אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מזרחי ואח' נ' בן דוד

מזרחי ואח' נ' בן דוד

תאריך פרסום : 18/11/2019 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
69294-11-16
11/11/2019
בפני השופט:
יאיר חסדיאל

- נגד -
התובעים:
1. פיני מזרחי
2. מ.פ. עמית בניה ויזום בע"מ

עו"ד בנימין לוי
הנתבע:
רונן בן דור
עו"ד רענן בר-און ועו"ד ורד כהן
פסק דין
 

 

מעשה בחמישה הליכים:

  1. במשך כשבע שנים רעות, משנת 2013 ועד השתא, התנהלו בין הצדדים חמישה הליכים דיוניים הקשורים לפרויקט לחיזוק בניין המצוי ברחוב עלומים 11-15 ברמת גן, בהתאם להוראות תמ"א 38 [להלן ובהתאמה: "הבניין" ו"הפרויקט"].

     

    הנתבע [להלן: "רונן"] הוא בעל דירה בבניין. התובעת מס' 2 והתובע מס' 1, המוגדר בכתב התביעה כ-""בעל המניות והמנהל של הנתבעת מס' 2" [הטעות במקור – י.ח.] ..."אשר באמצעותה הינו מנהל מזה שנים רבות עסקי ייזום וקבלנות בניין"] [להלן: "פיני"], הם יזמי הפרויקט, ושיתפו לשם כך פעולה עם חברות אחרות עמם הם מצויים ביחסים עסקיים. [להלן וביחד: "היזם"].

     

    עתה יתוארו האירועים הקשורים בהליכים אשר מצאתי אותם כרלוונטיים להכרעתי זו.

     

    ההליך הראשון:

  2. המדובר בדיון בערר שהגיש רונן לוועדת הערר לתכנון ולבנייה מחוז תל אביב [להלן ובהתאמה "הערר הראשון", ו"וועדת הערר"] על החלטת הועדה המקומית לתכנון ולבנייה רמת גן לדחות את התנגדותו של רונן לבקשה להיתר בנייה שהגיש היזם [להלן ובהתאמה: "הוועדה המקומית", ו"בקשה להיתר בניה"].

     

  3. בחוות דעת מומחה מטעם רונן שתמכה בערר [נספח 5 לתצהיר העדות הראשית מטעמו] נטען בין היתר כי בבקשה להיתר בנייה נפלו ליקויים רבים וביניהם הצגת הרחבות דיור כדירות מדרון, אי סימון חריגות בניה כשטחים להריסה ו/או להכשרה, אי פירוט ואי התאמות ביחס לשטחי החניה, וביטול חלקי בלבד של קומה נוספת שלא אושרה.

     

  4. בישיבת וועדת הערר מיום 20.5.13 עמדה אדריכלית איילת שחר מטעם הוועדה המקומית בין היתר על כך ש"שטח מוצע הוא 91 מ"ר", אך "בפועל הדירות הקימות מורחבות במסגרת תמ"א 38 בשטח קטן יותר והן אינן מגיעות לשטח של 91 מ"ר" [עמ' 3 לפרוטוקול אותה ישיבה, שורות 27-28, נספח 10 לתצהירו של רונן]

     

  5. בישיבת וועדת הערר מיום 9.9.13 מסרה אינג' פרנצ'סקה לביא, יועצת התנועה של הוועדה המקומית [להלן: פרנצ'סקה"] כך: "איני מוכנה לחתום ולאשר בפני ועדת הערר את הפיתרון המוצע בבקשה להיתר". פרנצ'סקה הודתה כי כלל לא ראתה את הבקשה להיתר אלא רק "סקיצה של פיתרון", והסבירה כי נתנה הסכמה עקרונית, אך אין לה אחריות לתוכנית שנכללה בהיתר הבנייה [עמ' 1-4 לפרוטוקול אותו דיון, נספח 13 לתצהיר רונן]

     

  6. ביום 28.10.13 נשלח לוועדת הערר מכתבה של בעלת דירה נוספת בבניין שהתנגדה להיתר הגב' אורית אלחדיף, ובו הלינה על כך ש "מישיבותיי בישיבות הוועדה [המקומית – י.ח.] נתקבל הרושם שהוועדה להוטה לאשר את התוכנית למרות מה שנראה כ"טעויות" היזם [המרכאות במקור], וכן על כך ש: "למן הישיבה הראשונה יש תחושה שמגובה בעובדות שהיו"ר [של וועדת הערר – י.ח.] רוצה בכל מחיר לאשר את הפרוייקט למרות שנתגלו כל כך הרבה הטעיות וטעויות מצד היזם", ואף תיארה כי : "למן הישיבה הראשונה הסתבר ליושב הראש כי הוא מזהה את אחד הנוכחים מר אליעזר אשר. אני ושכני לא ידענו במי המדובר. עוד לפני שהבנו את המתרחש ביקש היו"ר לרשום בפרוטוקול שהוא מזהה את אחד הנוכחים אך "אינו מכיר אותו אישית", ברם בתחילת הישיבה ה-9.9.2013 בעודם ממתינים לתחילת הדיון נפתחה דלת המעלית והיו"ר ומר אשר "שאינו מוכר לו אישית לכאורה" יצאו את המעלית בשיחה ידידותית שרוחה מדברת בעד עצמה. שיחה ידידותית זו הופסקה רק כאשר הבחין בנו כבוד היו"ר. בנסיבות אלה אין מנוס אלא לבקש את כבודו לפסול את עצמו מלהמשיך לדון באישור התוכנית בתיק הנ"ל. יש חובה שהצדק לא רק ייעשה אלא גם ייראה".

    במכתב נוסף ששלחה הגב' אלחדיף הוסיפה זו כי יו"ר הוועדה "הצהיר בישיבה הראשונה לפרוטוקול שאחד מבעלי העניין מתפלל איתו בבית הכנסת אבל הוא אינו מכיר אותו אישית" וכי הוא "אינו מוכן בשום צורה להחזיר את התיק לוועדה העירונית למרות שהתוכנית שהעירייה אישרה שונה לחלוטין מהתוכנית שעליה מדברים עכשיו, כולל הטעיות שנתגלו בתוכנית המקורית".

    [שני המכתבים צורפו כנספח 12 לתצהיר רונן].

     

  7. ביום 29.10.13 שלחה בעלת דירה נוספת בבניין גב' שמחה חיים [להלן: "שמחה"], מכתב לעיריית רמת גן, ובו הביעה התנגדותה לפרויקט משום ש"התוכנית שהקבלן הגיש לעירייה יש בהן שקרים והטעיות", "הקבלן שיקר אותי במצח נחושה", ו"חתימתי נלקחה תוך ניצול תמימותי" [נספח ב' לתצהירה של שמחה].

  8. כן ציינה שמחה במכתבה כי "הקבלן איים אצלי בבית"..."רונן הולך להפסיד את הדירה שלו ואני אשתה לו את הדם עם קשית לאט לאט"...וכי חשה מאויימת בעצמה והגישה לפיכך תלונה במשטרת רמת גן.

     

  9. במכתב התלונה למשטרה עמדה שמחה גם על כך שהובטחה לה ולבעלי הדירות על ידי היזם דירה של "100-120 מ"ר", אך בתוכניות שהוגשו לעירייה "השטח האמיתי הוא בכלל כ-75 מ"ר". [נספח ו' לתצהירה של שמחה].

     

  10. במכתב נוסף ששלחה לוועדת הערר האשימה שמחה בין היתר: "היינו אנשים טובים שהאמינו ומסתבר בדיעבד רומנו. נעשו פה דברים חמורים. הן מצד הנציגים והן מצד הקבלן, וכן מצד הוועדה המקומית שלא בדקה בצורה יסודית ומעמיקה ובזכוכית מגדלת", "לולא רונן בן דור מסרב לחתום חוכמתו ערנותו ובזכות עורכי דינו, היום היינו קבורים תחת הריסות הבניין" [נספח ה' לתצהירה של שמחה].

     

  11. בישיבת וועדת הערר מיום 27.11.13 הכריזה עו"ד אירה יעקב-סולובייצ'יק, סגנית היועץ המשפטי לעיריית רמת גן [להלן: "עו"ד יעקב"] כי "מנהלת מחלקת התנועה איבדה אמון ביזם", כי "מלכתחילה נעשו פה דברים משונים ולא מוסברים מבחינת אישור של של מנהלת מחלקת התנועה שניתן אישור כפי שהיא הסבירה, אישור עקרוני על סקיצה, על דף של A4, ואת האישור הזה שתלו על הבקשה להיתר ונתנו להבין שהחניה קיבלה אישור של מחלקת התנועה"..."יכול היות שמבחינת היזם זה נעשה בתום לב, אך מבחינת הוועדה המקומית שתיימרה לקבל אישור של מחלקת התנועה ולא קיבלה את האישור הזה. לאחר מכן נעשו פרסומים שלא בתיאום עם מנהלת מחלקת התנועה" [נספח 13 לתצהירו של רונן].

     

  12. בהמשך להחלטת וועדת הערר מיום 22.4.14 שלחה אליה הוועדה מקומית "בקשה והודעה" עליה חתומה גם עו"ד יעקב ונכללו בה בין היתר האמירות יוצאות הדופן הבאות [נספח 9 לתצהיר רונן]:

    • כי הוועדה המקומית איננה "חותמת גומי" בידי היזם, אשר מתחילת הדרך התנהל "באופן מעורר תמיהה"

    • כי היזם יצר מצג שווא לפיו מחלקת התנועה בעיריית רמת גן אישרה את תוכנית החנייה בתוכנית ההיתר, וזאת על ידי שהעביר חתימה של פרנצ'סקה על סקיצה עקרונית, לתוך תוכנית ההיתר.

    • כי בעת הגשת הבקשה רשם היזם שבבניין הקיים יש 24 יח"ד בעוד שיש רק 18 יח"ד.

    • כי בתוכנית שהגיש היזם נפלה "טעות סופר" [המרכאות במקור – י.ח.] כאשר בהתחלה דובר על כ-60 מקומות חניה, ואחר כך תוקן ל-30 מקומות חניה.

    • כי דירות דופלקס שהיו בקומת קרקע + מרתף סומנו בבקשה כדירות נפרדות, ללא סימון מדרגות פנימיות של 4 הדירות בקומת הקרקע, וזאת בלי לסמן הריסה ופיצול.

    • כי עורך הבקשה הוסיף שטחי ממ"דים של התמ"א גם לדירות בהן כבר יש ממ"ד.

    • כי עורך הבקשה תכנן תוספות הבניה בדירות מתחת למפלס הרחוב עד לקו בניין 0 , גם כשלא היה מדובר על שטחי תמ"א.

    • כי למרות שמתקן החניה המוצע הינו עם שלוש קומות, הוגש חתך שבו חמישה מפלסים.

    • כי היזם ביצע פרסום הקלה על דעת עצמו ועל פי הניסוח שקבע שלא בתיאום עם מנהלת מח' הרישוי ומנהלת מח' התנועה, ובניגוד להחלטת וועדת הערר הקודמת, ופרסום זה אף לא תאם את הפתרון שהוצג בדיון האחרון בוועדת הערר.

       

      בנעילת הודעתה הודתה הוועדה המקומית כי מהנדס הרישוי שבדק את הבקשה טעה בכך שלא בדק היטב את התשריט "על הטעויות ואי הדיוקים הרבים שבו" והסתמך על עורכה, כי "מלכתחילה לא היה צריך להביא לדיון בוועדה המקומית תשריט שלוקה בחסר בכל כך הרבה פרטים", כי הפגמים שפורטו בבקשת ההיתר התגלו לחברי הוועדה המקומית רק לאחר הגשת הערר ולפיכך ביקשה הוועדה מקומית החזרת הדיון לוועדה המקומית.

       

      ההליך השני:

  13. לאחר שבקשת הוועדה המקומית המפורטת לעיל לא נענתה, וועדת הערר החליטה לדחות את הערר הראשון, הגיש רונן עתירה מנהלית [עת"מ 30494-03-15] ובה הצביע בין היתר על היעדר פיתרון חניה ראוי לדיירים הקיימים של הבניין, על אישור הקלה ש"לא ניתן לאשר", על הודאת הוועדה המקומית כי היזם "הטעה אותה", ואף על על כך שבהתאם לפס"ד שניתן ע"י כב' השופט יפרח בעת"מ 37426-11-13 שפיר נ' ועדת ערר מחוזית (2014),הרי שבהיעדרה של חוות דעת קונסטרוקטיבית לא ניתן לדון בבקשה להיתר לפי תמ"א 38, ועל כן, אליבא דרונן, ומשלא הוגשה כאן חוות דעת כאמור, אישור הבקשה עשוי לסכן חיי אדם [להלן: "העתירה ראשונה", נספח 13 לתצהירו של רונן].

     

  14. להשלמת התמונה אציין כי לעתירה הראשונה צורפה כנספח הודעת דואר אלקטרוני ששלחה עו"ד יעקב ובה נכלל תיאור לפיו היזם "שתל בתוך הגרמושקה את חתימתה שכביכול אישרה את פיתרון החניה אבל היא טוענת שאישרה רק סקיצה ראשונית, וההשלכות מובנות". [הכוונה לפרנצ'סקה – י.ח.].

     

  15. בהודעת ועדת הערר שניתנה באמצעות פרקליטות מחוז ת"א – אזרחי במסגרת העתירה הראשונה נכתב כי "בנסיבות אלה, וככל שאכן לא הוגשה חוות דעת קונסטרוקטיבית על ידי המשיבה 3 [היזם – י.ח.], לגישת וועדת הערר בהתאם לדין הקיים ובכלל זאת, בהתאם להוראות תמ"א 38, אין מנוס מהחזרת הדיון לוועדה המקומית שתתן החלטה חדשה בעניין." [נספח 15 לתצהירו של רונן].

     

  16. במהלך הדיון בעתירה הראשונה שנערך ביום 19.7.15 הגיעו רונן ואשתו, הוועדה המקומית , וועדת הערר והיזם, וזאת בהמלצת בית המשפט, להסכמות שקיבלו תוקף של פסק דין ושבהן נכללה בין היתר התחייבות לפיה "היזמים יגישו תוך 30 יום מהיום למחלקת התחדשות עירונית תוכנית קונסטרוקציה וכן את הדרישות המופיעות בנספח 2 לתמ"א 38, לרבות תיקון 3, ובצירוף תכנית מתוקנת על פי הוראות וועדת הערר. עותק יועבר ישירות ומיידית לב"כ העותרים" [נספח 17 לתצהירו של רונן – להלן : "פסק הדין המוסכם"]

     

    ההליך השלישי:

  17. ביום 10.3.16 הגיש רונן עתירה מנהלית נוספת ובה טען כי פסק הדין המוסכם אינו מקויים על ידי היזם [להלן: "העתירה השנייה", נספח 18 לתצהירו של רונן].

     

  18. בתגובתה המקדמית של הוועדה המקומית לעתירה השנייה, הובהר כי היזם לא עמד במלוא ההוראות של וועדת הערר, הגיש תוכנית מתוקנת שאינה עומדת בדרישות האמורות, ולא המציא לידי הוועדה חוות דעת מהנדס תנועה שנקבעה כתנאי למתן היתר בנייה. בתגובה זו חזרה הוועדה המקומית ותיארה את התנהלות היזם כ"מעוררת תמיהה" תוך פרישת כלל הליקויים המפורטים בסעיף 12 לעיל [נספח 19 לתצהירו של רונן].

     

  19. בדיון בעתירה שנערך ביום 30.6.16 מסרה עו"ד יעקב כי "עד היום לא הגישו תוכנית מתוקנת העומדת במה שקבעה הוועדה".[עמ' 3 ו-5 לפרוטוקול אותו דיון, נספח 20 לתצהירו של רונן].

     

  20. העתירה נדחתה בפסק דין מיום 28.7.16 שניתן על ידי כב' השופט אליהו בכר, וזאת מחמת אי צירוף בעלי דין נדרשים, שיהוי, ומשנמצא כי העתירה מוקדמת, באשר יש להתיר למוסדות התכנון והבניה להשלים את מלאכתם "כראוי ועל פי דרישות כל דין", ובד בבד שמורות לעוררים טענותיהם לאחר שתתקבל החלטה כלשהי של מוסדות התכנון [נספח 21 לתצהירו של רונן]

     

  21. בין לבין, במהלך השנים 2015-2016 חתמו בעלי דירות שונים בבניין על מכתבים שכותרתם "ביטול חתימה על פרויקט תמ"א" ונימקו זאת ב"שקרים, הטעיות, והמחדלים שהתגלו" [נספח 26 לתצהירו של רונן].

     

    ההליך הרביעי:

  22. בשנת 2018 הגיש היזם ערר לוועדת הערר על החלטת הוועדה המקומית שלא לקיים דיון חוזר בבקשה להארכת תוקף ההחלטה למתן היתר בנייה [להלן: "הערר השני"].

     

  23. בתשובת הוועדה המקומית לערר השני מיום 22.7.17 ציינה זו ללא כחל ושרק כי בקשתה במסגרת הערר הראשון להחזרת הבקשה להיתר לדיון מחודש אצלה הוגשה "לנוכח רשימה ארוכה של פגמים והטעיות שנפלו בה". בתגובתה ציירה הוועדה המקומית את התנהלות היזם מאז מתן פסק הדין המוסכם כ"גרירת רגליים בלתי מובנת", תוך גלגול עיניים לשמיים. כן תואר שם כיצד בודקי הבקשה מטעם הוועדה מקומית חשו מול היזם כ"נתונים ב"מלחמת התשה" של עורך הבקשה, שמא יתייאשו או יאבדו ריכוז ולא ישימו לב לכך שליקויים לא תוקנו". [נספח ב' לתצהיר העד קניגסברגר].

     

  24. במהלך הדיונים בערר השני ולבקשת וועדת הערר הומצאו לה נתונים מטעם הוועדה המקומית לפיהן מאז יוני 2016 הוגשו על ידי היזם 7 תוכניות שבכולן נמצאו ליקויים רבים ומשמעותיים [נספח 25 לתצהירו של רונן].

     

  25. בדיון בוועדת הערר מיום 14.9.17 חזרה עו"ד יעקב על כך ש: "אנחנו בבקשה שהגשנו לוועדת הערר הודינו בכך שבודק הבקשה לא שם לב לתקלות נוספות, שהיו בהטעיה של מישהו ממגישי הבקשה. למשל ששתלו מסמך שכביכול ממנהל מחלקת התנועה אישרה את תשתית החניה" [טעויות ההקלדה במקור]. כן הודתה עו"ד יעקב: "לשאלת היו"ר מדוע זה עלה לוועדה פעם נוספת לפני יום 15.1.17, אני משיבה שהיא הועלתה לצורך הארכת תוקף למתן היתר ואני מסכימה שזה נכון היה להביא את זה לוועדת הרישוי". באותו דיון גם נשמעו בעלי דירות נוספים בבניין שביקשו לבטל את הפרויקט [נספח 27 לתצהירו של רונן].

     

  26. המסך ירד על הפרויקט כשהערר השני נדחה ביום.7.3.18 תוך שנקבע בו "לעוררת [היזם –י.ח.] עמדה תקופה ארוכה להשלים את התנאים להוצאת היתר ולא ברור מדוע לא עשתה כן" [נספח 31 לתצהירו של רונן].

     

    ההליך החמישי:

  27. בחודש נובמבר 2016, הגיש היזם כנגד רונן את התביעה דנא בגדרה טען כי על רונן לפצותו בסך של 3,400,000 ₪, אשר הועמד לצרכי אגרה בלבד על סך של 2,300,000 ₪, וזאת בגין פרסומים בכתב ובעל-פה אשר נטען כי הם מהווים לשון הרע נגדו וכי רונן פרסמם בכוונת זדון לפגוע בתובעים. התובעים הסכימו בישיבת קדם המשפט מיום 26.2.18 למחוק מכתב התביעה את עילת השקר המפגיע והסעד שנדרש מכוחה, ולהותיר רק את הסעדים שנדרשו מכוחו של חוק איסור לשון הרע התשכ"ה-1965 [להלן: "חוק איסור לשון הרע"].

    דיוני ההוכחות:

  28. בדיון ההוכחות הראשון שנערך ביום 9.10.18 נחקרו העדים מטעם היזם: בעל דירה בבניין מר אריה מלכה [להלן: "מלכה"], בעל דירה בבניין מר אליעזר אשר [הנזכר בסעיף 6 לעיל ובסעיף 30 בהמשך, להלן: "אשר"], וכן פיני עצמו. בדיון ההוכחות השני שנערך ביום 12.11.18 נחקרו העדים מטעם רונן, שמחה המוזכרת לעיל, בעלת דירה נוספת בבניין גב' רבקה ג'ורג'י [להלן: "רבקה"], מר אדם קניגסברגר, חבר מועצת עיריית רמת גן [להלן: "חבר המועצה קניגסברגר"], וכן רונן עצמו. הגשת סיכומי הצדדים בכתב הושלמה ביום 30.5.19, ולאחר עיון בהם הוריתי על קיום ישיבת השלמת סיכומים בעל-פה ביום 10.9.19. בגדרה של אותה ישיבה התנהל דיון מחוץ לפרוטוקול במסגרתו לובנו טענות הצדדים בסיכומים ואף הוצעה ע"י ביהמ"ש הצעה לפתרון מוסכם ויעיל אשר ייתר מתן פסק דין מנומק, ברם הדבר לא צלח. [בכל מקום בפסק דין זה בה יוזכר פרוטוקול סתם, הכוונה היא לפרוטוקול דיוני ההוכחות הרציף המחזיק 240 עמודים של תמלול הקלטה].

    תיאור הפרסומים שביסוד התביעה:

     

  29. על ציר הזמן הדיוני מתחלקים הפרסומים הכתובים הנטענים כך – הפרסום הראשון בכתב פורסם במרץ 2013 במהלך הדיון בערר הראשון, הפרסום האחרון בכתב פורסם ביולי 2016 במהלך הדיון בעתירה השנייה, ובתווך קבוצת יתרת הפרסומים בדואר אלקטרוני – אחד מהם פורסם בחודש נובמבר 2015 [וזאת בניגוד לנטען בטעות בכתב התביעה ביחס לפרסום זה כי הוא בוצע בנובמבר 2016, בעוד מצוין בו התאריך 22.11.15], דהיינו בין פסק הדין המוסכם לבין הגשת העתירה שניה, ברם רובם פורסמו בזמן ניהול העתירה השנייה, בחודשים מרץ-מאי 2016. במיקום לא ידוע על ציר הזמן האמור מצויים פרסומים רבים בעל-פה שצוינו בסעיף 54 לכתב התביעה ובתצהיר מלכה. האחרון בפרסומים על ציר הזמן הוא אותו פרסום בעל-פה ביום 21.6.17 אליו התייחס אשר בתצהירו.

     

  30. הפרסום הראשון בכתב הוא בקשה ששלח רונן ביום 29.10.13 ליו"ר וועדת הערר לביטול הדיון שקבע ליום 27.11.13, לדחיית תכנית ההיתר, להפניית העניין למשטרה על מנת שתחקור את "היזם", או לפחות להחזרת התכנית ל"יזם, כדי שיכין תכנית חדשה, ויגיש אותה לוועדה המקומית להליך בדיקה ואישור מסודר של תוכנית חדשה". בפתיחתה של הבקשה נכללה התנצלות מטעם רונן "על הטון, המעט רם, שבו אמרתי את הדברים בדיון האחרון, אך התכוונתי לכל מילה שאמרתי".

     

    על פי התובעים נכללו בבקשה פרסומי לשון הרע כלפיהם כדלהלן:

    • כי התובעים רימו את הוועדה המקומית.

    • כי פיני אמר לשמחה שרונן "הולך לאבד את הדירה שלו! אני אשתה לו את הדם עם קשית לאט לאט", וכי שמחה הגישה תלונה במשטרה.

    • כי התובעים הגישו תכנית שכולה רמאות וזיופים.

    • כי התובעים רימו את הוועדה המקומית בעת שסימנו מאות מטרים בקומת המרתף כשטחים קיימים למרות שאינם קיימים ואין להם היתר.

    • כי התובעים רימו את הוועדה המקומית בכך שהציגו בבקשה להיתר מצג שווא לפיו קיימות 24 דירות בבניין, בעוד שבפועל קיימות רק 18 דירות.

    • כי התובעים רימו את הוועדה המקומית בהציגם בבקשה להיתר כאילו יש "דירות מדרון" בבניין, ואילו בפועל אין כאלה.

    • כי התובעים רימו את הוועדה המקומית בכך שלא סימנו בבקשה להיתר חריגות בנייה ועבירות מקרקעין שבוצעו בפועל.

    • כי התובעים רימו את הוועדה המקומית בהשאירם את שטחי הממ"דים של הקומה המבוטלת בטבלת חישובי השטחים.

    • כי התובעים רימו את הוועדה המקומית בנושא מספר החניות ואף עשו זאת בניגוד להחלטת יו"ר וועדת הערר.

    • כי התובעים פועלים בדרך של הטעיות מכוונות וניסיונות מרמה חוזרים ונשנים.

    • כי התובעים רימו את הוועדה המקומית ואת הדיירים בעת שרשמו כי שטח הדירות ברוטו יהיה 91 מ"ר בעוד השטח האמיתי יהיה 75 מ"ר.

    • כי התובעים רימו את יו"ר וועדת הערר בעת הביקור בנכס ביחס לשטח הציבורי.

    • כי התובעים הינם "יזם רמאי שמייצר תוכנית חדשה לגמרי בשיתוף עם וועדת הערר", וזאת באמצעות אדם בשם אליעזר המצוי בהיכרות אישית עם יו"ר הוועדה.

       

  31. הפרסום האחרון בכתב הוא מכתב ששלח רונן ביום 10.7.16 לכב' השופט אליהו בכר שדן בעתירה השנייה, בפתחו הוא מציין כי הוא שולח את המכתב בניגוד לעצת עורכי דינו משום שאינו "מסוגל לשאת יותר מבחינה נפשית, בריאותי וכספית, את ההתעללות שאזרח כמוני עובר", ובנעילתו הוא מבקש "בבקשה, תבחן את העתירה שלנו לגופה, ותעזור לנו להיפטר מהיזם הרמאי הזה + שישלם את הוצאותינו העצומות".

     

    על פי התובעים נכללו במכתב פרסומי לשון הרע כלפיהם כדלהלן:

    • כי "היזם ממשיך לשקר ולהונות במצח נחושה אפילו את כבודו השופט הרם בבית המשפט המחוזי".

    • כי "הטעיות ורמיות רבות וחמורות מאד של היזם" נחשפו בדיוני וועדת הערר.

    • כי רימו את הוועדה המקומית, וכי היזם מעולם לא תיקן את התכנית שלו.

    • כי ההטעיות והרמיות של היזם בוצעו הן כלפי הוועדה המקומית והן כלפי בעלי הדירות בבניין.

    • כי היזם מבצע "שקרים ורמיות", ו"משקר לכולם ובסוף יעשה כרצונו".

    • כי אינו "רוצה לנהל מו"מ של 5 דקות במסדרון עם יזם רמאי שמסכן את חיינו", וכן "יזם רמאי שמתמיד להונות, להלך אימים ולנצל את המערכת השיפוטית במדינת ישראל".

    • כי היזם טרם הגיש עד היום תכניות קונסטרוקטיביות, והוא משקר גם בנושא זה.

       

  32. רגל נוספת של התביעה עומדת על קבוצת פרסומים שנטען שנשלחו בדואר אלקטרוני על ידי רונן בחודש נובמבר 2015, ובחודשים מרץ-מאי 2016, בתפוצות שונות, שבהן נכללו גם ראש עיריית רמת גן, מבקר העירייה, חברים במועצת העירייה, היועצת המשפטית של העיריה, גורמים נוספים בעירייה, ובעלי דירות בבניין.

     

    על פי התובעים נכללו בהודעות אלה פרסומי לשון הרע כלפיהם כדלהלן:

    • כי "מישהו בעירייה ממשיך לעבוד עם היזם ולקדם את הפרוייקט שלו בניגוד לפסק הדין של בית המשפט המחוזי ומאחורי גבנו וגבכם... או שתמצאו מי בעירייה עובד עם הקבלן, מעלים את המסמכים, ועוזר לו לקדם את הפרוייקט בניגוד לפסק דין שיפוטי! ותעצרו אותו ואת פועלו".

    • כי רונן "ממליץ לכם להישאר יום אחד אחרי שכולם הולכים הביתה, ולהיכנס למשרדיהם של עובדים הקשורים לפרוייקט. יש לי הרגשה מאד לא נעימה שבאחד מהם אתם עלולים למצוא את כל החומר החסר+נוסף שהיזם מדווח שהשלים. ואומר לכם אז תערבו את המשטרה שהם יחקרו זאת, זה ממש חמור...למה אף אחד לא מתייחס לתלונתי והתראותיי".

    • כי "מישהו פועל בניגוד לחוק!!! ומסכן חייהם של אזרחים...היזם ואתם אינכם מקיימים החלטות של בית משפט מחוזי!!! אתם או מישהו בתוך העירייה משתף עם היזם פעולה מאחורי גבינו ובניגוד לפסק דין שיפוטי".

    • כי "מישהו משחק בחיי אדם!!! או שתשלפו את מי שפועל מאחורי גבכם ומאחורי גבנו בעירייה... או שאתם הופכים עצמכם לשותפים!!!- כל מי שמכותב למכתבי כל בעלי התפקיד שאמורים לשמור עלינו ולא לשתף פעולה אם מי שפועל בניגוד לפסק הדין..." [הטעות במקור].

    • כי "קצת נמאס לנו להיות מופתעים, כל פעם מחדש, מצעדים בלתי חוקיים שנעשים בתיק זה, מאחורי גבינו. צעדים שמסכנים את חיינו !!!"

    • כי "...והחמור מכל- כנראה שהיזם התקדם, בתמיכה של מישהו מעירייה, לקראת מימוש הסכנה על חיינו !!!- בחשאי מאחורי גבינו, מאחורי גבו של בית המשפט !!!"

    • כי "היזם הפר את פסק הדין של בית המשפט המחוזי מיולי 2015, נציגים של העירייה מתנהלי מול היזם בניגוד למתווה המפורט בפסק הדין"

    • כי "לצערי גם בבקשה הנדונה (בקשה להיתר- ב.ל) יש מלא הטעיות מכוונות ..."

    • כי "גם בבקשה הנוכחית מנסים המבקשים להטעות את הועדה המקומית ואת בית המשפט"

    • כי "בביקורי האחרון מצאתי מסמכים שמוכחים שאכן מישהו בעירייה בקשר עם היזם/נציגיו ומעדכן את הבקשה המקורית של היזם על פי הצהרותיו".

    • כי "היזם הפר פסק דין שיפוטי של בית המשפט המחוזי מיולי 2015, ואין לכם סמכות לדון יותר בבקשתו !!!"

    • כי "גם בימים אלה, יש מי שעוזר ליזם לקדם את הפרויקט הרע שלו, בניגוד לחוק !!!, במקום לעזור לנו להיפטר ממנו ולצאת לדרך חדשה".

    • כי "היזם ניסה ומנסה להטעות את כולם. הטעיותיו נחשפו בוועדת הערר ובבית המשפט המחוזי. ההטעיות שלא תוקנו ונוספות שמתגלות ומסכנות את חיינו, במידה והפרויקט הזה יצא לפועל, סביר להניח, שלאור הניסיונות הבלתי פוסקים של היזם להטעות בתוכניות, הוא ימשיך לעשות זאת בפועל , לאחר שיקבל כל היתר שהוא ?!"

    • כי "בתכנית האחרונה שהגיש היזם (בנובמבר 2015) מופיעות כל אותן טעויות והטעיות שום שינוי לא בוצע !! שום הנחיה של ועדת הערר לא בוצעה !!!... הגדיל לעשות אותו יזם- שהוסיף שינויים והטעיות נוספים בניגוד מוחלט להחלטות ועדת הערר".

    • כי "כפי שכתבתי לך, קודם, אני חוזר ומדגיש, לא צריך להיות מהנדס וחכם גדול כדי לזהות שהקבלן ממשיך להונות אתכם. לא צריך להיות חכם גדול ולבדוק יותר מדי לעומק שהיזם הפר ברגל גסה את פסק הדין של בית המשפט המחוזי".

       

  33. פיצוי נוסף שנאמד בסך של 500,000 ₪ נכלל בכתב התביעה בגין "פרסומים מרובים ודומים בעל-פה במועדים נוספים שונים וזאת באוזני בעלי דירות בפרויקט ו/או שכנים ו/או בעלי תפקידים בעיריית רמת גן ו/או בעלי תפקידים בוועדה המקומית לתכנון ולבניה רמת גן".

    תמצית טענות ההגנה של רונן:

  34. בכתב הגנתו פרש רונן את הרקע להגשת התביעה, וגרס כי כל תכליתה הינה להלך עליו אימים על מנת לגרום לו לזנוח את התנגדותו המוצדקת לפרויקט.

     

    רונן טען כי דווקא התובעים הם שהפיצו עליו דברי בלע במקומות שונים ובפני קהלים שונים, וכי הציטוטים מתוך הפרסומים אינם נכונים.

     

    לבסוף עמד על כך כי לימינו עומדות הגנות חוק איסור לשון הרע המנויות בסעיפים 13 (5), 13 (7), 13 (11), 14, 15 (2), 15 (3), 15 (4), 15 (5) , 15 (8), 15 (9), 15 (10), לחוק איסור לשון הרע וכן חזקת תום הלב על פי סעיף 16 (א) לאותו חוק.

     

     

    דיון והכרעה:

  35. ככלל, בכפוף להסתייגות מתצהיר מלכה המפורטת בסעיף 71 לפסק דין זה, נחה דעתי על סמך מכלול העדויות והראיות שהוגשו על ידי היזם כי האמירות המפורטות לעיל הינן בגדר "לשון הרע", ומתקיים לגביהן גם יסוד הפרסום. עם זאת, לאחר שמיעת עדויות שני הצדדים, בחינת חומר הראיות כולו, וניפוי טענותיהם לעניין זה, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את טענת רונן לקיומן של הגנות שונות ביחס לאותם פרסומים.

     

  36. בפסק דינו בהלכת חיר [רע"א 1104/07 עו"ד פואד חיר נ' עו"ד עודד גיל (2009)], בנה בית המשפט העליון בית מקלט פרשני להוראה זו שהינו טירה מבוצרת, חומותיה גבוהות, שומרים מופקדים עליהן כל היום וכל הליל, והיא מוקפת חפיר עמוק ורחב. זאת כאשר פסק כך: "סעיף 13 קובע "הגנות מוחלטות" (ראו ספרו של המלומד אורי שנהר דיני לשון הרע 191 (1997) להלן: "שנהר"). אחת מן ההגנות המוחלטות – זו הקבועה בסעיף 13(5) לחוק – מתירה פרסום הכולל לשון הרע שנעשה על-ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, "תוך כדי דיון" בפני גורם שיפוטי. ניתן לומר כי המונח "הגנה מוחלטת" יש בו חוסר דיוק מסוים שהרי ההגנה מותנית בהתקיימות התנאים הנקובים בסעיף. אולם סעיף 13, בניגוד לסעיפי ההגנות השכנים (סעיפים 14 ו- 15), אינו מותנה בדרישה של אמיתות הפרסום או בדרישה של תום-לב (ראו רע"א 3614/97 אבי-יצחק נ' חברת החדשות הישראלית, פ"ד נג(1) 26, 67-66). משמעות הדבר היא שגם פרסום כוזב, שנעשה שלא בתום-לב (ואף בזדון), לא יהווה עילה למשפט פלילי או אזרחי, ובלבד שמתקיימים התנאים הקבועים בסעיף המשנה הרלבנטי. במובן זה מדובר ב"הגנה מוחלטת" (ראו גם דנ"א 6077/02 חטר-ישי נ' ארבל, [פורסם בנבו])".

    "....ההגנה הבלתי-מתפשרת על פרסומים מהסוג הנקוב בסעיף 13 כרוכה בוודאי במחיר מבחינת ההגנה על שמו הטוב של מושא הפרסום. אין ספק שעשוי ליהנות מן ההגנות שבסעיף 13 גם מי שבמובנים רבים – מנקודת מבט פרטנית – אינו ראוי להגנה. אולם נקודת המבט של סעיף 13 אינה מצטמצמת למקרה הספציפי. הסעיף נועד להגן על שיקולים רחבים הנוגעים לאינטרס הציבורי, כאשר חלק מסעיפי המשנה – וסעיף-קטן (5) בכללם – מתייחסים לפרסומים שנעשים על-ידי רשויות השלטון או תוך כדי פעילותן. סעיף-קטן (5) נועד למנוע מצב שבו ירחף מעל מי מהגורמים הנזכרים בסעיף, תוך כדי דיון משפטי, האיום של תביעת לשון הרע".

    "....יש לזכור כי הליכים משפטיים רבים כרוכים מטבע הדברים בהשמעת דברים לא נעימים לאוזן מצד בית המשפט כלפי המעורבים בהליך, ומצד המעורבים בהליך האחד כלפי השני. בוודאי טוב הדבר שההתבטאויות במסגרת הליך משפטי יהיו מתונות ומתוחמות ככל האפשר, במיוחד אם יש בדברים משום חשש ללשון הרע. אולם התפיסה המשתקפת בחוק איסור לשון הרע היא שאין להגביל את ההתבטאויות תוך כדי ההליך המשפטי באמצעות חוק זה.

    "...לאור חשיבותה של ההגנה נקבע כי ההגנה שבסעיף 13(5) תחול לא רק על דברים שנאמרים באולם המשפט אלא היא חלה על "כל צעד הננקט בקשר עם ההליך בכל שלב משלביו השונים, לרבות כל פניה בכתב ומסמך הנדרש במהלך הרגיל של המשפט והמשמשו כהלכה" (ע"פ 364/73 זיידמן נ' מדינת ישראל, פ"ד כח(2) 620, 624; עניין אבי יצחק הנ"ל, בעמ' 93-88).

    "....התפיסה שהביעו כמה משופטי בית המשפט המחוזי היא שיש לקרוא לסעיף 13(5) לחוק סייג הנוגע לתוכן הפרסום. סייג זה מתמקד בשאלה האם ההתבטאות הדיבתית קשורה לדיון המשפטי ומשרתת אותו או שמא יסודה ברשעות ובזדון. יובהר מיד כי דרישה שלפיה הפרסום ייעשה "לצורך הדיון ובקשר איתו" נכללה במקור בחוק, אך נשמטה ממנו על-פי הוראת סעיף 7 לחוק לשון הרע (תיקון), התשכ"ז-1967. מכאן ניתן לכאורה ללמוד שהמחוקק במפורש ביקש למנוע בירור תוכני באשר לקשר שבין התבטאות שנאמרה תוך כדי דיון משפטי לבין נושא הדיון."

     

  37. בספרו המצוטט לעיל [להלן: "שנהר"] הצביע שנהר על שיקול נוסף במתן ההגנה האמורה והוא כי: "התרת הגשה של תביעות לשון הרע בגין התבטאויות שנעשו במהלך הליכים משפטיים, עלולה לאפשר ל"מתדיינים תאבי משפט" להפוך כל התבטאות במשפט בו היו מעורבים לעילה למשפט נוסף ובכך ליצור שרשרת בלתי נפסקת של התדיינויות".[עמ' 197]. יתד לשיקול זה מצא שנהר גם בפסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 572-74 רויטמן נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד כט (2) 57, 71, שם נומקה ההחלטה שלא להכיר בעוולה אזרחית של עדות שקר בין היתר בצורך "למנוע התדיינויות מכופלות ביחס לאותן עדויות". דומני כי באחרית הימים בה אנו עומדים, עת נחה על פרקליטים רבים "רוח חוכמה ובינה, רוח עצה וגבורה" [ראו ישעיהו יא ב], שלא היתה מצויה בדורות קודמים, מתקיים בצד החשש מפני "מתדיינים תאבי משפט", גם החשש מפני "מתדיינים אסטרטגיים" המגישים תביעות לשון הרע על מנת לנסות ולאיין סעד שזכה בו בעל ריבם בהליך אחר או עשוי לזכות בו, ו/או להשתיקו שם.

     

  38. משירדנו לבקעה זו, לא ניתן להתעלם מטענות רונן בדבר שורש התביעה. זאת משום שדוקר את העין אותו מאפיין בתביעה שהפסיקה עמדה עליו בקשר לכך והוא "סכום תביעה מופרך שאין לו אחיזה בדין והוא חורג באופן משמעותי מהסכומים המקובלים בפסיקה" [ראו ע"א 15267-09-17 סרנה נ' נתניהו (2018), רע"א 1688/18 ‏ ‏סרנה נ' נתניהו (2018)], ומשנכללו בכתב התביעה טענות סתמיות בדבר נזק "מוערך בשלב זה" כתוצאה משקר מפגיע ומפרסומים נוספים בעל-פה בהיקף של לא פחות ממליון ₪, דהיינו ב"בהינף קולמוס וללא כל פירוט המרמז על מרכיבי הנזק ופשרו" [ראו החלטתה של כב' השופטת י' שבח בת"א 18029-02-11 אור-סיטי נדל"ן בע"מ ואח' נ' טבקמן ואח' (2011), להלן "עניין אור-סיטי נדל"ן"]. התביעה אף הוגשה שעה שרונן ביקש לאכוף על היזם ועל הוועדה המקומית את ביצוע פסק הדין המוסכם, ובמהלך התקופה בה לטענת הוועדה המקומית כמפורט בסעיף 23 לעיל, גרר היזם רגליו וניסה להתיש את עובדיה, ומשכך, ובאווירה של איומי היזם המתוארים בסעיפים 63-64 להלן, מיתמר חשש לתביעה אסטרטגית, בדומה למתואר בעניין אור-סיטי נדל"ן. דוקטרינת תביעת ההשתקה האמריקנית, על שריון הקשקשים שלגופה והרומח שבידה המסוגל לשפד תביעה על הסף, לא הסתגלה לאקלים המשפטי הישראלי, אך זיהוי מאפייניה של תביעה אסטרטגית שנועדה להרתיע מפני עמידה על זכויות לגיטימיות, כבר הוכר תחת שמי ים התיכון ככלי קלע המסוגל להשפיע על היקף הפיצוי, או אף לתרום לדחייתה של תביעה לאחר הליך דיוני מלא, לרבות מכוח האיסור על שימוש לרעה בהליכי משפט [ראו ת"א 25606-04-13 דירות יוקרה בע"מ נ' פרוספר חיים זפרני (2017), וכן פסק דינו של כב' השופט א' שליו בת"א 5745-09-17‏ ‏ נתניהו נ' בנימין (2019), על יסוד דברי כבוד השופטת ד' ברק-ארז בע"א 7426-14 פלונית נ' עו"ד אורי דניאל (2016)]. לטעמי אף ניתן להשתמש בו ככלי עזר פרשני היצוק ממגמת הפסיקה שפורטה לעיל, ושתורחב להלן, בדבר התפשטות גבולות המונח "תוך כדי דיון" לטובת החלת הגנת סעיף 13 (5) לחוק איסור לשון הרע. [להרמוניה חקיקתית אף ראו רע"א 3359-18 ‏ ‏מדינת ישראל נ' מוסא איברהים עלי אדם (2018) לעניין החסינות המהותית לנושא משרה שיפוטית, והחשש מהנזק המערכתי שתנביע הצפת בתי המשפט בתביעות סרק, להלן: "עניין אדם"].

     

  39. בעקבות הלכת חיר העניקה הפסיקה פרשנות מרחיבה לדיבר "תוך כדי דיון", בין היתר במתיחה הן של ציר הזמן והמרחב של ההליך הדיוני, והן של צירו המוסדי והפרוצדורלי. כך מצאו מחסה בתוך הטירה גם מכתבי התראה שנשלחו קודם הדיון [ראו רע"א 43/11 עו"ד רועי הרם נ' יצחק זקס (2011)], גם מכתב שנשלח לבית דין פרטי במסגרת ויכוח על שאלת סמכותו לשמש כבורר בין צדדים, ובטרם נקנתה סמכות כאמור [ראו רע"א 4830-16 שני נ' בנק מזרחי טפחות (2016)], גם אמירות שנאמרו במסגרת הליך "סולחה" שמטרתו יישוב סכסוך מחוץ לכותלי בית המשפט [ראו ת"א 35883-12-11 סלאמה ואח' נ' משני ואח' (2015)], וגם התכתבויות שיש בהן זיקה ישירה להליך אחר המתנהל בין הצדדים באותו זמן [ת"א 45576-09-15 חדאד נ' קונסט (2016)]. בפסק הדין האחרון שניתן על ידי בית המשפט העליון לעניין זה התפשטה ההגנה גם למכתבי התראה בלתי "רשמיים" שנשלחו שלא באמצעות עורכי דין [ראו ע"א 7517-17 גואטה נ' מיטלפונקט (2018), להלן: "עניין גואטה"]

     

  40. אשר על כן אין לקבל את טענת היזם כי יש לשלול מרונן את הגנת סעיף 13 (5) לחוק משום שפניותיו ליו"ר וועדת הערר ולכב' השופט בכר, לא היו בגדר "כתבי בי דין", אלא "מכתבים אישיים". אם למשנת בית המשפט העליון בהלכת חיר ביקש המחוקק למנוע "בירור תוכני" באשר לקשר שבין ההתבטאות שנאמרה תוך כדי דיון משפטי לבין נושא הדיון, דהיינו להגן אפילו על פרסום של לשון הרע שנעשה תוך כדי הדיון אשר אין לו כלל קשר תוכני לנושא הנידון, קל וחומר שלא ביקש המחוקק לערוך "בירור פרוצדורלי" באשר לעמידתו של המפרסם בכללי הדיון הנאותים. לא מצאתי בין תכליותיו של חוק איסור לשון הרע את התכלית של אכיפת סדרי הדין הנאותים בהליכים שיפוטיים או מעין שיפוטיים. לשם כך קייימות הוראות דין הנותנות בידי הערכאות השונות כלים שונים לשמירה על נאותות הדיון, ובהם גם השוט של פסיקת הוצאות והשוט של מחיקת כתבי טענות, או חלקים מהם. תחת אותה חסות תוכנית מוחלטת לפי סעיף 13 (5) לחוק מכוחו של חופש הביטוי החל על "דעות מרגיזות וסוטות", "אשר מקוממות בתוכנן ואשר סולדים מהן", ועל "דברים מרגיזים הצורמים את האוזן" [ראו בג"ץ 806/88 universal city studios inc נ' המועצה לביקורת סרטים ומחזות, פ"ד מג(2) 22], עומדות גם פעולות דיוניות מרגיזות הסוטות מכללי הדיון הנאותים והצורמות את האוזן השיפוטית או המעין שיפוטית, וכל זמן שלא ישנה המחוקק את האיזון שקבע באותה הוראה הנוטה באופן מוחלט לטובת חופש הביטוי וחירות הטיעון בהליכים דיוניים, כמוער בהלכת חיר, תעמוד עדיין הטירה "בראש הגבע" ובתוכה ייפלו לא רק "מילים שאיש עוד לא אמר" [ראו "עברתי רק כדי לראות", מאת א' וא' שמיר, באלבום "אפריים ואסתר שמיר", 1977], אלא גם פניות ובקשות שאיש עוד לא הגיש.

     

  41. לא מן המותר להזכיר לעניין זה כי המסד העובדתי להלכת חיר כפי שתואר בפסק דינו של בית משפט השלום בעניין זה [ת"א 113736/00 עודד גיל, עו"ד נ' פואד חיר, עו"ד (2002)], היה כך: "בישיבת בית הדין לעבודה בתל-אביב יפו מיום 11.10.00, במהלך חקירה נגדית שחקר התובע עד מטעם לקוחו של הנתבע, הטיח הנתבע כלפי התובע האשמות כדלקמן: "קיימת חקירה משטרתית ומוכן בימים אלה כתב אישום בפרקליטות ולגביהם דנה בימים אלה ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין בהשעיית החבר עודד מחברותו בלשכה". דהיינו, דברי קטרוג פלילייים ואתיים חריפים ביותר כלפי עורך דין, אשר פורסמו תוך הפרת סדרי הדיון באמצע חקירה נגדית שערך עורך הדין הנפגע.

     

  42. האבחנה הטכנית שיש שמבקשים לעשות בין "כתב בי דין" לבין כתב שהינו "לבר בי דין" אינה לוחכת אפוא את שוליה של הלכת חיר, אלא את יסודותיה, והולמים גם כאן אותם דברי ביקורת שיצאו מפי בית המשפט העליון בעניין אדם ולפיהם: "ראוי לענין זה להדגיש כי מבחן אחריות כגון "רשלנות רבתי", או "מקרים קיצוניים מאוד של רשלנות בוטה מאוד", כפי שהוצע בענין פרידמן, או כל הגדרה דומה אחרת, הוא מבחן שאין לו גבולות אנליטיים וסופו שיישחק ויתמסמס לרשלנות סתם, כפי שכבר ניכר בפסקי דין שונים שניתנו בסוגיה זו, ומכאן ועד להצפה של תביעות בגין רשלנות שיפוטית, הדרך קצרה", וכן כי: "המציאות מוכיחה כי גם דרך פתח צר כקופה של מחט בחסינות נושאי משרה שיפוטית (בעקבות פסק הדין בבר"ע (י-ם) 2315/00 מדינת ישראל נ' פרידמן [פורסם בנבו] (12.3.2001), הוצעדו פילים לאולם בית המשפט",

     

  43. על מנת לסבר את האוזן אצביע על כך שעל פי אותה גישה טכנית עשויים תובעים תאבי דיון או תובעים אסטרטגיים להצעיד לאולם בית המשפט תביעה בגין פרסום של בעל דין בהליך המתנהל בסדר דין מהיר שנכלל בתגובה שלו לתשובה לבקשה שהרי לפי סדרי הדין אין בעל דין בהליך שכזה רשאי להגיש "לענין הבקשה כתב טענות נוסף, אלא ברשות בית המשפט ומטעמים מיוחדים שיירשמו" [תקנה 214 יג (ג) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984]. כן ייחשפו רבבות בעלי דין בלתי מיוצגים, בעיקר בבית המשפט לתביעות קטנות, לסכנה כי פרסומים הכלולים חדשות לבקרים בפניות "בלתי רשמיות" בצורתן ובלשונן, ובהן מכתבים, פתקים, הערות, שאלות, הבהרות, תגובות, קטרוגים, תואנות, תלונות, תחינות, וביקורות, לרבות לאחר מתן פסק הדין, יגררו תביעות לשון הרע שיטענו כי פניות אלה אינן בגדר "כתבי בי דין".

     

  44. ודוק, משביחס לעידן הטרום-דיוני סבר בית המשפט העליון בעניין גואטה רק לאחרונה כי באותו מקרה ראוי להחיל את ההגנה גם על מכתבי התראה "בלתי רשמיים" שנשלחו על ידי בעל דין שלא באמצעות עורך דין, לא ייכרתו מאלה גם "פניות בלתי רשמיות" של בעלי דין לערכאה שיפוטית שלא באמצעות עורך דין, בעידן הדיוני עצמו.

     

  45. משכך, אך למעלה מן הצורך אגיה כי על פנייתו של רונן ליו"ר וועדת הערר ניתנה החלטה לגופה ביום 10.11.13 ובגדרה קבע יו"ר וועדת הערר כי "אין כל בסיס לביטול הדיון" ול"בקשה המרומזת לפסילת היו"ר" וכי "באשר לאופן התנהלות כל הצדדים בערר בהליך הוצאת היתר הבנייה ובערר בפנינו, נתייחס בהחלטה". מכאן שיו"ר ועדת הערר ראה לפניו בקשה דיונית המחייבת התייחסות עניינית, וכן כי על מכתבו של רונן לכבוד השופט בכר ניתנה החלטה של כבוד השופט להעביר עותק ממנו ליתר הצדדים, ניתנה להם זכות תגובה בתוך 7 ימים, וכי היזם בחר להגיש תגובה מפורטת המתייחסת לטענות שהועלו במכתב, ובסופו ביקש מבית המשפט לחייב את רונן בהוצאות נכבדות.

     

  46. נראה כי יש מקום להתחבט בשאלה האם גם קבוצת ההתכתבויות בדואר אלקטרוני תמצא מקלט מאחורי אותן חומות גבוהות של הגנת סעיף 13 (5) לחוק איסור לשון הרע, והאמנם בנסיבות שליחתן של אותן הודעות נעשו כל הטעמים אשר יפורטו להלן אגודה אחת לעשות רצון המחוקק בלבב שלם.

     

  47. כאמור ביום 19.7.15 ניתן בית המשפט המחוזי תוקף של פסק דין בעתירה הראשונה להסכמות בין רונן ואשתו, הוועדה המקומית , וועדת הערר והחברה. בפסק הדין המוסכם נקבע בין היתר כי "היזמים יגישו תוך 30 יום מהיום למחלקת התחדשות עירונית תוכנית קונסטרוקציה וכן את הדרישות המופיעות בנספח 2 לתמ"א 38, לרבות תיקון 3, ובצירוף תכנית מתוקנת על פי הוראות וועדת הערר. עותק יועבר ישירות ומיידית לב"כ העותרים" . פסק הדין המוסכם אף צפה פני הליכים דיוניים נוספים והורה כי: "תוך 14 יום מהגשת חוות דעת מהנדס הוועדה יהיו העותרים רשאים להגיש התנגדות לוועדה המקומית לתכנון ובנייה אך ורק בנוגע למסמכים בנספח 2 לתמ"א 38 ולחוות הדעת של מהנדס הוועדה", וכן כי "על החלטת הוועדה המקומית בנושאים המוגבלים המפורטים לעיל תהיה זכות ערר כדין לוועדת הערר".

     

  48. ואכן, נוכח מה שארע אחריו, דומה שפסק דין זה, כפי שהבינו כבר מנסחיו, לא היה אלא שביתת נשק זמנית, וכמין עצירת ביניים על מסילת רכבת ההתדיינויות הדוהרת.

     

  49. פסק דין בהסכמה, יציר כפיו של הסכם בין בעלי הדין – מורכב משני חלקים, מההסכם שבין הצדדים, ומהגושפנקה של השופט אשר זה הטביע עליו, והוא הסכם מחייב, שהוראותיו נוצרו ועוצבו על-ידי הצדדים [ע"א 2495-95 בן לולו נגד אטרטש ואח', פ"ד נ"א (1) 577].

     

  50. החלטת וועדת הערר מיום 7.3.18 בערר השני כוללת מסקנה חד משמעית – מסמכים מתוקנים כאמור בפסק הדין המוסכם לא הוגשו על ידי היזם בתוך 30 ימים ממתן פסק הדין המוסכם, אלא מאוחר ליום 15.1.17, כשנה וחצי לאחר מכן. החלטת וועדת הערר כוללת גם קביעות לפיהן "העוררת כשלה מלתקן את הבקשה כפי שנדרשה על ידי ועדת הערר בהחלטתה מיום 15.1.15 והיא הגישה נוסחים רבים של בקשות מתוקנות שבכל אחת מהן נמצאו ליקויים והן לא התאימו לתנאים שנקבעו בהחלטה ולדרישות הגורמים המקצועיים".

     

  51. מכאן שהיזם הפר את הסכם הפשרה ואת התחייבויותיו כלפי רונן, וחילל את פסק הדין המוסכם, עובדה שאף הובילה להגשת העתירה השנייה. על הרצף הזה שבין כלל ההליכים הדיוניים בין הצדדים, ניתן להשקיף על הודעות הדואר האלקטרוני כמקטע מן המסילה הדיונית הכוללת, שכן תכליתן התראה בפני הוועדה המקומית ויידוע בעלי דירות בניין המכותבים, כי הן הוועדה מקומית והן היזם אינם מקיימים אחר פסק הדין המוסכם, כאשר הפנייה הראשונה בשרשרת זו, ההודעה מיום 22.11.15, נשלחה תחת הכותרת: "עלומים 11 – אי קיום פסק דין שיפוטי".

     

  52. כך או אחרת, אף לולי השקפה זו, עומדות לרונן הגנות שונות על פי חוק איסור לשון הרע ביחס להודעות הדואר האלקטרוני.

     

  53. על מצע כלל המתואר לעיל, ואשר יתואר להלן, קשה שלא להגיע למסקנה כי יסודן של אותן הודעות באמת, כי מתקיים לגבי הפרסומים עניין ציבורי שהינו התנהלות מוסדות התכנון, כמתחוור גם מעדותו של חבר המועצה קניגסברגר, וכי אף אם נכללו באותן הודעות שבבי פרסום שאינם אמת היוצאים מגדר פרטי לוואי, נמצא שרונן שלח את אותן הודעות דואר אלקטרוני בתום לב, בין היתר על מנת להגן על עניין אישי כשר שלו ושל בעלי הדירות המכותבים, ולהביע דעה על התנהגות היזם כבעל דין.

     

  54. כאמור לעיל הודתה הוועדה המקומית כי "מלכתחילה לא היה צריך להביא לדיון בוועדה המקומית תשריט שלוקה בחסר בכל כך הרבה פרטים", והתקשתה ליתן הסבר לנפתולי התנהלותה אל מול היזם, ולאותו אמון עיוור שנתנו פקידיה ביזם עת הוגש על ידו מלכתחילה תשריט הכולל "טעויות", "אי דיוקים" ואף "רשימה ארוכה של פגמים והטעיות", תשריט אשר כאמור הועבר בחופזה לאישור בוועדה המקומית תוך התעלמות מכל אותם ליקויים זועקים לעין. במסגרת ההליכים הדיוניים השונים חזרו נציגי הוועדה המקומית על אמירות לפיהן "נעשו פה דברים משונים ולא מוסברים".

     

  55. חרף קביעות פסק הדין המוסכם וחרף "גרירת רגליים בלתי מובנת" מצד היזם על פי תיאורה שלה, המשיכו פקידי הוועדה המקומית לקבל מן היזם תוכניות "מתוקנות", גם לאחר חלוף מועד 30 הימים שנקבע באותו פסק דין, ובמהלך כל שנת 2016, ואף הביאו אותן לדיון בוועדה המקומית.

     

  56. חבר המועצה קניגסברגר, שעדותו נשאה צביון של רצינות, מכובדות, יושרה וזהירות, ואשר בעת הגשת תצהירו שימש גם כיו"ר וועדת הביקורת בעיריית רמת גן, התרשם אף הוא כמצויין בתצהיר העדות הראשית מטעמו כי "הוליך היזם שולל את הוועדה המקומית" וכי "אין מדובר ב"טעויות", אלא בניסיון להטעות את הוועדה המקומית" כי "בכל שנותיי לא זכור לי מקרה כה חמור", וכי "היזם "שתל" חתימה בתכנית הבקשה להיתר בנייה" [סעיפים 7-8 לתצהיר העד].

     

  57. חבר המועצה קניגסברגר אף אישר בתצהירו ביחס לתקופה בה נשלחו הודעות הדואר האלקטרוני כי "רונן בן דור פנה אליי מספר פעמים בניסיון לאתר את המסמכים שלטענתו "נעלמו" מתיק הבניין, רק לאחר למעלה מ-60 יום, "חזרו" לפתע המסמכים ש"נעלמו", וכך הודיע מנהל מדור מידע במכתבו לרונן בן דור" [המרכאות במקור – סעיפים 13-14 לתצהיר העד, וכן ההתכתבות נספח ג' לתצהירו].

     

  58. חבר המועצה קניגסברגר פירט בתצהירו כי "מר עמרי בן אברהם וגב' עליזה גרנות, אשר שימשו כנציגי הוועדה מקומית לתכנון ולבנייה עשו מאמץ עיקש ותמוה לקדם את בקשתו של היזם ואת מתן ההיתר "בכל מחיר". כך למשל עשו מר בן אברהם וגב' גרנות ניסיון "להעביר" את הבקשה בדיוני הוועדה המקומית למרות שהתוכנית לא תוקנה ולמרות שלא הוגשו תוכניות קונסטרוקציה כנדרש. מר עומרי בן אברהם אף השיב בחיוב כאשר ב"כ הוועדה המקומית שאלה אותו האם מה שצריך היה להשלים הושלם? מר בן אברהם השיב "כן", למרות שבפועל אין הדבר כך. בנוסף בטיוטת פרוטוקול הוודעה המקומית, בניסוח החלטת הוועדה, מאן דהוא הוסיף את המילים "למרות שהשלים את כל מה שהיה צריך להשלים" למרות שמשפט זה אינו נכון. כמובן, בנוסח הסופי והחתום של הפרוטוקול הושמט משפט בלתי נכון זה. השמטת המשפט נעשתה לדרישתי המפורשת שכן מעולם לא נאמר משפט זה בדיון שהתקיים. אני ראיתי בחומרה רבה את העובדה שמשנים את פרוטוקול הישיבה לאחר הישיבה ומוסיפים בפרוטוקול משפט שמעולם לא נאמר בדיון עצמו".

     

  59. בחקירתו הוסיף חבר המועצה קניגסברגר כי "במקרה הזה היו בזהירות אני אגיד, המון הטעיות, כאלה שעוד לא ראיתי דבר כזה", ופירט "כדי שהשופט יבין מה זה עוצמה של ההטעיה. כאשר לוקחים 24 יחידות דיור במקום 18, כלומר יש תוספת של 6 דירות. 6 דירות במשמעות של רמת גן זה 21 דירות. זה רווח נוסף של בין 15 ל-17 מיליון שקלים. כי כל דירה בממוצע שם זה 2.4. כלומר, הטעיה מהסוג הזה. היא מעוררת חלחלה. הייתה שם הטעיה נוספת גם בעניין של החניונים. הייתה הטעיה נוספת בעניין של השטחים." [ראו עמ' 96 לפרוטוקול שורות 24-25].

     

  60. אין להתעלם מההלימה בין הרושם מהתנהלות היזם המתוארת לעיל, לבין הרושם שהותיר פיני בחקירתו על דוכן העדים. על תשובותיו של פיני ריחפה כבר מבראשית רוח של כוחניות, ציניות, יהירות, וזלזול בזולת ובחקירה [ראו לדוגמה עמ' 41-42 לפרוטוקול וכן עמ' 72, שורות 13-19, עמ' 74, שורות 31-35]. האופורטוניזם המיתמם שביטא פיני ביחס להתנהלות מגיש בקשה להיתר אל מול רשויות התכנון והבנייה, משל המדובר במשחק מחבואים לגיטימי בגדרו מותר ליזם לכלול בבקשה נתונים בלתי נכונים, ולצפות שהרשות לא תגלה אותם [ראו עמ' 48 לפרוטוקול, שורות 28-33, עמ' 55, שורות 10-26, עמ' 61, שורות 8-17, עמ' 76, שורות 6-22] מטיל צל כבד על מהימנות עדותו, שכן מי יתקע כף לידי בית המשפט שבהליך דנא התנהל פיני אחרת. למשל בכל הנוגע לסיפור הכבוש שהעלה בעמ' 53 לפרוטוקול, ובפרט עת פיני לא בחל בדרכי עורמה גסות בתשובות שונות [ראו לדוגמה עמ' 64, שורות 34-36, ביחס לפסק הדין בעתירה השניה, ועמ' 79-81, בדיאלוג המתחכם ביחס להשלמת המסמכים בהתאם לפסק הדין בעתירה הראשונה].

     

  61. נתתי אמון בעדויותיהן הפשוטות של רבקה ושמחה לעניין מה שיפורט להלן.

     

  62. רבקה סיפרה כך בגילוי לב: "הוא אמר לי שבשביל תכנית הבנייה, אחרי, אני ראיתי אותו פעם ראשונה שבא, באו מוועדת ערר למטה מהבית שלי. של לראות מה, אז אני פעם ראשונה ראיתי אותו. לא הכרתי אותו בכלל. בכלל. ואז כשהבנתי שם, שמעתי שיש לי חלל ריק מתחת לבית שלי. שהשכנים בנו ואני בגלל שאני אלמנה והבעל אין אז אמרתי מה אני צריכה עוד בלגן בשביל עצמי? אז אמרתי שיישאר ככה החלק. והוא אמר לי שזה החלק הזה, זה יישאר שלך. אני בונה מסביב רק סוגר והתכנית הפנימית את תעשי מתי שאת רוצה, איך שאת רוצה. אחרי זה התברר לי שהוא שיקר לי לגמרי. הוא כתב זה שזה החלל הריק למטה זה בית של פיני. מי נתן לו את המתנה הזאת? אני לא מבינה. שאלתי אותו גם כן, צחק לי בפנים." [עמ' 138 לפרוטוקול, שורות 23-24].

  63. שמחה תיארה את ביקורו של פיני בדירתה, בעקבותיו הגישה תלונה למשטרה, כך: "איך שהוא דופק לי בדלת, ואני לא למדתי שפת, שפת גוף וקרימינולוגיה. דופק לי בדלת. אומר לי 'באתי ל-20 דקות'. איך שהוא מתיישב על הספה, אומר לי 'רונן עומד להפסיד את הדירה שלו. ואני אשתה לו את הדם עם קשית לאט, לאט'. אני אומרת לו 'תשמע'. אני הזדעזעתי. אני פשוט לא ידעתי כבר איך לדבר איתו. רציתי כבר שהוא ילך מהבית שלי. את האמת? אני רציתי שהוא כבר ילך מהבית שלי. לא רציתי אפילו להמשיך לדבר איתו." [עמ' 148 לפרוטוקול, שורות 32-38].

     

  64. שמחה אף השיבה באופן טבעי כך:

    "העדה, גב' חיים:בוועדת הערר רונן קם וצעק למיכה גדרון. הוא אמר 'כן, הוא רוצה לשתות לי את הדם'. ואני ישבתי לא רחוק ממנו. לא רחוק מהקבלן.

    עו"ד בר-און:ממי?

    העדה, גב' חיים:מפיני. הוא אומר, משחק בטלפון, מסובב אותו ביד ככה. 'כן, כן'. ממלמל. 'כן, כן, אני אשתה לך את הדם'. לידו הייתי. לא אמרתי להם את זה.

    עו"ד לוי:אני מבין.

    העדה, גב' חיים:וגם לא סיפרתי לרונן את זה עד 3 חודשים. 3 חודשים החזקתי את זה בבטן.

    עו"ד לוי:בסדר.

    העדה, גב' חיים:ולא סיפרתי את זה לרונן מפני שהבחור הזה חולה סוכרת. לא סיפרתי לו. כבר התפוצצתי. אמרתי לו 'רונן, אני רוצה לספר לך משהו. שאני פחדתי לספר לך. אבל אין לי, אני לא יכולה לשאת את זה בבטן'".

    [עמ' 153 לפרוטוקול, שורות 22-32].

     

  65. ובכן, במכלול המתואר בפסק דין זה, כשרונן, רבקה ושמחה ניצבו אל מול יזם כוחני ורב תחבולות שכזה, ועת הוועדה המקומית עצמה נבוכה, ונציגיה בוועדת הערר התקשו להפריד בין חוסר האמון באדריכל עורך הבקשה לבין חוסר האמון ביזם, ושעה שחבר המועצה קניגסברגר, שליח ציבור אובייקטיבי, הגיע למסקנות חמורות שכאלה, מה יעשה האזרח שהושיבוהו על פתח זה של חשדות ולא יזדעק על הפרת פסק הדין בעתירה הראשונה? מה יעשה ולא יאמץ בלב שלם את החשד ביזם וברשות שכבר הודתה בעבר שפקידיה כשלו, ועתה הם ממשיכים לטפל בבקשת היזם חרף המועד שנקבע בפסק הדין המוסכם שהרשות צד לו, והכל בזמן שהאזרח אינו מצליח לשים ידו על המסמכים שהועברו בין היזם לאותה רשות, והנוגעים לעניינו [ראו תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף לב', ע"א, בדברי ר' חייא]

     

  66. אשר על כן מצאתי כי דיבר רונן אמת ביחס לכך שהיזם הפר את פסק הדין המוסכם וכי גורמים בוועדה המקומית, שהיתה צד לפסק הדין המוסכם, בחרו להתעלם מכך ולהמשיך לטפל בבקשה להיתר. במכלול הנסיבות האמורות, קשה לטפול על רונן כי התנהלותו חרגה מתחום הסביר, וכי היה עליו לפעול אחרת.

     

  67. את הפרסומים המצוטטים בכתב התביעה יש לבחון על רקע הקשרם באותן פניות לוועדה המקומית. תכליתן של הפניות – זעקה חוזרת ונשנית של רונן על התעלמות מפסק הדין המוסכם ומבקשותיו לקיימו, ולמצער לעיין בחומר שהוגש לוועדה מקומית על ידי היזם. לאחר תיאור הרקע לפנייתו חתם רונן כמעט כל פניה בבקשה אופרטיבית, ובהן קיום פסק הדין המוסכם, דחיית בקשות היזם ואיתור מסמכים שנעלמו, כשהוא מקשה: "למה אף אחד לא מתייחס לתלונותיי והתרעותיי".

     

  68. למעלה מזאת. סבורני כי אף לולי עמד רונן בתנאי חזקת תום הלב הקבועים בסעיף 16 לחוק איסור לשון הרע, ואפילו הוכחו הרכיבים העובדתיים הנדרשים על מנת להורות על היפוך החזקה בהתאם לסעיף 16 (ב) לחוק איסור לשון הרע, ואינני סבור שזהו המצב, עלה בידי רונן בעדותו לקעקע כל מסקנה בדבר חוסר תום לב מצדו. זאת משמניעיו של רונן התבררו כצודקים, ומשתום ליבו של רונן נתמך במסקנותיו של חבר המועצה קניגסברגר וניגר בדמעות על דוכן העדים במהלך חקירתו. בריאותו של רונן רופפת. הוא סובל מגיל שלוש ממחלת הסוכרת, ומגיל 41 ממחלת לב קשה. גופו של רונן ספוג כולו ברגשות סוערים אשר בהתאם לאסמכתאות הרפואיות שהוצגו מסכנים את חייו. על דוכן העדים הפגין רונן שילוב יוצא דופן של רגשנות ורגישות עם עוז רוח, חרף השפעת מאבקו העיקש על בריאותו [ראו פרוטוקול ישיבת קדם המשפט מיום 9.1.18 שהופסקה עקב מצבו הרפואי של רונן, והאסמכתאות הרפואיות שצירף לבקשתו מיום 15.5.19].

     

  69. מי שלא צפה בכל שעות חקירתו הנגדית של רונן, לא התרשם מאישיותו המורכבת ומלאת הסתירות, ולא ראה אותו מתייפח על דוכן העדים, יתקשה לפענח חלק מסבכי תשובותיו. רונן הוא אדם למוד חשדנות כלפי היזם. חשדנות זו התבטאה בין היתר בכך שחשש לעיתים להודות בפרסומים כפי שצורפו לכתב התביעה ובציטוטים מתוכם, שמא היזם עיוות אותם, או שתל בהם פרטים בלתי נכונים, וזאת משחלקם כבר אינם מצויים בידיו של רונן [ראו תשובותיו לבית המשפט כבר בישיבת קדם המשפט מיום 26.2.18, וכן עמ' 200 לפרוטוקול, שורות 12-33, עמ' 201, שורות 1-20, עמ' 213-215, ועמ' 231, שורות 5-22]. ברם, גם בכך שבמהלך חקירתו עמד על קוצם של דברים. אשר על כן, לא איתרתי שם טעם לפגם בתום ליבו. מתוך תובנה זו שיסודה בהתרשמות בלתי אמצעית מהעד, אף אינני מקבל את טענת ב"כ היזם בסיכומיו כי רונן חזר בו בחקירתו מהאמור בפרסומים, ומכאן שלא האמין בהם וקמה החזקה ההופכית לפי סעיף 16 (ב) (1) לחוק איסור לשון הרע כי הוא אינו בר לבב. ראשית, ב"כ היזם התעלם מכך שלתנאי זה המקים את החזקה ההופכית, שתי רגליים. הראשונה שבהם היא "כי הדבר שפורסם לא היה אמת", כאשר הנטל להוכיח יסוד עובדתי שלילי זה אף הוא הופכי ומוטל דווקא על התובע [ראו ע"א 809-89 משעור נ' חביבי, פ"ד מז (1) 1, וכן שנהר, עמ' 267], ונוכח המסד הראייתי המפורט לעיל אינני סבור כי התובעים הרימו נטל זה. שנית, היזם דלה אמירות מתוך חקירת העד בניסיון להוכיח טענה זו, אלא שככלל, ובפרט נוכח המתואר לעיל, את אותן אמירות יש להציג במסגרת מכלול הדברים שנאמרו על ידי העד, ובשים לב לריתמוס של געש נפשו במהלך החקירה, ולמקומות בהם שב והתבטא בצורה חריפה כלפי היזם כאשר התקשה למשול ברגשותיו [ראו בפרוטוקול עמ' 172-173 , 179-180, 187 שורה 13, 188 שורה 20, 188, שורה 24, עמ' 192, שורות 10-12, עמ' 201, שורות 4-8, והשיא בעמ' 218-219].

     

  70. רונן האשים בתצהיר עדותו הראשית כי "נציגי הועדה המקומית סייעו לתובעים" וציין את טענותיו ביחס להיעלמות מסמכים מתיק הבניין. את חקירתו הנגדית פתח בהצהרה לפיה "אני מאשים בכל מה שכתבתי במסמכים שלי", "כל מה שכתוב כאן. אני לא רוצה שתפיל אותי בלשוני. הכל כתוב". בסיכומיו תלה היזם הררים בכך שכשהוצגה לרונן אמירה לפיה "פיני קשר קשר עם מישהו בעירית רמת גן" הכחיש לשון זו. נוכח המתואר ברישא לסעיף זה וברישא לסעיף הקודם לא התרשמתי מכך כי רונן חזר מהאמירות הכלולות בהודעות הדואר האלקטרוני, וכי הודה כי לא האמין בנכונותן.

     

  71. במכלול האמור לעיל עומדות לרונן אותן הגנות שבתום לב גם ביחס לאותן האשמות הכלולות בתצהירי מלכה ואשר. אותם תצהירים המתייחסים לאמירות בעל-פה כלפי היזם שהושמעו על פי העדים באוזני מלכה [במועדים, במקומות ובהקשרים שלא פורטו כלל] ובישיבת בעלי הדירות של הבניין משנת 2017 [דהיינו לאחר הפרת פסק הדין המוסכם על ידי היזם] ולפיהן היזם "משקר ומרמה", והוא "נוכל, רמאי ושקרן", נועדו לנפוח חיים באותה טענה עובדתית כוללנית חיוורת וחסרת חיים שעל שכמותיה השקופות הולבשה בכתב התביעה דרישת פיצוי של לא פחות מחצי מיליון שקלים בשל "פרסומים מרובים ודומים בעל-פה במועדים נוספים שונים וזאת באוזני בעלי דירות בפרויקט ו/או שכנים ו/או בעלי תפקידים בעיריית רמת גן ו/או בעלי תפקידים בוועדה המקומית לתכנון ולבניה רמת גן". בתצהירים הצטמקה אפוא אותה טענה בומבסטית והועמדה על אמירות באזני בעלי דירות בבניין בלבד, והתנהלות זו לבדה מתפיחה את החשש מפני היותה של התביעה מלכתחילה תביעה אסטרטגית גרידא שנועדה להרתיע את רונן מלעמוד על זכויותיו הלגיטימיות – קיום פסק הדין המוסכם, ומחשיפת התנהלות היזם.

     

  72. לעניין זה האחרון אף אזכיר כי יש להבחין בין כינויו של אדם בכינוי גנאי אשר ניתן להסיק ממנו מסקנות עובדתיות, וזאת ללא פירוט העובדות המשמשות יסוד לו, שאזי עומד הכינוי בפני עצמו כטענה עובדתית, לבין כינוי שנלווה לו פירוט עובדתי תוך הצמדת שניהם בקשר סיבתי, שאזי הכינוי הוא הבעת דעה על יסוד אותן עובדות, וזאת משום שכאשר משמיע המפרסם באוזני השומע הסביר את המסד העובדתי עליו השתית את מסקנתו הוא מאפשר לו לבחון האם הוא שולל או מקבל את ההיסק הכלול בפרסום, ומגדר את ההיסק בתחום הסובייקטיבי.

    זה סופו של הליך:

  73. מהשיקולים הנשזרים לעיל כחרוזים במחרוזת ולפיהם ביחס לפרסומים עומדות לרונן הגנות של פרסום תוך כדי דיון, אמירת אמת ויציב בעניין בעל היבט ציבורי, ולמצער הגנה על עניינו האישי הכשר והבעת דעה על בעל דין בתום לב, ומשנמצאו בתביעה עקבות רעלנים של שימוש לרעה בהליכי משפט, נדחית התביעה במלואה.

     

  74. לעניין הוצאות המשפט – בהתחשב במפורט לעיל, ובמשאבים הרבים שהושקעו בניהול הגנת רונן, ישלמו התובעים לנתבע הוצאות משפט בסך של 5,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 100,000 ₪, וזאת בתוך 30 ימים מהיום.

    ניתן היום, י"ג חשוון תש"פ, 11 נובמבר 2019, בהעדר הצדדים.

     

    Picture 1

     

     


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ