ספירולינה פול לייף בע"מ נ' ספירו מעבדות בע"מ - פסקדין

לפניי בקשה מתוקנת למתן צו מניעה זמני לפיה, עותרת המבקשת כי בית המשפט יורה למשיבה להימנע מכל שימוש או פרסום של העיצוב, בו משתמשת המשיבה, לשיווקה עם הכיתוב ,לצד סמליל בצורת עלה משמאלו בצבע ירוק, אשר כפי הנטען, מפר את סימן המסחר המעוצב הרשום של המבקשת וכי יש בו כדי לגרום להטעיית הציבור. זאת, עד לבירור והכרעה בתביעה שהגישה המבקשת.

עניינה של התביעה, בתמצית, בטענות המבקשת – היא התובעת, להפרת סימן המסחר שלה, להטעיית צרכנים, להתבססות על המוניטין שצברה ולעשיית עושר שלא במשפט על חשבונה, מצד המשיבה – היא הנתבעת.

לאחר עיון ובחינת טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה לצו מניעה זמני להתקבל.

להלן אפרט נימוקיי;

א.רקע והעובדות הצריכות לעניין:

1. כעולה מכתב התביעה ומהבקשה, המבקשת, ספירולייף בע"מ (להלן: "ספירולייף"), הינה חברה העוסקת בממכר של מעל 500 מוצרי בריאות סופר פוד, תוספי תזונה ומוצרי קוסמטיקה טבעית על בסיס צמח הספירולינה. המבקשת החלה פעילותה בשנת 2017, באמצעות בעלת השליטה בה, גב' מיכל בלהנס (להלן: "מנהלת המבקשת ו/או מיכל"), שפועלת בתחום זה כעוסק מורשה למן שנת 2008, ובהמשך התאגדה תחת השם "ספירולינה פול לייף בע"מ". באמצע שנת 2023, החליטה המבקשת למתג עצמה מחדש תחת השם "ספירולייף בע"מ", ובשנת 2023, החלה לשווק מוצריה תחת שם זה. בשנת 2024 , שינתה המבקשת את שמה לספירולייף בע"מ והגישה לרישום את סימן המסחר המעוצב מס' 372541 (הוגש ביום 19.3.2024 ונרשם ביום 5.5.2025), תחילה על שמה של מיכל, מנהלת המבקשת, ובהמשך הועבר לבעלותה. המשיבה, אשר קיבלה הודעה בנושא מרשם סימני המסחר, לא הגישה כל התנגדות לבקשת המבקשת לרישומו. בהקשר זה יצוין, כי מנכ"ל המשיבה, מר דרור הסקל (להלן: "מנכ"ל המשיבה ו/או "דרור"), אישר בדיון מיום 26.2.2026, כי קיבל הודעה מרשם סימני המסחר, וכי המשיבה לא הגישה התנגדות לבקשה לרישום. כפי טענתו, בשל נסיבות אישיות משפחתיות אליהן נקלע באותה העת.(ראה פרוט' הדיון מיום 26.2.2026, עמ' 1, שורות 22-17).

    

2. המשיבה, ספירו מעבדות בע"מ, המוצגת בבקשה כמתחרה ישירה של המבקשת בתחום שיווק מוצרי הסופר פוד, התאגדה מוקדם יותר, ולטענתה, רכשה ביום 26.6.2018 את פעילותה של חברה בשם "ספירולייף מעבדות בע"מ" (שאינה קשורה למבקשת), שעסקה בשיווק תוסף מזון בשם "Spirulite", ואף שקלה להמשיך ולפעול תחת השם המקורי הנ"ל, שנים טרם שינוי המיתוג של המבקשת. בהקשר זה הוצגו עמודים ראשונים להסכם בין ה"ה חופן שטרייכר ועמית הגואל לבין מנכ"ל המשיבה.(נספח א' לכתב התשובה מיום 29.9.2025). למשיבה סימן מסחר רשום משלה בשם "Spirulite", סימן מסחר מס' 340901, אותו הגישה לרישום ביום 28.6.2021, ונרשם ביום 4.7.2022 (ראה נספח ב' לכתב התשובה מיום 29.9.2025). כמו כן, ביום 8.4.2023, רכשה המשיבה את שם המתחם ("הדומיין") www.Spirulife.co.il, במסגרת היערכות לפעילותה, אף זאת טרם שינוי שם המבקשת. בהתאם לכך, טענה המשיבה, כי הדמיון בשם המסחרי של החברות, נבע רק מההחלטה המאוחרת של המבקשת לשנות את שמה, תוך יצירת דמיון לסימן המסחר הרשום והמבוסס של המשיבה.

    

3. אין חולק, כי במשך מספר שנים פעלו שתי החברות, זו לצד זו, חרף הדמיון בשמות המסחריים ובתחום הפעילות, מבלי שהועלתה טענה להטעיה או לתחרות לא הוגנת מצד מי מהן.

    

4. סיפור המעשה החל בשנת 2024, בסמוך לאחר שהוגש לרישום סימן המסחר של המבקשת.

    

5. בעקבות התקשרות עם חברת מיתוג מקצועית ביום 30.5.2024, החליטה המשיבה על מיתוג מחדש של שמה המסחרי, לרבות עיצוב לוגו חדש ושינוי אתר המרשתת והמוצרים שלה. המשיבה אף ביקשה לרשום סימן מסחר חדש ביחס ללוגו האמור (ר' דברי מנכ"ל המשיבה בפרוט' הדיון מיום 2.11.2025, עמ' 2, שורות 4-3). בקשתה של המשיבה נדחתה בהחלטת רשם סימני המסחר מיום 11.1.2026, וזאת בשל סימן רשום דומה של המבקשת.(ראה: נספח 2 לתגובת המשיבה לבקשת המחיקה בהליך 179-2025, שצורפה לעדכון מטעם המשיבה שהוגש ביום 19.2.2026).

    

6. לטענת המבקשת, שלא נסתרה, השקת הלוגו בעקבות המיתוג מחדש של המשיבה היא מקור העילה בהליך דנן (ראה סע' 6 לתגובה מטעם המבקשת לתשובת המשיבה לבקשה לסעד זמני מיום 31.10.25).

    

7. למען הנוחות והבהירות, להלן טבלה מסכמת של סימני המסחר של הצדדים, בהתאם למועדי הרישום בסדר כרונולוגי:

   החברה	סימן המסחר	מועדי ההגשה לרישום והרישום בפועל	החלטת רשם סימני המסחר
   המבקשת	סימן מס' 372541:	הוגש ב-19.3.2024; נרשם ב-5.5.2025	אושר לרישום (5.5.2025)
   המשיבה	סימן מס' 340901:	הוגש ב-28.6.2021; נרשם ב- 4.7.2022	אושר לרישום (4.7.2022)
   המשיבה	סימן המסחר הנוכחי, מושא הבקשה וטענת ההפרה (להלן: "המיתוג החדש")	הוגש לרישום באוקטובר 2025	הסימן נדחה בשל הדמיון ולא נרשם (החלטה מ-11.1.2026)

    

    

8. המשיבה, החלה לשווק ולמכור מוצריה בהתאם למיתוג החדש וזאת, חרף פניות המבקשת (באמצעות ב"כ) מיום 15.10.2024 (נספח 4 לכתב התביעה המתוקן) ומיום 13.7.2025 (נספח 5 לכתב התביעה המתוקן). בעקבות דחיית הטענות, נפתח ההליך דנן.

    

9. בבסיס כתב התביעה, כפי שהוגש בראשית ההליך, עמדה הטענה לשימוש מפר בסימן המסחר של המבקשת, להטעיית צרכנים לעניין סע' 2 לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981, ולעשיית עושר ולא במשפט על חשבון המבקשת. במסגרתו נדרשו סעדים כדלקמן:

   1. מתן צו קבוע המונע כל פרסום, שימוש או הצגה של סימן המסחר ספירולייף על עיצוביו השונים, או בכל סימן אחר המפר את סימני המסחר הרשומים של התובעת או בכל דרך אחרת המפרה את זכויותיה של התובעת;

   2. פיצוי סטטוטורי מקסימלי לפי סע' 13(א) לחוק עוולות מסחריות, ע"ס 100,000 ₪;

   3. פיצוי מקסימלי מכוח סע' 31 לחוק הגנת הצרכן, ע"ס 50,000 ₪;

   4. השבה של רווחי המשיבה כתוצאה מהשימוש בסימן המפר מכוח סע' 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979. לצרכי אגרה הוגבל סכום הפיצוי הנתבע בגין כלל העוולות הנטענות ע"ס 250,000 ₪.

       

10. לאחר הגשת התביעה והבקשה המקורית לצו מניעה ביום 30.7.2025, התקיימו בין הצדדים מגעים ליישוב המחלוקת ביניהם, שהביאו לחתימת הסכם פשרה, למצער בידי עו"ד אסף כהן צידון מטעם המשיבה ביום 31.7.2025 (להלן: "הסכם הפשרה", צורף כנספח 7 לבקשה המתוקנת).

     

11. בהתאם לכך, ביום 4.8.2025 הוגשה בקשה בהסכמה לעיכוב ההכרעה בסעד הזמני לטובת המו"מ בין הצדדים. בהמשך, ביום 4.9.2025 , הוגשה הודעת עדכון מטעם המבקשת ובקשה לקביעת דיון בבקשה לנוכח הטענה להפרות מתמשכות מצד המשיבה, שהמשיכה בשימוש שנעשה מצידה במיתוג החדש, מושא הבקשה.

     

12. בסמוך לפניי מועד הדיון שנקבע במעמד הצדדים, הגישה המשיבה ביום 28.10.2025, לרשם סימני המסחר בקשה למחיקת סימן המסחר הרשום מס' 372541 של המבקשת (ר' אישור פתיחת ההליך שצורף כנספח 2 לבקשה לעיכוב הליכים בתובענה מיום 11.12.2025). מנכ"ל המשיבה, אישר בחקירתו, כי בקשת המחיקה האמורה הוגשה לאחר הגשת התביעה בהליך דנן. (ר' פרוט' הדיון מיום 26.2.2026, עמ' 4, שורות 6-5).

     

13. יצוין, כי המבקשת העלתה בבקשתה בנוסחה המקורי (שם, בסע' 19, 22-21 ו-33), וכן בנוסחה המתוקן (שם, בסע' 31 ו-54) , טענות הקשורות לדמיון בשם המסחרי (בצליל) בין סימני המסחר של שתי החברות. עם זאת, בדיונים שהתקיימו בפניי, הבהיר ב"כ המבקשת, כי טענתה להפרה של סימן המסחר הרשום שלה ולהטעיה מבוססת בעיקרה על "הרכיבים/האלמנטים הגרפיים", והכוונה לצימוד של שם המשיבה בסימן המסחר בו היא משתמשת לסמליל בצורת עלה משמאלו, במסגרת המיתוג החדש, בדומה לצימוד השם לסמליל (בצורת אצה) בסימן המסחרי של המבקשת, וכן לשימוש בלוגו בגוון צבע ירוק דומה.(ר' סע' 22 לבקשה המקורית; סע' 4 ו-54 לבקשה המתוקנת).

     

14. יודגש, כי כל עוד המשיבה לא ביצעה את המיתוג החדש, שתי החברות פעלו זו לצד זו באין מפריע במשך השנים שקדמו לכך. זאת, אף שהיו למבקשת טענות להעתקת תכנים ועיצובים מצד המשיבה עוד בשנת 2020, כמצוין בסעיף 34 לבקשה המתוקנת, אולם אלה לא הביאו לפרוץ סכסוך ולפניה לערכאות. הדבר מלמד, כי כפי טענת המבקשת, הדמיון בשם המסחרי אינו עומד בלב הבקשה, אלא שילוב הצימוד של הסמליל משמאל לשם המסחרי, הצבע הדומה וכן השמות המסחריים הדומים גם יחד. בהתאם לכך, אף בהסכם הפשרה (בסע' 4) צוין, כי "אין בהסכם זה כדי לשלול את השימוש של הנתבעת במילה ספירולייט". כן, בפרוטוקול הדיון מיום 26.2.2026, ציין ב"כ המבקשת "אין לנו בעיה עם השם" (ראה שם, עמוד 1 שורה 27).

     

15. ביום 2.11.2025, התקיים בפניי דיון בבקשה במעמד הצדדים. בעקבות הערות בית המשפט במסגרת שיח מחוץ לפרוטוקול, פעלה המבקשת לתיקון כתב התביעה, שלא כלל במקור סעד של אכיפת הסכם הפשרה. כן הוסיפה המבקשת והגישה בקשה מתוקנת לצו מניעה, בהתבסס על הטענה הנוספת להפרת הסכם הפשרה, לצד הטענות כפי שהועלו בבקשתה המקורית.

     

16. ביום 13.11.2025, הוגש כתב תביעה מתוקן, הכולל גם עילה חוזית וסעד של אכיפת הסכם הפשרה, לצד פיצוי כספי כולל בסך 300,000 ₪, וכן סעד של צו למתן חשבונות. כן הוגשה באותו המועד, הבקשה המתוקנת למתן צו מניעה, מושא החלטה זו, הכוללת כאמור, טענה נוספת בדבר הפרת הסכם הפשרה על ידי המשיבה.

     

17. תשובה לבקשה האמורה הוגשה מטעם המשיבה ביום 25.11.2025, ותגובה לתשובה הוגשה מטעם המבקשת ביום 10.12.2025.

    ב. טענות הצדדים;

18. המבקשת טענה בתמצית, כי צברה מוניטין רב למותג ספירולייף שבבעלותה בישראל, הודות להשקעת ממון ומאמצי שיווק ופרסום רבים וכי המשיבה מנסה להטעות צרכנים לחשוב, שמוצריה הם מוצרי המבקשת, או שהמשיבה פועלת בהרשאתה, תוך שהיא "רוכבת" על המוניטין האמור. נטען, כי המשיבה מפרה את הסכם הפשרה בין הצדדים, במסגרתו התחייבה לחדול משימוש בסימן שנטען להיותו מפר ביום 30.8.2025, בעודה ממשיכה להשתמש בו אף לאחר המועד האמור. על כן, התבקש סעד של צו מניעה זמני לאכיפת הסכם הפשרה, וזאת בנוסף לטענות בבקשה המקורית, להפרת סימן המסחר של המבקשת ללא הרשאת שימוש כלשהי; להטעיה ולגניבת עין; ולנזקים בלתי הפיכים לזכויותיה הקנייניות של המבקשת, לרבות אובדן רווחים ופגיעה במוניטין ובתדמיתה, שאינם ניתנים לפיצוי כספי, ושמטים את מאזן הנוחות לטובת מתן צו המניעה המבוקש. מנגד, נטען, שלמשיבה לא ייגרם נזק ממשי ממתן הצו, ושממילא אין לה ציפייה הראויה להגנה מכוח הדין, ובפרט על רקע חתימת הסכם הפשרה והפרתו מצדה.

     

19. המשיבה טענה, כי ישנו כשל בהסתמכות המבקשת על הסכם הפשרה, אף שההסכם שצורף לא נחתם מצידה, מבלי שניתן הסבר לכך, ובניגוד לטענת ב"כ המבקשת בדיון מיום 11.2.2025; זו הכחישה את טענות המבקשת בבקשה וזכאותה לסעדים, וטענה, כי הציעה למבקשת ארבע סקיצות לוגו חלופיות בהתאם למנגנון בסעיף 4 להסכם הפשרה, אך אלו נשללו מצידה ללא נימוק ובאופן לא ענייני (ראה הסקיצות והתכתובת בנספחים 5 ו-7 לתשובה). זאת, מבלי שהופעל מנגנון האישור וללא כל דרישות לתיקון, באופן השולל אפשרות לטעון למנגנון זה מצד המבקשת, שנראה שלא התכוונה מלכתחילה לאשר כל לוגו חלופי למשיבה; כן נטען, כי סעיפים 11-10 להסכם הפשרה גופו שוללים את הזכאות לאכיפתו, וזאת בפרט בשל הוראת סעיף 11 לפיה: "באם הנתבעת לא תפסיק את השימוש בסימן עד ליום 30.8.2025, היא תשלם לתובעת פיצוי בסך 50,000 ₪ והסכם פשרה זה יהא בטל ומבוטל וההליכים במסגרת ההליך ימשיכו במלוא תוקפם". לגופה של המחלוקת טענה המשיבה בתשובתה לבקשה המקורית, כי אין דמיון מטעה בין הלוגואים של שתי החברות בשל שוני ברור בסמליל המופיע בהם, וכי הצבע הירוק גנרי ונפוץ בתחום תעשיית הבריאות ותוספי התזונה, בו הן פועלות, ואינו מקנה זכות כלשהי למבקשת. עוד טענה, כי מאזן הנוחות נוטה לדחיית הבקשה בשל הנזק הכלכלי הבלתי הפיך שייגרם לה ממתן צו, שיביא לעצירת פעילותה. כן הכחישה הטענה להעתקת תכנים, עיצובים וכל קניין רוחני של המבקשת ולהתעלמות מדרישותיה.

     

20. בתגובת המבקשת לתשובת המשיבה לבקשה, נטען, כי המשיבה עצמה חתמה על הסכם הפשרה, באופן המעיד על גמירות דעתה בעניינו; כי הטענה בגדר שינוי חזית ביחס לנטען בתשובה לבקשה במקור, וכי המשיבה מנועה מהעלאת הטענה באשר להעדר החתימה בשל מועד העלאתה; כי התנהלות הצדדים, ובכלל זה המשיבה עצמה שפעלה בהתאם להסכם לעניין העברת סקיצות לוגו חלופיות למבקשת, מלמדת על תוקפו המחייב של הסכם הפשרה ומצדיקה את דחיית טענת המשיבה העמוסה בסתירות; כמו כן, הבקשה המתוקנת לצו מניעה הוגשה על סמך ההסכמה שצוינה לפרוטוקול הדיון מיום 2.11.2025, כי נחתם הסכם הפשרה בין הצדדים. לעניין טענות המשיבה בהתבסס על נוסח הסכם הפשרה, נטען, כי המשיבה מנועה מלכפור בתוקף ההסכם עליו חתמה, אותו המבקשת עותרת לאכוף; כי הפיצוי בסעיף 10 להסכם אינו שולל תביעה בגין הפרות המשיבה של ההסכם. עוד נטען, שהמשיבה לא הוכיחה כדבעי את טענותיה להעברת סקיצות לוגו חלופיות ביום 12.8.2025 וכן ביום 19.8.2025, משלא צירפה את התכתובות המלאות ואת פניותיה למבקשת בעניין, אלא באופן חלקי בלבד. כן צוין, שהמשיבה לא התריעה בפני המבקשת על הפרת הסכם הפשרה בהקשר זה. המבקשת הצביעה על סתירה לכאורה בין הנטען בבקשת המשיבה למחיקה של סימן המסחר שלה לרשם סימני המסחר, לבין טענתה בתשובה לבקשת צו המניעה במקור. לבסוף, נטען שהמשיבה לא טענה בתשובתה לבקשה המתוקנת מיום 25.11.2025 לעניין מאזן הנוחות, וממילא לא הוכיחה נזקיה, ככל שיינתן הצו המבוקש, כך שמאזן זה וההכרה בפסיקה בהגנה על הזכות החוזית והקניינית במסגרת סעד זמני, מצדיקים היעתרות לבקשה.

     

21. המשיבה הוסיפה והגישה בקשה לעיכוב ההליך עד להכרעה בבקשתה התלויה ועומדת בפניי רשם סימני המסחר למחיקת סימן המסחר של המבקשת וכן בקשה לצירוף ראייה, שהיא מכתב ב"כ המבקשת לב"כ המשיבה מיום 31.8.2025, במסגרתו הודיעה המבקשת למשיבה בסעיף 8 למכתבה, כי "הסכם הפשרה בטל ומבוטל". בהחלטתי מיום 4.1.2026, לאחר קבלת תשובות המבקשת לבקשות האמורות, נעתרתי לבקשה לצירוף ראיה.

     

22. יצוין, כי ב-"בקשה לעיכוב הליכים ומתן החלטה על יסוד החומר הקיים" מיום 13.1.2026, הוסיפה המשיבה והעלתה טענות נוספות לעניין הבקשה לצו מניעה: חוסר ניקיון כפיים ומצג שווא של המבקשת לאור הסתרת מכתב המבקשת מיום 31.8.2025 הנ"ל; העדר מחלוקת עובדתית וטענה לניצול לרעה של ההליך ולצורך בעיכובו, לנוכח הליך הבקשה למחיקת סימן המבקשת שפתחה ולמניעת הכרעות סותרות במסגרתו; וטענה לשיהוי בניהול הליך הסעד הזמני במשך מספר חודשים.

     

23. בהעדר הסכמות בין הצדדים ובהתאם להודעת התובעת מיום 22.1.2026, לפיה היא עומדת על קיום דיון נוסף והכרעה בבקשתה המתוקנת למתן צו מניעה, נקבע דיון בפניי במעמד הצדדים ליום 26.2.2026.

     

24. בדיון בבקשה המתוקנת במעמד הצדדים, טען ב"כ המבקשת, כי ההליך בין הצדדים אצל רשם סימני המסחר מצוי בראשיתו וצפוי לארוך זמן רב, למצער שנה. כן הבהיר כאמור לעיל, כי למבקשת אין טענה בנוגע לשם המסחרי של המשיבה, אלא אך לצימוד הסמליל בסימן המסחר, שבו עושה המשיבה שימוש במיתוג החדש, שנטען להטעיה בו.

     

25. בחקירתה אישרה מנהלת המבקשת, כי המותג של המבקשת ושם החברה נקראו עד 2024 בשם "ספירולינה פול לייף", וכי בשנה זו החלה להשתמש בשם "ספירו לייף" (פרוט' הדיון מיום 26.2.2026, עמוד 2, שורות 22-18).

     

26. במסגרת ניסיונות בית המשפט להביא את הצדדים להסכמות, ציין מנכ"ל המשיבה, כי הוא מסכים להחליף את הסמליל ואת מיקומו בלוגו שבו משתמשת המשיבה על פי המיתוג החדש, אך בהמשך חזר בו מההסכמה (שם, עמוד 4).

    ג. דיון והכרעה;

27. ראשית, יש להסיר מדרכנו את טענת המשיבה, כנגד עצם הסתמכות המבקשת על הסכם הפשרה בשל אי חתימתו על ידי המבקשת. אבהיר, שמצאתי לדחות טענה זו, הן לאור העדר המחלוקת אשר לחתימת המשיבה עצמה (באמצעות ב"כ) על ההסכם (ראה סעיף 2.2 לתשובה מיום 25.11.2025), מבלי שהועלתה מצדה כל טענה כנגדו בדיעבד, דוגמת טענה לזיוף או לפגם כלשהו ברצון הפוגם בגמירות דעתה; הן לאור התנהלות הצדדים, לרבות המשיבה עצמה בהתבסס עליו, ובפרט בשליחת סקיצות לוגו חלופיות מוצעות; והן לאור הדברים, שצוינו בדיון במעמד הצדדים מיום 2.11.2025 (ראה פרוט' הדיון, עמוד 3, שורות 29-24, וההחלטה בעמ' 4, ולא הוגשה כל בקשה לתיקון). (ראה: ע"א 9247/10‏אהרון רוזנברג נ' חיים סבן(24.7.2013), פס' 13). בהתאם, מנכ"ל המשיבה, אף אישר בחקירתו בדיון מיום 26.2.2026, את עצם חתימת הסכם הפשרה מטעם המשיבה, וטען מפורשות, שזו לא הפרה אותו (ראה פרוט' הדיון מיום 26.2.2026, עמוד 4, שורות 12-7). יוער, כי טענה זו אינה מתיישבת עם הגשת בקשת המשיבה למחיקת סימן המסחר מס' 372541 של המבקשת לרשם סימני המסחר ביום 28.10.2025, בניגוד לסעיף 5 להסכם, ולפיו "הנתבעת מאשרת כי אין לה כל טענות ביחס לתקפותם של סימני המסחר של התובעת ותימנע מהגשת כל בקשות ו/או הליכים הנוגעים לאותם סימנים".

     

28. לאחר עיון ובחינת טענות הצדדים, לא מצאתי להכריע בבקשה לצו מניעה שבפניי, על יסוד הטענות שהועלו מטעם הצדדים בקשר עם הסכם הפשרה. זאת, לאור הצורך בשמיעת ראיות לבחינת תקפותו ושאלת הפרתו על ידי מי מהצדדים, ולאור הרושם הלכאורי שעולה, כי שני הצדדים לא פעלו בהתאם להוראותיו באופן מלא ודווקני. כך, התייחסות המבקשת לסקיצות הלוגו החלופיות שהעבירה המשיבה, כעולה מנספח 7 לתשובה לבקשה המתוקנת, התכתובת בין באי כוח הצדדים בנושא, ספק אם עונה על דרישת סע' 4 להסכם, ולפיו "יובהר כי אישור מטעם התובעת לא יישלל באופן בלתי סביר ועל כל סירוב להיות מנומק ובכתב". יתרה מזו, במכתב עו"ד פיש מטעם המבקשת לב"כ המשיבה מיום 31.8.2025, שצורף לבקשת המשיבה לצירוף ראיה מ-11.12.2025, צוין, כי "יובהר, כי לאור ההפרות שבוצעו על ידי מרשתך הסכם הפשרה בטל ומבוטל וכי ההליך כנגד מרשתך ימשיך להתנהל".

     

29. יצוין, שהמבקשת טענה בתשובתה לבקשה לצירוף ראיה מיום 21.12.2025, שאין במכתב האמור לסייע בידי המשיבה, שכן בסעיף 7 למכתב צוין, שבכוונתה להציג ההסכם ולפעול לאכיפתו בערכאות, כפי שעשתה בפועל בהגשת כתב התביעה והבקשה המתוקנים. כן טען ב"כ המבקשת בדיון מיום 26.2.2026, כי המכתב האמור נשלח בהתאם להוראת סעיף 11 להסכם הפשרה (שם, ע' 4, ש' 31-25), כך שאין סתירה בינו לבין התביעה לאכיפת ההסכם בכתב התביעה המתוקן ובבקשה המתוקנת. מנגד, ישנו לכאורה קושי מסוים ליישב בין משלוח המכתב האמור לבין הנטען בסעיף 12.2 לתגובת המבקשת לתשובה לבקשה המתוקנת לצו מניעה, שהוגשה ביום 10.12.25. מכל מקום, לאור כל האמור לא ראיתי להכריע בבקשה על יסוד ההסכם ושאלת הפרתו, ובפרט לאור הוראת סעיף 11, הכלולה בו.

     

30. על כן, מצאתי להכריע בבקשה בהתאם לעילות שפורטו בבקשה, כפי שאף הועלו בבקשה המקורית למתן צו מניעה.

     

    ד. המסגרת הנורמטיבית;

31. בת"א (פ"ת) 45799-09-24טלב אבו גאנם נ' מטע הזיתים רמלה בע"מ (28.11.2024), התייחסתי למסגרת הנורמטיבית הקבועה בתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 להכרעה בבקשה לסעד זמני, וציינתי כדלקמן:

    "המסגרת הנורמטיבית של סעדים זמניים מעוגנתבפרק ט"ולתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: "התקנות").

    תקנה 94לתקנות קובעת כי "מטרת הסעד הזמני היא להבטיח זכות לכאורה במהלך ההליך המשפטי ואת קיומו התקין והיעיל של ההליך או את ביצועו הראוי של פסק הדין".

    תקנה 95(ב)לתקנות קובעת כי כאשר "הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תביעה, רשאי בית המשפט לתת את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מספקות לכאורה בקיומה של עילת תביעה, בקיום התנאים למתן הסעד כאמור בפרק זה ובנחיצות הסעד הזמני לצורך הגשמת המטרה."

    תקנה 95(ד)לתקנות מפרטת מהם השיקולים ששומה על בית המשפט לשקול בהקשר זה:

    "(1)הנזק שעלול להיגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שעלול להיגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק העלול להיגרם לאדם אחר או לעניין ציבורי;

    (2)אם אין סעד אחר שפגיעתו במשיב קלה יותר, המשיג את התכלית שלשמה נועד הסעד הזמני;

    (3)תום לבם של בעלי הדין, הן בקשר לגוף העניין והן בקשר להגשת התביעה ובקשת הסעד הזמני, והאם המבקש לא השתהה יתר על המידה בנסיבות העניין בהגשת כתב התביעה או בהגשת הבקשה לסעד הזמני."

     

32. ברע"א 47417-08-25‏ישראל אריאל אבוחצירא נ' יהודה פרץ (8.2.2026) נקבע בהקשר זה, כי:

    "בבוא בית המשפט להכריע בבקשה למתן סעד זמני, עליו להידרש לשני שיקולים מרכזיים – מאזן הנוחות וסיכויי התביעה להתקבל. שני שיקולים אלה כרוכים האחד בשני ומתקיים ביניהם יחס של "מקבילית כוחות", כאשר מקובל ליתן לראשון, ככלל, את מעמד הבכורה (תקנה 95לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט ; 2018-רע"א 5332/24בעלי הדירות בבניין ברחוב ניסנבוים 36, בת-ים נ' רשות מקרקעי ישראל, פסקה 14]נבו]((1.9.2024).ואולם, בחינת סיכויי התביעה אינה נעשית ביחס להליך המשפטי בכללותו; אלא יש לבחון את סיכוייו של התובע לזכות בסעד הספציפי אשר למניעת סיכולו התבקש הסעד הזמני(וראו:רע"א 2815/16בנק הפועלים בע"מ נ' חנאי, פסקה 15 [נבו] (7.7.2016)).ובמילים אחרות: אין הצדקה ליתן צו מניעה זמני שמטרתו לשמר זכות חפצית, מקום בו לא הונחה תשתית לכאורית לסיכויי התובע לזכות באותה זכות חפצית בסוף ההליך." (ההדגשות של הח"מ).

     

33. בענייננו, לעניין מאזן הנוחות; המבקשת צירפה לבקשתה כנספח 2, אישור רואה חשבון מטעמה, מר יורם רחמים, לפיו השקיעה בתקופה שלמן יום 19.2.2024 ועד ליום 30.6.2025, סך מצטבר של 3,646,546 ₪ בפרסום ומיתוג לקידום שמה החדש ספירולייף בע"מ. מנגד, המשיבה טענה בתשובתה המקורית לבקשה לצו מניעה מיום 1.10.2025, לחשש לנזק כלכלי ועסקי כבד ולעצירת פעילותה, באופן כללי ומבלי לבסס זאת בראיות, למעט חשבונית מס מחברת המיתוג "שרון לרמן אחזקות בע"מ", נספח ה' לתשובה הנ"ל, בגין הוצאות מיתוג ופרסום בסך מצטבר של 23,700 ₪.

    בדיון מיום 2.11.2025 ציין מנכ"ל המשיבה, כי "אני השקעתי כ-1.5 מיליון (₪), יש לי לקוחות חוזרים...", ובדיון מיום 26.2.2026 ציין, כי "אני מבין שאני צריך להשקיע עכשיו עוד כספים". זאת, ללא הצגת כל פירוט או ראיה לתמיכה.

     

34. כפי שהודגש לעיל, מקור העילה הנטענת והסכסוך בין הצדדים נעוץ במיתוג החדש של המשיבה, ועד לשינוי הלוגו, החברות פעלו במשך שנים זו לצד זו חרף הדמיון העולה מהשמות המסחריים ומתחום עיסוקן.

    בנסיבות אלו מצאתי, כי מאזן הנוחות נוטה בנסיבות העניין לטובת היעתרות לבקשה. זאת, מאחר ונזקה של המבקשת כתוצאה מאי מתן צו המניעה הוכח כנדרש, וזה גובר על נזקה הצפוי של המשיבה, שהיקפו המדויק לא הוכח על יסוד ראיות , ככל שזה לא יינתן. יוער, שהצורך בעצירת פעילות המשיבה לחלוטין כתוצאה ממתן הצו, כטענתה, לא הוכח כלל ועיקר.

     

35. עוד מצאתי, כי בנסיבות העניין אין סעד אחר, שפגיעתו הצפויה במשיבה קלה יותר, המשיג את התכלית, שלשמה נועד הסעד הזמני, מניעת המשך ההפרה לכאורה של סימן המסחר הרשום של המבקשת והטעיית הצרכנים, זולת מתן צו המניעה המבוקש ושלילת המשך שימוש המשיבה במיתוג החדש שלה עד להכרעה בתביעה.

     

36. כמו כן, לא מצאתי, כי הוכח שנפל פגם משמעותי בתום לבה של המבקשת, שיש בו כדי לשלול את מתן הסעד הזמני המבוקש. זאת, אף לאור הפניה למשיבה טרם פתיחת ההליך וניהול המשא ומתן בין הצדדים בהמשך, שהביא לעיכוב קל ,בהסכמה, של בירור ההליך והבשיל לכדי הסכם פשרה כאמור. בהקשר זה אבהיר, כי לא ראיתי לקבל את טענת השיהוי של המשיבה, בהתחשב בעיכוב ההליך בהסכמה בחלקו, ובבקשת המבקשת מיום 4.9.2025 לקביעת דיון דחוף בסעד הזמני. כן אבהיר לעניין מכתב המבקשת מיום 31.8.2025 ולעניין טענת המשיבה לחוסר ניקיון כפיים ולהסתרתו, כי לא ראיתי במשלוח מכתב זה ככזה הפוגע בתום לבה של המבקשת לאור הנטען בדיון מיום 26.2.2026 ובשים לב לאמור בסע' 7 למכתב האמור ובסע' 11 להסכם הפשרה. אציין, כי דווקא התנהלות המשיבה, בהגשת טענותיה בחלקים (ר' למשל החלטתי בתיק מ-24.11.2025) ובהגשת בקשת המחיקה של סימן המבקשת לרשם סימני המסחר, ערב הדיון בבקשה מיום 2.11.2025 וכן בקשתה המאוחרת לעיכוב הליכים מ-11.12.2025 על בסיסה, מעוררת אי נוחות מסוימת בהקשר זה.

     

37. אשר לסיכויי התביעה, כאמור, שיקול זה בעל משקל פחות ביחס למאזן הנוחות בהתאם לפסיקה. בעניין זה מצאתי, כי ישנו דמיון לא מבוטל, בין סימן המסחר הרשום של המבקשת, לבין סימן המסחר הנוכחי בו עושה המשיבה שימוש, בעקבות המיתוג החדש, שדי בו כדי להקים חשש סביר להטעיה, וזאת ביחס לאנשים בעלי היגיון רגיל, הנוהגים בשקידה סבירה, באופן המספיק למתן צו המניעה המבוקש בשלב זה. זאת, שכן ישנו סיכוי סביר למתן הסעד המבוקש בסע' 10.1 ו-87.1 לכתב התביעה המתוקן בתום ההליך. זאת, בהתחשב בשילוב השמות המסחריים הדומים "Spirulife" ו-"Spirulite", בצימוד שלהם לצד סמלילים דומים משמאלם, ובגוון הצבע הירוק הדומה. בהקשר זה אציין, שעצם החלטת רשם סימני המסחר, שהינו הרשות המוסמכת בעניין, מיום 11.1.2026 (להלן: "החלטת הרשם"), לדחות את הבקשה שהגישה המשיבה לרישום סימן המסחר בו היא משתמשת כיום במסגרת המיתוג החדש, כשלעצמה מלמדת על דמיון בין הסימנים. את החלטתו נימק רשם סימני המסחר כדלקמן:

    "לפי סעיף 11(9) לפקודת סימני המסחר [נוסח חדש] , תשל"ב-1972:

    לא ניתן לרשום סימן זהה או דומה עד כדי הטעיה לסימן שכבר רשום במאגר סימני המסחר בישראל לגבי אותן סחורות או שירותים, או סחורות ושירותים מאותו תחום.

    מחיפוש במאגר הסימנים עולה כי לגבי אותן סחורות , או סחורות מאותו תחום, כבר רשום סימן דומה שמספרו 372541.

    פרטי הסימן מצורפים בנספח א'.

    לפיכך, לא ניתן לקבל את הסימן לרישום".

     

38. בהקשר זה של החלטת הרשם, אוסיף לציין כי המשיבה עצמה טענה במסגרת בקשתה לעיכוב ההליך בפניי, כי רשם סימני המסחר הינו הרשות בעלת המומחיות בעניין.

     

39. מבלי לקבוע מסמרות בדבר בשלב מוקדם זה של ההליך, מצאתי, שדי באמור לצורך מתן צו המניעה הזמני המבוקש.

     

40. כבר נפסק, כי המבחן להוכחת יסוד ההטעיה הוא מבחן אובייקטיבי: "במסגרתו נבחן קיומו של חשש סביר לכך שצרכן יטעה וירכוש את מוצרו של הנתבע, בעוד הוא סבור כי הוא רוכש את מוצרו של התובע, או מוצר הקשור למוצרו של התובע (עניין אנג'ל, פסקה 24). לצורך הוכחת יסוד זה לא נדרש להוכיח כוונת הטעיה, ולא נדרש להראות קיומה של הטעיה בפועל (שם). כאמור, מקובל לבחון קיומו של חשש סביר להטעיה באמצעות 'המבחן המשולש', המורכב משלושה מבחני משנה: מבחן המראה והצליל; מבחן סוג הסחורה וחוג הלקוחות; ושאר נסיבות העניין".(רע"א 1521/18 ‏רשת חנויות רמי לוי שיווק השקמה 2006 בע"מ נ' ‏Barilla G. e R. Fratlli - S.p.A (22.4.2018), פס' 34-32).

     

41. "המבחן המשולש", שנקבע בפסיקה, כולל כאמור את "מבחן המראה והצליל, מבחן סוג הסחורה וחוג הלקוחות ומבחן נסיבות העניין". (ע"א 563/11 ‏ADIDAS SALOMON A.G‏ נ' ג'לאל יאסין, (27.8.2012), פס' 13-12, בהתבסס על ע"א 261/64 פרו-פרו ביסקויט נ' חברת פרומין, פ"ד יח)3), 275, 278 (1964)); ת"א (ת"א) 8579-06-17‏ ‏סמארטנט בע"מ נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ (2.12.2019), פס' 32-28; ת"א (מרכז) 721-11-18‏ ‏diesel spa‏ נ' איי סבאן ג'ינס בע"מ (22.11.2018), פס' 13-12, 19.

     

42. מבחן המראה והצליל הינו המבחן העיקרי מבין השלושה, במסגרתו נערכת השוואת החזות והצליל של שני הסימנים לשם קביעת מידת הדמיון ביניהם. (רע"א 5454/02 טעם טבע (1988) טיבולי בע"מ נ' אמברוזיה סופהרב בע"מ, פ"ד נז(2) 438 (להלן: "עניין טעם טבע"). את ההשוואה יש לערוך בין הסימן כפי שנרשם בפנקס סימני המסחר לבין הסימן המפר, תוך בחינת הסימנים בשלמותם, על כל חלקיהם, והענקת משקל לרושם הכללי שנוצר בעקבות ההשוואה, בשים לב לזכרונו הבלתי-מושלם של צרכן סביר (עניין טעם טבע, בעמ' 451):

    "אין מדובר בהשוואה מדוקדקת של כל הברה בנפרד, שהרי אדם המכיר היטב את שני הסימנים ממילא איננו צפוי להתבלבל ביניהם. תחת זאת יש ליתן משקל לרושם הראשוני שנוצר בעת השוואת הסימנים תוך מתן דגש לכך שזיכרונו של הצרכן הממוצע אינו מושלם..."

43. אין מחלוקת, שהצדדים בענייננו עוסקים במכר טובין מסוג דומה בשוק תוספי התזונה, (אף שיש שוני בכמות סוגי המוצרים), ולמצער, מאותה "משפחה מסחרית". כך אף נקבע בהחלטת הרשם. כן, קיים, למצער דמיון מסוים בשם המסחרי במראה הסימן (בדמות עלה ירוק/אצה משמאל לשם המסחרי) ובצליל (על אף שמראה הסימן אינו זהה לחלוטין), ואפשר שחוג הלקוחות הפוטנציאליים דומה אף הוא, הגם שלא הובאו ראיות בעניין. אף מבחן "השכל הישר" ,יכול להביא למסקנה בדבר דמיון מטעה בין סימני המסחר בנסיבות העניין, מבלי לקבוע זאת סופית בשלב מוקדם זה וטרם שמיעת הראיות כאמור.

44. סיכומם של דברים, מצאתי שעלה בידי המבקשת לבסס קיומה של עילת תביעה ברף הלכאורי הנדרש לצורכי בקשה זו להפרת סימן המסחר הרשום המוטבע על מוצריה. מבלי לקבוע מסמרות בסוגיה אשר עתידה להתברר במלואה בהליך העיקרי, מצאתי כי בהחלת המבחן המשולש לגבי סימן המסחר - שעיקרו בענייננו מבחן המראה והצליל – מתקיים חשש לכאורה לקיומו של דמיון מטעה בצימוד השם המסחרי לסמליל המופיע לשמאלו בצבע בגוון ירוק. בנוסף, הגעתי למסקנה שמאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת, לנוכח הנזק העלול להיגרם לה מאי-מתן צו המניעה ככל שיסתבר בסופו של הליך כי אכן הופר סימן המסחר הרשום שלה.

45. אשר לבקשת המשיבה לעיכוב ההליך, עד תום בירור בקשתה לרשם סימני המסחר למחיקת סימן המסחר של המבקשת, הרי שמצאתי לדחותה. זאת, לאור אי הגשת התנגדות מלכתחילה מצד המשיבה לבקשה לרישום סימן המסחר המדובר, אף שנודע לה אודות הבקשה לרישום, כפי שהודה בכך מנכ"ל המשיבה, בדיון מיום 26.2.2026; בשים לב למועד הגשת בקשת המחיקה המדוברת, לאחר הגשת התביעה ובסמוך לדיון בבקשה; לנזק הצפוי למבקשת כאן כתוצאה מעיכוב ההליך; וכן לאור חתימת המשיבה על הסכם הפשרה, במסגרתו הכירה בתוקף סימן המסחר, שמבקשת כעת את ביטולו והתחייבה להימנע מנקיטת הליך כאמור; ובשים לב למשכו הצפוי של ההליך בפני רשם סימני המסחר והיותו בראשיתו. (ראו והשוו: רע"א 64797-03-25‏ ‏ פואד בסול נ' איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ (26.5.2025), פס' 12-11).

46. בהערת אגב אציין, כי בשים לב להצעות שהועלו במהלך הדיונים שהתקיימו בפניי, במסגרת ניסיוני להביא את הצדדים להסכמות, סבורני כי נראה כי קיים בסיס ליישובה של המחלוקת הכוללת מחוץ לכותלי בית המשפט וטוב יעשו הצדדים אם יקיימו הידברות ישירה ביניהם בניסיון להגיע להבנות בנושא.

47. סוף דבר. דין הבקשה לצו מניעה זמני להתקבל, במובן שניתן בזאת צו האוסר על המשיבה לעשות שימוש במיתוג החדש, בלוגו הנוכחי בו היא עושה שימוש בפרסומיה, באתר המרשתת שלה ובכל מקום אחר לפרסום ושיווק מוצריה, וזאת עד למתן פסק דין בתביעה העיקרית. ניתנת בזאת למשיבה שהות בת 30 יום להתאמת אתר המרשתת והפרסומים שלה בהתאם.

     

    הבקשה לעיכוב ההליך עד להכרעה בבקשה למחיקת סימן המסחר של המבקשת, נדחית.

    לאור התוצאה תישא המשיבה בהוצאות המבקשת בגין הבקשה בשכ"ט עו"ד בסך כולל של 5,000 ₪.

     

     

    ניתנה היום, כ"ו אדר תשפ"ו, 15 מרץ 2026, בהעדר הצדדים.