אומרת המנוחה: "מרצוני החופשי, אפילו...נגיד, נגיד ככה – אפילו הן פה, אפילו הן פה. אני אחתום לבן שלי." ועורך הדין שואל: "לבן שלך? לבן או לנכדים?" המנוחה משיבה: "לבן, לנכדים". עורך הדין: "לנכדים" והמנוחה עונה: "כן, אבל הוא...הם אותו דבר." גם כאן עולה שאלה – מה רצתה המנוחה באותו רגע? לצוות לבן? לצוות לנכדיה? והרי האמירה שהבן והנכדים הם "אותו דבר", אינה יכולה להיחשב כמספקת לקביעת הנכדים כיורשים.

     

37. גם אמירת המנוחה המופיעה בעמוד 5 לתמליל שורות 126-129 מעוררת תהיות כדלקמן: "אמנם הן הבנות שלי הן הבנות שלי, ואיך אומרים? הלב שלי, אבל מה? למה אומרים, *** למה אומרים? ילד בשביל מה ילד? בשביל קדיש, בשביל זה, בשביל ירושה, בשביל תורה, רק בשביל זה. בנות מה יעשו? אפילו אם למדה תורה, היא כמו אבן שהיא לומדת, כמו אפר. אין כמו הילד."

     

    אם זו היתה עמדת המנוחה לגבי הבנות, כי הבן הוא בין היתר "בשביל ירושה" והבנות אינן מתאימות לכך, כיצד מתיישבים הדברים עם הצוואה שעשו המנוחה ובעלה ז"ל מספר שנים קודם לכן, במסגרתה ציוו את כל רכושם בשווה בין ילדיהם, הן הבן והן הבנות? ויצוין כי נכדי המנוחה לא הופיעו בצוואה הראשונה של המנוחה ואילו בצוואת בעלה קיבלו יחד שישית העיזבון, חלף חלקו של הבן.

     

38. דהיינו, העמדה כי בנות אינן "בשביל ירושה", איננה מתיישבת עם התנהלות המנוחה ובעלה בעבר -הכנת צוואה הכוללת את הבנות כזוכות, ואיננה משקפת לפיכך את השקפת עולמה והשקפת עולמו של בעלה לאורך השנים.

     

39. לסיכום – הסרטון מעלה תהיות ביחס לרצון המנוחה ולגמירות דעתה - האם ביקשה להוריש לנכדים? לבן? לנכדים את הבית ולבנות את יתר הרכוש? האמירות סותרות. בנוסף, מספר אמירות של המנוחה אינן קוהרנטיות. כמו כן, הקראת הצוואה למנוחה בשפה משפטית ובמהירות, מעלה תהיות באשר ליכולתה לעקוב כנדרש אחר הדברים.

     

40. לא היה בסרטון שבית המשפט צפה בו, בכדי לשנות את מסקנתי באשר להעדר האפשרות לקיים את הצוואה.

     

41. באשר לטענות בדבר מעורבות הזוכים בעריכת הצוואה – אכן עלה כי הפניה לעורך הדין נעשתה על ידי הזוכה (לטענתו לבקשת המנוחה) וכך גם הפניה לד"ר פישר. יחד עם זאת, בכך אין די בכדי להביא כשלעצמו לפסילת הצוואה.

     

    לסיכום:

     

42. בית המשפט מקבל את ההתנגדות שהוגשה לצוואה מהטעם של העדר כשרות משפטית למנוחה לערוך את הצוואה במועד עריכתה.

     

43. באשר לצוואה המוקדמת – ניתן בזאת צו לקיום צוואת המנוחה מיום 00.6.03 ואישור להוכחת הצוואה בהעתק. ממילא, הצוואה מחלקת הרכוש בין היורשים על פי דין, ואין הבדל באופן חלוקת העזבון, בין מתן צו ירושה לבין מתן צו לקיום הצוואה המוקדמת.

     

44. צו לקיום הצוואה המוקדמת יחתם בנפרד.

     

45. הוצאות ההליך: הוצאות ההליך בסך של 25,000 ₪, ישולמו על ידי התובעים לנתבעות, באמצעות בא כוחן, בתוך 30 יום, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מהיום המיועד לביצוע התשלום ועד ליום התשלום בפועל.

     

46. ניתן לפרסום ללא פרטים מזהים.

     

47. כל התיקים יסגרו.

     

    ניתן היום, י' טבת תשפ"ו, 30 דצמבר 2025, בהעדר הצדדים.