פלוני נ' בארנץ תעשיות שיש

לפני תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שאירעו לתובע, מר פ (להלן: "פ'") בעת שעבד אצל הנתבעת 1, חברת בראנץ תעשיות שיש בע"מ (להלן: "בראנץ" או "החברה").

הנתבעת 2, מגדל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "מגדל") היא המבטחת של בראנץ.

העובדות בתמצית

1.פ', יליד 17.9.69, עבד אצל בראנץ כמודד שיש החל מינואר 2015. עוד קודם לכן עבד פ' במדידות ובהתקנת שיש במקומות שונים ועל פי עדותו זה עיסוקו העיקרי בעשרים השנים האחרונות, מאז עלה לארץ (ר' עמ' 4, ש' 19-20 לפרוטוקול). ביום 31.12.15 נשלח פ' לבצע מדידה במושב בית עריף. אין מחלוקת שהמדידה בוצעה בקומה השנייה של בית מגורים שהיה בבניה והגישה אל הקומה השנייה הייתה באמצעות סולם ולא באמצעות מדרגות.

2.לגבי נסיבות התאונה אין מחלוקת שפ' עלה בסולם בעקבות בעל הדירה, כשבידו מכשיר מדידה השוקל בין 12 ל- 15 ק"ג. כשסיים לבצע את המדידה ירד ראשון בסולם – כשמכשיר המדידה עדיין בידו – ומסיבה כלשהי נפל אפיים ארצה כשהסולם ומכשיר המדידה נפלו עליו.

3.ממקום התאונה פונה פ' באמבולנס לבית החולים אסף הרופא שם אובחן שבר בכתף שמאל וידו הושמה במתלה. פ' שוחרר מבית החולים עוד באותו היום.

4.פ' נבדק על-ידי אורתופדים מומחים מטעמו ומטעם הנתבעות. שני המומחים מצאו הגבלה בתנועות הכתף אך המומחה מטעמו של פ' מצא הגבלה משמעותית יותר (ובהתאם לכך העריך את נכותו הצמיתה של פ' ב-25%) לעומת זו שנמצאה שנה וחצי מאוחר יותר בבדיקה אצל המומחה מטעם הנתבעות (שהעריך נכות צמיתה של 15% בלבד). בסופו של דבר הסכימו הצדדים להעמיד את הנכות הרפואית על 17% לצורך הדיון שלפני.

5.אין מחלוקת שנגרם לפ' נזק אך הצדדים חלוקים ביניהם הן בשאלת האחריות והאשם התורם והן בשאלת גובה הנזק. מטבע הדברים פ' טוען שיש להטיל את מלוא האחריות לתאונה על בראנץ בהיותה המעסיק שלו ומכיוון שנפגע כשפעל בשליחותה, ובראנץ טוענת להיעדר אחריות מצידה ובכל מקרה לאשם תורם מכריע בנסיבות העניין. בראנץ סבורה שהיה על פ' להפעיל שיקול דעת, לסרב לשימוש בסולם, ולא לבצע את הבדיקה.

6.אשר לגובה הנזק – פ' טוען שנגרמו לו נזקים בשווי של קרוב לשני מיליון ₪ ואילו הנתבעות מעריכות את נזקיו של פ' בכ-100,000 ₪ מהם יש לנכות את תקבולי המל"ל בסך של כ-66,000 ₪.

זו, בקצרה, יריעת המחלוקת בתביעה שלפני.

דיון והכרעה

אפתח בשאלת האחריות ולאחר מכן אדון בגובה הנזק.

אחריותה של בראנץ לנזק שנגרם לפ'

7.מכיוון שמדובר בתאונת עבודה הנחת היסוד היא שיש לדקדק יותר עם המעביד, כפי שנאמר לא פעם בפסיקה: "מגמה שהשתרשה בהלכות שנקבעו בפסיקת בית המשפט הזה, היא, כי במקרה שמדובר בתאונת עבודה, אשר בה נפגע עובד, יש לדקדק דווקא עם המעביד בכל הנוגע להטלת האחריות לתאונה ולהקל במידה רבה עם העובד בייחוס רשלנותו, שגרמה או שתרמה לתאונה. היסוד הרעיוני לקביעת הלכה זו הוא בכך, שהמעביד הינו זה המופקד על המפעל או על העבודה שבמסגרתה מבצע העובד את המוטל עליו, ומתפקידו לדאוג שתנאי העבודה ושיטות העבודה יהיו בטוחים, והעובד יודרך כראוי כיצד לבצע מלאכתו (ע"א 655/80 מפעלי קירור בצפון בע"מ נ' אסתר מרציאנו פ"ד לו(2) 592, 603, להלן: "מפעלי קירור בצפון").

דברים ברוח דומה נאמרו גם בפסיקה מאוחרת יותר. כך למשל ב עא 7895/08 ‏קלינה אליעזר ובניו הנדסה תכנון וביצוע נ' מוחמד יאסין (31.8.11) נאמר: "ההלכה הנוהגת היא, כי מעביד חב חובת זהירות מוגברת כלפי עובדיו. ביסוד הלכה זו ניצבת ההנחה שבידי המעביד נמצא הידע באשר לסיכונים מוחשיים ופוטנציאליים במקום העבודה, וכן היכולת הממשית למנוע את אותם סיכונים. לפיכך, בהשוואה לעובד, המעביד הוא "מונע הנזק הטוב והזול.

הצדקה אפשרית נוספת להטלת חובת זהירות מוגברת על המעביד היא העובדה שעל מעבידים מוטלת אחריות מעין מוסרית להבטיח את שלום עובדיהם, בשים לב ליחסי הקרבה שבין עובד למעביד, ובשים לב לפערי הידע בין שני הגורמים".

(ר' גם עא 663/88‏ ‎ ‎יהודה שירזיאן‎ ‎נ' לבידי אשקלון בע"מ, פ''ד מז(3) 225; ת"א (מחוזי חיפה) 35966-09-19 פלוני נ' אלאנדלוס השקעות בע"מ (9.12.21)).