- דיני חוזים
- מומחים לדין הזר
- ייפוי כוח מתמשך
- משפט מסחרי
- הדין האמריקאי
- דיני תעופה
- מטבעות דיגיטליים
- אשרות עבודה
- דיני עבודה
- תביעות ביטוח ונזקי רכוש
- פלילי
- מקרקעין ונדל"ן
- דיני צרכנות ותיירות
- קניין רוחני
- דיני משפחה
- דיני חברות
- הוצאה לפועל
- רשלנות רפואית
- נזקי גוף ותאונות
- תקשורת ואינטרנט
- מיסים
- תעבורה
- חוקתי ומנהלי
- גישור ובוררויות
- צבא ומשרד הבטחון
- ביטוח לאומי
- תמ"א 38
- פשיטת רגל
- תביעות ייצוגיות
- לשון הרע
- דיני ספורט
- אזרחויות ואשרות
- אזרחות זרה ודרכון זר
- ירושות וצוואות
- נוטריון
שינפלד נ' פלג
|
ת"א בית משפט השלום תל אביב -יפו |
9444-08-24
18.1.2026 |
|
בפני סגן הנשיאה: טל חבקין |
|
| - נגד - | |
|---|---|
|
התובעת: אביבה שיינפלד עו"ד גד לנדאו |
הנתבעת: פלג אביבית עו"ד רן קרן |
הצדדים השלישיים: 1. רונן בן הרוש (ניתן פסק דין)
2. יובל בן הרוש (ניתן פסק דין)
פסק דין
לפניי תביעה כספית על סך של 96,000 ש"ח שעילתה הפרת התחייבות של הנתבעת לשלם חוב בסכום האמור של צדדי ג כלפי התובעת.
התביעה
-
התובעת השכירה לצדדי ג, רונן בן הרוש ("רונן") ויול בן הרוש (שהיא בתו), בית בישוב הר אדר בעד סך של 8,000 ש"ח לחודש החל מיום 1.9.2020 לחמש שנים. החל מיולי 2022 רונן הפסיק לשלם את דמי השכירות וצבר חוב. התובעת ובעלה התכתבו עמו בנוגע לחוב וביקשוהו לשלמו. רונן לא שילם.
-
ביום 27.1.2023 התובעת ובעלה הגיעו למושכר כדי להיפגש עם רונן. הנתבעת, שהייתה אותה עת בקשר רומנטי עמו (כפי שאישרה בעדותה), קיימה דין ודברים עם התובעת ובעלה, ובסופו כתבה להם בדואר אלקטרוני שנשלח במעמד הפגישה את הדברים הבאים (נספח 2 לתצהיר התובעת):
אביבה ויוסי,
ראשית, תודה רבה על ההבנה והסבלנות.
בהמשך לפגישתנו היום אצל רונן, להלן סיכום הדברים:
-
עד ה-30.6.23 ישולם שכר הדירה רטרואקטיבית מה-1.7.22 ועד ה-30.6.23. שכד החודשי הינו 8,000 שקלים.
-
במידה ותשלום זה לא ישולם, הריני מתחייבת לפרוע סכום זה ב-24 תשלומים שווים כנגד שקים מראש, ע"ס- 4,000 שקלים כל שיק החל מה-1.7.23.
-
בנוסף במידה וחוב זה לא שולם, רונן יעזוב את הנכס ב-1.7.23.
-
כמו כן, ב-1.6.23, רנן מתחייב לעדכנכם בסטטוס.
תודה רבה רבה על ההבנה והסבלנות.
בברכה,
אביבית פלג- [מספר זהות]
-
-
רונן לא שילם את החוב במועד שהתחייב כאמור בהודעת דוא"ל זו (עד 30.6.2023). התובעת ובעלה אפשרו לרונן להמשיך להתגורר בדירה. ביום 26.6.2024 שלחה התובעת, באמצעות בא כוח, מכתב לנתבעת שבו דרשה את החוב בהתאם להתחייבות. לאחר מכן הוגשה נגד רונן תביעה לפינוי מושכר, ניתן נגדו פסק דין והוא פונה מהנכס. הנתבעת לא שילמה את החוב בהתאם להתחייבות. על רקע זה הגישה התובעת את התביעה דנא שבה עתרה לחייב את הנתבעת בסך של 96,000 ש"ח על סמך התחייבותה.
טענות ההגנה
-
הנתבעת טענה להגנתה כי התובעת בחרה להגיש את התביעה נגדה על אף שלא היה לה כל קשר לשוכר (רונן) או לתובעת תקופה של למעלה משנה; וכי השוכר עצמו כלל לא צורף כנתבע.
-
הנתבעת הכירה את רונן באוגוסט 2022. לאחר מספר חודשים הוא שיתף אותה כי שנתיים לפני היכרותם חתם על הסכם שכירות לדירה, וכי תקופה ארוכה אינו משלם את שכר הדירה בהסכמה ובתמיכה מלאה של התובעת, נוכח הבנתה את מצבו הכלכלי. הוא אמר שהוא שרוי במצוקה תזרימית זמנית, ונאלץ לעכב את תשלום דמי השכירות. הוא הבהיר לנתבעת כי מערכת היחסים בינו לבין התובעת חברית, וכי התובעת מודעת למצבו ומאפשרת לו להתגורר בדירה ללא תשלום בהסכמה.
-
ביום 27.1.2023, במועד שבו נכחה הנתבעת במושכר עם רונן, הופיעה התובעת יחד עם בעלה, וזאת ללא ידיעת הנתבעת ומבלי שעודכנה מראש על הגעתם. הנתבעת מבהירה כי לא הייתה לה כל היכרות קודמת עם התובעת ובעלה, וזו הייתה הפעם הראשונה שבה שוחחה עמם. הפגישה התנהלה בצורה נעימה וחברית; ללא השתתפות של גורם מקצועי או מייצג; ומטרתה הייתה להגיע להסכמות בנוגע לתשלום דמי השכירות שרונן עיכב את תשלומם. הנתבעת הבחינה ביחסים החמים והחבריים בין התובעת ובעלה לבין רונן, כאשר התובעת תמכה לעיתים קרובות ברונן. במסגרת אותה פגישה הגיעו רונן והתובעת להסכמות בנוגע לתשלומי שכר הדירה שעוכבו ויעוכבו על ידו, ולפיהן התשלומים ישולמו על ידי רונן עד לסוף יוני 2023, ואם רונן לא יעמוד בהתחייבותו, הוא יעזוב את הדירה ביום 1.7.2023. לנוכח היכרותה האישית עם רונן והאווירה החברית בפגישה, צירפה הנתבעת את תמיכתה להתחייבותו של רונן לפרוע את חובו. הובהר במפורש בפגישה כי האחריות לתשלום סכום החוב – בין אם ישירות לתובעת ובין אם באמצעות הנתבעת – היא כולה של רונן, וכי הוא יפנה את הדירה אם לא יעמוד בהתחייבותו. בו ביום, לבקשת התובעת, שלחה הנתבעת הודעת דואר אלקטרוני ברוח הדברים שעלו בפגישה ובהתאם למצגי והצהרות רונן.
-
כחודשיים לאחר הפגישה ניתק הקשר בין הנתבעת ורונן. ביום 30.5.2023 (ארבעה חודשים לאחר הפגישה), פנה בעלה של התובעת אל הנתבעת. הנתבעת פנתה לרונן כדי להבין את פשר הפנייה, ובתגובה רונן אישר לנתבעת כי הוא בקשר רציף עם התובעת; כי העניינים ביניהם הוסדרו בהסכמה; וכי הוא נשאר להתגורר בדירה. רונן אף העביר לנתבעת התכתבות בינו לבין התובעת מיום 31.5.2023, שבה התובעת מאפשרת לו להמשיך להתגורר בדירה וכותבת: "הכל טוב בלי לחץ!". אי לכך השיבה הנתבעת לבעלה של התובעת כי נראה שאינו מעודכן.
-
ביום 29.6.2023 פנה בעלה של התובעת שוב לנתבעת ועדכן כי רונן אכן עדיין מתגורר בדירה וכי הגיע להסכמה עם התובעת ובעלה להארכת מועד ביצוע התשלום המוסכם מיום 27.1.2023. הנתבעת, למרות שלא הייתה בקשר עם רונן, פנתה אליו שוב, ובתגובה הוא השיב כי גם לו לא ברורות הפניות אל הנתבעת, וכי הוא עדיין מתגורר בדירה והגיע להסכמות עם התובעת בנוגע להמשך שכירותו, וכי לנתבעת אין כל קשר או נגיעה למערכת היחסים בינו לבין התובעת. הנתבעת השיבה לבעלה של התובעת ברוח הדברים שמסר לה רונן, ובכך הסתיימה התקשורת ביניהם.
-
הנתבעת הניחה כי בכך הגיעו הדברים לסיומם, אך ביום 26.6.2024, שנה מאז הפנייה האחרונה, קיבלה הודעת דואר אלקטרוני מעורך דינה של התובעת, בצירוף מכתב דרישה לתשלום סך של 96,000 ש"ח. הנתבעת פנתה שוב אל רונן, והוא אישר לה באופן ברור ומפורש כי הוא עדיין מתגורר בדירה, למרות שחלפו שלוש שנים מאז ששכר את הדירה וכשנתיים וחצי שלא שילם שכר דירה; כי הגיע ל"הסדר" עם התובעת ובעלה; כי הם "סתם" פונים ומטרידים את הנתבעת; כי לנתבעת אין שום קשר אליו או אל התובעת; וכי "האחריות לגבי תשלום שכ"ד עבור הבית היא של השוכר בלבד". הנתבעת השיבה לעורך דינה של התובעת, הן בכתב הן בעל פה, כי היא נדהמה לקבל את פנייתו, ובפרט שרונן אישר לה שהעניין בינו לבין התובעת הוסדר. הנתבעת מציינת כי התובעת עצמה הבהירה לרונן בהתכתבות וואטסאפ: "רונן ב"ה לא עוזר לי ושוב לשוחח ממש לא עוזר לי אני צריכה את הכסף, והכסף לא אמור להגיע מאביבית עד כמה שהבנתי! אז זה לא שייך לפתרון", מה שמעיד על הבנת התובעת שרונן הוא החייב.
-
הנתבעת טוענת כי אין כל היגיון בכך שהתובעת לא פעלה נגד רונן משך שנתיים, ובמקום זאת פונה אליה. הנתבעת מציינת כי רק לאחר הגשת התביעה נגדה, ולאחר שהעלתה את הטענה כי רונן לא צורף כצד, הגישה התובעת תביעה כספית נגדו (ת"א 8435-07-24), שמונה חודשים לאחר הגשת התביעה נגד הנתבעת. בכתב התביעה נגד רונן תבעה התובעת סך של 371,605 ש"ח, מתוכו 246,000 ש"ח עבור שלושים חודשים ועשרים ואחד ימים שבהם לא שולם שכר דירה, סכום הכולל את החוב הנטען בתביעה זו נגד הנתבעת. הנתבעת טוענת כי אין היגיון בכך שהחוב הנטען ייתבע פעמיים; וכי המחלוקת צריכה להיות מוכרעת רק לאחר הכרעה בתביעה נגד רונן. הנתבעת דוחה את טענות התובעת וכל חבות כלפיה, וטוענת כי כל חוב שקיים הוא חובם של הצדדים השלישיים בלבד.
ההתדיינות
-
הנתבעת הגישה הודעת צד שלישי נגד רונן ובתו. נגד שניהם ניתנו פסקי דין בהיעדר הגנה.
-
כפי שטענה הנתבעת, לאחר שהוגשה התביעה דנא, הגישה התובעת תביעה כספית נגד רונן. רונן התגונן מפניה והגיש תביעה שכנגד. נכון להיום התובעת לא נפרעה מרונן וההתדיינות עודנה מתנהלת.
-
התובעת והנתבעת הגישו את החקירות הראשיות בתצהירים. התקיימה ישיבת הוכחות. המצהירות נחקרו נגדית. סוכמו טענות על פה. זו עת ההכרעה.
דיון והכרעה
-
לאחר שנתתי דעתי לטענות, באתי לכלל דעה שדין התביעה להתקבל. להלן טעמיי:
-
במישור העובדתי, אין חולק שבמסגרת "סיכום הדברים" כפי שכינתה אותו הנתבעת בהודעת הדוא"ל ששלחה נכתב: "במידה ותשלום זה [חוב של שנה בסך של 96,000 ש"ח] לא ישולם, הריני מתחייבת לפרוע סכום זה ב-24 תשלומים שווים כנגד שקים מראש, ע"ס- 4,000 שקלים כל שיק החל מה-1.7.23".
-
התחייבות זו היא חד משמעית: אם רונן לא ישלם את החוב האמור לתובעת עד ליום 30.6.2023, הנתבעת תישא בו בתשלומים כמפורט שם. אין בשני הסעיפים העוקבים שנכללו בהתחייבות – התחייבות של רונן לעזוב את הנכס ביום 1.7.2023 אם החוב לא שולם במועד; והתחייבותו לעדכן את התובעת בסטטוס עד ליום 1.6.2023 – כדי לגרוע מהתחייבות הנתבעת כלפי התובעת. סעיפים אלה אינם משמיעים תנאי, ואין כל היגיון שהוא לפרשם כתנאי.
-
פשיטה, שפרשנות הדברים לפי הגיונם ותכליתם לא יכולה להיות אחרת במישור האובייקטיבי: הנתבעת התחייבה לפרוע את חובו של רונן כלפי העבר אם רונן לא ישלם אותו עד יום 30.6.2023. היא נתנה לתובעת בטוחה שאינה מותנית בפינוי המושכר.
-
הנתבעת טענה שהוסכם בפגישה שההתחייבות לפרוע את החוב היא של רונן; ושהתחייבותה אינה אלא "מחווה של רצון טוב על מנת לסייע בקידום ההסכמות בין השוכר לתובעת" (סעיף 13 לתצהירה). בסיכומיה טענה הנתבעת כי ההתחייבות הייתה תקפה כל עוד היא ורונן בקשר. אין בידי לקבל טענות אלו. הן חסרות היגיון כלכלי או אחר. ברור שאין ערך להתחייבות כזו, שמטרתה לשמש בטוחה להתחייבותו של רונן לפרוע את החוב, אם הנתבעת יכולה לבטלה באורח חד צדדי ברגע שרונן והיא מסיימים את הקשר. המדובר בהתחייבות בלתי הדירה כלפי התובעת, והתובעת הייתה רשאית להסתמך עליה.
-
כפי שהראה בא כוח התובעת בחקירה הנגדית ולאחר מכן טען בסיכומיו, מדובר בהתחייבות לתקופת העבר בלבד. על כן אין כל רלוונטיות לעובדה שהתובעת אפשרה לרונן להמשיך להתגורר בדירה תקופה ארוכה לאחר מכן בלא לשלם דמי שכירות. ההתכתבות בין התובעת לרונן מראה שהיא ניסתה לקבל ממנו את דמי השכירות ונמנעה מלהיזקק להליכים משפטיים, תהא הסיבה לכך כאשר תהא. אין בעובדה שאפשרה לו להמשיך להחזיק במושכר כדי לגרוע מהתחייבותה של הנתבעת ביחס לתקופת העבר. אף שרונן לא עזב את הדירה במועד שהתחייב, וזאת בניגוד לציפיית הנתבעת ולהתחייבותו, אין בכך כדי לגרוע מתוקף התחייבותה של הנתבעת ביחס לחוב העבר, שכן התחייבות זו הייתה בלתי מותנית. אי עזיבתו של רונן פגעה בתובעת והגדילה את נזקיה, שכן אין חולק שרונן לא שילם דמי שכירות גם בגין התקופה שלאחר ההתחייבות, והתדיינות נגדו תלויה ועומדת. אף אין מדובר בחוזה על תנאי או כל דבר דומה. העובדה שרונן לא עזב לא הגדילה את חשיפת הנתבעת או פגעה בה.
-
הנתבעת נסמכה על דברי התובעת לרונן במסרון בציטוט הבא: "הכסף לא אמור להגיע מאביבית עד כמה שהבנתי! אז זה לא שייך לפתרון". הנתבעת טוענת שמדברים אלה עולה שהתובעת לא הסתמכה על תשלום מאת הנתבעת, והבינה שעל רונן ועליו בלבד לשאת בחוב. בטענה זו אין ממש. אין חולק שהחייב העיקרי הוא רונן, והנתבעת אף נטלה פסק דין בהיעדר הגנה נגדו בהודעה לצד שלישי. התובעת העדיפה בבירור להיפרע את החוב מרונן, והעדיפה שלא לפנות לנתבעת. חוסר הנעימות הכרוך בכך ברור, והורגש היטב בדיון. אלא שרונן לא שילם בחלוף זמן רב, ובנסיבות אלו החליטה התובעת לממש את הבטוחה שניתנה לה ולהיפרע מהנתבעת. מקום שהנתבעת התחייבה לפרוע את החוב של רונן מרצונה ובאופן בלתי מותנה, אין פסול בכך שהתובעת מבקשת להיפרע ממנה בלא למצות הליכים נגד רונן קודם לכן. אין לראות בכך חוסר תום לב. יתרה מזו, במישור הקשר הסיבתי ידוע כיום שהתובעת לא הצליחה להיפרע מרונן עד כה אף כשתבעה אותו, ואין נפקא מינה שהתביעה נגדו הוגשה לאחר התביעה דנא.
-
אף אין ממש בטענת הנתבעת שיש להשהות את זכות התובעת להיפרע ממנה עד מיצוי ההליכים נגד רונן. ההתחייבות היא עצמאית ולא מותנית. טענה נוספת של הנתבעת, שגם דינה להידחות, היא שהתובעת מבקשת להיפרע פעמיים משום שתבעה את החוב גם ממנה וגם מרונן. הטענה אינה נכונה משום שברי שהתובעת אינה זכאית להיפרע את אותו חוב פעמיים. אם תיפרע אותו או חלקו מהנתבעת, יהא עליה להפחית את הסכום שקיבלה מהתביעה נגד רונן. ממילא הנתבעת יכולה לגבות את החוב שייגבה ממנה מרונן מכוח פסק הדין שניתן בהודעה לצד שלישי.
-
הנתבעת טענה שבהסכם השכירות מופיע שמה של בתו של רונן. בהסכם השכירות נכתב: "רונן יובל בן הרוש". לא ברור אם מדובר בשם של שני אנשים או של אחד, ומכל מקום אין בכך כדי להעלות או להוריד, שכן הנתבעת התחייבה לפרוע את החוב של רונן, ואין חולק שרונן גר בבית, שילם את דמי השכירות, והתחייב לפרוע את החוב בעצמו.
-
אכן, הנתבעת טעתה כשהתחייבה כלפי התובעת. היא הניחה שרונן אדם אמיד שנקלע לקושי תזרימי נקודתי, ושאכן יפרע את חובו. המציאות טפחה על פניה. רונן לא פרע את החוב, "הרדים" את הנתבעת כשפנתה אליו, הציג לה מצגי שווא בדבר ויתור של התובעת על החוב, ובסופו של דבר היא נדרשה לשלמו. במישור המשפטי התחייבות הנתבעת כלפי התובעת היא ברורה ומחייבת. לא נפל פגם בכריתה (לא הוכח פגם כזה), והיא לכל היותר טעות בכדאיות העסקה. הנתבעת אף לא חזרה בה מההתחייבות בשום שלב או הודיעה על ביטולה מסיבה אחרת.
-
אף שהנתבעת והתובעת נפגעו שתיהן מרונן לפי העובדות שהוכחו לפניי ויש להצטער על כך, ביחסים המשפטיים שביניהן אין מנוס מלאכוף את ההתחייבות. פועל יוצא מכך הוא שדין התביעה להתקבל.
סוף דבר
-
מכל המקובץ לעיל, התביעה מתקבלת במלואה.
הנתבעת תשלם לתובעת סך של 96,000 ש"ח. משהסכימה התובעת לקבל את הסכום ב-24 תשלומים, ניתן להסכמה זו תוקף של פסק דין. הסכום ישולם אפוא ב-24 תשלומים שווים ורצופים על סך של 4,000 ש"ח כל אחד כשהראשון שבהם תוך 30 יום ממועד פסק הדין, ובאותו יום בכל חודש קלנדרי עוקב. אי פירעון של תשלום במועדו יעמיד לפירעון את מלוא סכום פסק הדין בניכוי כל סכום ששולם על חשבון, אולם איחור אחד בלבד של עד 7 ימים לא יהווה הפרה ולא יעמוד את פסק הדין לפירעון מידי כאמור.
כמו כן תישא הנתבעת באגרת התביעה וכן בשכר טרחת עו"ד בסך של 22,500 ש"ח בהתאם להסדר שכר הטרחה בין התובעת לבא כוחה כפי שהוכח בסיכומים, שהוא סכום סביר ומידתי ביחס לתביעה זו. סכומים אלה בלבד ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן יישאו דמי פיגורים לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 מיום פסק הדין ועד התשלום בפועל.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו תוך 60 יום ממועד המצאת פסק הדין.
המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, כ"ט בטבת התשפ"ו, 18 בינואר 2026, בהעדר הצדדים.
| הודעה | Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר. |
|
