מימון ישיר מקבוצת ישיר (2006) בע"מ נ' מרון - פסקדין

לפניי בקשה לסילוק תיק ההוצאה לפועל מס' 515534-10-16 (להלן: "תיק ההוצאה לפועל") שהוגש לביצוע על ידי המשיבה, בגין חוב של המבקש העומד על סך 35,196.49 ₪ שמקורו בהסכם הלוואה.

ביום 20/2/2023 הגיש המבקש בקשת התנגדות לביצוע שטר, וכן ארכה להגשת התנגדות, בתיק ההוצאה לפועל וזאת בחלוף כ-7 שנים מפתיחת התיק בלשכת ההוצאה לפועל.

ביום 31/3/2025 התקיים בפניי דיון במסגרתו העיד המבקש.

המבקש העיד במסגרת חקירתו הנגדית כי לא היה בקשר עם אביו במועד מסירת האזהרה בשנת 2017.

עוד הוסיף כי אינו מודע לעניין ההלוואה וכי עזב את הארץ בחודש אוגוסט 2015, כאשר ביקורו האחרון בישראל היה בין התאריכים 2/7/2016-12/7/2016.

בהחלטתי שניתנה בסוף הדיון קבעתי כי קיים ספק כי המסירה בוצעה כדין. בנוסף לכך התבקשה המשיבה להמציא לבית המשפט וכן למבקש את כלל המסמכים, לרבות הסכם ההלוואה וכן אישור המסירה.

ביום 27/4/2025 המציאה המשיבה את המסמכים כאמור.

ביום 23/5/2025 הגיש המבקש את הבקשה דנן.

טענות המבקש:

המבקש טען כי בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 31/3/2025 אשר קבעה כי קיים ספק ממשי באשר לביצוע המסירה כדין, העדר המסירה כדין אינו עוצר את מרוץ ההתיישנות. משכך, ומשחלף למעלה משבע שנים ממועד קרות העילה, יש מקום לסלק את התיק מחמת התיישנות.

עוד הוסיף כי השטר, נשוא הליך ההוצאה לפועל, בעל פגמים מהותיים לרבות זיהוי החותם או אימות חתימה, השולל ממנו תוקף אכיפתי.

המבקש עתר במסגרת הבקשה לפיצויים בגין עוגמת נפש על סך של 50,000 ₪ בטענה כי כתוצאה ממחדלי הנתבעת, ניתן נגדו צו עיכוב יציאה מהארץ, במסגרת הליך ההוצאה לפועל, אשר מנע ממנו להשתתף בהלוויית אביו.

טענות המשיבה:

המשיבה טענה כי פתיחת הליך ההוצאה לפועל עוצרת את מרוץ ההתיישנות. לטענתה, פעלה בהתאם לכתובת הרשומה של המבקש וזאת בהיעדר כל אינדיקציה כי עזב את הארץ או שינה את מקום מגוריו. עוד טענה כי בהעדר עדכון מטעם המבקש בדבר פרטיו החדשים או בדבר עזיבתו, ואף בשל העובדה כי לא הסדיר את חובו טרם עזיבתו, יש לראות במסירה ככזאת שבוצעה כדין.

עוד הוסיפה כי בהתאם לחוק עדכון כתובת, תשס"ה-2005 מוטלת חובה על המבקש לעדכן את כתובתו. לטענתה מחדל המבקש אינו יכול לשמש עילה להגנתו. כמו כן, בהינתן כי המבקש שילם את התשלומים כסדרם עד ליציאתו מהארץ יוצרת חזקה כי ידע על החוב.

עוד טענה המשיבה כי בהתאם לסעיף 9 לחוק ההתיישנות, תש"ח-1958 (להלן: "חוק ההתיישנות"), היות שהמבקש ביצע תשלומים בפועל עד לחודש יוני 2016 יש לראות בכך הודאה בקיום זכות, ולכן מרוץ ההתיישנות מתחדש מהמועד המאוחר בו בוצע תשלום זה. משכך, ולאור העובדה כי ההתנגדות והעברתה לבית המשפט בוצעה בחודש פברואר 2023 הרי שההליך ננקט בתוך תקופת ההתיישנות.

לשיטתה, המבקש לא העלה את טענת ההתיישנות באופן מפורש בהזדמנות הראשונה שהייתה לו ובכך פעל בניגוד להוראות סעיף 3 לחוק ההתיישנות ועל כן יש לראותו כמי שוויתר על טענת ההתיישנות.

המשיבה טענה כי נקטה בכל האמצעים להמצאה כדין על פי הכתובת הרשומה של המבקש כפי שמופיעה בהסכם. לטענתה, ננקטו כל הצעדים הדרושים על פי דין עת לא היה בידיה כל ידיעה אחרת ועל כן אין לזקוף לחובתה פגם במסירה. זאת ועוד, על המבקש מוטלת החובה לעדכנה בדבר שינוי מקום מגוריו.

בהתייחס לטענות המבקש בדבר פגמי השטר, טענה כי לשטר החוב יש חלק שכותרתו "אישור זהות" בה מופיעה חתימת מזהה מטעמה, אשר מהווה חיזוק לאמיתות החתימה והתחייבות המבקש.

למבקש לא קיימת כל עילה לפסיקת פיצויים, לשיטת המשיבה. לטענתה, פעולותיה נעשו בתום לב ובהתאם לדין, ההליכים שננקטו הינם בגדר הכלים שעמדו בפניה על פי דין במקרה של אי תשלום.

עוד טענה כי פיצוי בגין עוגמת נפש אינו סעד שניתן לבקש במסגרת הליך של התנגדות לביצוע שטר.

תשובת המבקש:

המבקש טען בתשובתו כי לא התגורר בכתובת המופיעה על אישור המסירה ובתצהיר המוסר, קרי החומה 10 ערד. יתרה מכך, כתובת זו לא נרשמה במרשם האוכלוסין. עוד הוסיף כי עדכן את כתובתו בקונסוליה הישראלית בסן פרנסיסקו.

לשיטתו, הגשת ההתנגדות אינה עוצרת את מרוץ ההתיישנות, כמו כן, ההתנגדות הוגשה על מנת להסיר את צו עיכוב היציאה מהארץ לצורך חידוש דרכונו.

זאת ועוד, טען כי עובר לחידוש הדרכון לא היה מודע כלל בדבר ההליך נגדו, ואף לא מודע ולא זוכר כל תשלום שבוצע על ידו ואין הוא מודע לפרטי השטר כלל.

המבקש ציין כי ההליך נודע לו לראשונה כאשר נחשף על ידי המשיבה מלוא חומר התיק ביום 24/4/2025.

עוד הוסיף כי אישור הזהות בשטר ההתחייבות הינו סעיף חלקי וכי לא הזדהה בפני אף אדם לצורך חתימה על השטר האמור ואף לא מסר את פרטיו בפני אף אדם בגין שטר זה. יתרה מכך שם המאשר כמו גם תעודת זהות המזהה אינם תקינים וחלקיים ומשכך השטר אינו תקין.

לטענתו לא התקיימה עסקה בין הצדדים וכי נטל ההוכחה להמצאת התמורה מוטל על המשיבה וככל ואין בידה להוכיח הסכם זה מדובר במקרה של כישלון תמורה.

דיון והכרעה:

אקדים אחרית לראשית ואציין כבר עתה כי לאחר בחינת כלל הראיות והמסמכים שהובאו לעיוני אני מוצאת להורות על ביטול הליכי ההוצאה לפועל שננקטו נגד המבקש וכן סגירת תיק ההוצאה לפועל, יחד עם זאת, מצאתי לדחות את טענת המבקש כי התביעה התיישנה.

אבהיר טעמיי:

ממצאי הצו למשרד הפנים:

בהתאם להחלטתי מיום 2/7/2025 לאור הטענות שהועלו על ידי המבקש, ולאחר שקילת עמדת הצדדים, ניתן צו למשרד הפנים ביום 3/7/2025 לקבלת פירוט כתובותיו של המבקש.

ביום 18/2/2026 המציאה המשיבה את ממצאי הצו לבית המשפט וטענה כי מעיון בממצאי הצו עולה כי המבקש אכן התגורר בעברו בעיר ערד אולם לא בכתובת בה בוצעה המסירה.

לטענתה, הכתובת בה בוצעה המסירה אומתה מול אביו של המבקש אשר לטענתה בהתאם לאישור המסירה וכן לתצהיר המוסר, הבהיר כי זוהי כתובת המבקש ויש לבצע את המסירה בכתובת זו, יחד עם זאת סירב אביו של המבקש לחתום על אישור המסירה.

עוד טענה כי המבקש הגיש את התנגדותו בחלוף 7 שנים, כך שמדובר בשיהוי רב ובלתי סביר אשר גרם למשיבה נזק ראייתי. לטענתה משנפתח תיק ההוצאה לפועל בשנת 2016, מרוץ ההתיישנות נעצר, וכי ניסיון המבקש לטעון להתיישנות עולה לכדי ניסיון לעקוף את השטר תוך העלאת טענה לפגם בפרוצדורה, בעוד שהשטר הוגש כדין ותוך התעלמות כי ההליך המשפטי החל במועדו.

המשיבה טענה כי המבקש היה מודע להתחייבויותיו כלפיה שכן מדובר בהסכם הלוואה לכל מטרה אשר שולם על ידו בתשלומים קבועים ובידיעה מלאה וזאת עד למועד סמוך לעזיבתו, כך שהתשלום האחרון התבצע ביום 25/4/2016. משכך, התשלומים מהווים, לשיטתה, הודאה בקיום החוב, באשר הפסקת התשלומים סמוך למועד עזיבתו מעידה על מחדלו בהנחה כי המרחק יקשה לגביית החוב.

בתשובת המבקש לממצאי הצו טען כי נטל ההוכחה למסירה כדין מוטל על המשיבה, אין די בהשערות וטענות כלליות בדבר ידיעה לכאורה.

המבקש חזר על טענתו כי הכתובת הרשומה האחרונה שלו הייתה בית הלל 25, רמת השרון שם התגורר החל מיום 21/1/2015, יתרה מזו, הכתובת החומה 10 ערד, שעל פי טענת המשיבה המסירה בוצעה לכתובת זו, אינה נמנית עם כתובות העבר שלו.

עוד הוסיף כי עזב את העיר ערד בהיותו בן 7 וכי עד לשנת 2015 מרכז חייו היה באזור רמת השרון. יתרה מכך, בשנת 2017 במועד המסירה כלל לא התגורר בישראל, משכך המסירה הייתה לכתובת שאין לה זיקה רשמית או עובדתית למבקש ועל כן אינה עומדת בדרישות הדין ואף אינה מהווה מסירה כדין לאור העובדה כי עזב את ישראל בשנת 2015.

לשיטתו, טענת המשיבה כי עזיבתו נעשתה לשם התחמקות אינה מתיישבת עם ציר הזמנים ונטענה בעלמא. ככל שהייתה התחייבות קודמת כלשהי ידיעה כללית בדבר ההתחייבות אינה שקולה לידיעה על פתיחת הליך משפטי ואינה פוטרת מחובת המצאה כדין.

עוד טען כי לא עולה מאישור המסירה כי בוצע מסירה אישית וכי הדין אינו מכיר במסירה טלפונית כהמצאה תקפה. בנוסף, הערת המוסר בדבר שיחה טלפונית אינה מקימה חזקת מסירה בפרט כאשר אין הוכחה למגורים משותפים.

זאת ועוד, לא הוצגה כל ראיה כי המשיבה פעלה לביצוע המצאה מחוץ לתחום או כי נעשה ניסיון סביר לאתרו. לטענתו, אין בחלוף הזמן כדי להעביר את נטל ההוכחה למבקש.

המבקש הוסיף כי לאור הספק כי בוצעה מסירה כדין, בוטלו ההליכים ובוטל צו עיכוב היציאה מן הארץ ועל כן הספק במסירה פועל לחובת המשיבה.

התיישנות:

סעיף 6 לחוק ההתיישנות קובע כי תחילת מניין תקופת ההתיישנות היא במועד שבו נולדה עילת התביעה. בפסיקה הובהר כי עילת תביעה מתגבשת כאשר כלל העובדות המהותיות המקנות לתובע זכות תביעה ממשית, המאפשרת לו לפנות לערכאות ולזכות בסעד המבוקש. (ראו רע"א 6774/19אפרידר החברה לשיכון ופיתוח לישראל בע"מ נ' עיריית ראש העין(נבו 25.5.2021); רע"א 4705/22חוה אליהו נ' עדנה ישראל-פור (אליהו) (נבו 29.9.2022(.

קיומו של "כוח תביעה" מחייב כי לא תעמוד בפני התובע מניעה אובייקטיבית להגשת התובענה, וכי לא יידרש להמתין להכרעה שיפוטית קודמת בעניין אחר שיש בה כדי להשפיע על עצם האפשרות להגיש את התביעה. (ראו ע"א 7589/13establishment adoka נ' מכון ויצמן למדע (נבו 8.6.2015(; ע"א 9128/11ד"ר מוניר טנוס נ' בולוס ובניו חברה לאירוח ותיירות בע"מ (בפירוק)[פורסם בנבו] (22.12.2014) .

נוכח האמור, מרוץ ההתיישנות נפסק עם עצם הגשת התובענה לבית המשפט. לעניין זה אין משמעות לשאלה אם כתב התביעה, הפותח את ההליך, הומצא למבקש או הובא לידיעתו אם לאו. עצם הגשת התביעה מלמדת כי המשיבה עומדת על זכויותיה ומבקשת לאוכפן, ועל כן אין לראות בה כמי שוויתרה עליהן או מחלה עליהן.

בהקשר של הליכי הוצאה לפועל, כבענייננו, נקבע כי תחילת מניין תקופת ההתיישנות נבחנת בהתאם למועד פתיחת תיק ההוצאה לפועל, ולא לפי המועד שבו נמסרה האזהרה לחייב. בנוסף, נקבע כי עצם נקיטת ההליך המשפטי והגשת התובענה לבית המשפט מביאים להפסקת מרוץ ההתיישנות, אף אם המבקש לא קיבל הודעה על כך או שלא הובא לידיעתו דבר פתיחת ההליך.

בעניין זה אפנה לדברי השופטת אפרת בוסני בת"ט (שלום ת"א) 6655-01-23יבגני ארליכמן נ' עבדאללה סלאמה אחמד(נבו 12.9.2023):

"[...] את מרוץ ההתיישנות יש למנות ממועד פתיחת תיק ההוצאה לפועל, ולא ממועד האזהרה. כבר נפסק כי "מרוץ ההתיישנות נפסק עם עצם הגשת התובענה בבית המשפט, גם אם דבר הגשתה לא הובא לידיעת הנתבע (ראו; ע"א 878/06 טרויהפט נ' עטיה (4.1.2009); ע"א 169/65 רשות הפיתוח נ' ירקוני, פ"ד יט (2) 595, 598 (1965); ע"א 2113/10 בן דוד נ' דיסקונט (18.7.2012); ת"ט (ירושלים) 16635-03-15 שלמה א אנגל בע"מ נ' יהודה וצלר (6.7.2015))."

הלכה זו יושמה גם במקרים בהם נטענה טענת התיישנות נגד שטר שהוגש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל " (ת"א (שלום ראשון לציון) 271/05מאורנ'ריחני - פורסם בנבו (2006)).

בענייננו, משנפתח תיק ההוצאה לפועל במועד הרלוונטי, הרי שעצם פתיחתו מהווה פעולה המפסיקה את מרוץ ההתיישנות, וזאת אף אם דבר פתיחת ההליך לא הובא לידיעת החייב, בענייננו המבקש באמצעות המצאת האזהרה. משכך, ובהיעדר בסיס עובדתי או משפטי המלמד כי חלפה תקופת ההתיישנות טרם פתיחת ההליך, אין מקום לקבל את טענת ההתיישנות שהעלה המבקש, ודינה להידחות.

אי המצאה כדין של האזהרה:

המצאת האזהרה מהווה שלב חיוני בהליכי ההוצאה לפועל, ובהיעדרה עשויים ההליכים שננקטו להיות בטלים מעיקרם (ע"א (ב"ש) 68/90 הבנק הבינלאומי נ' פישל (נבו 4.12.90)). לצד זאת, בעת בחינת בקשה לביטול הליכים, על בית המשפט לבחון גם את מאזן הנוחות בין הצדדים, בשים לב לתכליותיו של חוק ההוצאה לפועל.

במסגרת בחינת בקשות לעיכוב או ביטול הליכים נדרש איזון בין האינטרסים של הצדדים, תוך בחינת סיכויי ההליך ומאזן הנוחות. מחד, קיים אינטרס לזוכה (בענייננו המשיבה) לגבייה יעילה ומהירה של החוב ולהגנה על קניינו, כאשר עיכוב או ביטול הליכים עלול לפגוע בסיכוייו לגבות את החוב. מאידך, יש לשמור על זכויות החייב (המבקש בענייננו) ועל זכותו הבסיסית להליך משפטי הוגן, הכוללת בין היתר המצאה כדין של מסמכים, ובפרט המצאת אזהרה בהליכי הוצאה לפועל.

בהיעדר המצאה כדין, קיים חשש לנקיטת הליכים פוגעניים נגד בעל דין מבלי שניתנה לו הזדמנות ממשית להתגונן, דבר העלול לפגוע בזכויותיו ואף לערער את אמון הציבור בתקינות ההליך המשפטי. (ראו ת"ט (שלום עכו) 31267-01-23אסעד מג'ד נ' בנק ירושלים בע"מ)נבו 21.2.2023(;ת"ת (שלום עכו) 50202-09-22שריף סרחאן נ' בלנדר פי2פי ישראל בע"מ)נבו 2.2.2023); ת"ת (שלום עכו) 32126-11-22היבי סלים נ' נאיף קסום ובניו בע"מ)נבו 26.12.2022((.

בהתאם לנאמר לעיל, אי המצאה כדין של אזהרה במסגרת הליכי הוצאה לפועל אינה גורמת להתחדשות מרוץ ההתיישנות של התביעה ואף אינה מונעת את עצירתו. מרוץ ההתיישנות נפסק עם עצם הגשת הבקשה לביצוע השטר בלשכת ההוצאה לפועל, שהיא הפעולה הדיונית הקוטעת את מרוץ ההתיישנות.

עם זאת, פגם במסירת האזהרה משליך על זכויותיו הדיוניות של החייב-המבקש. המצאת אזהרה כדין מהווה תנאי מוקדם לנקיטת הליכי הוצאה לפועל ולהתחלת מניין המועדים החלים על המבקש, ובפרט המועד להגשת התנגדות לביצוע השטר. תכליתה של האזהרה היא להעמיד את המבקש על דבר קיומו של החוב וליידעו בדבר זכותו להגיש התנגדות בתוך 30 ימים ממועד המצאתה.

לפיכך, כאשר האזהרה לא הומצאה כדין, או כאשר נפל בה פגם מהותי (כגון היעדר הודעה בדבר זכות התנגדות), מניין הימים להגשת התנגדות אינו מתחיל. אין מדובר בפעולה טכנית בלבד, אלא במהלך מהותי שנועד להבטיח כי לא תיפגענה זכויותיו של החייב בטרם הוזהר כדין על הכוונה לנקוט נגדו בהליכי גבייה (רע"א 2793/01 לאופר נ' גבאי). רע"א 4779/05בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ נ' שלי בן דוד(נבו 15.3.2007)

באשר לטענת המשיבה בדבר חובתו של המבקש לעדכון כתובתו. הדין מטיל על כל תושב חובה לעדכן את מענו במרשם האוכלוסין. הפרת חובה זו עשויה להקים חזקה שלפיה מסמך שנשלח לכתובת הרשומה ייחשב כמומצא כדין, אך אם לא הגיע בפועל לידי הנמען, שכן בעל דין שלא עדכן את מענו מנוע מלטעון לפגם בהמצאה לכתובת הרשומה.

יחד עם זאת, אין מדובר בחזקה חלוטה, והחייב רשאי לסתור אותה אם יוכיח כי המסמך לא הגיע לידיו מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מקבלתו. בנוסף, מוטלת על הזוכה חובה לנקוט בשקידה סבירה לשם הבטחת תקינות ההמצאה, ובנסיבות מסוימות אין בפעולה מצומצמת, כגון ביקור יחיד במען הרשום, כדי לעמוד בדרישה זו.

מן האמור עולה כי טענת המשיבה לפיה היה על המבקש לעדכנה בדבר שינוי כתובתו אינה עולה בקנה אחד עם הוראות הדין. החובה לעדכן כתובת חלה כלפי מרשם האוכלוסין, ולא כלפי המשיבה, ובענייננו המבקש עמד בחובה זו ועדכן את כתובתו בהתאם להוראות החוק.

זאת ועוד, טענת המשיבה כי המסירה בוצעה בהתאם לכתובת שנמסרה לה על ידי המבקש אינה מתיישבת עם המסמכים שהוגשו על ידה. מעיון בשטר ההתחייבות שצורף לתיק עולה כי כתובתו של המבקש מצוינת בעיר רמת השרון ולא בעיר ערד. לכך מצטרף הרישום במרשם האוכלוסין, ממנו עולה כי המבקש לא התגורר בעיר ערד משך שנים רבות, נתונים אלה מחזקים את המסקנה כי ההמצאה בוצעה לכתובת שאינה כתובתו של המבקש במועד הרלוונטי.

יתרה מכך, עיון בטפסי אישור המסירה מלמד כי ההמצאה בוצעה על דרך של הדבקה, מתצהיר המוסר עולה כי אימות הכתובת נעשה, לכאורה, מול אביו של המבקש. ואולם, אין מחלוקת כי האב אינו מתגורר בכתובת האמורה ואף אינו מתגורר עם המבקש. בנסיבות אלה, אין באימות כאמור כדי לבסס כי מדובר בכתובת מגוריו של המבקש.

זאת ועוד, הלכה פסוקה היא כי המצאה בדרך של הדבקה היא אמצעי חריג אשר ניתן לעשות בו שימוש רק לאחר שנעשו ניסיונות סבירים למסירה אישית. בענייננו לא הוצגה ראיה לניסיונות כאמור, בנסיבות אלה, אין לראות במסירה כהמצאה כדין.

בעניין זה אפנה לדברי השופטת יהודית שטופמן בבר"ע (מחוזי ת"א) 1895/08פנינה שמואלביץ נ' טרמוסינטקס הנהלה בע"מ(נבו 20.7.2009) אשר קבע כדלקמן במקרה דומה למקרה עסקינן:

"[...] בענייננו, המסירה בוצעה, לכאורה, בהדבקה, בכתובת שעפ"י גרסת המערערת לא היתה כתובת החייב במועד הרלוונטי. האם זו המצאה כדין? תקנה 489 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעת כי: --- סוף עמוד 4 --- "489. הנמען לא נמצא או מסרב לקבל המצאה - שליח בי-דין שלא מצא שום אדם שאפשר לפי תקנות אלה להמציא לו כדין את הכתב, אף על פי שפעל בשקידה ראויה וסבירה, או שהאדם כאמור סירב לקבל את הכתב, ידביק את הכתב על הדלת החיצונית או במקום אחר נראה לעין בבית שבו רגיל האדם לגור או לעסוק." התקנה מאפשרת, אם כן, המצאה על דרך ההדבקה "בבית שבו רגיל האדם לגור או לעסוק בו". במקרה דנן, כך עפ"י תדפיס משרד הפנים שהוצג בפניי, החייב אינו נמצא בארץ מזה מספר שנים, מכאן שאינו מתגורר ואינו עוסק במען שעל דלתו הודבקה האזהרה. לפיכך, יש להסיק כי האזהרה לא נמסרה לו בפועל."

ידיעה בדבר החוב:

בהתייחס לטענת המשיבה כי ביצוע התשלומים על ידי המבקש מהווה ידיעה על קיום החוב, בהליכי הוצאה לפועל, הכלל הוא המצאה בפועל של האזהרה לחייב, בעוד שידיעה על עצם קיומה של האזהרה מהווה חריג בלבד. לפיכך, ידיעה כללית של החייב בדבר קיומו של חוב אינה מהווה תחליף להמצאה פורמלית של האזהרה ואינה פוטרת את הזוכה מחובת המצאה כדין. תכליתה של האזהרה היא להביא לידיעת החייב כי ננקטו נגדו הליכי הוצאה לפועל ולהעמידו על זכותו להגיש התנגדות.

בעניין זה יפים הדברים מפי השופט ד"ר מנחם רניאל בת"א (מחוזי חי') 25610-03-20מוחמד מחאג'נה נ' בנק הפועלים בע"מ (נבו 1.2.2022)

"[...] תנאי מוקדם לנקיטת הליכי גביה בהוצאה לפועל הוא המצאת אזהרה לפי כללי ההמצאה שבדין. חוק ההוצאה לפועל והתקנות מכוחו את הכללים נוקשים להמצאת אזהרה בטרם נקיטת אמצעי גביה. סעיף 12 לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979, קובע כי "אזהרה תהא ערוכה לפי טופס 2 שבתוספת הראשונה, ותומצא לחייב בדרך שנקבעה בסעיף 7 לחוק". על פי סעיף 7(ב)(1) לחוק ההוצאה לפועל, "המצאת האזהרה לידי החייב תהיה בדרך שממציאים כתבי בית-דין לפי תקנות סדר הדין". על חשיבות המצאת אזהרה לחייב בהליכי הוצאה לפועל עמד כב' השופט י' טירקל ברע"א 2793/01 לאופר נ' גבאי, פ"ד נו (1) 668, 671 (2001): "לענין הליכי הוצאה לפועל הכלל הוא שהמצאת האזהרה בפועל ממש הוא תנאי מוקדם לקיום ההליכים, או לתחילת מניינם של מועדים, ואילו הידיעה על דבר האזהרה, כ"כתחליף להמצאה" היא היוצא מן הכלל. המטרה העיקרית של המצאת האזהרה לחייב היא להעמידו על כך שעליו לשלם את החוב הפסוק או סכום השטרות, בבת אחת או בתשלומים, שאם לא כן אפשר שיינקטו נגדו הליכי אכיפה שונים. אין זה עניין של מה בכך"."

כאשר החייב שוהה מחוץ לישראל, המצאה לכתובת הרשומה בארץ, במיוחד אם אין מדובר עוד בכתובתו בפועל, עשויה להיחשב כהמצאה שאינה כדין. במצבים אלה על הזוכה לנקוט באמצעים מתאימים, כגון פנייה לרשם ההוצאה לפועל לקבלת מידע מרשות האוכלוסין וההגירה בדבר יציאות וכניסות החייב, או הגשת בקשה לבית המשפט לקביעת דרך המצאה מחוץ לתחום.

בעניין זה ראו (רשם ההוצאה לפועל ירושלים) 502439-08-21 חייב נ' (נבו 14.6.2023); (רשם ההוצאה לפועל חיפה) 518262-08-24 זוכה 1 נ' (נבו 11.9.2024); תלה"מ (משפחה חדרה) 42835-10-19פלוני נ' אלמונית(נבו 17.5.2020).

יש להוסיף כי גם אם לחייב הייתה ידיעה כללית על קיומו של חוב כלפי הזוכה, אין בידיעה זו כדי להשתוות לידיעה בדבר פתיחת תיק הוצאה לפועל נגדו, ואין היא מהווה תחליף להמצאה כדין של האזהרה. תכליתה של האזהרה היא להעמיד חייב על עצם נקיטת ההליכים נגדו ועל האפשרות שיינקטו כלפיו צעדי אכיפה, ועל כן אין לפגוע בזכויותיו של חייב אלא לאחר שהוזהר כדין. בהתאם לכך, הכלל בהליכי הוצאה לפועל הוא המצאה בפועל של האזהרה, בעוד שהסתפקות בידיעה בלבד מהווה חריג לכלל.

בנסיבות אלה, אין בעובדה כי המבקש ביצע תשלומים בעבר כדי ללמד כי הייתה לו ידיעה ממשית בדבר פתיחת תיק ההוצאה לפועל נגדו.

סיכומו של דבר, לאחר בחינת מכלול טענות הצדדים והראיות שהוצגו, מצאתי כי נפלו פגמים מהותיים בהמצאת האזהרה למבקש. פגמים אלו פגעו בזכותו הדיונית של המבקש לקבל הודעה כדין על נקיטת ההליכים נגדו ועל האפשרות להתגונן מפניהם.

בנסיבות אלה, ובהיעדר מסירה כדין, לא ניתן להותיר על כנם את ההליכים שננקטו בתיק ההוצאה לפועל. כל הליך שיפוטי חייב להתנהל תוך הקפדה על כללי ההמצאה הקבועים בדין, אשר תכליתם להבטיח כי לא ינקטו הליכי גבייה נגד אדם מבלי שניתנה לו הזדמנות ממשית להתגונן מפני ההליך.

משכך, אני מורה על ביטול ההליכים שננקטו נגד המבקש וסגירת תיק ההוצאה לפועל 515534-10-16 כמו גם סגירת תיק זה.

המשיבה תישא בהוצאות המבקש בסך של 5,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום מיום מתן החלטה זו שאם לא כן יישא הסכום ריבית שקלית מיום מתן ההחלטה ועד למועד התשלום בפועל.

זכות ערעור כחוק.

המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ז אדר תשפ"ו, 16 מרץ 2026, בהעדר הצדדים.