פלוני נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ

לפני תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים), בגין נזק אשר נגרם לתובע בידו על פי טענתו במהלך תיקון דרך של תקר.

הנתבעת מכחישה את עצם קיומו של האירוע ולחילופין טוענת, כי אם ייקבע שאכן התקיים, הרי האירוע התרחש בסמוך לביתו של התובע ולא נכנס להגדרת תיקון דרך.

טענות הצדדים:

לטענת התובע, בתאריך 26.1.20 בסביבות השעה 16:00 יצא מהרבמ"ד בקרית מוצקין עם רכבו ובזמן הנהיגה שמע רעש מאחד הגלגלים של הרכב. התובע עצר את רכבו בצידי הכביש לצורך זיהוי מקור הרעש, ירד מהרכב והבחין כי אחד הגלגלים תקול. בעת שניסה לשחרר את הברגים שעל הגלגל התקול עם המפתח, החליקה כף ידו השמאלית ונחבלה.

ממקום התאונה פנה ברגל למוקד מכבי שירותי בריאות הנמצא בסמוך.

עד מטעם התובע, אולג יופה (להלן: אולג) המכיר את התובע מעבודה משותפת למשך שנתיים, מאשר בתצהירו כי התובע התקשר אליו וביקש שיגיע על מנת להסיעו לבית החולים בני ציון. אולג הסיע את התובע לבית החולים, ולאחר מספר ימים בתאריך 29.1.20 ביקש ממנו התובע להגיע לעזור להחליף את הגלגל התקול.

הנתבעת לא הגישה מוצגים, והתכוונה להעיד את חוקר הביטוח, אך הלה נפטר בטרם נחקר.

הקלטות החקירה של החוקר הוגשו לבית המשפט. בעוד התובע התנגד להגשת הקלטות לנוכח מותו של החוקר, הרי הנתבעת טענה כי התובע והמצהיר מטעמו אישרו כי מדובר בקולם ועל כן, ניתן להגיש את הקלטות באמצעותם.

הנתבעת טוענת, כי מדובר בעדות יחידה של התובע. כמו כן, אולג הוא חברו של התובע ועל כן, נכנס לגדר סעיף 54 לפקודת הראיות.

הנתבעת מצביעה על סתירות לכאורה בעדות התובע וטוענת, כי אולג מסר לחוקר "גרסה ברורה וחד משמעית" לפיה הסיע את התובע מביתו לשם הגיע בעזרת הוויז.

כלומר, לשיטתה התאונה, אם ארעה, לא נכנסת לגדר תיקון דרך, אלא תיקון אשר נעשה בסמוך לביתו של התובע. בנוסף, הצביעה הנתבעת על סתירות לכאורה בכך שאולג העיד שפינה את התובע לקופת החולים ולא לבית החולים כפי שהצהיר.

לשיטתה, הוכח כי העד מכיר את המקומות הללו ואין לטעון כי התבלבל ביניהם.

שינוי הגרסה של אולג לפיה אסף את התובע ליד הרבמ"ד ולאחר מכן טען כי אסף אותו בחוצות המפרץ מוכיח, כי גרסתו הראשונה היא הגרסה הנכונה.

לשיטת הנתבעת, התובע שינה את גרסתו על מנת להכניסה להגדרת תיקון דרך, כתאונת דרכים. עוד טענה הנתבעת כי קיימת סתירה נוספת בגרסתו של התובע באשר העיד ששהה במוקד רפואי כשעה וחצי שעתיים בעוד הרישום הרפואי מצביע על שהות של 44 דקות בלבד.

דיון והכרעה:

התובע הגיש מכתב שחרור ממכבי שירותי בריאות לפיו התקבל בשעה 16:57 בתאריך 26.1.2020 שעת שחרור 17:41. שם נכתב: "לדברי המטופל היום בזמן החלפת גלגל ברכב נחבל בכף יד שמאל".

כמו כן, הוגש מכתב שחרור מבית החולים בני ציון בו תאריך קבלה 26.1.20 ושחרור 29.1.20, בו מצוין כי התובע עבר ניתוח בתאריך 27.1.2020 בכף ידו השמאלית. גם במסמכים אלה ובמסמכי המעקב מופיעה גרסה דומה של התובע.

כמו כן, הציג התובע קבלה מצמיגי מישלן ובניו מתאריך 29.1.20 בגין תיקון תקר.

התובע אף הגיש תצהיר עד מטעמו (אולג) לפיו הוזעק על ידי התובע להסיע אותו לבית החולים ואף מספר ימים לאחר מכן, בתאריך 29.1.20 הסיע אותו למקום בו חנה הרכב בסמך לרבמ"ד, לצורך תיקון התקר.

גרסתו של התובע בכתב תביעתו ותצהירו של התובע ביחד עם תצהירו של אולג, מתיישבים לכאורה עם המסמכים הרפואיים והקבלה על תיקון התקר.

יחד עם זאת, הנתבעת טוענת, כי קיימות סתירות מהותיות אשר יש בהן כדי לקעקע את אמינות גרסת התובע.

בטרם נדון בטענה הנוגעת לסתירות בגרסת התובע, נדון בטענת התובע המתנגד להגשת הקלטות בהעדרו של החוקר עקב מותו.

טוענת הנתבעת כי ניתן להגיש את הקלטות האמורות באשר הן התובע והן אולג אישרו כי מדובר בקולם ועל כן, ניתן להגיש את ההקלטה באמצעותם.

יוער כי ביום 11.2.24 ניתנה החלטה (המותב הקודם) על דחיית עיון בתצהיר החוקר.

אין בידי לקבל את טענת הנתבעת, בוודאי לא במלואה.

ראשית, אולג לא אישר פוזיטיבית כי זה קולו. בחקירתו הנגדית נשאל : "סביר שזה אתה?

והשיב: "יכול להיות שזה אני" (מול שורות 16-17, עמ' 19).

שנית, גם לו היו מאשרים התובע ואולג מתוך מקטע קצר כי אכן מדובר בקולם, אין בכך כדי להכשיר את כל ההקלטה. התובע לא אישר כי כל השיחה בהקלטה היא קולו (שהרי נשאל על קטע קצרצר), ולא פחות חשוב מכך – אין לתובע את היכולת לאמת האם ההקלטה נשמרה בשלמותה ללא כל עריכה, האם הושמט קטע כלשהו, האם לאו. הרי די בכך שתימחק מילת שלילה אחת כדי להפוך לחלוטין משמעותו של משפט.

ניתן לאשר קבילותן של הקלטות לצורך הוכחת תוכן השיחה המוקלטת. בפסיקה נקבעו תחילה מבחנים נוקשים לצורך הוכחת ההקלטה, אך עם השנים, הוגמשו מבחנים אלו, במיוחד כאשר מי שהוקלט בשיחה אישר את ההקלטה (ע"פ 6411/98 נחום מנבר נ' מדינת ישראל, נה(2) 150 (2000)). בכל מקרה, נותרו על כנם מבחנים הנוגעים לזיהוי הדוברים והעדר עריכה (ת"א (מחוזי ת"א) 45944-12-20 הלן טרוויס נ' גלובל אפ טכנולוגיות (2010) בע"מ (נבו 23.6.2025); (ת"א (שלום י-ם) 58096-08-20 פלוני נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (נבו 15.1.2024)). בענייננו, לא אושרה מלוא השיחה כאותנטית על ידי הדוברים ואף אין לתובע אפשרות לוודא כי לא בוצעה עריכה מסוג כלשהו.

יחד עם זאת, בשים לב למגמה לעבור מכללי קבילות נוקשים למבחנים הנוגעים למשקל הראיות (ראו: רע"א 1586/17 אבי נ' חגית ואדם חברה לשקעה ופתוח בע"מ [פורסם בנבו] פסקה 11 (8.10.2017)), אף לאחר בחינת ההקלטה והתמליל, עולה כי אין בהן כדי להפריך את גרסתו של התובע, כפי שנראה להלן.

בתמצית, טוענת הנתבעת כי על פי העולה מההקלטות של התובע ואולג, הרי התובע החליף את התקר בסמוך לביתו ולא בכיכר הפינגווינים וכן כי התובע לא הלך רגל למוקד בריאות מכבי, אלא אולג לקח את התובע לקופת החולים. עוד מסתמכת הנתבעת על ראיות התובע עצמו על מנת לטעון כי עדות התובע הינה עדות יחידה וכן כי התובע שהה במוקד מכבי שירותי בריאות זמן קצר בהרבה ממה שטען.

הנתבעת טוענת, כי אולג מסר לחוקר "גרסה ברורה וחד משמעית" לפיה פינה את התובע מהבית שלו והגיע לשם בוויז, וזאת בניגוד לגרסת התובע לפיה החליף גלגל רכב בכיכר הפינגווינים.

התובע טען, כי אולג לקח אותו לאביו בן ה-85 ולחברתו, "לסגור כמה פינות" בטרם פינה אותו לבית החולים. לעומת זאת, טוענת הנתבעת, אולג העיד שפינה את התובע לקופת החולים ולא לבית החולים.

לבסוף טוענת הנתבעת כי התובע הצהיר כי התאונה ארעה בשעה 16:00 ולאחר מכן הלך ברגל למוקד שירותי בריאות מכבי. עניין הלוקח כמה דקות אך הגיע רק בשעה 16:57. לטענתה מוכיח הדבר כי לאחר התאונה פינה אולג את התובע לקופת החולים, וחלף זמן עד שהגיע לביתו של התובע.

עוד סתירה התובע טען בחקירתו הנגדית כי שעה כשעה וחצי שעתיים במוקד הרפואי אך במסמך השחרור נרשם כי התקבל בשעה 16:57 והשתחרר בשעה 17:41.

נפרט את הקטע הרלוונטי בשיחת התובע והחוקר:

חוקר: אנחנו מדברים על הסיפור עם היד

תובע: נכון מאוד כן כן עברתי ניתוח כרתו לי גידים.

חוקר: וואי וואי איפה זה קרה המקרה?

תובע: אהה זה אולי נשמע מצחיק אבל היה לי פנצ'ר בהחלפת בגלגל פשוט החליק היד מהמפתח ופשוט פתח לי את הצורה שם.

חוקר: מה אתה איפה זה קרה המקרה

תובע: איפה זה קרה?

חוקר: כן

תובע: עצרתי להחליף גלגל וזה קרה

חוקר: כן איפה בת"א ירושלים

תובע: לא לא לא בקרית מוצקין

חוקר: איפה?

תובע: בקרית מוצקין

חוקר: אהה מול ה..

תובע: בעיר. כן אני יצאתי מהרבמ"ד ובדיוק הרגשתי פנצ'ר אז איפה שהפינגווינים השדרה הזו איפה שהפינגווינים פניתי שמאלה ועצרתי בצד".

ניתן לראות כי התובע מתאר את אשר ארע לו באופן התואם לגרסתו המופיעה בכתב התביעה ובתצהירו. דהיינו, נזק אשר יגרם לידו במהלך החלפת תקר לאחר שעצר את רכבו בצד. יודגש כי מדובר בשיחת טלפון המתבצעת כשנה לאחר האירוע.

בהמשך נשאל התובע לגבי הדרך בה פעל מיד לאחר האירוע:

חוקר: הבנתי, הפינגווינים ומישהו ראה את זה היו עדים?

תובע: שמע זה כבר היה לפני שנה, הייתי לבד בעקרון, אנשים ראו שעטפתי את היד והלכתי ברגל למכבי. זה ממש עשר דקות הליכה אפילו פחות.

חוקר: אפילו לא נסעת עם המכונית

תובע: מה מה

חוקר: אפילו לא נסעת עם המכונית

תובע: איזה מכונית היה לי פנצ'ר לא הספקתי להחליף אפילו, אז סגרתי את הרכב והלכתי ברגל.

תמליל זה מחזק את גרסת התובע אף באשר לכך שפסע ברגל אל מוקד מכבי שירותי בריאות הנמצא בסמוך מקום, ולא כטענת הנתבעת לפיה אולג הגיע לביתו כדי לאסוף אותו לקופת חולים.

נעבור כעת לתמליל של חקירת אולג וכבר בפתח הדברים נציין כי מתמליל החקירה בולטת העובדה שאולג נמצא באמצע יום עבודה (בתפקידו כמנהל ייצור) ופעם אחר פעם פונה אל החוקר ומבקש ממנו לחזור אליו "עוד עשר דקות", "עוד חמש עשרה דקות", אומר ש"אנשים מחכים לו", אך דבר מכל הבקשות הללו לא סייע והחוקר המשיך להמטיר שאלות. מעבר לכך, פעם אחר פעם מבהיר אולג כי אין הוא זוכר היטב את פרטי המקרה:

חוקר: אני אומר בגדול, אתה זוכר מאיפה פינית אותו?

אולג: זה היה באזור של הבית שלו

חוקר: איפה?

אולג: אה, אני תמיד מתבלבל זה קרית ביאליק, כן הוא היה בהחלפה של הגלגל אז נחתך לו היד.

חוקר: קרית מוצקין

אולג: זה אני זוכר, מוצקין בדיוק.

חוקר: בחנה סנש שם

אולג: אני נסעתי על וויז לעזור לו, אני לא זוכר

חוקר: אבל גר

אולג: חנה סנש

חוקר?:מה?

אולג: כן כן חנה סנש אז זה ליד הבית שלו אם אני זוכר

חוקר: תפסת חניה ליד הבית שלו

אולג: כן כן כן כן זה כן בחניה

ובהמשך ...

חוקר: ז"א ממש בבית שלו שהוא החליף גלגל

אולג: כן כן אמת שזה היה לפני שנה וקצת אני ..

חוקר: נכון

אולג: מתפזר ואני קצת לחוץ שאני נכנס לישיבה

חוקר: מנהל ייצור במפעל כן

חוקר: איזה

אולג: מוטריקס

חוקר: או יפה, אז שאלה אחרונה. ז"א אתה עזרת אחרי זה להרכיב את הגלגל?

וואי קשה לי להיזכר. אני חושב שמשם פיניתי אותו לבית חולים.

חוקר: אז מה עשיתם עם הגלגל השארתם את הפנצ'ר?

אולג: רגע, שניה, אני באמצע עבודה. אתה ממש אתה מוציא אותי מהריכוז אני לא, אני יכול לחזור אליך לעשר דקות?

חוקר: בסדר אוקי, אז אתה פינית אותו לקופת חולים בעצם

אולג: כן.

חוקר: לקופת חולים. עכשיו אני מבין שהוא יצא מהבית וראה שיש פנצ'ר.

אולג: אני לא יודע מתי הוא יצא. הוא הקפיץ אותי מהעבודה אני רק עזרתי לו, אני לא יודע מתי הוא ראה את זה, אני שוב חוזר מחכים לי אנשים אם אתה נותן לי רבע שעה אז אני יוכל לדבר".

בית המשפט אינו יושב כגורם בקורת לטיוב עבודתם של חוקרים בשירות חברות ביטוח. עם זאת, מן הראוי להבהיר - קיימת לעתים סתירה אינהרנטית במלאכת גילוי האמת הנעשית על ידי חוקרים כאמור. מחד, ככל שהנחקר משיח לפי תומו או כאשר החקירה מתבצעת כ'שיחת פרוזדור' רגעית, מבלי שקיימת שהות בידי הנחקר להכניס שיקולי אינטרסים וכדאיות לגרסתו, יש בסיס לסבור כי גרסתו תהא אמינה יותר. מאידך, כאשר הנחקר 'לחוץ' ונמצא במצב שהוא מנסה 'להפטר' מהשיחה אשר נקלע אליה במפתיע, עלול מרכיב הלחץ דווקא לפגום באמינות גרסתו של הנחקר. זהו איזון עדין בין הצורך להוציא מהנחקר אמירות באופן ספונטני ואמין לבין החשש מלחץ עודף אשר יש בו דווקא כדי לפגוע במהימנות האמירות.

בענייננו – שיחה ללא הכנה המתבצעת כשנה לאחר המקרה, באמצע יום עבודה כאשר הנחקר מבקש פעם אחר פעם לדחות את השיחה לשלב מאוחר יותר ומציין פעם אחר פעם שהוא לא זוכר, יש להתייחס בזהירות לאמירה אחת ספציפית היכן העד אסף את התובע – האם היה זה בסמוך לביתו או ליד כיכר הפינגווינים. קל וחומר שאין על יסוד אמירה זו בלבד לקבוע כי מדובר דווקא בתיקון תקר שלא במהלך נסיעה, בניגוד לשאר הראיות התומכות בגרסת התובע.

הן התובע והן אולג נחקרו בפניי ועדותם השתלבה עם כלל הראיות הקיימות בתיק זה ואין באמירה אחת של אולג כשנה לאחר המקרה, כאשר הוא לחוץ לחזור לעבודתו ומבהיר כי אינו זוכר היטב את המקרה, כדי לשנות ממארג הראיות הקיים בתיק.

לפיכך, מצאתי כי דין התביעה להתקבל וכי מדובר בנזק אשר ארע במהלך תיקון דרך, כטענת התובע.

הנזק:

נתונים כללים:

תאריך לידת התובע:X.X.1975 (בן 45 בקרות התאונה).

תאריך התאונה:26.1.2020.

נכות רפואית:5% כקביעת מומחה בימ"ש ד"ר מיכה רינות - בגין הגבלה תנועות האגודל ללא קישיון עם הפחתה קלה בכח והפרעה תחושתית קלה באזור בעל חשיבות מופחתת.

שכר ממוצע לפני קרות התאונה: 11,600 ₪.

ראשי נזק:

כאב וסבל: בהתאם לנתוני התיק :11,421 ₪.

השתכרות בעבר: מתלושי השכר אותם סיפק התובע לסיכומיו עולה כי שכרו לפני התאונה עמד על 11,600 ₪. בסמוך לקרות התאונה פוטר מעבודתו ולא עבד למשך זמן ממושך.

לתובע נקבעו נכויות זמניות : חודשיים נכות בשיעור 100% ועוד חודשיים נכות בשיעור 50% יש לפסוק את הפסד שכרו בעבר רק על תקופת הנכויות הזמניות, שכן התובע פוטר מעבודתו בטרם התאונה ולא עבד במשך תקופה ארוכה ואין כל עילה סבירה להעדר עבודה בתקופה זו. התובע חזר לשוק העבודה רק בשנת 2022 כעולה מתלושי השכר אותם צירף לסיכומיו. על כן הפיצוי בראש נזק זה יהא: 11,660*2 + 11,600: 34,800 ₪.

הפסד השתכרות לעתיד: בשים לב לסוג הנכות ולשיעורה ולעובדה כי הפגיעה ארעה ביד שמאל (שאינה היד הדומיננטית) יש להעמיד את הנכות התפקודית כשיעור הנכות הרפואית ואולם להפחית 30% בגין גריעה מכושר ההשתכרות.

5%* (מקדם היוון על גיל 67)161.442 *11,600= 93,636 ₪

30% לאחר גריעה מכושר השתכרות: 65,542 ₪.

פנסיה ותנאים סוציאלים: 34,800+65,542*12.5%= 12,542 ₪.

עזרת צד ג': התובע לא הוכיח כי נזקק לסיוע באופן חריג ועל כן ייפסק סכום גלובאלי בעבור תקופות הנכויות הזמניות בשיעור של 3,000 ₪.

הוצאות רפואיות ונסיעות: התובע לא צירף קבלות או אסמכתאות להוכחת הוצאות אלה ועל כן אפסוק בשיעור גלובאלי סך של 3,000 ₪.

סך הפיצוי 130,305 ₪ נטו.

לפיכך, תשלם הנתבעת לתובע סך של 130,305 ₪ בתוספת שכר טרחה ומע"מ כדין, וכן הוצאות בגין חוות דעת ואגרה כנגד קבלות.

ניתן היום, י"ב אב תשפ"ה, 06 אוגוסט 2025, בהעדר הצדדים.