ת"א 58636-07-12 עואד נ' הישאם ואח'

1.התובע הגיש תביעה בגין יתרת דמי שכירות אשר לא שולמו, חשבון חשמל וכן נזק למושכר. סך הכל הוגשה התביעה, לאחר תיקונה על סך של 70,056 ₪.

2.הנתבעים הגישו הגנתם במשותף. הנתבעים אינם חולקים על כי נתבע 1 (להלן: הישאם") שכר את המושכר מאת התובע לצורך ניהולה של חנות נעלים. לשיטתם של הנתבעים, הנתבע 2 (להלן: "עבדאללה"), לא שכר את המושכר, אין יריבות בינו לבין התובע, שכן הוא שימש כשכיר אצל הישאם, אשר עבד באותה חנות לתקופות קצובות. כמו כן חולקים הנתבעים על הסכום הנתבע. הנתבעים ניהלו הגנתם במשותף.

3.מטעם התובע הוגש תצהירו. מטעם הנתבעים הוגשו תצהירי שניהם. כל המצהירים נחקרו בחקירה נגדית וב"כ הצדדים הגישו סיכומי טענותיהם.

4.שתי שאלות מצויות במחלוקת בין הצדדים-

האחת- שאלת מעמדו של הנתבע 2, עבדאללה.

השנייה- שאלת גובה החוב- יש לציין כי הנתבעים, למעשה מר הישאם, מודים בקיומו של חוב.

מעמדו של הנתבע 2, עבדאללה

5.התובע הצהיר בסעיף 2 לתצהירו כי החנות הושכרה לנתבעים על פי הסכם שנערך בעל פה. יוער כבר עתה כי קיומו של הסכם בעל פה מקשה עד מאוד על מי שמבקש להוכיח את תוכנו או את פרטיו. העדרו שלה סכם בכתב נוטל מן הצדדים את הראיה החשובה ביותר לזהות המתקשרים ותוכנו של ההסכם.

6.אין מחלוקת כי לפגישה הראשונה בנושא השכירות לא הגיע הנתבע 2, הישאם, אלא הנתבע 1, עבדאללה יחד עם אדם נוסף, אשר נפטר. עבדאללה אינו מתייחס לפגישה זו בתצהירו. אולם, בחקירתו הנגדית מעיד כי הישאם, אשר היו לו מספר חנויות בכמה ערים, ביקש ממנו לחפש לו מקום לחנות בטמרה. הוא פנה אליו מאחר ואשתו של עבדאללה היא מטמרה. בן דוד שלו, אשר נפטר, הפנה אותו לתובע, הוא בא יחד עמו וראו את החנות וכי היא מתאימה. לאחר מכן הגיע יחד עם הישאם והם הסכימו לגבי השכירות. (פרוטוקול ע'מ 11 ש' 11-16). התנהלות זו מתוארת גם על ידי התובע.