פס"ד בתביעה לפיצויים בגין נזקי גוף כתוצאה מתאונת עבודה

לפניי תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שהגיש התובע נגד מעבידתו כתוצאה מתאונת עבודה מיום 30.7.2018.

העובדות בבסיס המחלוקת:

1. התובע יליד X.X.2003 נפגע בתאונת עבודה במהלך עבודתו אצל הנתבעת. התאונה אירעה כאשר התובע היה קטין בן 15 שנים ושבוע ימים.

2. ביום 30.7.2018 התקבל התובע לעבודה במפעל הנתבעת ושעה לאחר שהתחיל התובע בעבודתו אירעה התאונה מושא התביעה. התאונה אירעה כאשר התובע הכניס את ידו הימנית אל מכונה לייצור בקבוקים וכתוצאה מכך ידו נפגעה מהמכונה .

3. מיד לאחר התאונה התובע פונה ע"י מנהל הנתבעת למיון בי"ח העמק בעפולה. הוא נבדק ונמצא כי הוא סובל מקטיעה באצבעות 2,3,4 בידו הימנית. ידו טופלה תחילה בשטיפה של הפצעים וטיפול בטטנוס. במהלך אשפוזו הוא נותח בניתוח תחת הרדמה כללית במהלכו טופל הגדם באצבעות , בידוד העצבים באצבעות, קיצור הגליל ותפירה. בתום 4 ימי אשפוז הוא שוחרר לביתו והיה נתון בהמשך למעקב רפואי.

4. עקב פערים בין חוות הדעת הרפואיות שהגישו הצדדים , מונה דר' נועם בור כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי. בחוות הדעת מיום 16.7.2022 קבע המומחה דר' בר כי נכותו של התובע בגין התאונה היא בשיעור: 18.5%. הנכות מורכבת מנכויות אלו: 5% בגין אצבע 2, 5% בגין אצבע 3 5% בגין אצבע 4 . הנכויות נקבעו בגין קטיעה של הגליל הסופי בכל אחת מהאצבעות. כמו כן נקבעה נכות נוספת בשיעור 5% בגין פגיעה תחושתית באצבע 3. היד הפגועה היא יד ימין דומננטית.

5. אין מחלוקת בין הצדדים ביחס לקרות התאונה. אין גם מחלוקת כי התאונה אירעה כאשר התובע הכניס את ידו למכונה לייצור בקבוקים וכתוצאה מכך ידו הימנית נפגעה.

6. המחלוקת היא באשר לנסיבות שקדמו לתאונה ולהוראות שקיבל התובע לצורך ביצוע עבודתו.

7. התובע העיד כי מנהל העבודה הוא אשר ביקש ממנו לעבוד עם המכונה. מנגד, מנהל הנתבעת מכחיש בתוקף טענה זו והעיד כי ביקש מהתובע לעבוד עם הבקבוקים ולהדביק עליהם מדבקות, וזאת הרחק מהמכונה עליה עבד עובד נוסף ומנוסה.

8. ביום 27.6.24 התקיימה ישיבת הוכחות במהלכה נחקר התובע וכן מנהל הנתבעת. בסיום הישיבה נשמעו סיכומי הצדדים בעל פה ומכאן פסק הדין.

   נסיבות התאונה:

9. התובע סיפר בתצהירו כי התאונה אירעה כאשר ביקש לשחרר בקבוק שנתקע בתוך תבנית התאונה. המכונה נסגרה על כף ידו הימנית. בחקירה הנגדית הוא סיפר כי התאונה אירעה אחרי שעה מתחילת עבודתו. המקרה היה בחופשת הקיץ . הוא שמע מחבריו שהנתבעת מוכנה להעסיק קטינים. בחקירה הנגדית הוא סיפר כי ישב עם מנהל הנתבעת כרבע שעה כאשר הגיע למפעל והתחיל לעבוד. אפנה לחקירה הנגדית:

   "ש.מתי ישבת עם מנהל החברה לדבר על העבודה שלך ?

   ת.רבע שעה לפני תחילת העבודה שלי.

   ש.איך ידעת שהחברה צריכה עובדים, איך הגעת לנתבעת ?

   ת.אני התחלתי לחפש עבודה לגיל שלי, שמעתי מהחברים שלי שהנתבע מוכן להעסיק קטינים.

   ש.האם ישבת עם המנהל כשהגעת לנתבעת ?

   ת.ישבתי איתו.

   ש.על מה דיברתם ?

   ת.קודם כל דיברנו על שעות העבודה והעבודה היתה אחה"צ, ודיברנו על הפסקות בעבודה, ואמר לי שבעבודה אחה"צ אין הפסקות, אני זוכר את זה עד היום.

   ש.זה כל מה שדיברתם ?

   ת.לא רק כל זה דיברנו. שאלתי אותו בוודאי במה אני צריך לעבוד. אמר לי תסתכל אתה רואה את המכונה הכחולה ההיא, אמר לי לשבת שם ולעבוד על המכונה. אז לא ידעתי מה המכונה הזו ואף אחד לא הדריך אותי איך לעבוד על המכונה.

   ש.כמה מכונות היו במפעל ?

   ת.הוא לא הטריח את עצמו לעשות איתי סיבוב כדי לראות כמה מכונות יש ואם יש קומות במפעל.

   ש.כמה זמן ארכה הישיבה בינך לבין מנהל המפעל ?

   ת.עניתי לך על השאלה, רבע שעה.

   ש.אני מבין שהלכת למכונה והתחלת לעבוד בלי שום הדרכה איך עובדת המכונה ?

   ת.בוודאי אחרי שהוא אמר לי לשבת ליד המכונה ולעבוד על זה, ואני כקטין רוצה להראות את עצמי מבין, התחלתי לעבוד על המכונה. כל פועל רוצה לעשות את עצמו שהוא יודע מול בעל הבית. אני חוזר על עצמי ואומר שאז הייתי בן 14-15."

10. בניגוד לעדות התובע כאמור לעיל, מנהל הנתבעת מר מנהל הנתבעת ציין בתצהירו כי התובע קיבל הדרכה על העבודה לשמה התקבל לעבודה: כיסוי צנצנות פלסטיק במכסה הברגה , צנצנות המיוצרות אצל הנתבעת, וכן הדבקת ברקוד על אותן צנצנות (סעיף 3 לתצהיר)

11. הוא המשיך ותיאר בתצהירו כי במפעל קיימת מכונה לייצור בקבוקים עליה מופקד עובד מנוסה ומוכשר תושב עזה. (סעיף 5 לתצהיר). עוד תיאר בתצהירו כי לאחר שהתובע התחיל לעבוד בעבודה לשמה התקבל עזב את התובע וקיים ישיבה עם לקוח במשרדו בקומה עליונה במבנה. לאחר סיום הישיבה ירד במדרגות והבחין בתובע יושב על המכונה לייצור בקבוקים ומנסה לעבודה עליה. העד מר מנהל הנתבעת תיאר בתצהירו כי ניגש במהירות אל התובע "תוך שאני מדבר איתו בקול רם ואומר לו לרדת מהמכונה, ולחזור לעבודה שלו, במיוחד כי קיים עובד אחר מנוסה שעובד על המכונה" ובהמשך בתצהיר " תוך שאני מדבר עם התובע ומבקש ממנו לרדת מהמכונה,התובע החל ללומר והראות לי כי הוא יודע לעבוד על המכונה , ובעודו מדבר הוא הכניס את ידו אל תוך המכונה בפזיזות , ואצבעותיו נפצעו" סעיפים 8-9 לתצהיר מנהל הנתבע מר א.

12. מנהל הנתבעת העיד בחקירה הנגדית כי היה במפעל עובד נוסף מעזה שעבד בהיתר והפסיק לעבוד כמה חודשים לאחר מכן. הוא ציין כי היו במפעל אותו עובד מעזה ואישתו שעבדה במשרדים. את העד מעזה לא ניתן להביא לעדות.

13. אך בטופס בל/250 עליו חתום העד מנהל הנתבעת צויין כי עד לאירוע הוא עד בשם מ. ז. מ--XX (אותו ישוב בו נמצאת הנתבעת) ולא מעזה. אותו עובד לא הובא להעיד.

14. בחקירה הנגדית ציין מנהל הנתבעת כי התובע הגיע למכונה מבלי שהוא יידע על זה(הוא הכוונה מנהל הנתבעת) "הוא לא קיבל שום הוראה. בגלל זה קפצתי עליו"

15. אני מקבלת את עדות התובע ביחס לנסיבות שקדמו לאירוע , גם בהינתן שמדובר בעדות בעל דין יחידה. הנתבעת לא הביאה את העד הנוסף שהיה במפעל (העובד אשר מתגורר בצפון) וגם אישתו של מנהל הנתבעת לא העידה אף ששהתה בזמן התאונה במפעל. לציין כי הנתבעת לא הסתייגה ולא פירטה בטופס 250 או בטופס הודעה על פגיעה למל"ל(נספח ד') כי התובע פעל בניגוד להנחיות שניתנו. יש לראות בכל האמור חיזוק לגירסת התובע. גם עדותו של התובע בבית המשפט היתה עקבית ללא סתירות ועשתה רושם חיובי. בשים לכל האמור החלטתי לאמץ את גירסת התובע ביחס לנסיבות שקדמו לתאונה.

16. התובע הגיע למפעל ותוך רבע שעה התחיל לעבוד, הוא היה ללא השגחה וללא פיקוח על עבודתו. ההדרכה שקיבל לא תועדה . גם מנהל הנתבעת לא ציין כי אמר לתובע מפורשות שלא יתקרב לאותה מכונה . מנהל הנתבעת סיפר כי התפנה לאחר קבלת התובע לפגישה עם לקוח. הוא ציין כי ביקש מהתובע לעבוד בהדבקת ברקודים של הבקבוקים. ניכר כי ההוראות בטרם התובע התחיל לעבוד היו חפוזות וכלליות ולתובע לא הוסבר על המכונה ואף לפי עדותו כלל לא נערך לו סיור במפעל.

17. משקבעתי כי אני מקבלת את גרסת התובע ביחס לנסיבות , אני קובעת כי הנתבעת אחראית נושאת באחריות לאירוע התאונה. להלן אנמק.

18. אבהיר כי התובע טען בכתב התביעה רק לעילה תביעה המבוססת על עוולת הרשלנות. לפיכך פסק הדין יתייחס רק לעוולת הרשלנות הנטענת.

19. אין צורך להרחיב במילים ולהפנות לפסיקה הענפה שקובעת את חובת הזהירות המוטלת על מעביד כלפי עובדיו. קל וחומר במקרה דנן, עת מדובר בתובע שהוא נער צעיר בן 15 שנים שרק החל לעבוד ובשעה הראשונה לאחר קליטתו אירעה התאונה. במקרה זה היה מצופה מהנתבעת להקפיד על כך שהתובע יקבל הדרכה נכונה , מפורטת ומובנת לו בהתאם לגילו. כאשר מעביד מעסיק נער בגיל זה, ובמפעל נמצאת מכונה דוגמת זו שגרמה לתאונה, מצופה מהמעביד להסביר ולהדריך את התובע לא להתקרב למכונה ולהסביר לו לגבי הסכנות הכרוכות באותה מכונה. במקרה דנן כלל לא הוסבר לתובע לגבי סביבת העבודה. כפי שהתובע העיד בעדותו, לא נערך לו סיור במבנה המפעל וישר התחיל לעבוד- ללא פיקוח, שכן מנהל הנתבעת התפנה לישיבה במשרד עם לקוח. ההדרכה היתה נמהרת וכללית.

20. אוסיף גם לו הייתי מאמצת את גרסת הנתבעת לעניין התאונה עדיין גם בהתאם לגרסת הנתבעת יש להטיל עליה אחריות לאירוע התאונה. הנתבעת טוענת כי התובע על דעת עצמו החל לעבוד עם המכונה על מנת להוכיח לנתבעת שהוא בעל כשרון ויכולת לבצע את העבודה((עמוד 11 שורות 21-23 לסיכומים בעל פה) אולם גם על פי גרסה זו קיימת אחריות על הנתבעת, המעביד, שלא הסבירה לתובע ולא הדריכה אותו בשום צורה לגבי הסכנות הכרוכות בעבודה עם המכונה. לא ניתנה לו הנחיה שלא לעבוד עם המכונה וכלל לא הוסבר לו לתובע לגבי סביבת העבודה. המקרה גם היה בשעה הראשונה לקבלתו של התובע לעבודה, וחרף גילו הצעיר, עבודתו היתה ללא פיקוח כלשהו.

21. הנתבעת היא זו שבחרה להעסיק את התובע, שרק שבוע לפני כן מלאו לו 15. מעביד סביר אשר מעסיק נער בן 15 צריך להקפיד הקפדה יתירה על הוראות הבטיחות, על הדרכה נכונה ונאותה ועל פיקוח מתאים במהלך ביצוע העבודה. במיוחד כאשר מדובר בשעת העבודה הראשונה ובמפעל קיימת מכונה שקיים בה סיכון לפגיעה כשעובדים על המכונה ללא הדרכה נכונה ומבלי להכיר את המכונה, סיכון אשר התממש בענייננו.

22. ביחס למכונה, מנהל הנתבעת ציין בתצהירו כי מדובר במכונה שקיבלה את כל האישורים הנדרשים והיא בטיחותית לעבודה. העד הפנה וצירף לתצהירו לאישורים מאת היצרן התורכי של המכונה בנוגע לבטיחות המכונה. מדובר באישורים שלא ניתן להעניק להם כל משקל. אין באותם מסמכים כל הסבר לגבי אופן פעולת המכונה, אם קיים לה גידור או מיגון . אוסיף כי לא הוגשה כל תמונה של אותה מכונה על מנת להתרשם מגודלה צורתה ולא הוסבר כלל כיצד היא פועלת. זאת ועוד, גם אם מדובר במכונה תקינה (והדבר לא הוכח ע" הנתבעת) עדיין יש צורך להדריך את העובדים כיצד לעבוד עם אותה מכונה ולהדריך ביחס לסיכונים שכרוכים בעבודה עם אותה מכונה. אין מחלוקת שהדבר לא נעשה במקרה דנן ולא ניתנה כל הוראה או הנחיה או הדרכה לתובע ביחס למכונה. לא הדרכה שלא לעבוד על המכונה ולא הדרכה כיצד לעבוד עם המכונה ומה הסכנות הכרוכות בה.

23. בתצהיר הנתבעת נטען להסתכנות מרצון מעצם הכנסת התובע את ידו למכונה. הטענה לא הועלתה ע"י הנתבעת בסיכומים בעל פה, ויש לראותה כמי שויתרה על הטענה. למעלה מהצורך אציין כי הטענה נדחית . סעיף 5(א) לפקודת הנזיקין קובע ביחס להסתכנות מרצון כך:" בתובענה שהוגשה על עוולה תהא הגנה שהתובע ידע והעריך, או יש להניח שידע והעריך, את מצב הדברים שגרמו לנזק וכי חשף עצמו או רכושו למצב זה מרצונו." ראו גם ע"א 7008/09 ג'אבר עדנאן נגד מוסבאח ואח' (7.9.2010) סעיף 34 לפסק הדין. לא עולה מהראיות בשום צורה כי התובע "ידע והעריך את מצב הדברים" כפי שנקבע בתנאי הסעיף ועל כן הטענה נדחית.

24. הנתבעת הפרה את חובת הזהירות כלפי התובע. היא לא הדריכה אותו כנדרש ביחס לביצוע עבודתו, היא לא פיקחה על ביצוע העבודה , בייחוד כאשר מדובר בנער צעיר שרק החל לעבוד בנתבעת. הנתבעת לא הסבירה לו על סביבת העבודה ועל אותה מכונה והסכנות הכרוכות בעבודה עימה. הנתבעת הפרה את חובת הזהירות כלפי התובע . הנתבעת לא נהגה כפי שמעביד סביר לנער בן 15 היה נוהג בנסיבות העניין. הנתבעת נהגה ברשלנות כלפי התובע ורשלנות זו גרמה לתאונה ופגיעת התובע.

25. אשם תורם: בנסיבות התאונה כפי שהוכחו, לא השתכנעתי כי יש מקום להטיל על התובע אשם תורם. נכון הוא כי גם עובד יכול שיהיה אחראי להתנהלותו באופן שיצדיק הטלת אשם תורם לאירוע תאונת עבודה שאירעה לו. בשים לב להלכה לפיה יש לדקדק עם המעביד ולא העובד בקביעת האשם התורם, אין מקום להטיל אם תורם על התובע.

26. אפנה בהקשר זה לפסק דין שניתן בית המשפט המחוזי בחיפה, בו נקבע כי אין מקום להטיל על התובע אשם תורם בגין תאונת עבודה שאירעה לו .ראו את 31469-03-20 פלוני נגד מגדלי קירור שרון (1985) (ניתן ביום 25.5.20) בפסק הדין הובאו ההלכות והמבחנים להטלת אשם תורם בתאונות עבודה :

    "אמנם בפסיקה נקבע לא אחת כי גם עובדים חייבים לקחת אחריות על התנהלותם, לא להסתכן מרצון ולהישמר במהלך עבודתם במיוחד שעה שעסקינן במכשירים מסוכנים ובעובדים בוגרים. עם זאת, ההלכה הפסוקה הינה כי אין להקפיד עם העובדים בכל הנוגע לקביעה בדבר אשם תורם ובמיוחד שעה שהעובדים עושים מאמץ על מנת להשלים את המשימות שהוטלו עליהם לשביעות רצון המעבידים. נפסק כי הכלל המנחה בפסיקה הוא כי "במקרה בו מדובר בתאונת עבודה במסגרתה נפגע עובד, לא בנקל יוטל אשם תורם על העובד, אלא במקרים בהם אשמו לקרות התאונה בולט וברור" (ע"א 1815/09 סופריור כבלים בע"מ נ' אלבז [פורסם בנבו] (27.12.2010); ע"א 8133/03 יצחק נ' לוטם שיווק בע"מ, פ"ד נט(3) 66 (2004)), ובע"א 4446/06 רוברט וולטון נ' המרכז הבהאי העולמי - חיפה [פורסם בנבו] (23.12.2009), נפסק כך:

    "נקודת המוצא לדיוננו היא כי על המעביד להנהיג שיטת עבודה בטוחה, להדריך ולפקח על אופן העבודה של עובדיו ולהזהירם מפני הסכנות הכרוכות בעבודתם. דברים אלו נכונים מקל וחומר מקום בו העובד אינו מנוסה בעבודה מסוג זה שנתבקש לבצע (ראו: ע"א 214/58 קירילין נגד סברנסקי, פ"ד יב(2) 1727 (1958); ע"א 284/64 בית חרושת "אלבר" בע"מ נגד גולדמן, פ"ד יט(1) 371 (1965); ע"א 707/79 וינר את טיקו נגד אמסלם, פ"ד לה(2) 209 (1980); ע"א 662/89 מדינת ישראל נ' קרבון, פ"ד מ"ה (2) 593 (1991)). עוד יש להניח כי התנאים שבהם מועסק העובד אינם מאפשרים לו תמיד לעמוד על הסיכונים ב"זמן אמת" והוא עשוי למצוא את עצמו פועל תוך סיכון עצמי, שעליו לא חשב די הצורך בלהט עבודתו. כן יש להניח כי העובד עשוי גם לטעות. על דברים ברוח זו עמד השופט ח' אריאל בע"א 477/85, בוארון נ' עירית נתניה, פ"ד מב(1) 415 (1988), בעמ' 425: "עד שאנו באים לקבוע אשם תורם מצד העובד הנפגע ולכרסם כתוצאה מכך בפיצוי המגיע לו עקב הפגיעה שנפגע בגין אחריותו ורשלנותו של המעביד למענו עבד ובשרותו זה נפגע - עלינו לקחת בחשבון שהעובד עלול בלהט עבודתו גם לטעות, אולם אין לראות בכך בהכרח רשלנות תורמת". דעה דומה הביע גם השופט מ' לנדוי ב-ע"א 5/65, המוסד לביטוח לאומי נגד שרותי נמל מאוחדים בע"מ, פ"ד י"ט (3) 205 (1965): "עובד העושה עבודה מסוכנת למען מעבידו אינו נותן את דעתו תמיד רק על בטחונו האישי שלו. אין זו ממידת הסבירות לדרוש ממנו שינהג כן, ולבוא אליו בטענה שאילו עשה הכל כדי להישמר לנפשו, היתה הסכנה חדלה להיות סכנה. בודאי עליו להזהר בעבודתו. אבל יש להכיר בכך שדוקא אצל העובד הטוב קיים רצון לעשות את מלאכתו היטב, ולשם כך הוא מוכן אפילו לקבל על עצמו סיכוני גוף. ועוד הכירו בתי-המשפט בכך שכרגיל העובד אינו עושה את עבודתו בתנאים המאפשרים לו לשקול בישוב הדעת את הסיכונים לעומת הצורך לעשות את המלאכה, כדרך שאנו עושים לאחר מעשה באוירה השקטה של אולם המשפטים ..." (שם, בעמ' 212-211)."

    בענייננו, מדובר בנער בן 15. את בחינת התנהלותו של התובע בעת התאונה יש לבחון על רקע גילו והבנתו בהתאם לגילו. התובע היה חסר כל ניסיון. לא הכיר את העבודה. עבד ללא פיקוח כלשהו. לא הודרך כלל ביחס לאותה מכונה. הוא העיד בחקירתו כך:

    "ש.אני מבין שהלכת למכונה והתחלת לעבוד בלי שום הדרכה איך עובדת המכונה ?

    ת.בוודאי אחרי שהוא אמר לי לשבת ליד המכונה ולעבוד על זה, ואני כקטין רוצה להראות את עצמי מבין, התחלתי לעבוד על המכונה. כל פועל רוצה לעשות את עצמו שהוא יודע מול בעל הבית. אני חוזר על עצמי ואומר שאז הייתי בן 14-15.

    בהמשך נשאל כך:

    "ש. אם לא הכנסת את היד להוציא את הבקבוק , התאונה היתה קורית?

    ת. לא קיבלתי הדרכה, אמרתי לך, איך אני אדע איך המכונה עובדת"

27. ביישום המבחנים להטלת אשם תורם כפי שהובאו לעיל בפסיקה, אני קובעת כי אין לקבוע קיומו של אשם תורם מצידו התובע.

    גובה הנזק:

28. בעקבות פגיעתו בתאונה נפגע התובע ביד ימין. הוא פונה ע"י מנהל הנתבעת לבית החולים בעמק. אובחנה קטיעה בקצות אצבעות 2,3,4. תחילה טופל התובע בשטיפה מקומית של הפצעים. לאחר מכן במהלך אשפוזו עבר ניתוח בהרדמה כללית במהלכו טופלו 3 האצבעות הפגועות . הוא אושפז למשך 4 ימים במהלכם טופל באנטיביוטיקה דרך הוריד. הוא שוחרר לביתו עם המלצה להמשך מעקב רפואי והמשך נטילת אנטיביוטיקה. התובע ציין בתצהירו כי קיבל טיפולים רפואיים במסגרת הקהילה וצירף מסמכים רפואיים חסרים בנוגע למהות הטיפולים שעבר. מסמך מיום 2.9.18 מרופא משפחה מצויין כי קיים שינוי במצב נפשי והומלץ על טיפול פסיכולוגי. גם בחקירה הנגדית סיפר כי קיבל טיפול נפשי באמצעות בית הספר. הוא גם סיפר כי היה נעדר מביה"ס כדי לעבור טיפולי פיזיוטרפיה. המסמכים הרפואיים בגין טיפולים פיזיוטרפיים או פסיכולוגיים לא צורפו כלל. לא ניתן להתרשם ממהות הטיפולים וכמה זמן ארכו וכמה טיפולים עבר התובע.

29. התובע היה תלמיד כיתה ט בזמן התאונה. עם חזרתו ללימודים נזקק להתאמות בלימודים בשל הקשיים בתפעול היד(מסמך בי"ס שצורף לתצהירו). כיום התובע בן 21 והוא סטודנט לרפואה.

30. נכות רפואית:המומחה מטעם בית המשפט, דר' נועם בר בדק את התובע וקבע את נכותו. הוא תיאר בחוות הדעת כי אצבע 2 קטועה בגובה חצי הציפורן, אצבע שלישית קטיעה מלאה של הגליל המרוחק, אצבע רביעית קטיעה דרך קצה הציפורן. הוא ציין כי באצבע 3 קיימת תגובת כאב והרגשת זרמים במגע על פני הצלקת והגדם. לפיכך, הוא קבע נכות 5% בגין כל אצבע, בשל קטיעת הגליל הסופני(תקנה 43 2-4 בהתאמה ביחס לכל אצבע) וכן נכות 5% בגין הנארומה באצבע 3 - סעיף 31(4) (א) שעניינו בפגיעה תחושתית. הנכות המשוקללת היא בשיעור 18.5% ביד ימין דומננטית. לציין כי המומחה לא נחקר ע"י הצדדים והצדדים אף לא טענות כנד הממצאים בחוות הדעת. לפיכך אין מקום לסטות מקביעותיו של מומחה ביהמ"ש.

31. כאב וסבל: התובע תיאר בחקירה הנגדית כי צורת היד מפריעה לו מול אנשים: "אני בחור צעיר ויש לי את הרגשות שלי ואני רואה איך האנשים מסתכלים על היד שלי". בשים לב לגובה הנכות הרפואית בשיעור 18.5% ומהות הנכות שעניינה בקטיעת 3 אצבעות, האשפוז והניתוח והטיפולים לאחר מכן, אני פוסקת לתובע פיצוי בגין כאבי וסבל בסך של 90,000 ₪.

32. עזרה מהזולת: התובע נזקק לעזרה מוגברת מהוריו בגין התאונה בעקבות פגיעתו בידו הדומננטית . הוא תיאר בתצהירו כי לאחר התאונה נפגעה יכולתו לתפקד עצמאית. מומחה מטעם בית המשפט קבע לתובע נכות זמנית בשיעור 100% למשך חודשיים לאחר התאונה לאחר מכן נכות זמנית בשיעור 50% למשך חודש ימים ולאחר מכן 20% נכות זמנית למשך חודש נוסף. בגין עזרה מוגברת לה נזקק התובע לאחר התאונה אני פוסקת פיצוי בסך 10,000 ₪. אשר לעתיד, התובע ציין בתצהירו כי הוא עדיין נזקק לעזרה עקב קושי בתפקוד. בשים לב לגובה הנכות הרפואית 18.5. ביד הדומננטית, סביר כי התובע יזדקק בעתיד לעזרה בביצוע פעולות מסוימות עקב קיומה של נכות בשלוש אצבעות וכן בנוסף פגיעה עצבית באצבע 3 . אני פוסקת פיצוי גלובלי בסך של 60,000 ₪ (התובע כיום בן 19 הפיצוי נפסק בגין תקופה שעד סוף תוחלת החיים תקופה של 63 שנים)

33. הפסדי שכר ופגיעה בכושר ההשתכרות: התאונה אירעה כאשר התובע היה קטין בן 15. נכותו הרפואית היא בגובה 18.5%. במקרה דנן הנכויות שנקבעו בשלוש האצבעות מורכבות כולן מנכויות תפקודיות ביד הדומננטית. בדרך כלל ועל פי הפסיקה, כשמדובר בקטינים הנטיה היא לערוך את הפסדי ההשתכרות על בסיס הנכות הרפואית. אפנה ל ע"א 7548-13 שפורן נגד תורג'מן ואח' (27.1.2014 ) :".. על דרך הכלל ובהיעדר אינדיקציות סותרות, יש להעמיד את שיעור הנכות התפקודית לפי שיעור הנכות הרפואית או קרוב לכך, באשר הנכות הרפואית היא הכלי המרכזי לחילוץ הנכות התפקודית בעניינם של קטינים." ראו גם את ע"א 9873/06 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' פפו (22.3.2009)

34. התובע סיפר כי חלם להיות כירורג והנכות שנותרה תגביל אותו. אולם אין לדעת אם התובע שכיום הוא בגיל 21 בתחילת לימודי הרפואה אכן יסיים אותם. יתכן והתובע יבחר לעבור וללמוד תחום אחר ועצם העובדה כי החל את הלימודים לא מצביעה כי אכן יסיים אותם. אין לדעת מה יהיה בעתיד . אפנה לדברים שנאמרו בנושא בפסק הדין בענין ג'אבר עדנאן הנ"ל :

    "דרכו של קטין בעתיד מי ידע ומי יעריך? חישוב נזקו של קטין הוא פרי אומדן והשערה של שיקולים שונים וסותרים. מחד, יש לקחת בחשבון כי "כל החיים לפניו" ויכול התובע-הקטין לנתב את דרכו ומקצועו לעתיד באופן שנכותו לא תגביל אותו, ולמיצער, תגבילו אך במעט. בנוסף, דרכם של קטינים להסתגל למומם ולפתח "דרכים עוקפות" כדי להתגבר על מגבלות פיזיות ואחרות. מנגד, הנכות עלולה לסגור בפני הקטין דלתות שהיו פתוחות בפניו אילולא התאונה, או להגבילו בצורה זו או אחרת במקצוע ובעיסוק בו יבחר את עתידו."

35. אני סבורה כי במקרה דנן, יש להעמיד את הפגיעה בכושר ההשתכרות על גובה נכותו הרפואית דהיינו 18.5%.

36. המדובר בקטין בעת התאונה. יש לערוך את הפסדי ההשתכרות על בסיס השכר הממוצע במשק(ראו 10064/02 מגדל חברה לביטוח בע"מ נגד רים אבו חנא (27.9.2005) . התובע טען בסיכומיו כי השכר הממוצע במשק כיום עומד על 12,492 ₪.

37. את הפסדי השכר בעבר יש לחשב מגיל 18 בהיות התובע שייך לחברה הערבית . אפנה לפסק הדין בעניין עדנאן ג'אבר הנ"ל:

    "החישוב ייעשה נכון למועד פסק הדין בבית משפט קמא, החל מהגיע המערער לגיל 18 (בהתחשב בכך שהמערער משתייך למגזר הערבי שאינו נוהג להתגייס, ראו ע"א 3542/08 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח עיסא מוחמד ([פורסם בנבו], 22.7.10) ועד הגיעו לגיל 67, ועל פי השכר הממוצע במשק ברוטו..."

38. הפסד שכר לעבר בסמוך לתאונה: בתקופה שלאחר התאונה: התובע היה צפוי לעבוד חודש ימים עד לסיום חופשת הקיץ(תאונה אירעה ביום 30.7.2018) . אין נתונים או עדות של מי מהצדדים ביחס לגובה השכר אותו היה אמור להשתכר מעבודה אצל הנתבעת שהיתה ביום הראשון לקבלתו לעבודה. לא צורפו מסמכים לגבי תשלומי המל"ל על מנת לדלות פרטים לגבי גובה ההשתכרות. בגין חודש אחד עד לחזרה ללימודים בתחילת ספטמבר אני פוסקת לתובע סכום של 3,000 ₪.

39. הפסד שכר בעבר מגיל 18 ועד היום: תקופה של 3 שנים (התובע יליד X.X.2003 כיום בדיוק בגיל 21). ההפסד יפסק על בסיס האמור לעיל, דהיינו שכר ממוצע במשק ונכותו הרפואית: 36 חודשים X 18.5%% X 12,500 ₪: 83,250 ₪ ובתוספת ריבית מאמצע התקופה: 91,500 ₪ .

40. הפסד שכר לעתיד מהיום ועד גיל 67, תקופה של 46 שנים בהיוון למשך התקופה: 18.5% X 12,500 ₪ X (מ"ה)299.19 : 692,000 ₪ (במעוגל)

41. פנסיה ותנאים סוציאלים: בהתאם לסכום הפיצוי בגין הפסדי השכר בעבר ובעתיד , 12.5% מהסכום: 98,000 (במעוגל).

42. הוצאות: לא צורפו ראיות כלשהן להוכחת הוצאות שנגרמו לאחר התאונה בגין טיפולים רפואיים ונסיעות לטיפולים אלה. המדובר בנזק מיוחד שיש להוכיח בראיות של ממש. מה גם שמדובר בתאונה שהוכרה במל"ל כתאונת עבודה וכל ההוצאות הרפואיות כולל הוצאות נסיעות לטיפולים מכוסות ע"י המל"ל. יחד עם זאת, סביר כי התובע נזקק להוצאות מעבר למכוסה במל"ל בשים לב לטיפולים להם נזקק לאחר התאונה, ולא שמר קבלות. בגין ראש נזק זה אני פוסקת פיצוי בסך של 1500 ₪.

     

43. סה"כ ראשי הנזק:

    כאב וסבל90,000 ₪

    עזרה מהזולת עבר 10,000 ₪

    עזרה מהזולת עתיד 60,000 ₪

    הפסד שכר עבר94,500 ₪

    הפסד שכר עתיד 692,000 ₪

    פנסיה ותנאים סוציאלים 98,000 ₪

    הוצאות 1500 ₪

    סה"כ 1,046,000 ₪

     

    ניכויים: הצדדים הסכימו כי תשלומי המל"ל הינם בסך של 64,629 ₪

    הסכום לפיצוי לאחר ניכוי תשלומי המל"ל: 981,370 ₪

     

     

    סיכום:

44. אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך של 981,370₪.

    בנוסף, תשלם הנתבעת לתובע שכ"ט עו"ד בסך כולל של 115,600 ₪ הסכום נפסק כמצוות תקנה 153 לתקנות סד"א ע"פ כללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ) תש"ס -2000 .

    בנוסף, תשלם הנתבעת לתובע את הוצאות שכ"ט ששילם למומחה מטעמו וחלקו בשכ"ט מומחה בימ"ש המשפט וכן אגרת התביעה ששילם עם ההגשה-הוצאות אלו לפי קבלות שיוצגו לנתבעת.

     

    הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום, אחרת ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

     

     

     

     

     

     

    ניתן היום, ח' כסלו תשפ"ו, 28 נובמבר 2025, בהעדר הצדדים.