מ. ס. (קטין) ואח' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח'

התובע, יליד X.X.13, נפגע בתאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: "החוק"), ביום 10.9.18 עת התפרץ לכביש, ממכונית בה נהגה הנתבעת 2 ואשר הייתה מבוטחת על ידי הנתבעת 1 (להלן: "התאונה")

הצדדים אינם חלוקים בשאלת החבות ועל כן המחלוקת נסבה בשאלת גובה הנזק בלבד. לצד שאלת גובה נזקיו של התובע כתוצאה מן הפגיעה בתאונה, קיימת בין הצדדים מחלוקת באשר למצבו של התובע עובר לפגיעה בתאונה והשלכות מצב זה על כושרו לתפקד ולהתפרנס בבגרות.

הפגיעה והנכות הרפואית

התובע היה בן 5.5 שנים בעת הפגיעה. הובא לבית חולים הדסה עין כרם. נרשם כי היה ככל הנראה אובדן הכרה בשטח ועם קבלתו לבית החולים היה שיפור אך לאחר מכן דעיכה שוב כשסולם GCS עמד על 4. התובע הורדם והונשם כאשר בבדיקת CT ראש נמצאו דימומים פרונטליים קטנים, דימום תת עכבישי עם חשד ל – Diffuse Axonal Injury ( DAI) וחשד גם לקונטוזיה ריאתית פריפרית משמאל. בהמשך עבר בדיקת MRI ראש וצוואר שהדגימה DAI. התובע אושפז בטיפול נמרץ ילדים ועבר אקסטובציה ושוחרר לשיקום בבי"ח אלין. בשלב זה הניע 4 גפיים אך לא דיבר ולא שלט על הסוגרים. בהמשך החל ללכת עצמאית והוא שוחרר אחרי חודש של אשפוז מלא לאשפוז יום. במקביל אובחנה הפרעה התנהגותית מלווה באלימות והעדר שיפוט והוא החל בטיפול תרופתי פסיכיאטרי של ריספרדאל. מאז התאונה שב להרטבת לילה.

במסגרת הטיפול באלין עלה כי התובע סובל מקומה נמוכה וחסר בהורמון גדילה ועל כן קיבל טיפול בהורמון גדילה עוד קודם לתאונה. כמו כן נמצא שהוא סבל עוד עובר לתאונה מעיכוב שפתי התפתחותי שהחמיר בעקבותיה. נמצאו גם קשיי קשב שהקשו על יכולתו לשתף פעולה בטיפול. ואכן על פי המסמכים מקופת חולים עולה כי התובע למד בגן טיפולי.

לאחר התאונה הוא טופל בריטלין בשילוב עם ריספרדאל בהטבה מאד מסוימת. הוא עבר בשנת 2022 אבחון נוירופסיכולוגי שהצביע על ליקויים קוגניטיביים קשים ותפקוד אינטלקטואלי בתחום הפיגור הבינוני. מתמצא בזמן באופן חלקי, אוצר מילים מצומצם עם קושי בשליפה והבעה. התנהגות לא שקטה לצד הפרעות ניכרות בקשב ובזיכרון לטווח קצר מקשים עוד על יכולתו השכלית. הוא מתקשה בריסון עצמי וסף התסכול נמוך מאד. במצבי לחץ נוטה להגיב באלימות ובהתפרצות כלפי הזולת.