פלונית נ' רכבת ישראל בע"מ ואח'

רקע עובדתי:

1.התביעה הוגשה לפיצוי בגין נזקי גוף ובהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה- 1975 (להלן: "החוק") בגין תאונת דרכים שהתרחשה לפי הנטען ביום 30.1.2014.

2.התובעת הינה ילידת 21/5/1994, כיום סטודנטית ומלצרית בעיסוקה. בעת התאונה הייתה התובעת חיילת בת 19, ועתה הינה בת 24 שנים.

3.הנתבעת 1 הינה רכבת ישראל. הנתבעת 2 היא מבטחת הנתבעת.

4.לטענת התובעת, ביום האירוע נסעה ברכבת, ועת החלה בירידה מן הרכבת נפלה עקב הצפיפות ונחבלה ברגלה.

5.כתוצאה מהפגיעה נפגעה התובעת לטענתה ברגלה. היא הובהלה לבית החולים "ביקור רופא" בכפר סבא שם אובחנה כסובלת מנקע בקרסול שמאל. התובעת טוענת כי מאז התאונה סבלה ועודנה סובלת מכאבים בקרסול, מה שמסב לה מגבלות תפקודיות בכל היבטי חייה.

6.המחלוקת נסובה הן לעניין עצם האירוע ונסיבותיו, והן לעניין גובה הנזק.

דיון והכרעה

שאלת האירוע ונסיבותיו

7.מחומר הראיות עולה בבירור כי התובעת נחבלה ביום האירוע. בראש ובראשונה אם כן יש להכריע במחלוקת העובדתית הנוגעת לנסיבות המדויקות של החבלה, דהיינו, האם התובעת הייתה מעורבת בתאונה שמשמעה תאונת דרכים או שמא נפגעה עקב מעידה ללא קשר לרכב המנועי.

8.על פי ההלכה "המוציא מחברו עליו הראיה", קרי, נטל ההוכחה מוטל על התובעת. במשפט האזרחי, די לה לגרסתו של הנושא בנטל השכנוע, שהיא סבירה יותר מגרסתו של יריבו, כדי להביא את בית המשפט למסקנה, כי הנושא בנטל השכנוע אכן עמד והרים נטל זה (ע"א 414/66 שרה פישביין נ' דגלס ויקטור פיל, פ"ד כא ((2) 453, 47. 9.11.67.)