ת"א 9673-02-10 זוהר ואח' נ' פסי ואח'

לפני תביעה במסגרתה עותרים התובעים כי בית המשפט יורה לנתבעת לפצותם בסך של 300,000 ₪, וזאת מכוח הוראות חוק איסור לשון הרע התשכ"ה 1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע"), ונוכח טענתם בדבר פרסומים שונים אשר היה בהם כדי הסתה ופגיעה בשם הטוב של התובעים.

לשיטת התובעים, הנתבעת אשר משמשת כחברת ועד הבית של בניין ברחוב שז"ר 34 בראשון לציון (להלן: "הבניין"), בחרה לפעול כנגד התובעים על דרך של תליית מודעות בלוח המודעות של הבניין ובאזורים נוספים, כמו גם הנחת מכתבים בתיבות הדואר של השכנים, כאשר באותם פרסומים נעשה שימוש בביטויים כגון "גנבים", "נבלה", "ערבי צורר יהודים", "הערבי הקנאי" וביטויים נוספים אשר התובעים רואים בהם כדי הפרה של הוראות חוק איסור לשון הרע.

במסגרת כתב ההגנה טענה הנתבעת כי הפרסומים המיוחסים לה, לא נכתבו ולא פורסמו על ידה, וכי הליך זה מקורו בניסיונם של התובעים למנוע פעילותה של הנתבעת, כחברת ועד הבית, וזאת בשל מחלוקות הקיימות בין הדיירים לבין התובעים לעניין ניצול ושימוש ברכוש המשותף. לשיטת הנתבעת, התובעים פועלים, חדשות לבקרים, על דרך של פגיעה בפרטיותה של הנתבעת, בילוש, הסתרה וניסיונות להטלת דופי בהיתרי בנייה אשר נתנו לנתבעת באופן אישי והכל מתוך מטרה לפגוע בה.

הוסיפה הנתבעת והגישה כתב תביעה שכנגד ובמסגרתו עתרה לפיצוי מכוח הוראות חוק הגנת הפרטיות התשמ"א 1981 (להלן: "חוק הגנת הפרטיות"), בין אם על דרך של ציטוט לנעשה בביתה או בשיחות עם שכניה, עיון בדברי דואר אישיים של הנתבעת, האזנה לשיחות עם גורמי תכנון ברשות המקומית וכיוצא באלו. לשיטת התובעת שכנגד, מעשיו של הנתבע שכנגד מיועדים למנוע המשך פעילותה במסגרת תפקידה כחברת ועד הבית, ומתוך רצון להתנכל ולהטריד אותה.

במסגרת כתב ההגנה לכתב התביעה שכנגד הכחיש הנתבע שכנגד (התובע) את האמור בכתב התביעה וטען כי לא פגע בפרטיות התובעת, ולא פעל אלא בהתאם להוראות הדין. לשיטת הנתבע שכנגד מטרת ההליך הינה ניסיון להתמודד עם התביעה המבוססת אשר הוגשה על ידו, ואשר עניינה מעשי ומחדלי התובעת שכנגד כמפורט בכתב התביעה המקורי.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בתצהירי הצדדים על נספחיהם, בעדויות הצדדים ובסיכומים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי ודין התביעה שכנגד להידחות. טעמיי להלן.

אקדים ואציין כי מצאתי את מערכת היחסים שבין הצדדים, כעכורה ומורכבת. למרבית הצער, ספק בעיני באם יהא בהכרעה בסכסוך הפרטני דנא, כדי להביא את הצדדים לסיום כלל המחלוקות.

הצדדים מצאו להגיש מספר רב מאוד, של תצהירים וראיות, תוך שקדמו לאלו הליכי ביניים ארוכים. בנוסף, שבו הצדדים וביקשו כי במסגרת ההליך דנא תתקבלנה החלטות הנוגעות להליכים אשר ביחס אליהם אין לבית משפט זה סמכות, או אשר מתנהלים או התנהלו ביחס אליהם דיונים בערכאות אחרות.

לפיכך, אני מוצאת להבהיר בפתח פסק הדין, אין בכוונתי, במסגרת פסק דין זה לעסוק או להכריע בסוגיות העומדות או שעמדו לפתחה של המפקחת על הבתים המשותפים, או בפני וועדות התכנון, וכי אין מקום כי בית משפט זה יכריע בסוגיות אשר עניינן זכויות בעלות במקרקעין, וממילא לא מצאתי שאני נדרשת לאלו, לצורך ההכרעה בתביעה או בתביעה שכנגד.

עוד אציין כי מצאתי חלק לא מבוטל מאותן ראיות אשר הוגשו לתיק, כאלו אשר חרגו מאלו אשר נדרשו לצורך אותה הכרעה במחלוקות נשוא כתבי הטענות, וכמפורט לעיל.