מדינת ישראל נ' גואטה

רציו

אחריות נהג הסוטה בזהירות לשול, לתאונה הנגרמת בשול - אינה מוחלטת; הנאשם עמד בנטל להוכיח כי סטייתו לשול נעשתה בזהירות המרבית.

1. כמצוות סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982, אני מודיעה על זיכוי הנאשם מהעבירות המיוחסת לו בכתב האישום וזאת מחמת הספק.

    

2. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו את העבירות הבאות:

   סטיה מנתיב נסיעה – עבירה בניגוד לתקנה 40 (א) לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961;

   נהיגה בחוסר זהירות, עבירה בניגוד לתקנה 21(ג) לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961;

   התנהגות הגורמת נזק וחבלות של ממש, עבירה בניגוד לתקנה 21 (ב)(2) לתקנות התעבורה, יחד עם סעיף 38 (3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א – 1961.

    

3. על פי עובדות כתב האישום, ביום 16.03.23, סמוך לשעה 15:45, הנאשם נהג באוטובוס ציבורי, בכביש 5, מכיוון מערב למזרח.

   אותה עת, נסע בשול מימין, בכיוון נסיעת הנאשם, אופנוע נהוג בידי מר פלוני.

   הנאשם נהג באוטובוס בחוסר זהירות, לא שם לב לדרך, סטה ימינה, חסם דרכו של האופנוע המעורב וגרם להתנגשות בין כלי הרכב; האופנוע המעורב נדחף ימינה והתנגש בגדר.

    

   כתוצאה מהתאונה כלי הרכב ניזוקו ונהג האופנוע המעורב נחבל בגופו חבלות של ממש בדמות קרע דרגה 4 בכבד (נתפר בניתוח), שברים בעצמות הפנים, בפה ובלסת, שבר באולנה מימין, עבר ניתוח ORIF RT ULNA, קרע בשריר פפילרי מאחורי המסתם הטריקוספידלי, שבר מרוסק במקסילה שמאלית עם מעורבות של infra-orbital foramen וקונטוזיה בריאה הימנית.

   המעורב שוחרר מבית החולים ביום 23.03.2023.

    

4. הנאשם הודה בנהיגתו ברכב בזמן ובמקום וכן הודה בתוצאות התאונה אך כפר בנהיגתו בחוסר זהירות ובאחריותו לתאונה.

    

5. בתיק נשמעו הראיות.

    

   מטעם המאשימה העידו 2 עדי תביעה: עת/1, רס"מ שלומי צוברי, בוחן תנועה; עת/2, מר פלוני, נהג האופנוע המעורב; כמו כן הוגשו מסמכים וראיות, רובם בהסכמה.

    

   מטעם ההגנה העיד הנאשם.

    

   סיכומי הצדדים

    

6. המאשימה בסיכומיה טענה כי אשמת הנאשם הוכחה מעבר לספק סביר – בהסתמך על עדויות עדי התביעה והמסמכים שהוגשו.

   לטענת המאשימה עדות הנאשם לא הייתה אמינה או הגיונית – הנאשם לא סיפק הסבר מדוע לא מנע את התאונה; בחקירתו הנגדית הנאשם התחמק ממתן תשובות.

   לאור האמור, המאשימה ביקשה להרשיע את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

    

7. ההגנה בסיכומיה, טענה כי אשמת הנאשם לא הוכחה מעבר לספק סביר.

   בפי ההגנה שתי טענות מרכזיות –

   האחת, אכיפה בררנית –נהג האופנוע המעורב לא הועמד לדין חרף נסיעתו האסורה על השול ובמהירות העולה על מהירות נסיעת רכב הנאשם.

   השניה, הנאשם נהג באוטובוס בזהירות מרבית – הוא סטה לשול בשל הידלקות נורת אזהרה באוטובוס, לפני סטייתו לשול האט, אותת ווידא שהשול פנוי; המאשימה לא הוכיחה היכן היה רוכב האופנוע בעת ירידת הנאשם לשול ולא מן הנמנע כי הרוכב נסע בנתיב הימני אחרי רכב הנאשם וסטה ימינה לשול רק לאחר ירידת רכב הנאשם לשול.

   לאור האמור, ההגנה ביקשה לזכות את הנאשם מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

    

    

    

   דיון והכרעה

    

8. אין למעשה מחלוקת עובדתית לגבי הנתונים הבאים:

   הנאשם נהג באוטובוס הסעים מיוחד בנתיב הימני בכביש 5 וסטה לשול הימני (סע' 10-12 לסיכומי ההגנה, הודעת הנאשם – ת/7);

   עובר לתאונה, נהג האופנוע המעורב נסע בשול הימני במהירות העולה על מהירות נסיעת רכב הנאשם (עדות הבוחן, תמליל הדיון מיום 25/05/25 עמ' 1, ש' 17-18, ש' 32);

   התאונה התרחשה בשול הימני – דופן שמאל של האופנוע פגעה בדופן ימין ובמראת צד ימין של רכב הנאשם; האופנוע נהדף לימין, פגע בגדר בטיחות והרוכב הועף לתעלה.

    

9. השאלה שבמחלוקת היא שאלת האחריות לתאונה;

   לטענת המאשימה: האחריות לתאונה רובצת לפתחו של הנאשם - הוא חב בחובת זהירות בעת סטייתו ימינה מהנתיב הימני לשול – וחובה זו חלה גם כלפי נהג הנוסע בשול; הוא לא היה חייב לסטות מיד לשול גם אם נדלקה נורת אזהרה וסטייתו ימינה לא נעשתה בזהירות.

   לטענת ההגנה: האחריות לתאונה רובצת לפתחו של נהג האופנוע המעורב שנסע במהירות על השול בו אסורה נסיעתו; סטיית הנאשם ימינה היתה מוצדקת – בשל הידלקות נורת אזהרה; סטייתו ימינה נעשתה בזהירות מרבית – הנאשם אותת, האט ובחן את השול אשר היה פנוי טרם סטייתו.

    

10. לאחר שבחנתי את גרסאות הצדדים, עיינתי בראיות שהוגשו מטעמם ושמעתי העדויות, לא שוכנעתי מעבר לכל ספק כי הנאשם אחראי לגרימת התאונה. להלן נימוקי.

     

    גרסאות הצדדים

     

    גרסת המאשימה

     

11. מטעם המאשימה העידו, כאמור, 2 עדים:

     

    נהג האופנוע המעורב –לא זכר את אירוע התאונה ולא יכול היה למסור פרטים הנוגעים לאופן נהיגתו באופנוע או לאופן נהיגת הנאשם ברכבו, טרם התאונה (תמליל מיום 07/01/25, עמ' 6 ש' 27).

     

    הבוחן – רס"מ שלמה צוברי – הוא העד המרכזי.

    הבוחן קבע כי שדה הראיה של רוכב האופנוע לפנים "200 מ' לפחות" (סעיף 4 לדוח הבוחן (ת/1)).

    הבוחן לא קבע באופן דומה מהו שדה הראיה של הנאשם לאחור אלא רשם בסעיף 4 כדלקמן: "ניתן להבחין באובייקט דרך מראת צד ימין עד 2.5 מ' מדופן הרכב בחלקו האחורי". לצד תמונה 30 מלוח התצלומים (ת/5) רשם: "שדה ראיה: אין מניעה להבחין באובייקט אשר נמצא מימין לרכב".

     

    בחקירתו הנגדית – הבוחן הסביר כי קונוס שדה הראיה לנאשם – כשהוא מתבונן במראת צד ימין, הוא 2.5 מטרים: "אני לא יודע לקבוע את הזווית המדויקת של הרכב... אם הוא היה בזווית, עדיין בגלל שזה 2.5 מטר הוא עדיין היה אמור לראות את כל השול" (תמליל הדיון מיום 25/05/25 עמ' 3, ש' 10-15).

     

    בדוח הבוחן (ת/1) בפרק המסקנות, הבוחן רשם כדלקמן:

     

    1. "רכב א' הסעים מסוג מרצדס אשר נסע בכביש 5 למזרח סטה לשול ימין בעקבות נורת אזהרה אשר נדלקה לו, במהלך הסטייה לשול בא במגע עם רכב ב' אופנוע מסוג קואנג יאנג אשר הגיע באותו כיוון מימין לכיוון נסיעת רכב א', כתוצאה מהפגיעה נדחף רכב ב' לגדר W.

    2. לטענת נהג רכב א' האימפקט התרחש במהלך ההאטה כאשר 2 גלגלי רכב א' בשול ימין ו-2 גלגלים שמאליים בנתיב הנסיעה.

    3. אימפקט בין המעורבים התרחש בשול ימין.

    4. ע"פ הנזקים ניתן לקבוע כי דופן ימין של רכב א' בא במגע עם דופן שמאל של רכב ב', כמו כן ניתן לקבוע כי מהירות רכב ב' גבוהה יותר ממהירות נסיעתו של רכב א'.

    5. בסיום עבודת הבוחנות הרכב שוחרר לבעליו ועזב בנסיעה.

    6. כתוצאה מהפגיעה הרוכב התנתק מהאופנוע ונעצר בתעלה מימין לכיוון נסיעת המעורבים.

    7. בזירת התאונה לא נמצאו סימני בלימה, סימני דחיפה או סימני חריצה.

    8. לא נמצאו ליקויים בכלי הרכב או בדרך שגרמו לתאונה.

    9. מקום התאונה נסרק, לא נמצאו מצלמות אבטחה.

    10. במקום בו בוצע ניסוי שדה ראיה, לא נמצא ליקוי."

         

        במסקנותיו - הבוחן לא קבע מי משני הנהגים אחראי לגרימת התאונה.

         

        הן הנאשם והן רוכב האופנוע נחקרו תחת אזהרה בחשד לגרימת התאונה:

        הודעת הנאשם תחת אזהרה נגבתה ביום 19/03/23 בחשד לנהיגה בקלות ראש, סטיה מנתיב נסיעה וגרימת חבלה של ממש (ת/7).

        הודעת רוכב האופנוע נגבתה תחת אזהרה ביום 28/03/23 בחשד לנהיגה בקלות ראש, נסיעה על השול וגרימת חבלה של ממש (ת/8).

        גרסת הנאשם

12. הנאשם העיד בחקירתו הראשית בבית המשפט כי נסע בנתיב הימני בכביש ולפתע נדלקה נורת אזהרה – מניסיונו הקודם למד כי יש לעצור את הרכב בהקדם, לכן האט, ורק לאחר שוידא כי השול פנוי – הוא סטה לשול ושם ארעה התאונה (תמליל הדיון מיום 21/09/25 עמ' 1 ש' 25-31).

     

    בחקירתו הנגדית, הנאשם שב והבהיר: "אני עשיתי מבחינתי את כל השלבים שהייתי צריך לעשות. להסתכל, לאותת, קודם כל שזה א' ב' של נסיעה... אתה לא יכול לפנות לשול אם אתה לא מסתכל. אני האטתי והסתכלתי והוא לא היה שם" (תמליל הדיון מיום 21/09/25 עמ' 3 ש' 33-36").

     

    גרסה זו תואמת את גרסת הנאשם כפי שפורטה מפיו בהודעתו במשטרה (ת/7):

     

    6. שאלה: ספר לי מה קרה בתאונה?

    7. תשובה: בתאריך 16.3.23 נהגתי ברכב הסעים עם עוד אנשים, אני באתי מהשוק בפתח תקווה לכיוון כפר קאסם, נהגתי על כביש 5, לפתע נדלקה לי מנורה של תקלה חששתי שזה משהו שיהרוס את המנוע אז עצרתי, פניתי ימינה בזהירות, והסתכלתי במראה ולא ראיתי דבר. לאחר מכן במהירות מרבית הגיע אופנוע על השול הימני ונכנס לי במראה ריסק את המראה וכתוצאה מזה נחבל, הוא עף מעבר למעקה ולשיחים.

     

    15.באיזה נתיב היית?

    16.תשובה: הימני כל הזמן, הייתי על הימין ימין ואני האטתי, יכול להיות שראה אותי מאיט ואז בחר לעבור בשול וזה קרה בשבריר שניה.

     

    35. שאלה: מתי נדלקה לך הנורה ?

    36. תשובה: ממש לקראת הזמן שזה קרה, דקה חצי דקה לפני, נשיות, התחלתי להילחץ אמרתי אעצור שניה שזה לא יחמיר ולא תהיה תקלה.

     

    52. שאלה: מה עשית לפני שירדת לשול?

    53. תשובה: תראה אני לא נהג מהיום אני מאותת מסתכל, אני כל הזמן מסתכל כל הזמן במראות, אני פניתי.

     

    גרסה מיידית זו של הנאשם נמסרה לשוטר אלון נעם מרדכי כבר במקום התאונה ומיד לאחריה (דו"פ ת/10, עמ' 3, ש' 2-5):

     

    "הוא מסר לי כי הוא נהג ברכב ההסעות וכי נדלקה לו נורת אזהרה ברכב, הוא אותת ימינה והחל לרדת לשול כשלפתע שמע חבטה עזה והבחין ברוכב אופנוע עף לתעלה ובאופנוע עד קדימה, וכי אז הוא עצר את הרכב מיידית."

     

13. אני דוחה את טענות המאשימה בסיכומיה, לפיהן הנאשם התחמק בתשובותיו ועדותו לא היתה אמינה - הנאשם מסר תשובות ענייניות לשאלות שנשאל; הנאשם מסר גרסה אחת עקבית שעלתה עוד במקום התאונה ובהודעתו במשטרה: הוא סטה לשול בשל הידלקות נורת אזהרה, הוא עשה כן בזהירות: האט, אותת, בדק את השול וסטה אליו לאחר שווידא שהשול פנוי מרכבים. גרסתו של הנאשם זכתה לאמוני.

     

    המטריה המשפטית

     

14. בתקנה 33 לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961 נקבע כי "במקום שיש כביש לא יסע נהג רכב אלא בכביש, אלא אם יש הוראה אחרת בחלק זה".

     

15. לא ניתן כל הסבר לנסיעת רוכב האופנוע על השול, בעוד בעניינו של הנאשם ניתן הסבר לפיו ירד אל השול לאחר שנדלקה ברכבו נורת אזהרה.

     

    בעניין זה אפנה להוראות תקנה 69 לתקנות התעבורה:

    "(א) הנוהג רכב בדרך שאיננה עירונית, המסומנת כדרך ראשית או אזורית על-ידי תמרור מודיעין לא יעצור את רכבו, לא יעמידנו, לא יחנהו ולא ישאירנו עומד על הכביש או על שולי הדרך בין בהשגחה ובין שלא בהשגחה.

    ...

    (ה) הוראות תקנות משנה (א), (ב) ו-(ג) לא יחולו על עצירתו או העמדתו של רכב שהיה הכרח לעצרו ולהשאירו עומד באופן זמני על פני הכביש עקב קלקולו, ובלבד שנוהג הרכב יעשה את כל הדרוש כדי להסיעו לשולי הדרך במידת האפשר ולהרחיקו מהדרך בכלל במהירות האפשרית."

     

16. אין חולק כי כל סטיה לשול מחייבת נקיטת אמצעי זהירות "כדי למנוע הפרעה או סיכון" (לשון תקנה 40 (א) לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961) – אך מצאתי כי הנאשם סטה לשול בזהירות המירבית:

    הוא האט מהירות נסיעתו;

    הוא אותת לימין;

    הוא וידא כי השול פנוי ורק לאחר מכן סטה אליו.

     

17. המאשימה לא עמדה בנטל להוכיח כי סטיית הנאשם אל השול נעשתה בחוסר זהירות.

     

    חסרים נתונים הכרחיים – ובשל העדרם גרסת הנאשם לא נשללה

     

18. חסרים נתונים הכרחיים – ובשל העדרם לא ניתן לקבוע כי רוכב האופנוע היה בשול עוד בטרם הנאשם החל בסטייתו לשול; לא ניתן לקבוע כי הנאשם יכול היה להבחין ברוכב האופנוע לפני שסטה לשול; לא הוכח כי הנאשם יכול היה למנוע התאונה.

     

    שדה הראיה של הנאשם לאחור לא הוכח:

    הבוחן קבע כאמור את שדה הראיה של רוכב האופנוע לפנים: "פתוח למרחק 200 מטרים לפחות" (סעיף 4 לדוח הבוחן – ת/1).

    שדה הראיה של הנאשם לאחור לא נקבע למעט הממצא "ניתן להבחין באובייקט דרך מראת צד ימין עד 2.5 מ' מדופן הרכב בחלקו האחורי".

    הבוחן לא קבע באופן פוזיטיבי וחד משמעי כי הנאשם יכול להבחין ברכב הנוסע בשול מאחוריו ומאיזה מרחק יכול היה להבחין בו.

     

    מיקום האופנוע בעת שהנאשם יכול היה להבחין בו לראשונה לא הוכח:

    האם האופנוע נסע בשול או שמא בנתיב הימני?

    לא הובאה כל ראיה לפיה רוכב האופנוע היה גלוי ובשדה ראייתו של הנאשם במועד הרלוונטי – בעת שהאט, אותת ובחן אם השול פנוי.

    ככל ורוכב האופנוע נסע בשול עוד בטרם רכב הנאשם סטה לשול – כאמור, שדה ראייתו של הנאשם לאחור לא הוכח ולא הוכח כי יכול היה להבחין ברוכב, טרם סטייתו.

    ככל והרוכב נסע בנתיב ימין אחרי רכב הנאשם, לא ניתן לשלול האפשרות כי רוכב האופנוע סטה לשול לאחר שהנאשם כבר סטה לשול.

     

    לא הובאה כל ראיה לגבי מהירות נסיעת האופנוע בשול – אף שאין חולק כי נסע מהר יותר מרכב הנאשם (עדות הבוחן - תמליל דיון מיום 25/05/25 עמ' 1 ש' 28-32).

     

    לא הוכח כי הנאשם יכול היה למנוע התאונה לאחר שכבר החל בסטיה לשול - לא נערך חישוב או שחזור על ידי הבוחן ולא הובאה בפני כל ראיה לגבי המרחק בין רוכב האופנוע לרכב הנאשם עת הנאשם יכול היה להבחין בו לראשונה ולא נטען כי בשלב זה יכול היה למנוע התאונה;

     

19. כלל הנתונים הכרחיים לשם קביעת אחריות הנאשם לתאונה, מעבר לכל ספק סביר. לא די בהתרשמות כללית לפיה ייתכן והנאשם הוא הגורם התאונה.

     

    ר' גם מדברי כב' הש' ח. מלצר לעניין העדר נתונים ותחשיבים ברע"פ 7468/07 מרים לוקשינסקי נ' מדינת ישראל (19.03.12):

     

    "קביעה כזו איננה יכולה להתבסס, בנסיבות המקרה שלפנינו, רק על התרשמות כללית, אלא מחייבת תחשיבים וממצאים כלשהם לעניין מהירות האופנוע, מהירות רכב המערערת, פרק הזמן שנותר למערערת להגיב מרגע שראתה את האופנוע, והמרחק שנותר לה לעבור עד לפינוי הצומת, או לשם התחמקות מן האופנוע. כן נדרשת התייחסות כלשהי לזמן התגובה הסביר בנסיבות, כמו גם לשאלה האם אובייקטיבית היה בהאצת הרכב כדי להביא לפינוי הצומת, מקום שבו המשך נסיעה במהירות הקודמת הוא שהוביל לתאונה. בידי התביעה היו נתונים גולמיים שאיפשרו עריכה של לפחות חלק מן התחשיבים הנדרשים, אך היא לא עשתה בהם שימוש, והם אף לא נזכרו לבסוף בהכרעת הדין. "

     

20. לא ניתן לשלול האפשרות כי האחריות לתאונה רובצת לפתחו של רוכב האופנוע – לגביו אין חולק כי נסע במהירות בשול, בו אסורה הנסיעה.

     

21. אחריות נהג הסוטה בזהירות לשול, לתאונה הנגרמת בשול - אינה מוחלטת; הנאשם עמד בנטל להוכיח כי סטייתו לשול נעשתה בזהירות המרבית.

     

    ר' גם מדברי כב' הש' י. גריל בעפ"ת (מחוזי חי') 23504-07-20סעד סואעד נ' מדינת ישראל(19.11.2020)‏‏:

     

    "במקרה זה, עולה מן התשתית הראייתית שהוצבה בפני בית-משפט קמא, כי המסקנה המפלילה איננה ההגיונית היחידה, שהרי באות בחשבון מספר הנחות אפשריות באשר למהירות נסיעת האופנוע ובאשר לאופן בו ביצע המערער את הפניה שמאלה, כשבחלקן יש להוביל למסקנה מפלילה, ובחלקן יש כדי להוביל למסקנה מזכה. לכן, לא היה מוטל על המערער במצב דברים זה להציג גִרסה עובדתית חלופית סבירה. "

     

22. בהעדר נתונים הכרחיים או אובייקטיביים – גרסת הנאשם, לא נשללה.

     

     

     

     

    סוף דבר

     

23. על פי גרסת הנאשם, לה האמנתי, הוא סטה אל השול, לאחר שנדלקה ברכבו נורת אזהרה. הנאשם סטה אל השול לאחר שהאט, אותת, הסתכל במראות ווידא שהשול פנוי מכל רכב.

     

24. לא הובאה כל ראיה ממנה ניתן ללמוד מתי רוכב האופנוע ירד אל השול, מתי הנאשם יכול היה להבחין בו והאם הנאשם יכול היה לנהוג אחרת ולמנוע את התאונה.

     

25. לאור האמור לעיל, ועל אף שהוכח כי הנאשם סטה מנתיב נסיעתו אל השול, לא הוכח מעבר לכל ספק סביר כי עשה כן בחוסר זהירות ולא הוכחה אחריותו לגרימת התאונה.

     

26. לאור האמור לעיל, אני מזכה את הנאשם ולו מחמת הספק מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

     

27. לאור זיכוי הנאשם – איני נדרשת לטענת ההגנה בסיכומיה בדבר אכיפה בררנית ומשמעותה.

     

    זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 ימים.

     

    ניתן היום, ט' טבת תשפ"ו, 29 דצמבר 2025, בנוכחות הצדדים.