פלונית נ' ד"ר עבד גאוי

הסוגיות המשפטיות המרכזיות בהכרעה שניתנת להלן בעניינה של תביעה בטענת רשלנות רפואית בטיפול שיניים - הן שתיים:

האחת, סוגית הקשר הסיבתי בין הטיפול הרפואי שנתן הנתבע 1 לשיקום שיני התובעת, שנמצא (בהיעדר תיעוד מספק) שהיה 'טיפול יתר', לבין תסמונת שאובחנה אצל התובעת לאחר מתן הטיפול, תסמונת שהאטיולוגיה המדויקת שלה איננה ידועה;

והשנייה, סוגית היעדר 'ההסכמה מדעת' הנטענת מטעם התובעת בנסיבות של היעדר תיעוד מספק למצב הרפואי טרם הטיפול ולשיקולים שהובילו לבחירת מתווה הטיפול שהוצע ובוצע בפועל - מתוך אפשרויות טיפול נוספות; וזאת, על רקע היעדר אינדיקציה כתובה לפיה עמד הנתבע 1 בהיקף הגילוי והיידוע שעל פי הדין חובה על הרופא המטפל לנקוט מול המטופלת שלו טרם מתן טיפול לשיקום שיניים.

א.המחלוקת וההכרעה בה

1. בשל המורכבות של ההכרעה העובדתית בענייננו אפתח בעיקר - בתיאור המחלוקת ובציון קווי ההכרעה בה.

2. מאז שלהי שנת 2017 ועד למחצית הראשונה של שנת 2018 טופלה התובעת אצל הנתבע 1, רופא שיניים (להלן: "הנתבע"), במתווה טיפול שכלל טיפולי שורש, והתקנת מבנה וכתרי חרסינה באמצעות התקנת גשר זמני, ולאחר מכן – קבוע, על 11 שיניים בלסת העליונה (להלן: "הטיפול"). התובעת היתה מטופלת אצל הנתבע כבר שנים רבות קודם לתחילת הטיפול מושא התביעה, אך הטיפולים שקדמו לטיפול שניתן במתווה מושא המחלוקת היו בעיקרם סתימות שנדרשו במהלך השנים מפעם לפעם לחורים שאובחנו בשיניה של התובעת, ילידת 1964.

3. בקליפת אגוז, המחלוקת הרלוונטית בתיק זה נסובה סביב השאלות: האם כטענת התובעת הנתבע ביצע אצל התובעת 'טיפול יתר' (היינו, טיפול שנגע ביותר שיניים וכלל יותר פעולות - ממה שמבחינה רפואית-מקצועית ראוי היה להסתפק בו), האם יש לראות בכך משום התרשלות, והאם ההתרשלות גרמה לנזק (היינו – האם ניתן לקבוע קיומה של רשלנות); וככל שנגרם נזק - מה שיעורו של הנזק שנגרם ומהו סך הפיצוי שמגיע בגינו. בשל טענות להפרת חובה חקוקה, קיימת בענייננו גם מחלוקת סביב סוגיית היעדר 'ההסכמה מדעת' לטיפול שבפועל ניתן לתובעת וטענה לפגיעה באוטונומיה.

4. לתובעת טענות רבות לגבי איכות הטיפול בכל הקשור להתנהלות היום יומית הנכפית עליה לגרסתה בעקבות הטיפול, והן מתמקדות בטענה שמישור הסגר של שיניה כפי שנקבע בפי התובעת בעקבות הטיפול, שהיה לעמדתה 'טיפול יתר' - "גבוה מהמישור הנכון והטבעי שלה. התערבות גסה זו בשיווי המשקל הנוירומסקולרי העדין של המערך הסוגר את הפה גורמת להפרעה קשה" [חוות דעת המומחה מטעם התובעת – בעמ' 21 למוצגי התובעת]. אקדים ואבהיר כי 'הסגר' הוא – המיקום והצורה של מפגש השיניים העליונות עם התחתונות בעת סגירת הפה. התובעת מציגה תלונות רבות לענין התנהלותה היום יומית בכל הקשור לתפקוד פיה ושיניה, שרובן ככולן קשורות או משויכות להפרעת הסגר "הקשה" הנטענת.

5. מנגד, המומחה מטעם הנתבע לא מצא שניתן לתובעת 'טיפול יתר'. הוא מצא כי השינוי בממד האנכי שביצע הנתבע בשיני התובעת הינו כ-1-2 מ"מ בלבד, כך שלדעתו לא היו ממדי פתיחת ממד אנכי משמעותית (ככל שהתבצעה), ומצבה של התובעת נובע "מבעיה שרירית לא ברורה" [עמ' 8 לחוות הדעת הראשונה]; כאשר "כפי שטוען [המומחה מטעם התובעת] ישנם מתרפאים הרגישים ביותר לשינויים סיגריים (High Occlusal Awareness )" [עמ' 2 לחוות דעתו המשלימה].

6. המומחית שמונתה מטעם בית המשפט בנדון, פרופ' אילנה אלי (להלן: "המומחית"), מאפיינת בחוות הדעת שנתנה את אותה "בעיה שרירית לא ברורה" שצוינה בחוות דעת הנתבעים. היא מתארת את תלונות התובעת על הפרעת סגר הפוגעת באיכות חייה, ומבהירה שהיא מתרשמת שהתובעת סובלת מתסמונת שמכונה Occlusal Dysesthesia (דיסאסטזיה אוקלוזלית; שמשמעותו המילולית - רגישות מכאיבה של הסגר), שכפי שהודגש בעדות המומחית לפניי - היא נפשית (להלן: "התסמונת"), ומכל מקום - "הסיבה המדויקת להיווצרות התסמונת אינה ידועה" (ההדגשה בקו – הוספה) [עמ' 6 לחוות דעת המומחית].

7. חוות דעת המומחית ניתנה כשכל חוות הדעת הרפואיות מטעם הצדדים - לפניה. לפי קביעות המומחית בחוות דעתה, בתשובותיה לשאלות ההבהרה ובעדותה לפניי - נחזה שהמנשך של התובעת אכן שוחזר במסגרת הטיפול שניתן על ידי הנתבע; אך, היא מבהירה בעדותה לפניי כי, ככלל, אין למיקומו 'הנכון' של המנשך המשוחזר מדד חד-ערכי, מיקומו הוא ענין סובייקטיבי [עמ' 61 לפרו' המומחית]. ולשאלה מטעם התובעת לגבי קיומה האפשרי של הפרעת סגר (אובייקטיבית), מפרטת המומחית בעדותה לפניי: "ראשית לא ראיתי איזו הפרעה ז"א שבדקתי את המטופלת מבחינה רפואית, לא ראיתי חוץ ממתח רב בשרירים שיכול לנבוע מהרבה מאוד דברים והרבה מאוד סיבות אחרות, לא ראיתי איזושהי הפרעת גובה יוצאת דופן. זאת אומרת לא ראיתי שיש פה איזה הרמת גובה שהיחסים בין הלסתות הם בצורה בולטת לא נכונים" (ההדגשות בקו – הוספו) [עמ' 67 לפרו' המומחית]. אבהיר, כי הכוונה בשימוש בביטוי 'הפרעת סגר' היא להפרעה אובייקטיבית, להבדיל - מתחושה סובייקטיבית של הפרעת סגר שמאפיינת את התסמונת.